פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אגוז,
זה תלוי בנורמות החברתיות ואם הילד או הילדה הם חריגים בשכבת הגיל שלהם עם שם כזה או לא. ככל שילד הוא יותר חריג כך תהיה תמיד מבוכה סביב השם שלו ויהיה פוטנציאל שילעגו לו, אם השם שלו מקובל כשם יוניסקס ויש עוד ילדים וילדות שנקראים כך, אני לא רואה סיבה להשפעה.

ירדנה שלום,

מי הגדיר שהילד סובל מחרדה?
יכול להיות שמדובר בילד מעט בישן? או אולי הוא פשוט מעדיף את החוגים היותר מצומצמים? נשמע ששם הוא פורח. ואם זה כך- מה הבעיה?
אם אכן מדובר בחרדה, יש צורךבטיפול.
אך יכול להיות שפשוט מדובר בילד נבון שיודע מה הוא מעדיף. כדי לעזור לו להפתח צריך ל""לזרום איתו, עם אופיו". לקבל אותו כמו שהוא ולא לדחוף ולשדל להשתתף.

ניתן גם להזמין חברים הביתה להדלקת נר ולתת לו להיות במרכז העניינים בין כל ילדי הגן ואולי בביתו יהיה לו קל יותר להתמודד.

שלום דבי,
אכן נושא כאוב וקשה. לא כל כך הבנתי מה ההבדל מבחינתך אם המחנכת תספר או את? הרי החרדות הן אותן חרדות והשאלות הן אותן שאלות, ויש להניח שהילדה תבוא אלייך עם השאלות האלו בכל מקרה.
אי אפשר לצערנו למנוע מהילדים את הידיעות האלה כיוון שהן יגיעו אליהם בכל מקרה. אכן יש אפשרות שהנושא יעלה חרדה שגם חלילה את תוכלי למות אם אמא של ילדה אחרת מתה. חשוב ללוות את הילדה עם החרדות האלה, ולהסביר לה שהסיכויים לכך נמוכים, וגם אם לפעמים אנחנו חושבים על האפשרויות הלא נעימות, אנחנו ממשיכים לחיות ואפשר בינתיים לחשוב על דברים נעימים.

קטי שלום,

את צודקת בצורך בתיווך בין הילדים, כאשר רוצים ללמדם מיומנות חברתית.
בדר"כ בגל זה אני ממליצה לאפשר להם להסתדר לבד ברוב המקרים, אך בשל העובדה שאת קשריו החברתיים החל בנך בגיל מאוחר, כדאי להיות מעורבים ולהנחות.
ההנחיה אינה התערבות. אלא הנחייה. כלומר: איך לדעתך הוא מרגיש כאשר..? מה אתה חושב שצריך לעשות? זה חשוב מאד לחלוק... אתה חושב שזה נעים כש... וכו'.

חשוב גם לתרגל איתו מצבים כאלה בבית, ביניכם לבינו. לא תמיד לתת לו לנצח, לא תמיד לשחק דווקא במה שהוא רוצה וכו'.
לתרגל איתו מצבים חברתיים שיקרו גם בחוץ.

חשוב בהחלט שגם הגננת תנחה בגן כאשר תצפה בסיטואציות ותתן לילדים כלים מה נכון לעשות. כמו שאת מתארת, קצת קשה לעשות זאת במסגרת הגן ההומה.

לכן- זה התפקיד שלך. תרגלי ועשי זאת. אם אין לך את הכלים, למדי מעט את הנושא קודם. את יכולה ללמדו וכדאי לרב גם את ייתר בני המשפחה בתהליך.
במידה וההתמודדות קשה לבד, ניתן לפנות להדרכת הורים.

בהצלחה!

נעמה.

נעמה שלום,

ראשית תודה על תגובתך.
ידוע לי כי התיווך שלי נחוץ מאוד אולם, אני מרגישה שלרוב ללא הנוכחות שלי הביקור של החבר יסתיים במפח נפש. אני מאוד משתדלת לחזק את ההצלחות ופחות להדגיש את הכישלונות.
הילד חוזר מידי יום מהגן בטענה שאין לו חבר לשחק איתו (הגננת מאשרת..). הוא אפילו מדגיש לומר שהוא רוצה לשחק עם חברים בלי לבקש את רשותם (כלומר: אני מניחה שהוא מעדיף משחק ספוטני וטבעי - קשר שאינו חד צידי).
היכולת שלו "להחזיק מעמד "במשחק עם חבר היא קצרה מאוד.
חשוב לציין ששנה שעברה כאשר היה בגן פרטי - התופעה לא הורגשה.
האם אכן נחוץ אבחון רב תחומי?

תודה שוב

שלום קטי,
אני מצטרפת לכל מילותיה של נעמה. באשר לשאלתך, לא ברור מהפרטים שאת מביאה מדוע הגננת כן המליצה על אבחון רב תחומי. את ציינת ששאלת אותה אם יש גם בעיות מוטוריות וכדו' ועל זה היא אמרה שלא, אבל בכל זאת הייתה לה אני מניחה סיבה, ואולי כדאי שנשמע אותה לפני שנייעץ לך משהו שניזון מתמונה חלקית.
בנוסף, על פניו, אני משערת, וזו השערה בלבד, שיכול להיות שדרושה יותר הדרגתיות באופן שאת מתווכת בין בנך לחבריו. כלומר אולי חסרים שלבים שבהם את פחות מעורבת אבל הוא עדיין לא לגמרי לבד. כלומר משהו באמצע בין המצב שבו הוא מארח חברים בבית ואת עם היד על הדופק ובין המצב שהו אצל החברים ואת לא נמצאת שם בכלל. למשל שכשהוא בבית עם החברים יכולות להיות מידות שונות של מעורבות שהולכת ופוחתת באופן הדרגתי עד שהוא מוכן להמשך.

שלום פ,
קודם כל כל הכבוד לך שאת ערה למגבלותייך, וכל הכבוד שהצלחת למצוא בעל רגוע:-)
את יכולה לפנות לטיפול אצל מטפל קוגניטיבי התנהגותי שעובד בשילוב ביופידבק כדי ללמוד להרפות מהלחץ ולמצוא פתרונות אחרים.

היי סמדר תודה על הכל הכבוד
לצערי הטיפולים הפסיכולוגיים והזוגיים מאוד יקרים בישראל המון זמן שקלתי
והתלבטתי ועד אשר קיבלתי אומץ כשנודעו לי המירים ממש התייאשתי
פניתי לרווחה אבל גם שם זה מסתכם ב כ 650 שח לחודש דבר שקצת ילחיץ אותי כלכלית
אין לי ספק שני צריכ ה את הטיפול והוא יעזור לי
הפתרון היחיד שמצאתי הוא לללמוד בעצי קורס פסיכולוגיה וסוציולוגיה

שלום פ,
ישנן גם מסגרות ציבוריות שבהן הטיפול הוא בחינם, תנסי להתעניין בקופת החולים שלך ובמשרד הבריאות באזור מגורייך. למצוא פתרונות באינטרנט זה כמו לקחת אקמול לבעיה מאוד חמורה, כי המצב שאת מתארת הוא חמור.
לצערי לא אוכל לתת לך פתרון קסם שירגיע אותך ויפתור את הבעיות שאת מתארת בכמה שורות באינטרנט.
כדאי גם שתשקלי מה עולה לך יותר - לאבד חלילה את הזוגיות (אני מקווה שלא, את אומרת שבעלך מתייאש) או ללכת לטיפול קצר מועד של כ- 3 חודשים אצל מטפל ביופידבק בעלות גבוהה אומנם אך יחסית קצרה?

שלום עדי,
נשמע שאתם מאוד סובלים וזה מתיש, אז למה לסבול? יש מקרים שדווקא הימנעות מטיפול היא הדבר שהופך את הסטיגמה לנבואה שמגשימה את עצמה כי הילד כבר מייצר לעצמו שם של בעייתי במסגרות החיצוניות וצובר חוסר נחת וכשלונות, לא חבל?
אני ממליצה כם לפנות טיפול פרטי או ציבורי לפי האפשרויות שלכם, וייתכן מאוד שבשל גילו הצעיר ימליצו לכם על הדרכת הורים עבורכם ולא על טיפול עבורו, כך שלא בהכרח יש כאן מסר שעלול להגשים את עצמו כלפי הילד אלא העבודה יכולה להיות רק איתכם.

שלום אורנה
ראשית אני מאחלת שהתקופה הקרובה תעבור מהר והכי קל שאפשר... אין ספק שזהו אחד הרגעים הקשים בחיים.
מול הילד חשוב להתייחס למספר נקודות. ראשית פשוט להסביר. לא להסתיר. תתחברי להסבר שמתאים לאמונותייך. אם את דתייה השתמשי בגן עדן ורצון השם. אם את מאמינה בנשמות התייחסי לזה, אפשר גם להסביר שזהו תהליך שקורה לכל דבר בטבע וכשהגוף כבר ישן הוא הולך לנוח ולא קם יותר. כל הסבר שמחובר אלייך הוא בסדר. אל תשתמשי בהסבר שאת ממש לא מאמינה בו. ההסבר כבר יבוא את תראי.
שנית תהיי פתוח לשאלותיו ואל תבטלי את סקרנותו. חשוב לתת לגיטימציה לכל תגובה שלו ולאפשר לו לחזור לשגרה לפי איך שנוח לו (למשל כבר באותו יום או תוך כמה ימים) לא למשוך יותר משבוע. רצוי להרחיק אותו מתגובות בכי או הסטריה של מבוגרים. מותר שיראה אותך בבכי אבל לא באובדן שליטה.
אפשר לקרוא איתו ספר ילדים בנושא ולשוחח על רגשותיו. אפשר להציע לו לצייר ציור או להכתיב מכתב שתקחי לקבראו סתם תשמרי. אני אישית לא ממליצה לקחת אותו בגיל זה להלויה או לבית קברות בכלל.

מקווה שעזרתי.
שיגמר בקלות...
את מוזמנת לשאול ולהמשיך להעזר אם יש צורך
ליאת

שלום גלית,
על פניו מהתאור שלך לא נשמע שיש בעיה אלא שלילדה יש קצב משלה להיפתח, זה בסדר גמור. היא רק בת 3.5. נראה לי שאת יכולה להירגע, ולאפשר לה להיות היא, בקצב שלה ובדרך שלה.

שלום אילנית,

הילדה שלך עדיין לא יודעת איך לבטא את עצמה ואיך להתמודד עם העולם. צריך ללוות אותה ולתת לה מילים וכלים לבטא את הפחדים והתסכולים שלה בדרכים נוספות מלבד צעקות ובכי. למשל לומר לה - את פוחדת בלילה, אולי חלמת משהו, בואי נגרש ביחד את החלום הרע ונלך שוב לישון. חשוב שאתם תישארו רגועים ולא תיכנסו ללחץ. מבחינתה אתם נמצאים שם כדי להדריך אותה כשהיא נלחצת.

שלום הילה,
בצדק הגננת שלך מודאגת. הדאגה האמיתית היא לא אם זה אומר על הנטיות שלו כמבוגר אלא האם זה אומר שהוא נחשף בצורה לא הולמת לסוג כזה של מעשים והוא מוצף מתכנים מיניים שלא הולמים את גילו ולכן לא יכול הלפסיק לבצע זאת בעצמו למרות שנאמר לו להפסיק. כדאי לשאול אותו איפה ראה את זה והאם מישהו עשה לו גם פעם משהו כזה. לא לפחד ולא להזניח, אם יתברר שאכן קרה לו משהו כזה או שהמעשים לא מפסיקים יש לפנות לטיפול.

שלום קטיה,
יש להניח שלא כל הצעקות של בנך באות מאותה סיבה. באופן עקרוני, אכן כן, דרך הצעקות הוא מבטא את עצמו, מאחר ולדבר הוא לא יודע, יש לו רק את הגוף שלו ואת הקול שלו.
לפעמים הוא צועק כי משהו מפריע לו ולפעמים הוא צועק כי הוא שמח, צריך להקשיב לו כל פעם מחדש ולנסות להבין אותו ולתקשר איתו. יש לך תינוק מלא מרץ וכוחות, וזה טוב ובריא.

שלום גילי,
האשם הוא לא בתכניות הטלוויזיה. בנך נמצא בגיל שבו ילדים מתחילים לתפוס את משמעות המושג מוות. זה קשור בהבשלה ריגשית הנדרשת כדי להפנים שלכל דבר יש סוף, ואלה חלק ממגבלות המציאות. הילד שלכם חרד, ובמידה מסויימת הוא צודק, גם אנשים צעירים יכולים למות. אין דרך להסתיר זאת ממנו גם אם תמנעו ממנו לראות תכניות מסויימות בטלוויזיה.
אפשר לנסות להתמודד דרך שיחה פתוחה על כך, שאכן זה יכול לקרות, אבל הסיכוי הוא מאוד נמוך, ובינתיים יש הרבה יותר אנשים שחיים בגילאים צעירים מאשר אנשים מתים. צריך לדבר איתו על כך שהמחשבות שלו על המוות הן גם לא מדוייקות (אין לו דרך הגיונית לדעת בוודאות כמו שהוא טוען שהוא הולך למות בגיל צעיר) וגם לא עוזרות כרגע. כולנו יודעים שהמוות קיים, אבל אנחנו ממשיכים לחיות ולחשוב על דברים אחרים בינתיים. אפשר ללמד אותו להסיח את דעתו ולחשוב על דברים נעימים כל פעם שמחשבה על המוות צצה.
אם לאחר זמן זה לא עוזר, מתגבר וממש מפריע בתפקוד (מפריע בשינה ובריכוז היום יומי) אפשר לשקול פניה לטיפול בחרדות.

תודה רבה על תשובתך המהירה
אני מחוזקת מתשובתך בכך שההצעות שלך להתמודדות מיושמות על ידינו באופן יומיומי.
שיהיה יום טוב
גילי

שלום הדס,
אני מעדיפה להגדיר ילד כילד עם בעיות ולא "ילד בעייתי", בטוח שיש דברים פחות בעייתיים אצל ילדתך, וזה לא בדיוק שהיא כולה "בעיה אחת גדולה":-) נשמע שאת מרגישה שהילדה עושה משהו נגדך כשהיא מבטאת את בעיותיה בבית ולא בחוץ, ואת מפרשת זאת כ"משחק כפול". האמת היא שזה טבעי שילדים מבטאים את בעיותיהם יותר בבית, כי זה סימן ששם הם מרגישים נוח. המצב הפחות טוב הוא שילד מתנהג יפה בבית ומתפרק בבית הספר.
אם אין באפשרותך לממן טיפול פרטי, את יכולה לבדוק בקופת החולים שלך אפשרויות לטיפול מסובסד, או במרפאות ציבוריות באיזור מגורייך טיפול חינם. את יכולה להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר לגבי האפשרויות באיזורך.

שלום תמר,
אכן דילמה. בהחלט חשוב לבדוק את הדברים, הכל ייתכן, וגם ייתכן, וזו הסברה הכי הגיונית כרגע, שבתך דוברת אמת. ישנם מספר צעדים שניתן לנקוט, אפשר לבוא לגן במפתיע מספר פעמים ולהתרשם האם יש אווירת צעקות ומתח, אפשר לשוחח עם הורים נוספים ולשמוע אם יש עוד ילדים שמתלוננים, אפשר פשוט לדבר עם הגננת, על כך שזה מה שהילדה מספרת ולראות מה תהיה תגובתה. גם אם היא תכחיש, אם תבין שהילדים מספרים למרות שהם קטנים, היא אולי תרתע בהמשך. וביעקר לשים לב, אם הילדה ממשיכה בהתנהגות הזו אולי צריך לנקוט בצעדים יותר ברורים.

שלום פיצקל'ה,
יש לך ילדה עם צורך עצום בשליטה. צורך כזה בעצם לרוב בא לתת מענה לחרדה ולתחושת חוסר אונים שיש מתחת. מדוע ילדתך חרדה - אני לא יודעת. יכול להיות שנוצר מצב, שמצד אחד נותנים המון כוח לחוכמה שלה ומעריצים אותה,ומצד שני נבהלים מהעוצמות שלה.מהתאור שלך אני הרגשתי שאת גם נהנית מזה שהיא כזאת באיזה שהוא אופן ואולי גם טיפחת אצלה את ההרגשה הזו. בתוך כל זה, היא מרגישה מאוד בודדה ואין לה מישהו שהיא מרגישה שהוא יותר חכם ויותר חזק ממנה כדי שהיא תוכל להישען עליו, להתמסר, ולא להיות כל הזמן בשליטה. אם זה כך, אולי כן כדאי שתיגשו להדרכת הורים כדי ללמוד איך לחזק את הסמכות ההורית מולה ושהיא תוכל לחזור למימדים של ילדה בת 5.5.

קודם כל תודה על תשובתך, אך שקראתי אותה כמה פעמים הבנתי שכל מה שכתבת אני כבר יודעת, וכמובן יותר.. לדוגמא: שאחות של בעלי שתלטנית מאוד ויש הרבה סממנים דומים באופי, כך שיש מצב שזה האופי שלה ואין פה חרדות מעבר, הילדה לא מרגישה בודדה כיוון שאנחנו מדברות והיא משתפת אותי על הכל, היא מאוד פתוחה ואומרת כל אשר על ליבה, באופי שלה היא לחוצה ושוב זה מגיע משושלת ארוכה של אנשים לחוצים בעלי נטייה לשליטה שדרך אגב החיים שלהם מאוד מוצלחים היום מכל הבחינות.
מה שרציתי לקבל ממך זה אם לא טיפים להתנהגות עם ילדה שכזאת אז הפניה מאוד ברורה למשהו שיכול לעזור בנושא או רכיבה טיפולית או כל דבר אחר שיכול לעזור, התקציב הוא לא גבוהה.

שלום פיצקל'ה,
מותר לך כמובן לא להסכים עם תשובתי, את מכירה את ילדתך בודאי הרבה יותר טוב ממני. עם זאת, יש דרך להגיד את הדברים, אני מרגישה שאת קצת נוזפת בי ואני לא בטוחה שזה במקום, אני עונה פה בהתנדבות, המענה על סמך פרטים כה מעטים באינטרנט הוא מסובך ולפעמים אנחנו לא קולעים בפעם הראשונה אלא אחרי שמוסיפים לנו עוד פרטים.כך שאם משהו לא נראה צריך להוסיף ולתקן ואז אולי נוכל לסייע יותר, ראי בתשובות אחרות שעניתי לאנשים לאחר שששאלתי שאלות והם הוסיפו פרטים.
אני גם לא יכולה על סמך הפרטים שאת נותנת תמיד לדעת מה את כבר יודעת, אני לא קוראת מחשבות. זה גם לא בהכרח תפקידי להגיד לך דברים שאת לא יודעת ,אלא אולי להאיר נקודה מסויימת ולשים עליה את הדגש.בשום מקום גם לא כתוב שאנחנו מחוייבות לתת טיפים.
כשאת אומרת שושלת של אנשים לחוצים, בעצם מבחינה פסיכולוגית את אומרת אנשים חרדים. לחץ הוא סוג של חרדה, למשל חרדה שאני לא אתמודד עם העומס, חרדה שדברים יצאו משליטתי ואני אהיה חסר אונים וכו'.
אני מבינה שאת היית רוצה שאתן לך טיפ שיקטין את רמת החרדה/לחץ/שתלטנות של הילדה. עם זאת אני מאמינה שכשמדברים על ילד לא ניתן לעשות זאת בלי הבנה של המערכת המשפחתית כי ילד אף פעם לא עומד בפני עצמו ולא מגדל את עצמו לבד, ולכן טיפ שמטפל רק בו בלי להתייחס להיבט הרחב של הבעיה - זה לא תמיד יעיל. יחד עם זאת התייחסות למערכת הסביבתית זה לא אומר חלילה האשמה של ההורים או כישלון שלהם.
ועכשיו באשר לטיפ - נשמע שכדאי לפנות טיפול, פרטי או במסגרת ציבורית באיזור מגוריכם, שמשלב גם הדרכת הורים. אתם יכולים לברר גם דרך קופת החולים בה אתם חברים.
טיפ נוסף הוא לחשוב האם מעבר לנטיית האופי שלה, מה שתורם לפעמים לתחושת הלחץ שלה הוא הציפיות ממנה בגלל שהיא כל כך חכמה למשל, ואם כן, אז לראות אם אפשר להוריד אותן קצת.
זה נכון שיש הרבה אנשים מוצלחים עם נטייה לשליטה, אבל יש לנטיה הזו גם מחיר.מחיר בריאותי ומחיר אישי. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה...ואתם צריכים להחליט איזה מחיר אתם רוצים לשלם.
אני מקווה שהתשובה הזו עוזרת לך יותר.