פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אור שלום,

כדאי שתחשבי האם נכון בכלל להפסיק את המציצה. חשבי על היתרונות והחסרונות והחליטי מה נכון עבורך.
אם מדובר בילדה רגועה, זה יכול להיות בסדר, אך לילד לא רגוע זה עשוי לעזור.

תצטרכי פשוט לשים לב, להוציא לה את האצבע ולשים מוצץ. אין דרך קסם.
הרי בסה"כ מדובר בקטנטונת ממש.

בסבלנות,

נעמה.

תודה
הילדה רגועה פשוט היא גילתה את האגודל תוך כדי מציצת האצבעות.
אני אשים לב .

שלום קרן.
נראה שאת מתייחסת להתנהגויות שלו כגחמות לא מוסברות, סוג של קריזות, וקשה לך להבין את הסיבה להן ואז באופן טבעי את מתמקדת בנסיון להפסיק אותן.
ילד שמגיב בעצבנות כשהוא קם בבוקר למשל, (אחת הדוגמאות שנתת) הוא לא בהכרח ילד שמתנהג בעצבנות סתם אלא ילד שקשה לו עם מעברים, למשל משינה לערות. יש הרבה אנשים שבבוקר, עד שהם מתעוררים לגמרי, קשה להם כשמדברים אליהם והרעשים מפריעים להם, כי הם עדיין לא במלוא חושיהם. יכול להיות שהוא צריך ליווי קצת יותר רקך ורגיש בשעות מסויימות של היממה, עם סבלנות לקצב שלו. יכול להיות שלפעמים אתם מצפים שהוא יעשה דברים לפי הקצב שלכם, והוא לא מסתגל ונראה לכם שזו קפריזה אבל אולי זו מצוקה אמיתית. אולי צריך להעיר אותו יותר מוקדם, לתת לו לאט לאט להתארגן ליום החדש וכו'. כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה ומתעצבן גם שם, אולי הוא צריך ליווי של הסבר מילולי +כלים מה ניתן לעשות אחרת ("תראה חמוד, זה מעצבן ומאכז אותך, אתה צודק, אבל עכשיו אי אפשר את זה אבל אנחנו יכולים להכין ביחד משהו יותר טוב," או:" עוד מעט, אמא תסיים לדבר בטלפון ותיתן לך, בינתיים תתכונן ואחר כך נעשה ביחד הפתעה לאבא "וכו').

שלום כרמית,

ייתכן שזו אפילו לא קנאה, אלא את פשוט פחות איתו ואת חסרה לו, ברמה הכי בסיסית.

שלום יהודית,
מעניין אותי להבין למה הכוונה שאת הולכת שלכנה לכמה דקות? האם הילדה נשארת בבית לבד? זה טבעי שילדה בת 5 תפחד להישאר לבד בבית, גם אם זה לכמה דקות. אני לא יודעת מאיפה החשש היפרד ממך נובע, האם מכך שקורה לפעמים שאת נעלמת לה בלי כוונה בי להגיד? משאירה אותה לבד? האם זה נובע מכך שבאופן כלשהו לא מודע לך קשה להיפרד ממנה ואת משדרת לה את זה? בהתאם לסיבה -גם צריך להיות הפיתרון.

שלום שימי,
אפשר לנסות לדבר איתה על איך לדעתה נחשים יכולים להגיע הבייתה באמת. לנסות לברר איתה האם יכולה להבין שהפחדים שלה הם לא אמיתיים ולא הגיוניים. היא ילדה בת 8, ואולי אפשר להסביר לה קצת על איפה נחשים נמצאים, מאיפה המידע שלה שהם חיים בקרבת בני אדם, האם הוא מדוייק או לא ומה ניתןם לעשות כדי להימנע ממגע איתם. בקיצור על ידי מתן מידע מדוייק יותר אפשר להחזיר לה את תחושת השליטה ולצמצם את הפחד, שהוא בחלקו לא כל כך הגיוני.
בכ מקרה אין לאפשר לישון במידה עם ההורים, עדיף לשבת לידה במיטה שלה עד שנרדמת.
אם הפחדים לא עוברים ומשבשים את חיי המשפחה, אפשר לשקול לגשת לטיפול.

שלום קרין,
לכמה דברים שמתי לב בדברייך. קודם כל, את מתארת רק את עצמך בהתמודדות מול הילד, את אומרת: "ניסיתי בטוב...ניסיתי בעונשים" איפה אבא של הילד? האם הוא מעורב? האם אתם מדברים על כך ביניכם? האם גם הוא מנסה דברים עם הילד? האם הילד מגיב אחרת אליו או כשהוא נמצא?
דבר שני את מתארת בכלליות רבה שהוא מתפרץ כשמשהו לא נראה לו. מה לא נראה לו? האם יש דברים מסויימים יותר מאחרים? האם יש טריגרים שאפשר לעקוב אחריהם בהתנהגותו? אולי זה מעייפות? אולי זה מעלבון? אולי מדובר בילד שיש ממנו כל מיני ציפיות לבגרות ולעזרה (את מציינת שהוא עוזר) אולי להיות הגבר הקטן בבית (שוב, איפה אבא?) ואז הוא לא מקבל כששוב מחליטים עליו ומתייחסים אליו גקטן כשבשאר הזמן דורשים או מצפים או נהנים מכך שהוא גדול?
בקיצור מה שניסיתי להגיד הוא שקודם צריך להבין מה קורה, ורק אחר כך אפשר לחשוב מה עושים.

שלום נועה,
חסרה פה אינפורמציה מה הסיבה שהוא מגיב באופן שהוא מגיב. "ילדותי" זהו תאור כללי מדי. מתי הוא מאבד סבלנות? האם מתקשה לדחות סיפוקים? האם מתקשה להתרכז? האם מתקשה להתעניין בדברים שהם מופשטים מדי? לפי מהות הבעיה צריך למצוא את הפיתרון. באופן כללי צריך לראות אם ניתן ללמד אותו להגיב אחרת - להגיד לעצמו בדיבור פנימי- עדיין לא קיבלתי מה שאני רוצה , אולי אני אחכה ואקבל עוד מעט, אולי אני אסתפק כרגע במשהו אחר, אולי אני אבקש רשות לצאת כי אני לא יכול להתרכז יותר וכו'. אבל קודם כל צריך לבדוק טוב יותר באילו סיטואציות זה קורה ולפי זה לעבוד איתו.

שלום ענת,
רמה מסויימת של מריבות וקטטות קורית בין ילדים מדי פעם. לא ברור מהשאלה שלך מה ההיקף של הדבר הזה. האם זה משהו שקורה כל יום? מה האחוז של המקרים שבהם הוא יוזם את העניין? האם הוא מתחיל עם ילדים חלשים ממנו? מפיל עליהם טרור? או שקורה לו שלפעמים הוא יוזם ולפעמים מגיב עם ילדים שמחזירים לו, שני הצדדים מוציאים מרץ ופותרים ביניהם את העניינים?
שלא תהיה טעות, אני לא בעד פתרונות אלימים, אבל תוקפנות מעורבת במגע גופני היא חלק מההתפתחות אצל בנים. אני הייתי אוספת יותר אינפורמציה על העניין עד כמה הוא בעייתי. אני באופן אישי נגד עונשים, לדעתי הם משפילים ולא פותרים שום דבר. אני לא השתכנעתי גם שלילד שלכם אין כלים. כדי לדעת אם חסרים לו כלים ואיזה כלים לתת לו, הייתי מבררת יותר על הסיטואציה שקרתה כל פעם לגופו של עניין וחושבת האם ניתן לפתור זאת אחרת, יחד עם הילד. מה אתם הייתם עושים במקומו ומה הוא חושב על כך.

סמדר שלום
ניסינו לברר קצת יותר עם הילד. בכל אחת מהסיטואציות הוא מנסה לפתור את ה"בעיות" לבד בלי לשתף מבוגר שנמצא בסביבתו. דברנו איתו על הענין והחשיבות שיש מבוגר שיכול לעזור לו, או פשוט לנסות לדבר עם אותו ילד לפני שמגיעים לאלימות מילולית או פיזית(לדוגמא: לבקש סליחה אם הוא עשה משהו שלא התכוון או בטעות). דברנו גם עם המורה שלו שלא ידעה על המקרים האחרונים של המריבות הללו כי מסתבר שזה קורה רק בשיעורים מקצועיים שלא נערכים עם המחנכת. "(הוא מוצא לו פרצה- יש לו מחנכת שהוא מאוד מעריך ומאוד קשוב לה). המקרים הללו באים באופן לא קבוע, יכולה להיות תקופה ארוכה בלי שום מריבות או 3 פעמים כמו שהיו בשבוע החולף. אנחנו כל פעם מחדש מאוד כועסים עליו ומדברים איתו על כל מקרה. אבל אולי זה כבר יותר מידי? ושוב, הכעס שלנו בא ממקום של לנסות לגרום לו להבין את הפסול במריבות. השאלה אם אנחנו עושים נכון???
מודה מראש על תשובתך

שלום ענת,
קודם כל עשיתם עבודת בירור מצויינת. עכשיו אנחנו יודעים יותר טוב איפה אנחנו עומדים. ההתפרצויות שקורות בשיעורים מקצועיים הם לא כי הילד "מצא פירצה" אלא כי הוא מרגיש בודד ולא מוחזק כשיש מורה שהוא פחות מכיר בכיתה. כיתה ב' זה גיל קטן, בעבר הייתה מורה אחת לכל השיעורים בגיל הזה. זה קשה לילדים כל כך קטנים לעבור מדמות לדמות במהלך היום. טוב עשיתם שניסיתם ללמד אותו כלים. קשה לו לפנות למבוגר שהוא פחות מכיר ופחות סומך עליו. הכעס שאתם כועסים עליו לא יעזור, זה לא נשמע לי ילד עם בעיית גבולות שצריך לרסן אותו. אפשר לדבר איתו על כך שכשבאה מורה אחרת לכיתה הוא מרגיש פחות בטוח וחש צורך להגן על עצמו, ולאט לאט הוא יתרגל למורות השונות ויוכל לפנות אליהן כשמשהו קורה, הוא לא חייב לפתור הכל לבד. אפשר גם לדבר עם המחנכת ולבקש שתדבר עם המורות על כך שלפעמים הוא זקוק להתייחסות בשיעור לראות שהכל בסדר איתו כדי שירגיש יותר נוח ובטוח איתן.

רצינו להודות לך על התגובה המהירה, שוחחנו עם המורה ואפילו העברנו לה את תגובתך לנושא. היא אמרה שהיא תיזום שיחה איתו ותעדכן אותנו, בינתיים עושה רושם שהימים האחרונים שהיו עברו בצורה רגועה ללא שום בעיות. נקווה שנמשיך כך.

תודה רבה רבה

גל שלום,

נשאלת פה שאלת המיליון דולר בה תמיד מתלבטים הורים: האם להמשיך בגן הפרטי, בחממה, או לשלוח לגן עיריה?
בנוסף, הבעיה הזו נמשכת גם בבית הספר. האם מורה אחת יכולה ללמד באמת 30 ילדים או שמרבית הזמן היא עסוקה בבעיות אחרות?

באופן אישי, אני מעדיפה את החממה כל עוד אפשר, על מנת לקדם את הילד מבחינה רגשית וחברתית, ולאו דווקא לימודית.

לכל דבר יש את היתרונות והחסרונות. השאלה למה יש משקל גדול יותר מהעיניים שלך.

בברכה,

נעמה.

שלום לך,

בסך הכל נשמע שמדובר בילד די פיקח.
ההתנהלות שלך מולו מאד חיובית. חשוב לדעת איך מגיבים להתנהגות זו בגן וכיצד מנסים לעקור מהשורש את הבעיה.

חשוב ללמד את הילד כישורים חברתיים. צרי מצבים כאלה בבית, תני דוגמא אישית בהתנהגותכם. עשו "הצגות" דרכם לימדו את הילד איך להתנהג. הוא יכול להיות קוף ואת נמר. תנהלו שיחות.

את מוזמנת לקרוא באתר זה או באתר שלי, מאמרים שכתבתי בנושא כישורים חברתיים.

בהצלחה,

נעמה.

נועם שלום,

העלית פה מס' נושאים:
האם מדובר בשנתו הראשונה בגן? אם כן, ברור מהיכן נבע הקושי בהתאקלמות והקושי במשחק עם ילדים. כישורים חברתיים זהו דבר נרכש שעלינו להקנות לילדים. ילד שנמצא רק בחברת מבוגרים, מתנהג אחרת.

לגבי אחיו הקטן- ברור שישנה קנאה. אתה "העזת" לשחק במשחק הפרטי שלכם איתו וכביכול שברת את אמונו. הוא רגיל שאתה רק שלו ומרעיף עליו אהבה.
זה בסדר ונכון שתשחק עם אחיו הקטן, אך יש לעשות את זה בטעם ולהמנע משימוש במשחק דוומה.
חשוב להמנע מלהשוות ביניהם או לגרום לתחרות.

בעניין המכות- יכול להיות שהם קשורים בקנאה אך לא הייתי וסלת צורך להתפרק בגלל דבר מה אחר. הוא בוטח בך והוא מרשה לעצמו להתפרק לידך.

בהצלחה,

נעמה.

שלום מאיה,
כדאי לתת לה כלים נוספים להתמודד כשמשהו לא מסתדר. לחשוב איתה ביחד מה עוד אפשר לעשות חוץ מלבכות - אפשר לשחק במשהו אחר, אפשר להמתין שהילד שלקח את המשחק שהיא רוצה יסיים איתו, אולי עכשיו אמרו לה לא על משהו אבל אחר כך הו איתאפשר, אול יבמקום מה שאמרו לה לה לא עליו אפשר לקבל או לעשות משהו אחר וכו'.

שךום אמא,
נראה לי שיש לך התלבטות מצד אחד את רוצה ילד מחונך ומצד שני שלא יהיה "חנון". אפשר ללמד את הילד שלך לענות אבל הוא לא חייב לענות באותן מילים לא יפות, הוא יכול להגיד - אל תגיד לי מה לעשות, אל תקלל אותי , אם תקלל אותי אני לא אשחק איתך וכו'.'.

שלום אמא לשניים,
אני חוושבת שהגננת שלכם צודקת. את צריכה להבין שלילדים קטנים יש צורך לפעמים להגיד מילים קצת מרגיזות למבוגרים כיוון שהם מרגישים קטנים וחסרי אונים מול המבוגר שנראה להם כל יכול. ילדים בגיל הזה לא מבינים עד הסוף את משמעות הפגיעה שאפשר להיפגע מהם, וגם אין צורך להיפגע מהם, כי הם עדיין מאוד קטנים. ההתייחסות שלך היא חמורה לטעמי קצת חורגת מפרופורציה. אפשר להסביר להם שזה לא יפה וחשוב לתת להם כלים אחרים, נוספים להתמודד עם תסכול, לפני ששוללים את הכלים שהם משתמשים בהם.
אם את מרגישה שאת לא יודעת כיצד עושים זאת מומלץ לך לפנות להדרכת הורים.

שלום זהבית,
אכן נודע לכם משהו מאוד קשה, שקשה לעכל אותו. אני ממליצה לכם לפנות אתם ההורים עבור עצמכם להתייעצות מסודרת קודם כל כדי לעזור לכם להתארגן ולעכל, גם אם בשלב הזה הילד לא רוצה לשתף פעולה ולספר.
הגבתם נכון בכך שחיזקתם אותו, ובכך שעודדתם אותו לבוא ולספר, אם כי זה לא נכון שיכולתם למנוע את זה כי לפני שזה קרה לא יכולתם לדעת. בתוך המסגרת שבה תתייעצו תוכלו לשקול בצורה מסודרת ועל פי מצבו של הילד ועוד שיקולים מה להמשיך ולעשות עם זה אם בכלל.