פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ,



שלום,
אני אמא לילדה מדהימה בת שנתיים, בוגרת ומבינה בעלת דימיון,אוצר מילים, מטוריקה, הבנה וכו... ברמה גבוהה ומפתיעה. הבעייה היא שאנחנו נפגשים עם ילדים אחרים אם זה בגן או בגינה ואפילו עם בני משפחה קצת רחוקים.. היא ישר מחטיפה, דוחפת, נושכת ומתנהגת בצורה לא נעימה, היא אומנם יודעת ואף מבינה שההתנהגות שלה לא בסדר, מבקשת סליחה, אך אחרי שנייה ממשיכה כאילו לא היה דבר.יש לציין שזה קורה במפגש הראשוני ולאחר זמן שהייה קצר היא מתנהגת יפה אך המקרה יחזור על עצמו אם יקחו לה משהו או אם היא רוצה משהו שיש לילד אחר.. חשוב לציין כי היא ילדה שמספרת, אם הרביצה לילד בגן או בגינה היא אומרת שהיא הרביצה וגם למי ואפילו מפרטת היכן הכאיבה לאותו ילד. האים זה בסדר לילדה בת שנתיים? כיצד מטפלים בתופעה? אודה על תגובתך..

נ.ב

יש לציין שהילדה היא להורים גרושים והמפגשים עם האב הם אחת לשבועיים שישי-שבת. מעבר לזה מדבר איתה בטלפון כל יום לפני השינה. והיא מאוד מתגעגעת אליו.



אם מודאגת..

שלום

בני ילד בן 9 ומאוד רגיש. בוכה הרבה, נעלב בקלות ורגיש מאוד. גם בבית הספר הוא בוכה די הרבה, לפחות פעם פעמיים ביום לימודים. ברצוני להתייעץ עם איש מקצוע בענין.


האם יתכן כי פשוט מדובר באופי שלא ניתן לשינוי או שהמצב מחייב טיפול?

בכל קרה אשמח לקבל המלצות לפסיכולג ילדים באזור בנימינה זכרון יעקב.


תודה מראש

בתי בת 8, נוהגת לשים את ידה בין רגליה ולהתנדנד. בבית זה קורה בעיקר תוך ניסיון להכין שעורי בית. מה שיותר מטריד- הדבר מתרחש גם בכיתה והמורה הפנתה את תשומת ליבי לעניין.שוחחתי עם הילדה, לדבריה לא מסוגלת לשלוט בכך. אין בעיה רפואית או פיזיולוגית. איך להתמודד? למי לפנות?

שלום
ביתי בת חודשיים וחצי מאוד נהנת באמבטיה אבל כאשר היא יוצאת מהאמבטיה ואני מנגבת אותה מתחיל בכי שנגרר עד אחרי האכלה.
הטמפרטורה באמבטיה נעימה. מה אפשר לעשות?
תודה

היי
בתי הקטנה והמתוקה בת 5 חודשים. היא מאוד מאוד קשורה אלי ולאחרונה זה מתחזק...במשך היום היא רוצה שאני תמיד אהיה בתווך הראיה שלה (מקסי' היאמוכנה לשמוע אותי אבל לא לזמן רב...) עד לאחרונה אבא שלה היה עושה לה אמבטיה בערב ואח"כ מאכיל אותה (אני לא מניקה) לפני השינה אולם בשבועיים האחרונים היא לא מוכנה בשעות הערב בעיקר כשהיא עייפה שאף אחד יהיה איתה או יאכיל אותה וישכיב אותה לישון מלבדי. אם אני לא בבית אז זה קצת יותר בסדר אבל אם היא רואה אותי או שומעת אותי אז היא בוכה בהיסטריה עד שאני לוקחת אותה (ואז כולה חיוכים...)
אני נקרעת בין הרצון להעניק לה את מה שהיא צריכה ורוצה שזה אותי לבין הרצון להרגיל אותה לעובדה שבערב גם אבא בבית וגם הוא מטפל בה. (רק רוצה לציין שבעלי החל מעכשיו יתחיל לחזור קצת מאוחר יותר הביתה מהעבודה ולכן אני אקלח אותה בחלק מהימים אבל הוא עדין יכול להשכיב אותה לישון)
האם היא תתרגל? האם זה נכון להרגיל אותה או שהיא עדיין קטנה מדי בשביל לנסות לחנך אותה?
תודה מראש

מבקשת תשובה לבעיה שמטרידה כבר כמה חודשים, הנכד שלי בן עוד מעט 6 כל פעם ניצמד אלי ולאימו בצורה מאד מינית, משתפשף בנו, נוגע ומלטף. כל תנועה שלו כשצמוד אלי משדר מיניות וקירבה צמודה. אני מאד נבוכה מכך גם לא נעים לי ההרגשה הזאת. כשנישאל למה הוא מתנהג כך.
תשובתו שזה נעים לו בבולבול. מה עלי לעשות? איך להתנהג?
אני מנסה להסביר לו לפי הסיפור יעל וגופה, שאין לגעת בצורה חופשית בגוף של אחר, אבל הוא ממשיך.

תודה מראש להתיחסותכם.

לבן זוגי יש 3 ילדות מנישואין קודמים .
אני חושבת שיש לבת הקטנה בת ה - 5 בעיה .
ההורים נפרדו כאשר היתה בת שנה + .
כל פעם שהיא מגיע אלינו לשבתות אני שמה לב כי היא מאוד עצבנית , היא נושכת את ידה כדי שהיא תבכה , היא הרבה בוכה , יש לה ריפלקס שהיא מעקמת את הפה שלה או שהיא מכניסה את כל כף ידה לפה שלה .
הבנתי כי היא לא תעלה לכיתה א' כי היא עדיין לא מבושלת ..
אני לא שומעת אותה מדברת הרבה אך כאשר היא מדברת היא מדברת יפה ומאוד עדין , קטע של ביישנות .
היא מאוד מחוברת לאחותה הגדולה בת ה - 12 היא כמו אמא בשבילה . דואגת לה והייתי אומרת שהדולה הרבה מפספסת דברים למען אחותה הקטנה היא לא הולכת למקומות מבלי הקטנה .

מה זה התופעה הזו שלה ?
למה היא מתנהגת כך ומה הסיבה ?
אבא שלה נותן לה הרבה חום ואהבה , אך אני מאוד דואגת לילדה .

שלום,
בני בן 4.5 החל לפחד לישון. עד לפני כחודש היה נרדם כל ערב בשעה 20:30.
היום הוא כל כך מפחד , הוא טוען כי יש לו חלומות רעים, רוצה אור, מפחד מהחושך, "הוא רואה מישהו זר בא" ועוד ועוד.
בנוסף, בחודש האחרון התחיל לברוח לו פיפי.
הילד נגמל בגיל שנה וקצת ועד היום לא היתה לו בריחה אחת.
וגם כל עניין השינה למרות קריאת הסיפור, הליטוף, הדיבור לפני השינה - כלום לא עוזר.
מה עושים????

שלום,
בתי בת השנתיים ותשעה חודשים מאז ומתמיד סובלת מאוד רק מהמחשבה על מקלחת, תמיד מלווה בצרחות חזקות מאוד וסירוב עצבני לרעיון המקלחת.
ניסיתי מלאאאא שיטות לקלח אותה בסירה מתנפחת או בבריכה מתנפחת, ניסיתי להוסיף כיף לחוויה ע"י משחקים צבעים סיפורים, שעות שונות ביום, מים טיפה יותר חמים, או קרירים יותר, בלי לחפוף ראש, וכו' ושום דבר לא עוזר, נראה שלעיתים היא אף סובלת תחושתית ממגע המים אך אני לא סגורה על זה.
פעם בשבועיים בערך אני מצליחה להעביר את המקלחת בצורה שקטה יחסית וזה גם ע"י שכנועים רבים ואף "שוחדים".
אני מניחה ששתינו כבר נמצאות במצב טראומתי מכל סיטואצית המקלחת.
מה עליי לעשות? איך ניתן לשנות את המצב ולהפוך את חוויית האמבטיה ליותר נעימה?
מקווה שתוכלו לעזור לי...
תודה -
אמא מודאגת

שלום רב.
הבת שלי בת שנתיים ותשעה חודשיים ,מסרבת לשתף פעולה בשיעורי ריתמוסיקה
בגן,זה אומר שאם המדריכה מחלקת תופים היא לא תיקח תוף בשום פנים ,או כל כלי אחר היא היחידה שלא תיקח את הכלי ותנגן,היא תשב בצד ולא תשתתף.
אני רוצה לציין שבחצר של הגן יש לה חברים והיא משחקת יפה והיא מאד חברותית.
לא ברור לי למה הביישנות הזו,גם כשאני לוקחת אותה לחוג דומה היא לא מוכנה לקחת את הכלים שמחלקים.
אני פוחדת שהיא תשאר ביישנית כי אני ביישנית וזה פגע לי בחיים הביישנות.

שלום רב!
יש לי ילדה בת 5 וכלב בן 12. לאחרונה גילו כי לכלב יש גידול ממיר ובימים הקרובים הוא יעבור ניתוח. עקב גילו יש סיכוי לסיבוכים. אם חלילה הוא לא ישרוד את הניתוח, איך להסביר לילדה? זאת תהיה הפעם הראשונה שהיא תצטרך להתמודד עם אובדן. האם לספר שהוא היה זקן /או חולה? האם זה יגרום לה לחרדות מחולי וזקנה?

שלום,
בתי בת 5 , שערה החל לנשור לפני כשלושה שבועות ונוצרו 3 קרחות די גדולות בקצה הקרקפת ,
בתחילה ניגשנו לרופאת עור , היא טענה שהילדה תולשת לעצמה את השיער (הפרעה נפשית ) ואני שמבלה הרבה שעות איתה לא ראיתי את התופעה וגם בבדיקה בגן , הם לא רואים את התופעה .
ערכנו בדיקות דם , אך הן יצאו תקינות, רופאת העור טענה שהעור של הקרקפת נקי אך עדיין רשמה טיפול עם בטא קורטן לקרקפת .
לקבלת חוו"ד שנייה פניתי לרופא המשפחה הקבוע שלנו , והוא אמר שמתוך הנחה שהילדה לא גורמת את זה לעצמה, רוב הסיכויים שמדובר במצב לחץ שגורם לאיבוד השיער וכמו שזה בא ככה זה ייעלם ולקחת בחשבון שזה יקח הרבה זמן.
שאלתי אם נכון יהיה לגשת לפסיכולוג ילדים והוא אמר שזה יהיה נכון שעוד מקצוען יסתכל עליה.
בינתיים דיברתי שוב עם הגן לראות אם היא מגלה סימני לחץ /חרדה , אך הגננת טענה שהיא ילדה שלווה , שקטה חברתית מאד , חייכנית, ושמהסתכלות על הציורים שלה היא גם אופטימית , היא מציירת בהרבה צבעים , הרבה ציורי פרחים ואביב.

שאלתי , האם זה יהיה נבון לחשוף אותה לעוד הסתכלות /טיפול , או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו. ?

שלום
יש לי ילד בן 4 - הוא מאוד אוהב להיות בבית. ממש קשה להוציא אותו - גם לסידורים , בעיקר לחברים. הוא מאוד רוצה להיפגש עם חברים אבל רק אצלו בבית. ממש אפשר לראות איך הביטחון שלו יורד כשהוא מחוץ לבית והוא רוצה הביתה (בסופי שבוע זה קצת יותר קל אבל גם צריך שכנועים).החלק הקשה כאן זה שיש לו אח בן שנה וחצי (בעיה מוכרת נוספת - קנאה ומריבות) והקטן רוצה כל הזמן להיות בחוץ ולצאת לטיולים ברחוב.
בנוסף הוא תמיד צריך להיות בשליטה, לדעת הכל וגם מנסה להחליט מה עושים,מי יושב איפה - איזה נעליים אמא תנעל וכו'. התגובות שלו כשלא מתנהלים לפי בקשתו הן תגובות זעם- החומרה תלויה בעד כמה היה לו חשוב מה שהוא ביקש.. איך להתמודד עם שתי התופעות?
תודה

שלום, בני בן שלוש וקצת, חמוד ועדין, התחיל גן חדש השנה עם הרבה ילדים גדולים ממנו בשנה ויותר. ההסתגלות שלו טובה סה"כ (אם כי לקח זמן) ועם בני גילו הולך לו בסדר. אני רואה קושי עם הגדולים ממנו. הם אינם מביעים בו עניין ואף דוחים את נסיונותיו להתחבר. הבעיה היא כי הוא מתעקש, ניגש שוב ושוב אליהם, מנסה להשיג את תשומת ליבם, לעיתים בדיבור תינוקי ורק מחריף את הדחיה שלו אותם.
היום הוא חזר מהגן נסער וסיפר כי אחד הילדים הגדולים התייחס אליו מגעיל גם בדיבור ("תסתלק מכאן" וכדומה) וגם הרביץ לו. אני אמרתי לבני שאסור לאף אחד להרביץ לו ושאם מרביצים לו, שיגיד "אל תרביץ לי" ואף ירביץ בחזרה. כמובן שהמסר הבסיסי הוא שלא מרביצים אך אם מישהו מרביץ לו, חשוב לי שיגן על עצמו.
התלבטותי היא כזו, אני מרגישה שהסיטואציה יותר מורכבת, ייתכן שבני "מזמין" את היחס הזה מצד הגדולים בכך שהוא "נדבק" אליהם. מה עלי לעשות? אני גם מתלבטת אם המסר של להרביץ בחזרה הוא הנכון.
בנוסף, קשה לי מאוד לחשוב שהוא נפגע כך בגן אך מצד שני איני רוצה לעשות דרמה מהתמודדויות שהן טבעיות והכרחיות להתפתחותו ולכן אני מתלבטת כמה לדבר איתו על זה/ עם הגננת, ועד כמה לתת לו להתמודד בתקוה שהוא ימשיך לספר לי אם קורה משהו משמעותי.
אשמח לשמוע עצות, מחשבות, תודה, דידי

שלום יש לי ילדה בת שלוש וחצי מאוד חכמה ומפונקת .
יש לה התקפי זעם ובכי איומים אם היא מתחילה לבכות בגלל שאמרתי לה לא על משהו כלום לא עוצר בעדה.. ניסיתי לדבר איתה היא לא מקשיבה ניסיתי להעניש לא אכפת לה היא דוחפת ובורחת ולא מקשיבה ביכלל ניסיתי לחבק אז היא התחילה להרביץ כל דבר גורם לה לצעוק יותר חזק .
ניסינו לא להיתייחס היא פשוט בוכה ללא הפסקה עד שבאים אליה והיא מקבלת את מה שרצתה .
זה קורה כימעט כל יום ויכול לקרות גם כמה פעמים ביום .
לי ולאביה היו הרבה חילוקי דעות בגידול הילדה הוא היה מפנק ונותן לה הכול העיקר שלא תצרח ותבכה ואני מתעקשת שלא וניסיתי להסביר למה לא ! יצר מצב שאני הרעה ואבא הטוב וגרם לריחוק ביני לבין הילדה .
והיום שנינו עייפים ומתוסכלים מהמצב כלום לא עוזר אני לא יודעת מה לעשות כדי שהיא תפסיק להתנהג ככה זה פשוט בלתי ניסבל . אני לא יודעת למי לפנות , מה אפשר לעשות עם ההיתנהגות שלה .
אני יודעת שעשינו טעות אבל איך מתקנים איך ? מחזירים את הסמכות ?