פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום טמבולינה,
ילדים בגילו של בנך מתחילים לתפוס את סופיותם של החיים ולהיות מוטרדים מנושא המוות. כך שזה טבעי לחלוטין ולא מצביע על בעיה או על דיכאון מיוחד. כדאי להסביר לו שאכן כולנו נמות בסוף, אבל הוא וגם אתם צעירים עדיין ויש עוד הרבה זמן והרבה דברים שתוכלו להספיק בינתיים. כולנו חושבים על המוות לפעמים אבל לא כל הזמן, כי בינתיים צריך לחיות.

שלום סמדר,
ילדה עם צורך בשליטה היא ילדה שחרדה ממשהו. ממה היא יכולה להיות חרדה? כמה זמן נמשך הדפוס הזה שלה? האם היא משבר או שינוי במשפחה לאחרונה? יש לילדה תחושה שאם היא תרפה היא תהיה חסרת אונים ומשהו לא טוב יקרה, ונשאלת השאלה למה היא לא רגועה ולא סומכת על המבוגרים שידאגו לעניינים? לגבי כל הדברים האלה לא נתת פרטים כך שאני לא יכולה לדעת מה צריך להרגיע אצלה ואיך. שכנועים והבטחות הם כנראה באמת לא הדרך כיוון שהם משדרים לילדה חולשה ממך, כאילו אמא נורא צריכה, בבקשה שתעשה לה לטובה ותלך לשירותים, ואז אמא יכולה להיתפס כחלשה וזה מחזק את הצורך של הילדה לחזק את השליטה של עצמה כדי לא להרגיש חסרת אונים וחלשה גם. את נושא ההתאפקות הייתי עוזבת כרגע. הייתי שמה לב איפה השתלטנות שלה מפריעה לחיי הבית ושם שמה גבול ברור, גם במחיר של מאבקים. איפה שזה לא מפריע וזה עניין שלה הייתי עוזבת. והייתי חושבת על כל השאלות ששאלתי למעלה.
בהצלחה.

היי אלמוג,

לפי מה שאת מציגה, הילדה די סובלת מאורך שערה.

את חייבת לתת לה אפשרות בחירה: או להסתרק אחת ליומיים ולספוג את הקושי, או לספר מעט את שערה.

היא צריכה לדעת שיש לה אפשרות בחירה ושתאלץ לספוג את אשר תבחר.

כאשר תראה שמדובר בתהליך מתיש גם עבורה, אולי תבחר בדרך זו.

כמובן שניתן גם לאפשר לה לבחור היכן להסתפר. הייתי ממליצה לקחתה למספרת ילדים כך שיתחשבו בה יותר. הבטיחיע לה מתנה ותהפכי זאת לחוויה נעימה. קחו עימכם מצלמה. הפכי את כל העניין לטקס מרגש, שתפי בשיחות בנושא כל אחד שרק פנוי להקשיב, כדי שתתרגש ותשתף פעולה.

בהצלחה,

נעמה.

אפרת שלום,

שני דברים:

יכול להיות ששנת הצהריים מפריעה לשנתה, אם כי , לרוב בגילה הילדים עדיין זקוקים לשינה זו.
כדאי לנסות זאת.

אפשרות שנייה שנראית לי סבירה יותר היא, שהילדה היא הנותנת את הטון בבית והיא המחליטה מתי ואיך יתנהלו דברים, תקני אותי אם אני טועה.
כל זאת לא סותר את העובדה שהיא מדהימה. יכול להיות שבגלל העובדה שהיא בת יחידה עדיין, יש לכם את מלוא הפנאי אליה ולכן סיפור השינה נמשך עד גיל כה מאוחר.

הייתי עובדת קודם על גבולות ושיקום הסמכות ההורית ובמקביל ובדת על שינוי התנהלות השינה.

אציין שחשוב שהדברים יתנהלו בהדרגה תוך טקס שינה מוגדר וקבוע, עם המון עקביות, נחישות ואסרטיביות שלכם כהורים.

אתם מוזמנים לקרוא באתר זה או באתר שלי מאמרים בנושאים אילו.

בהצלחה,

נעמה.

דויד שלום,
מרבית הילדים הבכורים שנולד להם אח, מגלים התנהגויות רגרסיביות ו"חזרה אחורה" מהישגים התפתחותיים שהגיעו אליהם - רגרסיה בגמילה מחיתולים, לדוגמא. לרוב, ההתנהגויות הללו חולפות לאחר מספר חודשים, כשהילד מסתגל להולדת האח, והן הופכות לנדירות, קצרות ו"ממוקדות" יותר.
ההסבר שלעיל הוא כללי. יחד עם זאת, במקרה שאתה מתאר, של רגרסיה בדיבור עד כדי מלמול, במידה והדבר מתרחש כל העת (למשל, גם בגן, גם אצל סבא וסבתא, גם כשהוא נמצא בגן שעשועים וכדומה), כדאי לפנות לרופא הילדים לשם התייעצות ושלילת מצב רפואי/התפתחותי אחר.
שירי

שלום גילי,
בעצמך כתבת שאת תומכת ומנשקת, כלומר כנראה שיש הרבה רגעים שזה כן מתאפשר. כלומר לפעמים הוא דוחה אותך ולפעמים לא. לכן, נראה לי שהמסקנה שלך שהוא לא אוהב אותך, היא קצת גורפת, מכלילה ומוגזמת.
אני לא יכולה לדעת למה הוא מגיב אלייך ככה לפעמים, אני כן יכולה להבין שזה מאוד מעליב אותך.
תנסי לשים לב האם יש מכנה משותף לסיטואציות בהן הוא מגיב אלייך כך.
אם זה בהרדמה, בלילה ובקימה בבוקר - אלה הם זמנים של מעברים, הסתגלויות ופחדים. זה מרמז על כך שיכול להיות שבזמנים האלה - כשצריך להיפרד מהעירות וללכת לישון, או כשמתעוררים בלילה עקב פחדים או בגלל צמא או רעב או כשצריך לקום בבוקר ולצאת ליום חדש - הוא זקוק לסוג מסויים של התייחסות שבעלך נותן ואת לא.
אולי אלה זמנים של מתח וחרדה שדורשים התארגנות ועמידה בלחצים במהלך היום, שבהם בעלך משדר ביטחון, ואילו את יותר חרדה ולחוצה והילד מרגיש זאת וחושש? ואילו בשאר חלקי היום , כשהוא רגוע, הוא שמח לקבל את החום שלך.
כך שזה לא עניין של אהבה אלא מי מרגיע יותר את חרדותיו בזמנים לחץ, ומשדר לו יותר רוגע.
זו ההשערה שלי, אין לי כרגע דרך לדעת יותר מזה.
אם זה נכון, יכול להיות שאת צריכה ללמוד להתארגן איתו טוב יותר ובלי לחץ באותם רגעים.

שלום דרומית,
נראה שעניין האוננות קשור יותר לקשיים ריגשיים ולא להפרעת קשב וריכוז. יכול להיות שהקושי הריגשי קשור בעקיפין למחירים שהיא משלמת על בעיית הקשה והריכוז אבל לא נראה לי שהאוננות נובעת ממנה ישירות. כפי שהיא אמרה לך היא משתמשת בזה כדי להירגע ואולי כדאי ללמד אותה שיטות אחרות להירגע, כמו נשימות או הרפיית שרירים. בנוסף להעניק לה מהון מגע וחום כי לפעמים אוננות מוגברת יכולה להיות קשורה לחסך מהסוג הזה או תחושה של בדידות שהיא חשה. למשל בבית הספר כשהיא לא מבינה מה קורה בגלל בעיית הקשב, או לפני השינה. אני א יודעת איך משכיבים אותה לישון אך ייתכן שהיא זקוקה לליווי - סיפור, חיבוק ונשיקה, אחרת המעבר לשינה קשה לה ריגשית והיא מנחמת את עצמה לבד.

שלום יאיר,
"תחקור" של ילדים עושים רק חוקרי ילדים מטעם המשטרה. אולי אתה מתכוון לאבחון. אבחון יכול לבצע כל פסיכולוג קליני. כמו כן באפשרותכם לפנות לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכותרפםיסט שיכיר לאט לאט את עולמו הפנימי של הילד ויבין לאחר זמן, מה קורה לו.

שלום אני,
כמובן שיכול להיות שזה משהו שהאבא אמר לו. ויכול להיות שלא. הנושא של מעבר בין בתי ההורים במצב גירושין הוא נושא כאוב. יש מצבים בהם כל הורה מרגיש שהוא רוצה לדעת מה קורה בבית השני, והילדים יכולים להרגיש שהם עוברים חקירה וזה לא נעים להם. תניחי לו לספר מרצונו בקצב שלו. אני לא חושבת שאמורה להיות לכך השפעה על דברים אחרים שהוא לא יספר לך.

ואני מאוד אוהבת את הגישה שלך.

יום טוב

סימה שלום,
קנאת אחים היא חלק טבעי מההתפתחות, ולא ניתן למנעה לחלוטין. היא גם אחד הכוחות שדוחף אותנו להתפתחות ולהתקדמות, ולכן יש לה גם היבט חיובי, כאשר היא במידה.
עשית קישור יפה בין ה"פריחה" שחלה אצל הבת הקטנה לבין התעצמות הקנאה של בתך הגדולה. הפער ביניהן הוא לא גדול, וייתכן שהקטנה עשויה באמת "לעקוף" אותה בתחומים מסוימים. אם בתך מחזיקה באמונה שהיא חייבת להיות ראשונה, ושבמידה ואחותה תהיה יותר טובה ממנה, היא תהיה יותר בולטת או נאהבת במשפחה, זה באמת מאוד קשה לה. כדאי לשוחח עמה ישירות על הקנאה, ולא להשאיר את הרגש הזה "בתוך תוכה" כפי שכתבת. חשוב שתסבירי לה שאתם ההורים אוהבים את שתי בנותיכן, ושלכל אחת יש תכונות מיוחדות משלה. וגם אם הן מתעניינות באותם דברים או קוראות את אותו הספר, את מתפעלת מכל אחת מהן והמקום המיוחד של כל אחת לא נפגע עקב התכונות של השנייה.
כדאי שגם אתם ההורים תבדקו ביניכם לבין עצמכם, באיזו מידה אתם משתמשים בהשוואות בין הילדות מבלי משים, ועד כמה אתם מתייחסים בהערכה להיבטים המיוחדים בכל אחת מהילדות.
בהצלחה,
שירי

שלום אמא מודאגת,
נראה שלילד שלך אין כלים איך כן להתמודד כשדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה. יכול להיות שאתם כל הזמן מדגישים מה לא: מה לא בסדר לעשות, מה אסור, ונותנים עונשים אבל אולי פחות נותנים כלים ואלטרנטיבות מה כן: איך אפשר לבקש מילד שיחזיר מה שלקח, אוי אפשר להמתין עד שיתפנה משחק אחר, וכו'. כמו כן נשמע לי גם משהשאלה הקודמת ששאלת שזהו ילד שחסרה ו מאוד תשומת לב והוא למד לקבל אותה רק בדרך שלילית. כדאי להתמיד ולתת לו חיזוקים חיוביים וכלים להתמודדות מלבד אלימות.

תודה על התשובה.

אך השיער אינו כ"כ ארוך ע"מ שנספר אותו (מגיע בהיותו יבש עד לפני הכתפיים).
בנוסף הילדה תאבד מהביטחון העצמי שלה עם שיער קצוץ.

בשאלתי אשמח לקבל עזרה לתהליך הקיים - כיצד ניתן להקל על תהליך הסירוק עצמו.

תודה.

שלום מיכל,
נראה לי שעל כתפיה הקטנות של ילדה בת 4 רובץ משהו שהוא מעל לכוחותיה. קודם כל היא ילדה, ומותר לה להגיב איך שהיא מרגישה, לא נראה לי שהיא עושה את זה בכוונה. ההשערה שלי,היא שיש משהו אצל אמא שלך שמשדר שהיא לא כל כך אוהבת תחרות, ושביתך משתפת פעולה עם זה באופן לא מודע. יכול להיות שאמא שלך היא אכן דמות כל כך משמעותית שביתך מפחדת "לבגוד" בה ולאבד אותה. אני לא מכירה את הדינמקיה הכללית במשפחתכם, האם יכול להיות שאמך היא דמות יותר דומיננטית ממך בהורות על הילדה? אחרת קשה לי להבין איך זה כל כך משפיע עליה. אם הילדה מרגישה שאמך הדמות המשמעותית, הנאמנות תהיה תמיד אליה כי הילדה מרגישה שהיא תלויה בה ובלעדיה אי אפשר. ואם אמך משדרת, גם אם באופן סמוי מאוד שהיא נפגעת אם הבת שלך נהנית עם מישהו אחר אחרי כל מה שהיא השקיעה בה, זה פועל את פעולתו.
זו ההשערה שלי, ואם היא נכונה אז העבודה היא בכיוון הדינמיקה המפחתית אצלכם ולא בכיוון עבודה עם הילדה. הדבר הכי חשוב הוא שאתם תקחו את מקומכם כהורים משמעותיים במשפחה במקום הורייך, עם הכל הכבוד.
אני מזכירה שוב שזו רק השערה שלי כי אין לי מספיק נתונים לדעת מעבר לזה.

שלום אורלי,

עברה עלייך חוויה מאוד לא נעימה. זה גם לא נעים שכועסים עלייך לא באשמתך. יחד עם זה חשוב שתעמדי על שלך ולא תסכימי לדברים כאלה, גם ייכעסו עלייך, זה לא נורא. כל עוד תעמדי שלך, בסופו ש דבר יכבדו אותך. אם נשארת כמה ימים בבית, הגיע הזמן שתחזרי לבית הספר. את לא עשית שום דבר רע. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת, את צריכה לבקש עזרה בעניין מהורייך, ככל שאת נשארת יותר בבית יהיה לך יותר קשה אחר כך לחזור, ואת גם מפסידה חומר לימודי וגם הולכת ומאבדת את הביטחון. אם את לא יכולה להעזר בהורייך מסיבה כלשהי, צרי קשר עם מחנכת /יועצת או פסיכולוגית בית הספר ובקשי עזרה.

שלום אמא דואגת,
מה שקורה לבנך הוא שהוא לא מבין מה מקומו בבית. עד לפני שנה הוא היה הכי קטן - זה תפקיד ברור: להיות הכי קטן זה אומר שהוא קטן וחמוד, מקבל הרבה פינוקים ויש פחות דרישות ממנו. הוא גם לא הכי גדול, כמו אחותו, שגם זה תפקדי ברור: היא הכי גדולה, ממנה יש ציפיות, היא יודעת יותר והיא הייתה קודם. יש לה הרבה כח. ילד הסנדוויץ - לא ברור מה מקומו, הוא לא זה ולא זה. הוא קטן במובן שאחותו גדולה ממנו, יודעת יותר ממנו והוא גדול במובן שהוא כבר לא תינוק ולא מקבל יחס כמו של אחיו. אז מה הוא כן? מה מיוחד בו? פה זה תפקיד שלכם ללמוד לתת לו התייחסות מובחנת. מה שמפריע לו זה לא באמת מה שהם מקבלים והוא לא מבחינה חומרית - אלא מבחינת תשומת לב והתייחסות ייחודית - גם של התפעלות מההיכולות שלו, גם לפנק אותו לפעמים כמו שעושים לקטנים, וגם לתת לו זמן איכות לחוד. הוא משיג כרגע את תשומת הלב שלו רק בדרך דרשנית. אם הוא יתרגל שיש זמנים קבועים שבהם זמנו מובטח (האח הקטן מקבל התייחסות דרך טיפול הפיזי בו, האחות מקבלת התייחסות דרך טיפוח היכולות שלה ודפי עבודה - מתי מישהו יושב איתו לחוד על משהו, להחליף לא צריך להחליף לו, וגם דפי עבודה כנראה לו מתאימים לו), לכן הוא צריך לדעת מתי יגיע תורו וסביב איזה נושא, ואתם צריכים לעמוד בכך בצורה עיקבית, למשל שאבא ישחק איתו כדורגל רבע בערב, אמא תצייר איתו בדפי עבודה מתאימים לגילו וכו'.