פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.

יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..

בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?

שני בני בני שש וארבע, מבקשים מידי פעם שאתקלח איתם.

איך להגיב ? האם זה נכון וטבעי להתקלח איתם או שבגילם זה כבר לא לעניין ?

בני בן 7 חודשים ובזמן האחרון הוא קם מתוך שינה בבכי וחוזר לישון,ממש מוזר,כאילו בוכה מתוך שינה
האם התופעה ידועה?יכול להיות שהוא חולם סיוטים כלשהם?
?מישהו חווה זאת עם תינוקו
תודה

אני אם חד הורית מגדלת 2 בנות (בת 5ובת2) לבד. חזרנו מחול לפני כשנתיים והאב נשאר ומאז הן לא ראו אותו והוא מתנער לגמרי מהמחוייבויות שלו כאבא.מתקשר ומדבר פעם בשבוע/שבועיים עם הגדולה,הקטנה כלל אינה זוכרת אותו (אינני מונעת שיחות אלו /מתערבת בתוכנן היות והן טובות לילדה היא בוחרת מתי נוח לה לדבר ועל מה.אני אינני מדברת איתו כלל אך גם אינני מדברת עליו רעות לידן לעולם ולא משתפת אותן במצב ובקשיים הכלכליים שאיתם אני מתמודדת בגללו ורק דואגת לחזק ולומר שאבא אוהב מאוד וכשיוכל יבוא לראות אותן).עם הגדולה היו המון קשיי הסתגלות בהתחלה והתמודדות הפרידה מהאב הייתה לה קשה .היא הייתה בטיפול באומנות היות ואוהבת לצייר והמטפל טען שהילדה מאוד בוגרת לא מפנימה וחיה את המציאות מודעת לה ומקבלת אותה כמצב נתון אנחנו חיים בישראל ואבא לא ,זה מה שהעברתי לה לאחר ייעוץ והדרכה לטיפול והתמודדות עם השאלות וההתאקלמות. מאז המצב השתפר והילדה באמת מקבלת עובדה זו.הבנות מאושרות עטופות בחום ואהבה ממני ומכל המשפחה ולא חסרות דבר ,מלבד כמובן אביהן .הבעיה שהגדולה מחפשת תשומת לב בלתי פוסקת מכל אחד ואחת לכל מקום שאנחנו הולכות היא מוצאת אובייקט ונדבקת אליו בצורה נוראית ומביכה ותמיד קשה לה לסיים מפגש בצורה יפה וללכת ורק לאחר שכנועים כעסים וכו' היא נפרדת לרוב בבכי. בכלל הילדה רוב הזמן לא מרוצה ככל שאני משתדלת לתת לפנק להעניק אם בחומריות ואם בתשומת לב שהיא מקבלת מעל ומעבר היא יותר ויותר לא מרוצה או מרוצה לרגע ושוב מוצאת על מה להתעצב.מה עושים?או מה אני עושה לא נכון?איך ממזערים את הנזקים שמן הסתם ישנם כתוצאה מהמצב ?

שלום,
הבת שלי בת 2.8, מתנהגת אחרת בבית ובגן. בבית (ולא רק שם - בכל מקום שהוא אינו הגן, כמו אצל חברים, סבתות, בגינה, ברחוב, בקניות וכו') היא מדברת ברמה מאד גבוהה, משחקת עם חברים בגילה, צוחקת, משתוללת, שרה ורוקדת כמו כל ילד בגילה. היא אמנם קצת מתביישת בהתחלה, ולוקח לה כ-10 דקות להיפתח כשאנחנו במקום חדש, אבל לאחר מכן היא משחקת ומתנהגת כרגיל.
בגן לעומת זאת, היא לא מדברת. בתחילת השנה היא בכלל לא דיברה עם הגננות ובמפגשים (אפילו לא ענתה לגננות כן/לא, גם כשראו שמשהו מפריע לה ושאלו אותה), ועכשיו, אחרי כחצי שנה, היא לפעמים עונה בביישנות ובקול חלש, אבל בהחלט לא מדברת כמו שאני מכירה אותה. מבחינת משחק, היא משחקת בגן עם ילדים אחרים ואיתם היא כן מדברת, אבל להבנתי לא ממש כמו שהיא מתנהגת מחוץ לגן.
אני יודעת שהיא אוהבת את הגננת שלה ואת הסייעות, ואני גם יודעת שהיא קצת ביישנית, אבל מאד כואב לי שלמרות שעברה כבר חצי שנה מתחילת השנה, ולמרות שהיא מכירה את הגננות והילדים, היא לא מדברת.
הייתי רוצה לדעת אם יש משהו שאני יכולה לעשות על מנת לעזור לה להיפתח בגן.
ברצוני לציין כי היא עדיין לא נגמלה מחיתולים, והיא גם ממש לא בכיוון - היא אמנם מוכנה לשבת בשרותים, אבל נלחצת כשמתחיל לצאת הפיפי, ולא נותנת לו לצאת. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אולי זה יכול להצביע על משהו.

שלום לכולם,

אני נעזרת בפורום זה מדי פעם כמשתתפת פסיבית והפעם אני חייבת עזרה בבקשה.
בני בכורי בו 7 , תלמיד מצוין , בעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד ( מאובחן). ילדתי לפני כחודשיים ומאז אני שמה לב שהילד החל לשקר.

( יש לי בת נוספת - אמצעית)
אנו מנסים לתת לו תשומ ת לב כמו שהיה קודם וכמובן לא מחסירים מאמנו מאומה. יש לו בעיית "שכחה" ופטפוטים שהתרגלנו אליהן ואני הפכתי למנויה ב"כפר השעשועים" במחלקת כלי הכתיבה.

הבעיה היא השקרים- קצת אחרי לידתי ( עם קשר או בלי) הבחנתי בכך שהילד משקר בייחוד בענייני ביה"ס אבל גם בדברים אחרים. בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות ף אחר כך ראיתי שה הפך להיות הרגל ואז שוחחתי איתו והסברתי לו שאני לא אכעס אם לא העתיק מהלוח אלא אכעס יותר אם ישקר - וגם זה לא עזר אז התחלתי להעניש ולא לאפשר צפיה בטלויזיה , מחשב וכד'.

אתמול כשחזר מביהס התעקש שאין לו שיעורים במקצוע מסוים כיון שהיו בחדר מחשבים ואני שאלתי מספר פעמים אם זה נכון והוא לא משקר ורק כשאמרתי לו שאתקשר לחבר לברר- הוא צעק שיקרתי ל ויש לי ב..... אני עוד שואלת למה המחברת מחוץ לאוגדנית אז הוא אומר כי יש שם מכתב שהמורה שמה לי שלא אאבד.

הוא משקר ועונה תשובות הגיוניות בהחלט ודבק בגרסה שלו בלי לזוז ויש מקרים שאני ממש מאמינה כי בלבי אני אומרת לא רוצה שהילד "יגדל" בתחושה שאמא שלו חשבה שהוא שקרן.

אני נמנעת מלשתף את יועצת ביה"ס שמא תיווצר סטיגמה על הילד - ואני יודעת שזה קורה.

האם זה נפוץ בגיל הזה? האם זה קשור ללידה? מה עושים?

שלום, ילדתי את ביתי השלישית שבוע שעבר, בני שוהם בן 2.8 חודש, לאחרונה שמתי לב שהוא עושה דברים בכוונה, לא מקשיב אלים כלפי אחותו בת השנה וחצי, מרביץ לה ומתנהג לא יפה גם להורים.
אני לא יכולה לסבול את זה וזיוצאת מדעתי.אחרי שאני כועסת עליו קשה לי להמשיך הלאה כי הוא גם לא תמיד מביע חרטה.
רציתי לדעת האם זה קשור להתפתחות שלו ומה אני עושה כדי לטפל בהתנהגות הלא רצויה הזו.
זקוקה לעזרה דחוף כי כבר השתגעתי מכך.
תודה מראש.

שלום רב, בני בן ה4.5 מזה זמן מה פיתח התנהגות שממש לא מוצאת חן בעיני.לכל מקום שאנו הולכים- חברים,משפחה,גן הוא מגיע עם דברים ש"אסף" בדרך, זאת אומרת הוא לוקח דברים שלא שייכים לו, כמובן שתגובתי לא מאחרת לבוא, ומיד כשאני מגלה זאת אני כועסת ומסבירה לו שהחפצים לו שייכים לו והוא לא יכול לקחת דברים של אחרים ללא רשות, זה הגיע למצב שלכל מקום שאנו הולכים אנו עושים בדיקה לפני היציאה לוודא שלא לקח דבר ב"טעות". משיחה עם הגננת הבנתי שהתופעה מוכרת וידועה בגיל הזה ועם התמדה בתגובה היא אמורה לחלוף.האם כך הדבר? הנושא מאוד מטריד אותנו, שלא לומר מבייש , ונראה כי כל השיחות פשוט לא עוזרות ( הוא תמיד מוצא תירוצים למה הוא לוקח דברים ורק אחרי שיחה הוא נכנע ואומר שהתבלבל שלקח).
האם יש משהו שאנו יכולים לעשות על מנת למנוע התנהגות זו?
תודה

שלום. היום ילד שלי בן 3.6 שנים. לפני 3 שנים אני לא נתתי לילד להכניס לפה בטי-בר. עד היום ילד לא לועס לא מכניס אוכל לפה. העם זה בגלל מה שקרה לפני 3 שנים? קשה להמין שהוא זוכר זה. תודה.

שלום ..
מצטערת עלהאורך...
בתי ,בת שנתיים. מאז שאני זוכרת היא לא אוהבת כשיש הרבה אנשים, המולה, מסיבות וכו'...
גם אם כולם אנשים המוכרים לה. כשיוצאים לארוע במסעדה/אצל סבתא רבא/אפילו במקום מוכר לה הבית שלה או הבית של סבתא וסבא שלה היא נסגרת- נצמדת אליי ולא זזה ממני.

אף פעם לא וויתרנו על להשתתף בארועים ,אבל זה הולך ונעשה גרוע יותר ואחרי כל ארוע כזה אני חוזרת הביתה ובוכה. אני פשוט מותשת וחסרת אונים.

אתמול היינו ביומולדת במסעדה עם עוד 20 אנשים מהמשפחה המורחבת. ישבנו הכי בצד, הבאתי לה משחקים שתשחק בהם ,לידינו ישבו רק הקרובים ביותר אלינו וזה היה סביר יחסית. כמובן שלא זזה ממני,לא נתנה לי לזוז להגיד שלום לאחרים,לא הסכימה ללכת אפילו לא לאביה ,אבל היה בסדר.הבעיה התחילה בכך שכל מי שהתקרב אלינו להגיד לי או לה שלום היא התחילה לבכות, א"כ מחאו כפיים לכלת יום ההולדת(סבתא רבא) והיא בכתה, שרו לסתבא רבא שיר והיא בכתה, שוב מחאו כפיים והיא בכתה שוב.

ביום הולדתה השבוע נוצר מצב מאוד לא נעים עם הוריו של בעלי מכיוון שלא רצינו להזמין את הסבים והסבתות רבא כי הילדה אינה קרובה אליהם ורצינו שתהיה כמה שיותר חופשיה ובטוחה. לכן החלטנו לעשות יומולדת רק למשפחה הגרעינית(הורים ואחים שלנו).וגם זה בלי שירים, נרות, מחיאות כפיים וכו'. כדי שלא תבהל ביומולדת שלה. הוריו של בעלי נפגעו מאוד ובסוף גם בעלי ואני רבנו בגלל זה.

הגעתי מוכנה ליום ההולדת שגם עם המשפחה המצומצמת יותר לא יהיה משהו..ואכן כך היה. היא התביישה ,ולא נתנה לאף אחד להתקרב אליה. אז ישר עברנו לשלב שבו פתחה את המתנות, אכלנו תעוגה וזהו.

אגב ליום ההולדת בגן רק בעלי ואני באנו כדי שתרגיש חופשיה ותשתף פעולה עם הגננת בריקודים...
והאמת שזה הצליח כי באמת שיתפה פעולה.

אלה רק מעט מהדוגמאות
ותוספת קטנה לא חייבים להיות הרבה אנשים כדי שתסגר , גם אם זה שני אנשים שלא קרובים אליה מאוד היא נאטמת ונצמדת אליי.
וזאת למרות שמאז שנולדה אנחנו מארחים בביתנו, מתארחים והולכים לארועים כמו כל משפחה אחרת.

אני ממש מתוסכלת ומרגישה אבודה ובעיקר דואגת לה (אולי זהו קושי רגשי/חברתי שיימשך ויגדל וילווה אותה הלאה).

אודה לכל עצה ועזרה

בני בן ה- 4.5 עד לא מזמן היה ילד שובב אך מקסים וממושמע בד"כ. בזמן האחרון הוא מתנהג בצורה רעה לכל הסובבים אותו - בגן - לילדים ולגננת, לי ולאבא שלו וגם לחברים שלו. הוא כועס מרבית הזמן (דבר שממש לא היה בעבר), הוא מקלל (קללות ממש לא יפות) ועוד. אני ממש לא יודעת מה לעשות, דיברתי איתו ברוגע המון פעמים, ניסיתי להעניש אותו אך שום דבר אינו עוזר. הגננת אמרה לי ביום שישי האחרון שהוא מציק לכל הילדים שהוא ממש מפריע (שופך חול על כולם, מרביץ וכו')בצהרון שלו יש ילדים יותר גדולים ממנו, והאחראית לא ממש שולטת עליהם - האם הוא מחקה אותם? הם משתוללים ורוב הזמן משחקים משחקי מלחמה. לכלבה שלנו הוא כל הזמן מציק ומרביץ, בפארק ילד שאל איך קוראים לך והוא ענה "מה אכפת לך" - מה קורה לו. למה הוא מתנהג כך? ומה עושים?

שלום,

בני בן 3 ו 3 חודשים ואוכל כמויות מאוד קטנות. בנוסף אינו אוהב לשתות.

שותה סימילאק בבוקר ולפני השינה ובמשך היום יכול לשתות עד כוס אחת נוספת של נוזלים וגם זה אחרי תזכורות. לאחרונה לא מוכן גם לשתות מיץ פטל. אתמול הלכנו לקרובי משפחה ודרך עצרנו בפינת משחקים ואמרנו לו שעד שלא ישתה לא ישחק והוא ויתר על המשחקים ולא שתה.

האם זו טעות לנהוג כפי שנהגתי כי אולי זה גורם לכך שיכנס לפרינציפים איתנו ודוקא בגלל שמרגיש שחשוב לנו זה יגרום לתוצאה הפוכה.

האם יש עצה איך לגרום לו לשתות(הפיפי שלו ממש צהוב)

תודה
אלה

שלום רב
בתי בת 3 ו 8 חודשים. היא בכורה שנולדה בשבוע 37 בלידה רגילה והריון תקין. ילדתי תאומים (בן ובת) לפני כ 4 חודשים.
בתי גמולה מחיתולים כבר מגיל שנה וחצי (יום ולילה - מיוזמתה). מסביבות אוגוסט האחרון החלה נסיגה וחזרה להרטיב בעיקר ביום.
אנו מודעים כי הופעת התאומים מהווה מקור לנסיגה ומודעים כי הלחץ הקיים כיום בבית מוביל לכעסים (שגם הופיעו אצלה בחודשים האחרונים). כמו כן אנו מודעים כי בגלל בגרותה המיוחדת לגילה ושפתה הגבוהה אנו משייכים לה התנהגויות ילדותיות המתאימות לגילה כלא נכונות.
עד פה המודעות... אבל לאחר שהפנמנו את כל אלה בשיחות שערכנו לאחרונה אני ובן זוגי אנו מתקשים לעזור לה לחזור למסלול.
כיצד אנו יכולים להפחית ממנה את הכעסים (לאחר שגם אנו הפחתנו).
כיצד ניתן לעזור לה להפסיק לעשות צרכים במכנסיים (לפעמים גם צואה).
כששאלתי אותה למה היא לא הלכה לשרותים היא ענתה לי - "ככה כי לא בא לי" וזה למרות שראיתי כי היא צריכה ללכת וביקשתי ממנה בנימוס לגשת לשירותים.
יש לציין כי ערכתי לה בדיקות רפואיות כדי לשלול בעיה רפואית.
אשמח לעזרה, אני אובדת עצות ולא רוצה לגרום לכעסים ול"בריחות" להחמיר וליצור בעיות נוספות.
תודה

שלום ,
יש לי בן מקסים בן 3.5 ילד טוב, ממושמע (לרוב) .
אני אמא קפדנית ודורשת משמעת (לצערי קיבלתי את זה מהבית).
לאחרונה אני מתחילה לחשוש שאני עושה לו עוול וגורמת לו להיות יותר מדי צייתן ואולי אפילו קצת "דורסת" לו את האישיות. אני קוראת הרבה בפורום ולומדת המון. (תודה על כך).
איך אוכל לשנות את התנהגותי? אני נמצאת לבד עם 2 הילדים(השני בן 7 חודשים) כל אחה"צ עד לשינה ואני מעוניינת עדיין שהסדר יישמר ומקלחות, ארוחת ערב וטקס השינה יתנהלו כמו שצריך.
כלומר, באופן חלק ללא תקלות מיוחדות.
חשוב לציין, שהוא כן עומד על שלו הרבה פעמים וכן מתנגד לי כשלא מוכן לעשות משהו.
אבל הרבה פעמים אני לא מכירה דרך אחרת לצאת מהסיטואציה וגורמת לו לעשות מה שביקשתי לפעמים באיומים ולפעמים בהרמת קול.
אני לא אוהבת את ההתנהגות שלי אליו ואשמח ללמוד אלטרנטיבות אחרות. אני רוצה שהוא יגדל להיות בעל בטחון ויכיר בערך העצמי שלו.
אודה מאד לתגובתכן.

שלום,
בני בן ה 7 אלרגי לכל סוגי האגוזים, אלרגיה קשה והוא מצוייד במזרק. האלריג ההתגלתה בגיל שנה וחצי והוא מכיר, יודע ונזהר מאוד בנושא.
בימים האחרונים הוא כל הזמן שואל אותי אם הוא מתנפח בגרון? אני שואלת למה והוא אומר סתם. הוא יכול לשאול אותי 10 םעמים רצוף כדי להיות בטוח שהכל בסדר. וזה לא בכרח אחרי שהוא אכל משהו. זה סתם כך.
בנוסף, הוא כל הזמן שאול אותי על חיידקים ומחלות, שהוא לא רוצה שאנשים יגעו בו כי אולי יש להם חיידקים, בימים האחרונים הוא הולך הרבה לשטוף ידיים.
אני מרגישה שהוא חרד ממשהו ואני לא יודעת איך לעזור לו.
מה עושים?