פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ז'אנה,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה הרלוונטית.

דקל שלום,

בדר"כ אני לא בעד לערוך שינויים בסמיכות לשינוי כה משמעותי שחל בחייו.

עם זאת, המצב בו אתם נמצאים מתיש ומתסכל, ובוודאי מקשה עליכם על תפקוד נכון איתו גם במהלך היום.

הקושי נשמע כלא נובע מבעית שינה אלא מבעיה של גבולות.

האם הילד ישן צהריים? ניסיתם להמנע מכך?
אם אין זה העניין, האם הילד מבלה עם שניכם מספיק זמן במהלך היום?
האם הצבת הגבולות היא חד משמעית או שאתם משתפים פעולה עם הטרטור הלילי?

המצב בהחלט פתיר. אל תשתפו פעולה והיו עקביים.

הכינו אותו במהלך היום להתנהלות החדשה. תנו הפתעה קטנה באופן מיידי.

אתם מוזמנים לקרוא באתר שלי מאמר על גבולות.

אם לא תתמודדו לבד, אולי יהיה נכון לערב איש מקצוע. להמשיך כך לא ניתן!

בהצלחה,

נעמה.

הי נעמה, תודה על התגובה.
אני מניחה שאנחנו עשינו טעיות בתחום השינה, ולכן עכשיו הקושי הוא גדול. אנחנו נמצאים איתו די הרבה כשהוא בבית. במהלך היום הוא נמצא בפעוטון ושם ישנים צהריים בערך שעה וחצי כל יום. אני מניחה שהקושי הוא לא בגלל שהוא לא עייף, אלא חוסר היכולת שלו להרדם לבד.
אנחנו התחלנו תהליך באופן עצמאי והפעולה הראשונה שעשינו היא: לא לשבת לידו על הספה. בלילה הראשון הוא צרח שעה וחצי ואמר "אני לא רוצה להיות לבד..." ישבנו על הספה בסלון שקרובה עליו (לא בתוך החדר או בכניסה אליו). היה קשה ולבסוף הבטחתי לו מתנה אם יצליח לישון לבדו, לבסוף הוא נרגע ונרדם ואכן קיבל הפתעה למחרת. בלילה השני שוב היה קשה אך פחות הוא כבר לא בכה. אך היום בלילה, הלילה השלישי אחרי ששתה את הבקבוק (שגם ממנו צריך להגמל בקרוב...) רצה עוד בקבוק והתעקשנו שלא אז הוא בכה המון וצרח... דיברתי איתו הוא נרגע קצת ואז אמר שהוא פוחד... אמרתי לו שאנחנו בבית ואין לו מה לפחד וכעבור שעה וחצי הוא נרדם.
אני מקווה שאנחנו פועלים נכון, זה לא פשוט ואני מקווה שאנחנו לא עושים יותר מידי טעויות בדרך. אודה לך אם תייעצי לי איך להמשיך להתנהל הלאה...
תודה מראש

שלום מיכל,
אתם צריכים לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים. אתם צריכים להחליט אם אתם מעוניינים לפנות באופן פרטי או למסגרת ציבורית. הטיפול הציבורי יכול להיות בחינם (דרך מרפאה קהילתית לבריאות הנפש באיזור מגוריכם מטעם משרד הבריאות) או מסובסד (דרך רשימת מטפלים שעובדים עם קופת החולים שלכם). קחו בחשבון שהאופציה הציבורית זולה אבל יש לעיתים רשימות המתנה וכן הטיפול או הסבסוד מוגבלים בזמן.
אם אתם מעוניינים בטיפול פרטי, אתם יכולים נסות להשיג המלצה באיזור מגוריכם או דרך פסיכולוגית בית הספר או דרך מכרים.
בהצלחה.

שלום שאילתא,
התגבוה של ילדתך היא אכן עוצמתית ויש בה משהו מדאיג לטעמי. זה לא אומר שהיא חולת נפש חלילה או שהיא תהיה כזו בהכרח, אבל כן הייתי פונה לטיפול מקצועי ומסודר לגביה. זוהי לא תגובה שיגרתית בעיני, גם אם מדובר באירועים בהחלט קשים שהיא מגיבה אליהם.

שלום לך,
את יכולה להסביר שאבא ואמא לא מסתדרים יותר, ולכן אתם נפרדים. עדיין אתם שניכם אוהבים את הילדים והם לא אשמים בפרידה.
למרות ההסבר הכללי והשפוי שאת יכולה לתת, אביהם יכול להסביר להם דברים אחרים. אין לך שליטה על כך ואת גם לא יכולה לרדת לרמה הזו.
הילדים יכעסו עליכם בכל מקרה, אז יכול להיות שבתקופה מסויימת עלייך הם יכעסו יותר. זה לא שאם הוא לא יגיד להם את זה אז הם לא יכעסו עלייך בכלל.
הילדים יהיו עצובים מאוד, כואבים, תהיה נסיגה זמנית בתפקוד שלהם, וזה יקרה בכל מקרה, ואת תחושי אשמה על כך בכל המקרה. זה התהליך אצל כולם. בעלך רוצה להגדיל את תחושת האשמה שלך ובכך לפגוע בך, כי אין לו כנראה נשק אחר.
אין כאן הסבר מנצח שאם תתני אותו זה יבטל את הנזק או את הכעס שיצור ההסבר של בעלך. כאן עלייך להבליג ולא לרדת רמה, כיוון שלא יעלה על הדעת שאת תסבירי להם שאבא שלהם הוא שקרן שרוצה לפגוע בהם, כי אז את תיפגעי בהם גם.
ההבלגה תשתלם לך, כיוון שבסופו של דבר ילדים מערכים מעשים ולא רק מילים, והם יראו מי עומד לצידם באמת, וזה דבר שהם יזכרו תמיד ויבינו אותו, גם אם בטווח הקצר נדמה יהיה לך שבעלך מנצח בנקודות, במערכה הכללית המגמה תהיה לטובתך ולטובת הילדים אם לא תיכנסי לזה.

שלום שרון,
אם הדברים הם אכן כפי שאת מתארת וגורמים לתגובה כה חרדה מצד הילדה, אז כן, יש כאן בעיה שעלולה לפגוע בה וכנראה כבר פוגעת. איך בדיוק אני לא יכולה בהכרח לנבא, כי אני לא מספיק מכירה אתכם אבל בהחלט יכול לפגוע בריכוז, בביטחון העצמי וכו'.

שלום ורד,
היה טוב אם היית מביאה מספר דוגמאות למה שתא מספרת. כי יכולות להיות מספר אפשרויות. אפשרות אחת היא שאת לא אומרת את הדברים בתקיפות, וגם אם כן הניסיון מלמד שאת לא עיקבית ולא תמיד מתכוונת מעשית להצהרת הכוונות המילולית שלך וכן קשה לילדה לקחת אותך ברצינות לפעמים.
אפשרות נוספת היא שלפעמים הילדה מרגישה שאת מנדנדת יורת מדי ולא מניחה לה, לא מתייחסת כך שהיא באמצע של משהו וכו'.
ואולי זה גם שילוב ש כמה דברים ביחד. לכן, מתוך המידע המועט שהבאת, אני יכולה לומר לך שקודם כל כדאי לבדוק האם את באמת קצת "מנדנדת" ואולי אפשר להוריד את המינונים של הפניות של לילדה כשהיא משחקת, עסוקה במשהו וכו'. ולהציב סוג של סדרי עדיפויות איפה אפשר לוותר ובכלל לא לפנות, איפה את כן פונה ומבקשת אבל אם אין הסכמה זה לא נורא, ואיפה זה קו אדום שאותו את אוכפת בסמכותיות ועיקביות.

שלום מירית,
נראה י שלקחת על עצמך משימה בלתי אפשרית. נראה לי שטוב תעשי אם תשיגי עזרה לחלק מהשעות האלה לפחות.
בנוסף את יכולה לנסות להנהיג חיזוקים חיוביים, מדבקות ופרסים, על התנהגויות שאת מגדירה מראש.

האם את באמת סבורה כי גידול שלושת הילדים בכוחות עצמי הם "משימה בלתי אפשרית"?!
אני מניחה כי ישנן נשים רבות שנמצאות במצב דומה לשלי אך מצליחות להתמודד ביתר קלות. יתכן שהדבר נובע מהעובדה כי הם קיבלו בילדותם מודל בריא לחיקוי בתחום ההורות. (המודל שלי היה בעיקר צעקות וסטירות קלות - בו האמא היא השולטת ביד רמה ...) כך למשל יש לי גיסה עם 8 ילדים (דתיים לאומיים) והיא מגדלת את כולם בשלווה מעוררת הערצה...

שלום מירית,
אני חושבת שלגדל 3 ילדים צפופים בגיל בלי עזרה, בלי צעקות ובלי לאבד את השפיות זו משימה קשה מאוד.
בודאי העובדה שלא היה לך מודל טוב היא מקשה, אבל גם בלעדיה, זו סיטואציה שדורשת עזרה.
אני לא יודעת מה הסוד של גיסתך, ואם זה כל כך מוצלח אולי באמת כדאי לשאול אותה. אני מניחה ששם זו סביבה אחרת, תרבות אחרת, יום חינוך ארוך בחלק מהמסגרות, ילדים גדולים שעוזרים עם הקטנים אולי על חשבון הילדות שלהם, דרישות אחרות של האם מעצמה ושל הילדים ממנה ומעצמם, וזה לא כל כך מתאים לתרבות החילונית שבה הילדים הם במרכז ודורשים המון משאבים.

תמיד טוב לשמוע בצורה אובייקטיבית כי הסיטואציה שקשה לך היא גם קשה לאחרים והבעיה היא לא רק בך.
תודה על התמיכה.
ואגב, גם בתרבות הדתית הילד הוא המרכז (לא סתם יש אחוז ילודה גבוה ) אך המשאבים שמושקעים בילד אינם דווקא משאבים חומריים...

שוב תודה.

שולום מירית,
אני שמחה שעזרתי,
אני חושבת שלא הובנתי הובנתי נכון לגבי ההערה שלי בנוגע לתרבות הדתית, כשאנחנו אומרות מרכזיות של הילד, אנחנו לא מתכוונות בהכרח לאותו מושג. הכוונה היא לא לכך שהילד הוא נושא מרכזי בגלל חשיבות החינוך שלו כמו בתרבות הדתית אלא מרכזיות הילד בנוגע לרצונות שלו, הביטוי שלו והראייה של הייחודיות שלו (לאו דווקא בהכרח רק מבחינה חמרית) אבל זה כבר נושא לדיון אחר.

ים שלום,
ראשית טוב שהקשיים של בנך באים לידי ביטוי בבית בלבד ולא במסגרת החינוכית. זה לרוב סימן טוב, המעיד על כך שהילד מרגיש בטוח לבטא בבית את קשייו, אולם הקשיים לא חמורים מדי ופוגעים בתפקודו בכל סביבה שבה הוא נמצא.
קשה לדעת דרך האינטרנט מה בדיוק מביא אותו להתנהגות הזו בבית, אולם יש לי השערה שכדאי שאת ובן זוגך תחשבו עליה קצת: ייתכן שהילד שלכם, "ילד סנדביץ'", אינו מצליח למצוא לעצמו מקום בריא ותואם בבית, והכעס וחוסר הביטחון מבטאים זאת. ייתכן שהוא זקוק לתשומת לב אישית מכם, ללא נוכחות אחיו, וכן לחיזוק תכונות אישיות וכישרונות ייחודיים לו. משהו קורה בבית סביב תפיסת המקום שלו, אשר מביא אותו לחוש עצבני ועצוב מאוד. כמו כן מומלץ מאד לפנות אל הילד ולשאול אותו מה מטריד אותו, לנסות להבין מנקודת מבטו מה מכעיס אותו בבית ככ. כשתדעו מה מפריע לו, יהיה לכם יותר קל להבין מה לשנות כדי שהוא יהיה פחות מתוסכל וסוער.
בהצלחה,
שירי

נאוה שלום,
טוב עשית שפנית לפורום כיוון שהדברים שבנך מבטא הם אכן טורדי מנוחה. לא ברור מדוע הוא עושה זאת, אך כן ניתן לומר שדבריו מבטאים עצב רב, דימוי עצמי נמוך ואולי גם חשש מפגיעה של הסביבה.
לאור הדברים המטרידים שבנך אומר, מומלץ לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים.
שירי

מירי שלום,
תגובות הכעס והתסכול של בתכם כשאינה מקבלת את מבוקשה הן תואמות לגילה. לעתים יש צורך בתגובות אחידות ועקביות לאורך תקופת זמן עד שהשינוי מתרחש. כדאי שתבדקו עם עצמכם באיזו מידה התגובות הן אכן צמודות לאירוע ומעט לא נעימות עבור הילדה. הסבר בלבד או ישיבה בפינת החשיבה כשאינה קשורה למעשה, עלולים לא ליצור קשר בין האלימות לבין העונש.
בנוסף, רצוי להקפיד על חיזוק התנהגויות חיוביות ויעילות, ועידוד יכולת האיפוק שלה והעמידה בתסכולים.
שירי

שלום איילת,
בכל חנות ספרים במדור ספרי ילדים יש מגוון של ספרים שנוגעים לנושאים שונים מחיי היום יום, אפשר להתעניין וראות האם יש משהו שתואם לגיל ולנושא.
חשוב להסביר לילד שסבא עלה לשמים כי היה זקן, ולכם ולו יש עוד הרבה זמן עד שתהיו זקנים.
גם אפשר לתת לו לצייר מה לדעתו למשל קורה בשמים ולמה הוא לא רוצה לעלות לשם? מה הוא חושב וממה הוא כל כך מפחד, ואז התייחס לפחדים שלו באופן יותר ספציפי.

ק' שלום,
הילדה שלך מאוד קטנה, ועדיין לא פיתחה דרכים מתאימות ויעילות לבטא כעס ולהרגיע את עצמה כשהיא נסערת. תוכלי לסייע לה ללמוד כיצד להקל על עצמה כשהיא מאוד מתרגשת, כועסת או מתוסכלת. את יכולה, למשל, לחבק אותה או להציע לה חפץ שעשוי להרגיע אותה ולהעסיק אותה (כמו חיתול בד שיכולה למולל בידיה, בובת פרווה וכדומה). כמובן ששימוש במוצץ מאוד עוזר בגילאים אלו. במקביל, חשוב תמיד לומר לה במלים מה שאת אומרת לעצמך כשאת מאוד נסערת, כמובן בשפה שתואמת לגילה: "את כועסת, אבל עכשיו תירגעי חמודה, אמא אוהבת אותך..." וכדומה. מה שעוזר לה במקרים אחרים.
בנוסף, אין לפרש את ההתנהגויות הללו כפגיעה עצמית אלא ככעס מאוד מציף שקשה לה להתמודד עמו. זכרי שגם אנו המבוגרים לפעמים מתקשים לבטא את הרגשות העוצמתיים שלנו.
בהצלחה,
שירי

תודה רבה על תשובתך.
לפני שפתחתי את הפורום עכשיו, ישבתי ושיחקתי עם ביתי, היא ניגשה לקחת משחק ופשוט הסתכלה עלי וצבטה את פניה כ"כ חזק ונתנה לעצמה שתי סטירות שהשאירו סימן אדום בלחייה, בלי שהייתה לכך סיבה, היא לא התעצבנה מכלום.
האמת שזה קצת מלחיץ אותי. מציפות אותי הרבה שאלות, האם זו התנהגות נלמדת? אולי היא רואה את זה במעון? אולי יש אלימות מצד מבוגרים במעון?
האם אלו שאלות לגיטימיות? אני צריכה לחקור יותר לעומק או שזה כמו שענית שלב שקשה לה לבטא את עצמה?
מימיי לא ראיתי תגובה דומה אצל ילדים אחרים ובטח לא כ"כ קטנים, גם הגננת שלה אמרה לי שזה פעם ראשונה שהיא נתקלת בילדה כ"כ קטנה שמגיבה כך.
כמו שציינתי מלאה לה השבוע שנה והיא עושה את זה לפני שהיא הייתה בת שנה.
בבקשה תדריכי אותי איך להמשיך מכאן, להתייחס או לתת לזה לחלוף (אם יחלוף)
תודה רבה

ק' שלום,
את מוטרדת משאלות רבות לגבי ההתנהגות של בתך ובוודאי שהן לגיטימיות. חשוב שתנסי לבחון מדוע היא מכאיבה לעצמה וכיצד ניתן לעזור לה. במידה וההתנהגויות הללו אינן מופיעות רק כשהיא מרוגזת, כדאי לבדוק אפשרויות נוספות כמו קושי בויסות חושי או הבדל בטמפרמנט ובעוצמה בין שתיכן. ייתכן שמה שאת חווה כצביטה חזקה הוא עניין של דבר-מה עבורה. כדאי להתייעץ עם רופא הילדים לגבי התנהגותה.
בכל מקרה כשהיא פוגעת בעצמה יש לעצור זאת מיידית, לחבק אותה ולתת לה חפץ להתעסק עמו, עדיף משהו רך ונעים.
שירי

שלום אילה,
קשה מאוד לענות על השאלה שלך, כיוון שכל מקרה לגופו. עם זאת נראה את מתקשה מאוד להיות גויה עם התנאים והנסיבות ויש סודות רבים, כבר עכשיו את מסתירה מהסביבה את נסיבות הבאתו של בנך לעולם, מה שיהפוך לבעייתי כשתרצי לספר לו את האמת כשכולם יודעים אחרת.
נראה לי שכדאי שתפני ייעוץ כדי קודם כל לספר לעצמך למה בחרת במה שבחרת ואיך את יכולה להרגיש נוח עם זה. אולי את חשה שיש בדרך שבחרת בה בושה או כישלון ויש לך תחושת אשמה על מה שעלול להיגרם לילדך עקב נסיבות החיים שבחרת עבורו. כל עוד את לא תרגישי נוח עם הבחירה, לא ניתן יהיה לייעץ לך מה לספר לילד, כל את לא מרגישה נוח עם האמת בעצמך.
ולגבי השאלה שלך, אני מכירה ילדים לאימהות חד הוריות שאין דמויות גבריות בסביבה והילדים יצאו "גבריים" והתפתחותם תקינה, ואני מכירה ילדים במשפחות דו הוריות שיש הרבה בעיות עם הילדים. כך שאין כאן חוקים ברורים והרבה תלוי בך ולא רק בכך שאין אבא.
כדי שיהיה בסדר קודם כל את צריכה לעבד עם עצמך את נסיבות ההורות שלך, אחרת תיאלצי לשמור סודות מהילד, הוא ירגיש בכך באופן אינטואיטיבי ואז הדברים יסתבכו. במילים אחרות - זה פחות משנה אם יש אבא או לא אלא יש אמא רגועה, בריאה, שלמה עם עצמה, בטוחה בעצמה ואומרת את האמת בלי תסביכים וסודות.

שלום דיאנה,
אילמות סלקטיבית אכן יכולה להירפא, זה לא חייב להיות חמור. כמובן תלוי במקרה ובתנאים שונים.
כמובן שאם ילדתך מדברת עם הילדים בפארק, אז מצבה פחות חמור, וזה אופטימי וטוב.
תמשיכו בטיפול, ותתעודדו, אתם בכיוון ואין סיבה שלא תצליחו:-)

שלום סמדר

האם לדעתך מעבר לגן חדש בשנה הבאה יכול לעזור ? בגן זה יהיו ילדים שהם מהשכונה ושהיום היא
כן מדברת איתם

תודה

שלום דיאנה,
לא בהכרח. לא בטוח שהסיבה לשתיקתה היא הכרות עם הילדים. אם אתם אתם נמצאים בטיפול כדאי להתייעץ עם מי שמטפל כי שם מכירים את הילדה וייתנו לכם עיצות יותר מדוייקות מאשר בפורום.