פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יוסי שלום,

קריאת ספרי הדרכה להורים או פנייה לייעוץ, לבדה, ללא נוכחותך, בה תצטרך לנסות להצדיק את עצמה, יכול ללמדה מה החסרונות של דרכה ומהן ההשלכות. ברגע שכאמא, תבין את הנזק, אני בטוח שזה ישפיע על מהלכיה.
חשוב שאתה לא תהיה נוכח בפגישה כזו, כדי שאת המסקנות תסיק לבדה, מבלי לחשוש מ"אמרתי, לך, את רואה?"

בהצלחה,

נעמה.

שרון שלום,

האם מדובר בגן פרטי?

האם ישנו וועד בגן או קב' הורים מגובשת? אם כן, בהחלא אפשר לפנות כקב' בעניין. הייתי מתקשר ומערבת הורים כדי להשיג כח מול המנהלת שמתקשה לקבל ביקורת.

אם לאחר כל זה לא הייתי רואה שינוי מצידה, כאמא אני מייעצת לך להעבירו מסגרת למרות הקושי הרגשי, שאיני מזלזלת בו. אני באופן אישי חוששת מהדברים אותם תיארת: בעיות בטיחותיות שכאלה וצוות שלא ערני מספיק.

אבל אין לזה קשר לייעוץ מקצועי. זו באמת תחושה אישית.לכי עם הלב.

בברכה,

נעמה.

שלום "אמא",
אני מבינה אותך, ההתנהגות של הסבתא נותנת דוגמא לא כל כך תואמת לחינוך שאתם נותנים. קודם כל אפשר לנסות לדבר איתה, לא ליד הילדים כמובן, ולשאול אותה בצורה מכבדת ומכובדת האם היא מוכנה לעזור לכם יותר בחינוך ולשנות כמה מההרגלים שלה כשהיא עם הילדים. הייתי מנסחת את זה באופן שנותן לה חשיבות ומגייס את יכולת הנתינה שלה. יכול להיות שהיא מאוד רוצה לתרום כסבתא וואולי לא מרגישה מה יש לה לתת וזו הדרך שהיא מוצאת להתחבב על הילדים , אולי אם תנסחו את זה כסוג של עזרה עבורכם יהיה לה יותר קל להתגייס. אם היא מסכימה - מה טוב, למרות שסביר להניח שלפעמים יהיה לה קשה לעמוד בזה כי זה האופי שלה והיא אשה מבוגרת, ואז. אפשר להזכיר לה, בעדינות. אם היא לא מוכנה, תצטרכו לקבל את זה. סבא וסבתא הם לא הורים, תפקידם הוא לא לחנך, אלא הרבה פעמים הם אלה שמפנקים. אולי כדאי לחשוב יחד איתה איך היא יכולה לפנק את הנכדים שלה באופן שלא פוגע בחינוך שאתם מנסים לתת. למשל לעשות אים דברים כיפים אחרים, שמתאימים ליכולת הכספית שלה או שלא עולים כסף, להכין משהו טעים וכו'.

שלום מירי,
השינויים בהתנהגות בהחלט יכולים לנבוע מהשינויים בתנאים הסביבתיים של הילדה. שהות של יום שלם במקום שהיא לא מכירה, עם ריחות, מראות וקולות אחרים, ועם התנהלות אחרת של אמא שלה שהרבה פחות פנויה אליה - הצירוף של כל זה ביחד יכול בהחלט לגרום להפרה של האיזון אצל תינוקות. יקח לזה זמן לחזור, אין טעם לצפות שאיך שחזרתם הבייתה זה ייפסק תוך יום אחד. אז קודם כל סבלנות. ובפעמים הבאות כדאי לקחת בחשבון שלמרות שלנו זה לא נראה כך, זה משנה לתינוק איפה הוא נמצא ואיזה סוג של תשומת לב הוא מקבל, ואם את רוצה לעזור לגיסתך, שזה יפה מאוד כמובן, כדאי לעשות זאת באופן הרבה יותר הדרגתי וחלקי, למס' שעות בלבד ולא כל יום כל היום.

שלום אמא של ב,
אם בגן הוא אוכל בלי בעיה סימן שהבעיה היא בהתייחסות המשפחתית. תנסו לא לשתף פעולה עם הדרמה שנוצרת. זה האוכל, אלה התנאים, מי שרעב אוכל. יהיו צרחות ודרמה בהתחלה, צריך להתאפק ולהתעלם. בסופו של דבר הוא יאכל, לא תהיה לו ברירה ולא ירוויח תשומת לב מההצגה. כדאי לחשוב האם חסרה לו תשומת לב ואולי כדאי לתת לו אותה בדרך אחרת ועל דברים אחרים.

שלום שלי,
לא תארת מה קורה כשאת מביאה אותה לגן, או שרק הורייך לוקחים אותה? ולא כתבת מה קורה לה בגן, איך מתפקדת שם והאם גם שם כל היום בוכה. לילדים בגיל הזה וגם בגילאים מאוחרים יותר בהחלט קורה הרבה שהם מתקשים להיפרד בבוקר מההורים בכניסה לגן. עם זאת זאת משהו בתאור שלך אכן נשמע דרמטי. האירוע שאת מתארת בבית החולים בהחלט יכול להשפיע במידה מסויימת, אך לא נראה לי שהוא הגורם לכל העניין.
יכול להיות שמשהו מהמתח הקשור בנסיבות הולדתה ונסיבות הפרידה שלה מאביה מורגש על ידה גם ביום יום, לא רק באירוע בבית החולים. סביר להניח שגם את מתוחה וחרדה מהסיפור הזה וייתכן שזה משפיע על תחושת הביטחון והרוגע בקשר ביניכן. יכול להיות שכדאי לך לך פנות עם הילדה לטיפול דיאדי, או לייעוץ עבורך כדי לסייע לך לעבד את התקופה הקשה שאת עוברת. אם את תהיי יותר רגועה, זה ישפיע גם על חרדת הנטישה של הילדה.

אני לא לוקחת את הילדה למעון אם אני לוקחת אותה קשה לה לעזוב אותי במהלך היום במעון היא בסדר גמור נרגעת מהר מאוד ומתעסקת במשחקים עם הילדים עבודות אוכלת שם יפה מאוד, ישנה, יש גם הרבה פעמים שבכלל לא בוכה במעון עושה יפה שלום לסבא וצוחקת אגב גם אני לוקחת אותה יצא כבר מספר פעמים נרגעה מהר מאוד ונכנסה לשוונג של המשחקים. סה"כ רוב הזמן הילדה כן מחייכת
ובעיקרון כל מי שמכיר את הנפשות הפועלות כאן טוען שהילדה מאוד מאוד קשורה אלי מכל הבחינות וכולם טוענים שהיא ילדה של אמא
אין לה בעיה כל כך ללכת לאחרים אבל לוקח לה כמה דקות עד חצי שעה של הסתגלות לאחרים כלומר לבטוח באחרים וזה הי עוד לפני המקרה של בית חולים
למשל בבית כנסת מייד הולכת לאנשים שם אבל אחרי 2 דקות רוצה לחזור אלי הילדה עדיין לא הולכת היא בעיכוב בזה ומטופלת בהתפתחות הילד אולי זה גם משפיע עליה בדרך זו או אחרת
גם בלילה יש לנו טקס קבוע עם משחקון קטן איתה לפני השינה עם סבא ואחר כך סבתא עושים את משוך בגזר והיא צוחקת ואומרת בעצה כבר גזר ומחכה לזה ואז נפרדת יפה עם חיבוק ונשיקה לכל אחד מהם אחר כך אני לוקחת אותה למיטה מקריאה לה סיפור או שיר נותנת חיבוק לילה טוב ונשיקה והיא נרדמת ללא בעיה בתקופה האחרונה אף ישנה לילות רצופים
זהו נראה לי בגדול תיארתי והסברתי יותר בהרחבה את מה שקרה בבית חולים בכלל לא מזכירים כן מגיפים תריסים בחדר כי לא פעם הצביעה לכיוון החלון והסתכלה בפחד ומאז שהגפנו תריסים בלילה הילדה יותר רגועה ולא מתעוררת

שלום שלי,
לפי מה שאת מתארת לילדה כן יש יכולת להרגע, וגם לך יש יכולת טובה להרגיע אותה. נראה שאתן מאוד קשורות, ומצד אחד יש משהו נעים ומחמיא עבורך בכך שהילדה היא ילדה של אמא ומצד שני, לפעמים זה קצת מעיק. סביב הדבר הזה, כלומר איך מווסתים יחסי קירבה שלא ייהפכו להיות יותר מדי מעיקים, אולי כדאי שתפני לאיש מקצוע, אם זה מפריע לך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=125 id=link]הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות[/a].

שלום רב,

נשמע כי הסבתא באמת דמות דומיננטית ועוזרת בחייכם.

האם את מציבה גבולות לבנותייך בנושאים הנראים לך חשובים? לא לבהכות, למשל? לא לחצות כביש לבד, לא להתחצף אלייך, לא לשפוך את האוכל על השטיח בכוונה וכו'?

מה שאני מנסה לומר הוא, שתגובתך אמורה להיות קיצונית באותה המידה גם ליחס כלפי הסבתא.

כל התנהגות לא יפה בשעות אחה"צ, תלווה בכניסה לחדר על מנת להרגע ובכדי לחשוב על הדברים שאמרתי.
אם הסבתא אמורה ללכת איתם לגן המשחקים, אותו יום לא יהיה גן משחקים.
ברגע שתנקטו בפעולה ולא תאמרו "זה לא יפה", הבנות יבינו שיש תוצאות להתנהגות שלהן, ולכן יהיו מחוייבות להיע את עצמן בצורה מכובדת יותר.
אולי בהתחלה הן יפעלו כך מחשש, אך לאט לאט התנהגות זו תיטמע בהן.
הרי לא היית ותקת אם היתה מדברת כך למורה בבית הספר, נכון? אז התחילו מעכשיו.
את נשמעת החלטית, כך שאם תהיי עקבית זה יעבוד.

בהצלחה1
נעמה.

שלום אור,

עקרונית, חשוב שתינוק יילך לישון מוקדם, עוד לפני 20:00.
עם זאת, בגיל חודשיים זהו גיל בו אני דוגלת לתת לתינוק להיות תינוק ולא להיות נוקשה עם ההרגלים. כדאי לשמור על הכללים הבסיסיים, אך ניתן לעגל פינות.

התנהלותו וסדר יומו עוד ישתנו מס' פעמים. הם אינם יציבים בגיל זה.

בגיל 4 חודשים ניתן להתחיל ובגיל 5-6 חודשים ניתן לקבע את ההרגלים.
את מוזמנת לקרוא מאמר בנושא באתר זה ובאתר שלי בנושא הקניית הרגלי שינה לגיל הרך.

תודה
קראתי את המאמר והוא מעניין.

אז בעיקרון להמשיך להשכיב בסביבות 20:00 .

קראתי שלא מומלץ להרדים עם בקבוק. האם זה נכון?

טקס השינה הוא אמבטיה ובקבוק ואז היא במיטה לפעמים משחקת עם עצמה ולפעמים נרדמת.

תודה

האם כדאי להפריד את הארוחה בבקבוק בלילה מהשינה ?
האם לתת לה אותה לפני האמבטיה. לרוב היא נרדמת בזמן היניקה מהבקבוק.

עקרונית, זה בסדר לתת בקבוק לפני השינה, אך למנוע הרדמות על הבקבוק.אם זה המצב עדיף לתת את הבקבוק לפני המקלחת כל עוד אין רגישות ייתר ועלולים להקיא מכך.

שלום רונית,
לדעתי אכן זו תקופה ארוכה מדי. אני לא יוכלה לנבא לכם בדיוק במה זה יתבטא, וזו לדעתי לא השאלה הנכונה, כיוון שיש דברים שלא נראה אותם והם לא יתבטאו מיד וזה לא אומר שהם לא קיימים. במישור המיידי זה יכול להתבטא לאחר חזרתכם בקשיי שינה, היצמדות אליכם, התקפי בכי, נסיגה זמנית בתפתחות (דברים שכבר עשתה תחזור לעשות כמו תינוקת יותר קטנה) וכו'.
נסיעה כזו ארוכה של שני ההורים בגיל כה קטן יכולה לגרום נזק ליכולת שלה לסמוך על העולם ולהרגיש בו רגועה ובטוחה. נזק שגם יכול השפיע בשלבים מאוחרים יותר על יכולתה לקשור קשרים או על יכולתה לפתח עצמאות ולהסתדר לבד. קשה מאוד לנבא עד כמה ואם בכלל, אך זה יכול לקרות.

שלום תאיל,
עונשים, לדעתי לפחות ,הם בדרך כלל לא דבר יעיל, וגם אם מנסים להשתמש בהם צריך לדעת איך לעשות זאת. בכל אופן בטח יש גם דברים טובים בילד שלכם, למרותשלא תארת אותם בשאלה, קודם כל כדאי לתת התייחסויות להם, אם הוא מקבל כל הזמן תשומת לב רק דרך הדברים השליליים, ההתנהגות השלילית מתחזקת, כי כל תשומת לב, אפילו שלילית עדיפה על העדר תשומת לב בכלל. מעבר זה צריך להיות עקביים וסמכותיים, זה לא אומר בהכרח עונשים, עונשים רק גורמים להשפלה של הילד ולא בהכרח מלמדים אותו משהו. אלא אמירות נחרצות, ויש לוודשא שהוא לא משיג מה שהוא רוצה בעקבות ההתנהגות השלילית.
בנוסף, התנהגות בעייתית ואלימה יכולה לנהבוע גם מעהדר כלים אחרים לבטא רצונות ומצוקה, צריך לדבר עם הילש, לברר איך הוא מרגיש, מה קשה לו, ללמד אותו לדבר על כך ולבטא זאת בדרכים אחרות.

שלום דלית,
דילמה במקומה. אם הפסיכולוגית היא מקצועית ומקפידה על אתיקה היא גם לא תסכים לקבל אותו כי לא מקובל לטפל באחים, אבל אולי היא תוכל להמליץ לכם על מטפל/ת אחר/ת.
בהצלחה.

תודה. התקשרתי אליה והיא המליצה לי על מספר פסיכולוגים באזור ואכן אמרה שלא מקובל שהיא תטפל באחים. אני אפנה אליהם. תודה.

שלום מיטל,
מאחורי כל התנהגות עומדת הרגשה. ניסיתם פשוט לברר עם עמית מה קשה לה? נשמע שאתם מייד כועסים ומענישים לא שמעתי בתאור שלך שלב של בירור עם הילדה, מה היא רוצה, איך אפשר לפתור את הקשייםשלה בעוד דרכים וכו'.

שלום אור,
קודם כל יש אפשרות שהוא צודק, או לפעמים באמת קורים לו דברים לא צודקים. אפשרות שניה היא, שאם זה רק מחשבות שלו זה אמור לקרות לו גם בבית לא? וכאן את כן נמצאת בסיטואציה. אפשרות שלישית היא לעזור לו לדבר עם אותה מדריכה באחת הפעמים ולשמוע ביחד איזה הסבר יש לה, ואז אולי הדברים יהיו עבורו יותר מוחשיים.

שלום אורית,
מדובר בילדה קטנה מאוד, הקשר שלה לאמא הוא עדיין טבעי. זה נשמע שיש לך ביקורת על ההתנהגות של אביה, ואת חושבת שהוא לא רגיש, כלומר אני מניחה שיש לך השערה שבגלל זה הילדה פחות קשורה אליו. כלומר לא נראה לי על פי התאור שלך שהשאלה היא לגבי הילדה, כי לא נראה מהתאור שלך שהבעיה אצל הילדה. אם התאור שלך הוא נכון ואובייקטיבי, זה נשמע שאת צריכה לדבר עם בעלך, לא?
אלא אם כן יש פה תפיסה סמויה שלך ואולי לא מודעת שהכי טוב אצל אמא ולא כדאי לילדה להיקשר לאנשים אחרים כי "כולם פאסימיים וחסרי רגישות" והילדה קולטת בחושים שלה את התחושה שלך ומתנהגת בהתאם. ואז,עם כל המחמאה שבדבר, לפעמים זה כבר קשה לך.
אז אחד משניים - שתנסי לשנות את ה"סביבה הפסימית וחסרת הרגישות" או שתשני את התפיסה שלך את הסביבה הזו...