פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבת שלי נכנסה לראשונה לגן בגיל שלש וחצי. היא ילדה בכורה שהיתה עם מטפלת שמאד אהבה ועם נוכחות הורית גבוהה, מטופלת היטב, מקבלת המון אהבה.יש לציין ששבוע לפני תחילת שנת הלימודים נולד לה אח. עברו שלשה חודשים מתחילת השנה והגננת טוענת שקשה לילדה במיוחד, היא סגורה, לא רוצה לשחק עם הילדים למעט חברה אחת טובה שהיא תלויה בה. יש לציין שידוע לכל, לגננת, טיפת חלב, המשפחה שכוללת גם נשות חינוך ואנחנו ההורים (דוקטורים בטכניון) שהילדה אינטיליגנטית במיוחד: קוראת חלקית, עושה תרגילי חשבון, התפתחה במהירות גבוהה מעל הממוצע מבחינה מוטורית, מבחינת שפה, מבחינת גמילה מחיתולים. היא בוגרת מבני גילה. ילדים רבים בגן הם תינוקיים ולא מפותחים בהשוואה אליה.הגננת ממליצה על טיפול רגשי שיפתח לה את המחסומים. איך אדע אם זה מה שהיא צריכה ומה הטיפול המתאים לה?

שלום רב,
כיצד לספר לילד בן 4 שאמא ואבא מתגרשים? כרגע כולם עדין גרים ביחד עד שיהיה גט { אנחנו באמצע תהליך גישור }
יש לציין שהילד הוא בן יחיד ,ילד נבון במיוחד ורגיש מאוד שקשה לו מאוד עם שינויים.
בבית יש אוירה יחסית בסדר ,אין מריבות .
מה אומרים ?מתי אומרים?
האם כדאי ללכת לייעוץ?
תודה

שלום,
ילדתי לפני 5 חודשים בת, אחיה הגדול מתנהג אליה מאוד מאוד יפה, אנו נותנים לו תשומת לב
מלאה, יחס, מתנות שלא ירגיש שהוא נשאר בצד, הבעיה היא שבזמן האחרון בורח לו פיפי בשינה
זה קרה כמה פעמים ופעם אחת כשיחק במחשב.
חשוב לי לציין שהוא נגמל לפני שנה מחיתולים ואף פעם לא פיספס בלילה, ממה זה יכול להיות?

תודה,

יש לי קצת בעיות עם ביתי אני הולכת לרופאים ומדברת עליה , כמו שהיא לא מכניסה דברים לפה ויש לה ראש באחוזון 20-30 מימכה שקיבלה בשבוע 22 ומאז עד הלידה לא גדל לה הראש וכו, על הבעיות כשהיא שומעת , האם נגרם לה נזק כל שהוא שהיא שומעת אותי ?? ועם כן מה עושים??

הי,
ביתי בת 3.5 ינקה עד גיל 1.5, לא מצצה מוצץ. אני אם חד הורית המתגוררת עם ביתי אצל הורי ושלושתינו מספקים לביתי הכל (אהבה רבה, פינוקים, צעצועים למכביר וכד') ביתי נבונה מאוד לגילה (כותבת שמה, כותבת מספרים, יודעת חיבור מספרים מאחד עד עשר וזה בא ממנה). הבעיה בהרגליה המשונים החלה בגיל שנה באוננות (שמה חפצים בין הרגליים ומשתפשפת עליהם)רק לפני השינה, ובגיל שנתיים בערך החלה לכסוס ציפורניים (גם ברגליים )-:)והעור מסביב לאצבעות עד זוב דם, לאכול נזלת יבשה (להעבירה מהאף לפה), לנשוך את פנים השפתיים ולקלף את השפתיים עד זוב דם. היא סובלת מכאבים בחלקים בהם היא פוגעת. אני נסיתי בתחילה להתעלם אך הרגלים אלו אינם מפסיקים אלה מחמירים. כשאני מעירה לה היא נכנסת לחדרה בריצה בכדי להמשיך היכן שהפסקתי אותה או מתחבאה מתחת לשמיכה וממשיכה בשלה. איך לדעתך אני אמורה להגיב (אם בכלל) בכדי למנוע הרגלים "מגונים" אלו?
אשמח לעזרה/ תשובה.

שלום לכולם,
בני בן 9 - הילד האמצעי במשפחה.
מהיום שנולד זקוק לתשומת לב רבה, רגיש בצורה בלתי רגילה.
בגיל 4.5 התחיל תהליך של ריפוי בדיבור ובגן חובה ריפוי בעיסוק.
בגיל 6- מלחמת לבנון השניה והילד היה עם תופעות של פוסט טראומה- לאחר טיפול פסיכולוגי, הצלחנו ל"העמיד" אותו על הרגליים.
בכל הקשור לביה"ס- עד לפני תחילת שנה זו- אני ובעלי היינו עושים איתו שעורים, מערכת והכל.
השנה- התחיל לעשות בעצמו ואנחנו לא עוקבים אחריו. פחות או יותר ציונים טובים ובד"כ עושה מה שצריך בגבולות המינימום.
מבחינת התנהגות- בבית, התנהגות "פולנית" , כמעט שום דבר לא טוב לו, חושב שהוא הילד עם הכי פחות משחקים ואטרקציות, למרות שיש לו המון. בביה"ס נוהג באלימות שמתפרצת פתאום, מספיק שילד יקלל אותו הוא יכה אותו.
שיא השיאים היה לפני מספר ימים כשילד קילל אותו והוא זרק עליו בתגובה שולחן וכיסא.
מאיפה מתחילים, אנחנו ממש אובדי עצות.

אני בחורה בת 25, עם החבר הנוכחי שלי כבר חצי שנה ואנחנו מאוד אוהבים האחד את השני. אני לא חושבת להביא ילדים בשנתיים הקרובות, אבל הייתי רוצה לדעת שלקשר שלי עם בן זוגי יש את מה שצריך כדי שלפחות תהיה האפשרות להגיע לשם יום אחד.
כבר מספר פעמים אני מתווכחת עם החבר שלי על זה שחיבוק לילד זה לא פרס. הוא רואה איך האחיות שלו מתיחסות לאחיינים שלו וחושב שהן מפנקות אותם יותר מדי. לדעתי ,יש הבדל בין פינוק לבין לסרב לחבק את הילד שלך אלא אם הוא עשה משהו שיצדיק את זה. זה ממש מוזר לי כי הוא אדם מאוד חם ואוהב. הסברתי לו על החשיבות שיש לחיבוקים להתפתחות הקוגניטיבית של הילד, לביטחון העצמי שלו וכו', ואני לא מוצאת אוזן קשבת. כששאלתי אותו אם כשהוא יחזור מהעבודה הוא יחבק את הילדים שלו, הוא אמר שלא יזום את זה ושאחרי זמן מה הם פשוט ילמדו לא לבקש. הוא אפילו לא ידע להגיד לי אם הוא יחבק אותם בחזרה כשהם יגשו אליו במצב הזה או לא. הוא הוסיף דברם כמו "לא אכפת לי שיאהבו יותר את אמא מאשר את אבא". "אני אשקיע בהם זמן, אקריא להם סיפור ואשחק איתם, אבל את החיבוק שלי הם יצטרכו להרוויח". באיזו הרגשה ילד אמור לגדול אם הוא חושב שאת האהבה של אבא שלו צריך להרוויח? אני חושבת אנו צריכים לגדל את ילדינו בידיעה שאנו אוהבים אותם לא משנה מה. הוא חושב שילד צריך להיות עצמאי כבר מגיל קטן ממש כי "אמא ואבא לא תמיד יהיו שם, ושלא יתרגל. ילד שמחבקים אותו כל הזמן יגדל להיות סיסי". אני חושבת שזה פשוט אכזרי.
אני אמורה לסיים קשר אוהב בשלב כזה בגלל חילוקי דעות שכאלה? אם הוא מעיד על עצמו שעד לפני שפגש אותי לא ראה את עצמו חי בזוגיות ומאושר ממנה, איך אני יכולה לצפות ממנו להעיד על איזה אבא יהיה בעוד מספר שנים? הוא בעצמו אמר שלא הקדיש לזה הרבה מחשבה (למרות שהוא נשמע לי מאוד נחרץ בדעותיו). האם אני יכולה להסתמך על זה שכשהיום יבוא הוא ישנה את דעתו?

תודה מראש,

דנית

בני בן שלוש וחצי,שנה ראשונה בגן כמו כל ילד רגיל התחיל את הימים הראשונים בבכי קורע לב עד שלאט נראה שהתחיל להתרגל למסגרת החדשה וזה רק נראה כך.הילד הוא ילד שקט קצת מופנם ומאוד חכם משוגע על פאזלים ומאוד קשור אליי ואני אליו ,הוא הקטן אחרי שתי בנות,הגדולה בת 12.5 והשניה בת 9.5 .הוא ינק ממני עד גיל שנתיים וחודשיים ומפה הקשר החזק והתלות בי ואני בו.לי היה מאוד קשה להשאיר אותו בגן כי מעולם לא עזבתי אותו אפילו לא אצל המשפחה למרות שכולם אוהבים אותו והוא אותם [אולי העובדה שאני לא עובדת יצרה קשר מאוד חזק בינינו].אני התחלתי להתרגל לשינוי כשהוא בגן אבל לו זה מאוד קשה .בשבועיים הראשונים הוא נכנס לאווירה השתלב עם הילדים שיחק איתם אכל את הארוחה ויצא לחצר ונראה שהוא מתרגל ,למרות שבבוקר מאוד קשה לי איתו ,הוא לא רוצה ללכת לגן,אני מלבישה אותו וממציאה כל מיני מקומות ללכת אליהם רק כדי שלא יבכה כי הולכים לגן פעם לבנק פעם לאבא לעבודה[בעלי עובד רחוק מהבית והוא בא פעם בשבוע].תמיד לפני הגן בכמה מטרים אני מרימה אותו ומכניסה לגן כי הוא לא רוצה הוא רוצה הביתה.בגן הגננת מורידה אותו בכוח הוא מחבק אותי חזק ולא עוזב ,היא מכניסה אותו לגן והוא בוכה כמה דקות וזהו.אבל עכשיו בשלוש השבועות האחרונים הוא נכנס לגן בקושי בוכה קצת אבל יושב בכיסא לא משתתף בכלום,לא אוכל לא משחק לא שר ולא יוצא לחצר הוא מחכה לי וכשאני באה דבר ראשון שהוא מבקש זה את האוכל שלו.הוא מאוד חכם וכשהוא בא הביתה הוא מספר את כל מה שהיה בגן ,מה למדו מה שרו מי היה ומי נעדר יש לו זיכרון מאוד טוב והוא שם לב לכל מה שמסביבו.הגננת מאוד מתפלאת כשאני מספרת לה על מה שהוא אוגר מהגן על מה שלמדו [כל שיר חדש שפעם ראשונה לומדים בגן או כל ידיעה הוא זוכר בעל פה ].הוא משתלט על המחשב לבד אוהב להרכיב פאזלים והגיע עד מאה חלקים אוהב משחקי זיכרון ופותר ממש בקלות.אני צריכה לציין שאת הגננת אני מכירה מזמן היא מהטובות והבת האמצעית שלי היתה אצלה שנתיים בגן ,והיא גם חברה של אחותי.אני יודעת שהיא שומרת על הילד כמו על הילדים שלה היא דואגת לו.אפילו בימים שהיא לא נמצאת והיא ממליצה לפנות להתיעצות עם הפסיכולוגית של הגן.אני מאוד מקווה לקבל דעה האם זה טבעי מה שהילד עובר או שצריך לפנות לטיפול.

שלום רב, בתי בת 4 וחצי חודשים.
בתקופה האחרונה היא נוהגת לפרוץ בבכי היסטרי (ממש קשה להרגיעה) במפגש עם אנשים זרים או כאלה שאינה זוכרת.
האם זה לא מוקדם מדיי לגילה לפתח פחד מזרים והאם כדאי לבדוק את הנושא?
תודה.

שלום לכולם
בתי בת 6 ,הינה חסרת ביטחון עצמי -היא אינה מוכנה להרשם לחוגים למרות שהיא מאוד רוצה ,תשובתה תמיד אני מתביישת.
אני מרגישה שהיא עוצר את עצמה רק בגלל הביישנות וחוסר ביטוחנה העצמי .
היא ילדה מאוד חכמה ומאוד פגיעה ורגישה .
מה עושים? איך אפשר לחזק את ביטחונה העצמי .

בתודה ,
רחלי

שלום. ילד שלי בן 3 שנים. הוא מפחד מצעקות של ילדים או מראש של אוטו....! מה אפשר לעשות? בבית אסור אפילו לשתאל. זה מקגיז אותו. תודה

שלום,
יש לי ילדה בת שנה וחצי שנמצאת בגן מגיל שנה וחודש. ילדה מאוד פעילה, מלאת אנרגיות, עם התפתחות מוטורית מהירה יחסית. לפני חודשיים בערך, התחילה למשוך בשיער לילדים בגן וגם לעצמה ולנו. לפעמים בעקבות מה שנראה כמו תסכול ולפעמים בלי סיבה. בגן אומרים שהיא פשוט עוברת מילד לילד ומושכת בשיער (לקטנים ולגדולים), כשמעירים לה/מרימים את הקול, היא לא מתייחסת ולפעמים גם מחייכת,כאילו הדברים לא מגיעים אליה. היא מתנהגת באופן דומה גם בשאר המקרים בהם אנו מעירים לה (זורקת שוב ושוב את הבקבוק , הופכת את צלחת האוכל ועוד) בגן היא יושבת על כסא גבוה בזמן המפגש והאוכל כי היא לא מסוגלת לשבת.
בגלל שהיא אינה נרתעת מטונים תקיפים אין לי שום דרך "להגיע" אליה ולגרום להפסקה של אותה התנהגות (שלפעמים יכולה להיות גם מסוכנת).
אשמח לשמוע את דעתך ולקבל כלים להתמודדות עם הסיטואציות (התעלמות, התעקשות וכו..)

תודה,
מיטל

שלום רב!
בתי בת 5 פתאום החליטה שהיא לא רוצה יותר ללכת לחוגים בשעות אחה"צ. התגובה הראשונה שלי היתה לתת לה קצת זמן. אחר כך ניסיתי לדבר איתה ולברר למה היא לא רוצה. כל פעם היא השתמשה בתירוץ אחר. הצעתי לה כל מיני חלופות, אך ללא הועיל. בשלב הבא התחלתי קצת לכעוס. למרות שאני יודעת שחוג זה פנאי וזה ניתן לבחירה ולא הכרחי כמו בי"ס למשל. אבל עדיין לדעתי החוגים מאוד תורמים, הם מוסיפים מעבר בתחומים שונים. מאז שהיא הפסיקה היא פשוט יושבת בבית וכמובן שמשעמם לה. היא עושה כל מיני יצירות, אבל גם זה קצת נמעס לה. היא מתלוננת שמשעמם לה. אמרתי לה שאם היתה הולכת לחוג זה לא היה קורה. בנוסף, הרגשתי קצת חוסר הערכה מצדה. יש ילדים שמאוד רוצים ללכת לחוגים ואין באפשרותם או מסיבה כלכלית או כי אין מי יקח אותם. ופה הילדה לא מעוניינת. אני חושבת שהילד צריך להיות עסוק ולא להתבתל בלי תעסוקה בבית. פשוט חבל לי מאוד ואני לא יודעת איך להתנהג. כלומר, האם להפסיק לדבר איתה על העניין בכלל או מה כן להגיד לה?

אני אם לילד בן 4.5בני ילד מאד יצירתי (אוהב להופיע ולהציג)העניין הוא שרוב התפקידים הן של בנות.הוא אוהב ללבוש שמלות ונעלי עקב ותכשיטים כאשר הוא מופיע.
האם זה מעיד על משהו נשי? האם למנוע ממנו?

שלום,
יש לי תאומים בני 4 שנכנסו לגן חדש בספטמבר. הבן שדווקא מאוד חברותי, לא מצא את מקומו בגן. הוא משחק בעיקר לבד או מנסה להתחבר לילדים אבל זה לא הולך לו. הוא מתוסכל שאחותו פופולרית ובזמן האחרון הוא התחיל לדחוף ילדים (וזה ילד עדין שבחיים לא הרביץ).
ילדים שהוא מאוד רוצה בחברתם, לא מעוניינים להיות חברים שלו..
איך אני עוזרת לו? איך אני נותנת לו כלים לרכוש חברים? הוא ילד מקסים ואני חוששת שזה יפגע לו בביטחון העצמי ובתחושת הערך העצמי.

תודה מראש!