פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
יש לי תינוק בן 6.5 חודשים עדין יונק.
אנו מתוכננים לנסוע ל12 ימים בתאריך 23.12 לארה"ב בלעדיו.
התינוק מתוכנן להשאר בביתנו ואמי מגיעה אליי לשמור עליו. במשך היום יהיה במשפחתון ( לזה הוא רגיל ומאוד מרוצה שם ( אני מקווה... ).

התינוק שלי רואה את אימי בערך פעם בשבוע במסגרתה אני נוסעת צפונה בשלושה חודשיים האחרונים ( אנו גרים במרכז ) -ע"מ שיכיר אותה ולא תהיה עבורו זרה בתק' בה אנו נוסעים והיא מתוכננת לשמור עליו . כל פעם שאני מגיעה בהתחלה מאוד קשה לו והוא חשדן כלפיה ובהמשך זה מסתדר, אך כל פעם שאנו נוסעים ההתחלה קשה והוא לא כ"כ רוצה ללכת אליה ומעדיף את אמא.
מיותר לציין שהוא מאוד מאוד קשור אלי ואל אביו

יש לי מס' שאלות:
1. האם לא ירגיש שהוא ננטש? פתאום אנו נעלמים לו ל-12 יום והוא לא מבין מה קרה, איפה אנחנו?
2. האם לדבר איתו דרך מסנגר בה הוא יכול לראות את דמותנו ולשמוע את קולנו או שזה רק יחמיר את המצב?
3. מה אפשר לעשות כדי לעשות את הפרידה הזאת קלה יותר עבור כולנו - עבור ההוריםף עבור התינוק ועבור אימי שתשאר איתו?

מחכה מאוד מאוד לתשובתך
תודה מראש
אפרת

שלום רב,
אני מחפשת המלצה לפסיכולוג/מדריך שיכול לתת ייעוץ לי ולבעלי כהורים עם אפשרות להגיע הביתה לצפיה בתקשורת ביננו לבין הילדה בבית. יש לנו 2 ילדות: בת 4.5 ובת כמעט שנתיים. הבעיות הן עם ההתנהגות של הילדה הגדולה - היא לא מקשיבה לנו, רוצה להראות שהיא תמיד מחליטה וכו'.
כמו כן, האם מומלץ לפנות לפסיכולוג או למטפלים שהוכשרו בקורסים להורים? האם יש הבדלים בגישה?

בתי בת 7, לומדת בכיתה א. ילדה נבונה, עם יכולות קוגנטיביות גבוהות, מצליחה מאוד בלימודים, אחראית ומנומסת. הגענו ליישובנו כשהיא נכנסה לגן חובה כשקבוצת הילדים היו יחד שנה קודם. היא הסתדרה בצורה סבירה במיוחד עבור "ילדה חדשה" בגן. יצרה קשרים חברתיים ויצרו איתה. לכיתתה עברו 18 ילדים מאותו הגן. עם זאת היא אינה מוצאת את מקומה מבחינה חברתית. הגיעו לכיתה זוגות או שלשות שמתחילת השנה ועד היום הן ביחד ולבתי קושי להשתלב. מסיפוריה אני מגלה כי לילדים קל מאוד לפגוע בה ולעיתים לדחות אותה מבחינה חברתית. אמירות כגון: אל תבואי אחרינו" "תשארי פה" וכו'. היא מציינת שלא טוב לה בכיתה. שאין לה חברים. עם זאת מתקשרים אליה אחה"צ והיא מתקשרת לחברות וכשבאות חברות אני רואה שנהנים בחברתה. אך בביה"ס היא לבד. למחנכת אין כלים להתמודד עם המצב. היא "שידכה" לה בנות מאוד שתלטניות שהקשר עמם הוריד לבתי את הבטחון עוד יותר. מה לעשות?מצב מבלבל.

הי
שנים רבות אני מנסה בדרכים טיפוליות ואלטרנטיביות לטפל בדיכדוך מתמשך והפרעות שינה בארבע חודשים האחרונים עברתי מס ארועים שהכבידו על המצב הקיים בינהם פרידת ממערכת יחסים זוגית רבת שנים , בסמוך פטירת חבר קרוב די במפתיע קרוב משפחה שנפגע בתקופה הזו גם ומתמודד עם נזק בילתי הפיך , ואני לא יודעת אם יכול להמצא קשר או לא אבל תמיד התקשתי לזכו ר דברים לאחור בטווח הקצר מה עבר בשבוע האחרון למשל ועד כמה שלי זה מרגיש זה אף החמיר, זה לא ככ מטריד אותי אך השבוע נסעתי במונית ולא ידעתי להגיד מה שם הרחוב בו אני מתגורר תת בשום אופן עד שנאלצתי לכוון את הנהג והתוודתי לשם כשהגענו אליי
והיום נישאלתי עי בן דודי לפשר הודעת SMS ששלחתי לו לפני כיומיים בבוקר מוקדם ואכן בבדיקה בנייד שלי גם כן הוצאתי הודעה זו בלי לזכור כלל וכלל שזה נעשה ולמה בכלל שאשלח הודעה כזו האם יש מקום לבדוק ?ואיך אם כן? אגב המסקנה שהתבקשה לשיכחה היא הארועים האחרונים כיוון שבשבוע האחרון מצאתי את עצמי מאבדת את כל הלוז לי לא זכרתי מאום ממה שקבעתי לא משמרות בעבודה לא פגישה של תחביב בו אני עוסקת ממש כשפנו אליי הגורמים הקשורים הרגשתי כלך כך שלא יכול הות שאני קבעתי בימים אלו ואלו את הפעיליות איפה הייתי אני כשזה דובר?

אני אם לילד בן שנה ו-8 חודשים אשר נכנס לפני כשלושה וחצי חודשים (בספטמבר) לגן (אחרי שנה ו-ו-4 חודשים + שהיה בבית עם מטפלת). זהו בני הבכור והיחיד (עד שיוולד אחיו בעוד 3 חודשים). לאחר שסיימנו את תקופת ההסתגלות לגן והוא כבר הולך אפשר לומר ברצון (יחסית - ללא בכי) לגן, הודיעה אתמול הגננת (בפעם הראשונה שאנו שומעים על כך) לאמי שבאה לקחת אותו מהגן כי בני "מציק לכל הילדים, עובר ילד ילד וגורם לו לבכות, חוטף משחקים ולא מקשיב למה שהיא אומרת." כשדיברתי עם הגננת היא חזרה על הדברים ואמרה שאולי כדאי שננסה לדבר איתו בבית. כשהכנסתי את בני לגן בפעם הראשונה התרשמתי שהגננת היא אכן גננת טובה וחמה ומשקיעה מאוד, אך יכולה להיות גם קשוחה ונתקלתי בעבר בסיטואציה לא נעימה כשהיא צעקה בצורה מאוד חזקה לטעמי על ילדה בגן שנשכה ילד אחר. מאז היינו מרוצים ונראה שהכל הולך בסדר וגם הילד הגיע ברצון לגן ורץ לידיים שלה ונראה כי הוא מחבב אותה.
בימים האחרונים נראה לנו שבננו חוזר קצת מצוברח מהגן, ויש לו לפעמים התקפי בכי בשעות שלאחר הגן. כששאלנו את הגננת היא אמרה שלא היה שום דבר חריג. אתמול שמענו ממנה ביוזמתה שהוא מציק לאחרים (כמפורט לעיל). לכן אני בחששות מאוד גדולים שהגננת מנסה לעשות לעצמה "כיסוי מראש" לאיזה שהוא משהו שאנחנו לא יודעים, או שאכן הוא לא מקשיב לה כפי שהיא מצפה (יש משמעת בגן) ולכן הוא מקבל ממנה כל יום צעקות והרמת קול.
אני ממש מתלבטת מה לעשות, שהרי לא אוכל ממש לדעת מה קורה בגן באמת (לא מהילד שקטן מדיי כדי לספר ולא מהגננת), האם אני צריכה לעשות משהו עם המסר שהיא העבירה לי לגביי התנהגות בני ? שכן מהיכרותי עם בני הוא ילד מאוד נבון, סקרן ומפותח לגילו, קצת שובב ועומד על שלו, אך טרם נתקלתי בסיטואציה שהוא ממש מציק לאחרים ומתחיל מיוזמתו עימותים עם ילדים אחרים.
האם הגננת היתה בסדר שאמרה את מה שאמרה ?
האם כדאי לפנות לשאר הצוות ולנסות לקבל מידע וכן למנהלת של הגן שנמצאת מעליה ?

אודה לתשובה,
עמית

קודם כל אני מנסה לקרוא שאלות שבפורום וללמוד מהם על הבעיות שגם נתקלת בהם בחיי היום וזה מאוד עוזר לי אבל כששואלים שאלה שנוגעת בנו אני מרגישה שקיבלתי את התשובה והעזרה.

יש לי ילדה בת שנתיים ו4 ח' - ילדה מאוד מפותחת וחברותית. אני מאוד נהנית לגדל אותה, אנחנו חברות טובות.
מפריע לי כשהיא משחקת עם בנות (קרובות משפחה) בגיל שלה ויותר גדולות, הם מציירות והיא מפריעה להם וזורקת את הצבעים ארצה. האם זה מעיד ע חוסר ריכוז? או שהיא רוצה צומת לב? וגם באותו זמן היא מאוננת על שולחן הציור במקום לצייר איתם. זה מאוד מפריע לי ומביך אותי. אני מורידה אותה ישר מהשולחן ומעסיקה אותה בדברים מבלי שאף אחד ירגיש למה עשיתי את זה.
אני חייבת לציין שהיא מאוננת הרבה אצל סבתא ובכל הזדמנות שיש שולחן נמוך ולא משנה איפה.
נא עזרתכם בזה ותודה מראש.

שלום! ילדתי לפני כחמישה חודשים . בתי האמצעית (בת 3) קיבלה את התינוקת בצורה יוצאת מהכלל, היא אוהבת אותה ורק רוצה כל הזמן לחבק ולנשק אותה, היא משחקת איתה ולא נראה כי עברה איזושהיא טראומה בעקבות הלידה....
בחודש האחרון חל שינוי בהתנהגות שלה, היא החלה לבכות ללא הפסקה אפילו מדברים קטנים , קשה אפילו לצפות ממה תבכה. לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הייתי יודעת שדבר מסוים יגרום לה לכעס ובכי אז הייתי משתדלת לא לעשות אותו אבל הבעיה שאי אפשר לדעת אפילו מה יגרום לה לפיצוץ. פשוט כל עשר דק' היא מתחילה סצנת בכי.... זה יכול להיות בגלל שהבן הגדול שלי יצא ראשון מהדלת או בגלל היא החליטה שהיא רוצה ללכת לגן עם נעלי בית או בגלל שרציתי לשמח אותה והכנתי לה כוס שוקו והיא רצתה להכין לי.... אני כבר אובדת עצות! אני מסיימת את הימים עם תסכול ככ גדול. כל האוירה בבית משתבשת. ילדי הגדול מוותר לה כמעט על כל דבר (כמעט בן 6) אבל אני לא יכולה על כל קריזה שלה לשגע אותו. כשהוא מתחיל לדבר היא מתחילה לבכות שהיא רוצה לדבר ושיקשיבו רק לה ועוד הרבה דוג' ... אני מנסה בכל.... החל מלתת לה עודף תשומת לב ולחזק אותה על דברים טובים שהיא עושה ואני מנסה גם לא להכנס לוויכוחים שהם לא ממש מהותיים וחשובים בעיני....וגם לכיוון השני , כשהיא מתחילה סצנת בכי כזו אני משתדלת לא להתייחס ולהסביר לה שעם בכי כזה לא משיגים כלום.... אני אובדת עצות!!! זקוקה לעזרתכם! מצטערת על אורך ההודעה.... תודה מראש!!!  

שלום רב
ילדתי תאומים לפני חודשיים ומאז הבת הגדולה שלי בת2.5 שנים ,מאוד מופנמת פחות מדברת ולא משתפת פעולה במשחקים ולא בדיבור גם אם שואלים אותה את אותה שאלה מס פעמים ואפילו אם התשובה לשאלה היא כן/לא לא משתפת פעולה עם כל הסובבים אותה ( אמא אבא סבים גננת ..) מתעוררת מס' פעמים בלילה עם בכי הסטרי. יש לציין שזאת ילדה שהיתה מאוד חיונית מדברת ושרה כל הזמן משתפת פעולה במשחקים ובדיבור ילדה מפותחת יותר מבני גילה בכל המובנים מדברת שוטף ...עם האחים שלה היא נורמטיבית לא מראה קנאת יתר מחבקת אותם ומנשקת מלטפת אבל לא מוכנה לדבר אליהם גם .האם יש צורך בלגשת לטיפול פסיכולוגי או שזה מצב נורמלי ויחלוף מעצמו אני מאוד מודאגת ..

בני בן ה- 4 ילד מקסים ואהוב אך שכלא עושים מה שהוא רוצה הוא מדבר ממש לא יפה. הוא אומר לי שאני אמא מגעילה ושהוא לא אוהב אותי ואתמול אף אמר "אני אקח סכין ואהרוג אותך" הוא מאוד חכם אך גם מאוד שובב. הגננת אמרה לי בשיחה שהוא מפריע הרבה אך הוא גם הילד הכי חכם, כשמעירים לו על ההתנהגות הוא מתחצף וקשה לו לקבל מרות, לדעתה הוא לא צריך לקבל עונשים אלא לדבר אליו ללב - כי הוא מבין ומקשיב. אני משתדלת לא לעניש אותו אלא לדבר (ברוב המקרים זה אכן עוזר) אך מיד לאחר שהוא ששוב לא מקבל משהו הכל חוזר חלילה. אני דואגת איני רוצה שיהיה ילד מופרע. מה עושים?

הבת שלי בת שמונה ילדה חכמה יפהפייה ומקסימהץ כולם מחמיאים לה בלי סוף אנשים זרים ניגשים ואומרים שהיא יפהפייה. אבל היא כל הזמן אומרת לא נכון אני מכוערת וטיפשה לא אוהבים אותי וכדומה. ראוי לציין שהיא האמצעית בין שני בנים שלא מסתדרים איתה ודי עסוקים בעצמם וכשהם רבים הם לא מפסיקים לרדת עליה. מה לעשות?

שלום בתי בת 4 ולאחרונה אחרי כל שאלה שהיא שואלת אותי ואני עונה לה היא שוללת את תשובתי ואומרת "לא" נחרץ. לדוגמא: היא שואלת אותי אם מחר יש חוג ואני עונה לה שכן וחוגגים חנוכה בחוג , היא ישר עונה בלא נחרץ. וזוהי דוגמא אחת מיני רבות. בשלב מסויים זה הכעיס אותי ואמרתי לה שאם היא יודעת את התשובה שלא תשאל אותי כי זה לא נעים לי שהיא שוללת כל תשובה שלי.
היה מיד ברור לי שעשיתי טעות ואני חוסמת בפניה את המקום לשאול שאלות ולהגיב.
מה אני עושה? מתעלמת מהשליליות ומהתגובות שבאות אחרי ?

שלום ביתי בת 3 חודשים

בלילה האחרון היא בכתה המון מתוך שינה, נרגעה ושוב בכתה.
לאחר מספר פעמים הנקתי אותה והחזרתי אותה למיטה היא נראת לי חסרת שקט
מזיזה את הראש ימינה ושמאלה.

ביום ביקרנו אצל אמא שלי ואיך שהיא ראתה אותה היא החלה לבכות. עד שהיא התרגלה אליה(לא נעים).
האם זה יכול להתבטא בחלום?
ומה המשמעות של זה? האם זה נפוץ?

בני בן ה3.5 הח ביומייםם האחרונים לשאול אותנו אם אנחנו כועסים עליו. אמנם לאחרונה הוא מתנהג בחוסר התחשבות בבית אבל כיון שהרגשתי שזו תגובה להולדת אחיו אני משתדלת להעניק לו דווקא יותר זמן עם אמא, וגם לנסות לתת לו תחושת בטחון שאנחנו אוהבים אותו ונהנין לבלות בחברתו. כשאנחנו כועסים משתדלים לא לצעוק אלא להסביר ולהכיל. הערב שאל אותי 5 פעמים אם אני כועסת. בפעם החמישית אמרתי ברוגע שכן כי...., אבל תגובתו לא הייתה שונה מהפעמים הקודמות בהם אמרתי שלא. מה כדאי לשאול אותו כדי להבין יותר מה מטריד אותו. מדובר בילד מאוד וורבלי ונבון.

אני נמצאת אובדת עצות ואשמח לייעוץ..

בתי בת 4.5. בת יחידה. רגישה מאוד לשינויים. אני ובעלי עובדים במשמרות כך שלרוב היא עם אחד מאיתנו.
בתחילת השנה עברה לגן עירייה לאחר 3 שנים בגן הפרטי.
השנה האחרונה בגן הפרטי היתה מופלאה. הילדה התחזקה, הפכה לעצמאית, בוגרת, שולטת בקרב חבריה וילדה מאושרת.
כשניסיתי להכין אותה לגן עירייה היא הביטה בי בעיניים תמימות ושאלה "אמא, זה רק גן, מה יש לדבר עליו כל כך הרבה".
מדובר בגן עירייה אליו היא עברה ללא כל חבר מהגן הקודם. החברים בגן הקודם היו מאוד משמעותיים עבורה. המפגשים היו יומיומיים ובסופי שבוע וגם ההורים הפכו חברים.
הקליטה בגן העירייה בסופו של דבר היתה מאוד קשה. מלווה בבכי רב וקשיי פרידה. כעבור כשבועיים הפרידות בבוקר הפכו קלות ולפי דיווחי הגננת הילדה משתלבת היטב.
הבעיה החלה אחר הצהריים איתי...
היא פשוט לא עוזבת אותי!!! אם בעבר יכולתי לצאת להתעמלות כשאבי או בן/בת משפחה אחר היה שומר עליה היום זה בלתי אפשרי. אני מקבלת שיחה באמצע שאגיע במהירות כי לא ניתן להרגיע את הילדה.
בחופש הגדול, הילדה היתה נוסעת עם אחותי למשך יום שלם ומבלה איתה וכיום היא לא מוכנה להישאר איתה לבד אפילו שניה.
כשהיא הולכת לגן, הסייעת מספרת לי שכל מספר דקות היא ניגשת לסייעת ושואלת "נכון שהיום אני הולכת ראשונה?" וכך לאורך כל היום. לא עוזבת את הסייעת עם השאלה הזו.
כשאני יוצאת לעבוד ערב, היא לפתע מתחילה לבכות, מספר שעות לפני העבודה היא שואלת אותי "מתי את הולכת? עכשיו? עוד מעט? והשאלות הן ללא הפסקה במשך כמה שעות.
כדי לבנות איתה את האמון וכדי שלא תראה שאני נעלמת לפתע ל-8 שעות רצופות הסכמתי שהיא תתקשר אליי במהלך המשמרת ונדבר. באחת המשמרות "זכיתי" ל-31 (!!!!!!) שיחות!!!!!!
היא בוכה ולא נרגעת למרות שהיא נשארת עם אביה אותו היא אוהבת מאוד.
בעבר היא היתה הולכת לחברות ונשארת אצלן, היום היא אפילו לא עולה לשכן שמתגורר בקומה מעלינו!! כשאני הולכתי איתה לחברה, היא הולכת איתה לחדר ומידי כמה דקות יוצאת לראות שאני עדיין על אותו כיסא ואומרת לי "אמא אל תלכי בלעדיי" למרות שמעולם לא הלכתי מבלי לומר לה.

למה זה קורה???? אנחנו כבר 3 חודשים במצב הזה, מחכה שהוא יחלוף ורוצה להאמין כי מדובר במשבר שיחלוף עם הרבה אהבה ונסיונות להכיל את הקושי שלה והבלבול שלה.
האם עליי לפנות לייעוץ מקצועי ולטיפול? האם עליי לפנות לטיפול בעבורי או לטיפול בעבורה??
אשמח לעצה.. תודה מראש

תינוקי בן שנה וארבעה חודשים (כמעט).
בכל פעם שאנו נכנסים למקומות סגורים עם אנשים - הוא בוכה בכי היסטרי וממאן להירגע. כלום (גם לא ציצי) לא יעזור עד שנצא.
מקומות סגורים: בית משפט למשל, לשכות, עירייה,טיפת חלב, מתנ"ס, - מקום סגור עם אנשים.
מקום סגור בלי אנשים - מתנהג בסדר.

1. האם זה סביר לגילו להתנהג כך?
2. כיצד עליי להתנהג ? לפעמים יש לי סידורים ואני חייבת לקחת אותו עימי. אני נבוכה מהתנהגותו זו. מאידך אינני רוצה שיסבול. אין לי מי שישמור עליו.חייבת לקחתו עימי.