פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום נעמה,
אני עדיין לא בטוחה שאת צריכה להיות מודאגת. לפחות לא מכך שיש לילד איזו בעיה חמורה. אם זו התנהגות שקורית רק בגן יכול להיות שהיא מעידה על כך שקצת קשה לו בגן לפעמים. הוא בסך הכל ילד מאוד קטן, ואולי הוא מרגיש קצת שהוא הולך לאיבוד לפעמים בין כל הילדים, הרעש והאירועים שקורים בגן. יכול להיות שלפעמים הוא צריך התייחסות יותר אישית, מגע וחום ממה שגן בגודל שהוא נמצא בו יכול לתת. הייתי מבקשת מהגננת אם אפשר יותר התייחסות אישית אליו. גם העובדה שהוא משחק ממש רק עם שני ילדים לא נראית לי מדאיגה לגבי ילד בגילו.

שלום שני,
תראי, את צודקת שזה לא מצב רצוי, אבל לא נראה לי שהכעס כאן עוזר. יש אנשים שדוגלים בעירום טבעי בבית שלהם ולא מבינים על מה המהומה. את צריכה להסביר, רצוי בלי כעס, גם לאחיך וגם לבת שלך, שאף אחד לא נכנס למקלחת כשהשני מתקלח בה ולא מסתובב עירום ליד אחרים. מה שאחיך עושה בבית שלו זה עניינו, אבל כשהבת שלך אצלו זה מה שאת מבקשת.

שלום טל,
אכן נושא כאוב מאוד. כדאי להכין את ילדה ולומר לה, שלבקס מאוד כואב, ועוד מעט, הוא יצטרך לעזוב אתכם וללכת לנוח מהכאבים שלו. אתם לא תוכלו לראות אותו, אבל תוכלו לצייר לו ציורים ולכתוב לו מכתבים. לתת לילדה לשאול שאלות סביב העניין הזה לפי הבנתה, ולתת לה אולי לצייר לו. היא תוכל לבחור אם היא רוצה לצייר את המקום החדש שלו, והיא תיתן לעצמה תשובה שתניח את דעתה, לפי הדמיון, ואתם יכולים להשתתף בכך אם היא תשתף אותכם.

שמי שחולה עלול למות?
היא מעורבת ודואגת לו שיבריא...

ישלום טל,
ילדים בגיל הזה בדרך כל לא לגמרי תופסים עדיין את משמעות המוות. עם זאת היא בהחלט עלולה לפתח פחדים. את לא יכולה למנוע את זה על ידי מציאת הסבר מושלם. פחדים הם חלק מהחיים והם מלווים אותנו כל פעם שאנחנו מגלים אמת נוספת על החיים שלא נעימה לנו. את יכולה לרכך עבורה את החשש הזה, שלא כל מחלה מסתיימת כך, אלא רק מחלה חמורה וגם זה לא תמיד, וכמובן לנחם אותה, בהרבה חום ואהבה...

כך נעשה...
שמתי לב שפנית אלי בלשון נקבה, אז אני טל - האבא.

הבעיה היא שכל כך קשה לי לדבר על זה, אני בטוח שגם מולה לא אוכל להסתיר כמה זה כואב לי.
וכשאני אומר לא אוכל להסתיר, אני מתכוון שאני עלול לפרוץ בבכי ברגע שהיא תשאל שאלות או תראה סימני עצבות...

אירוני, אחרי שחשבת שאני האמא...

שלום טל,
הכנות שלך נוגעת ללב. לדעתי לא סוף העולם אם הילדה תראה אותך בוכה, זה רק אנושי בעיני. אבל אני מאוד מבינה, שבעצם הקושי הוא לא רק של הילדה, אלא גם שלכם ההורים. קודם כל אתם צריכים לספר לעצמכם מה קורה, וכשתהיו קצת יותר מעובדים עם זה יהיה גם יותר קל לספר לילדה.
בהצלחה.

שלום עידית,
אכן אתם מתמודדים כבר זמן רב התמודדות לא פשוטה. לגבי השאלה איך מעבירים מסר, יחסית זה קל במקרה הזה כיוון שהילד עצמו לא מעוניין ללכת בבוקר לגן הזה. כדאי פשוט להתחבר לכך, ולהגיד לו שאתם רואים שלא טוב לו בגן, ושניסיתם כולם, גם הגננת, גם אתם וגם הוא לראות מה אפשר לעשות כדי לשפר את האוירה בגן, ובינתיים זה עוד לא לגמרי מצליח, וחשוב לכם שיהיה לו יותר קל ולכן הוא עובר לגן אחר. אפשר לתאר מה קורה לו, עם ילדים האחרים שמרביצים לו ושהוא מבולבל ולא יודע למי להתחבר ואיך להתנהג ושיכול להיות לו יותר קל בגן אחר. כמובן שצריך להכין אותו לכך שבהתחלה יצטרך להתרגל. כדאי לדבר עם האימהות של הילדים האחרים בבניין כדי ליצור מצב שהילדים יהיו מכוונים להגעתו ויקבלו אותו יפה, למרות שאולי בגן יש להם כבר חברים אחרים, והם צריכים לעשות לו מקום.
בהצלחה.

שלום סופי,
מדובר בילדה קטנה ואת מתארת מצב מדאיג. כדאי לא לחכות ולפנות לטיפול באיזור מגוריכם.אם אתם מאזור המרכז, יש לכם אפשרות לבדוק עם ד"ר שירי שדה שרביט, אחת ממנהלות הפורום, היא מטפלת בהפרעות אכילה, אם היא יכולה לקבל אותכם לטיפול.

שלום אמא מודאגת,
לצערי את אכן מודאגת בצדק. טוב שאת מקשיבה לבת שלך ומאמינה לה. קודם כל כמובן למנוע מפגשים לבד בינה לבין הסבא.
שנית את זקוקה לייעוץ עבורך, רצוי כמובן יחד עם האבא של הילדה (שהסבא הוא אבא שלו?) כדי שאתם תוכלו להרגע (במידה מסויימת, עד כמה שאפשר) מהחרדה ולחשוב ביחד עם מישהו מקצועי איך מתמודדים צעד אחרי צעד עם כל ההשלכות של העניין הזה, עבור הילדה ועבורכם.רק אז להחליט על כל מיני צעדים, כמו את מי לשתף ואת מי לא, איך לשאול את הילדה וכו'.
עקרונית, יש מקום גם להגיש תלונה במשטרה. שם יש אנשי מקצוע שאמונים על חקירות ילדים באמצעים שמתאימים לדיבוב ילדים. אני מניחה שזה בטח התלבטות קשה עבורכם כיוון שמדובר במשפחה.
לכן אני ממליצה שתתחילו מהרחקת הילדה מהסבא ופניה לייעוץ מקצועי עבורכם.
בהצלחה.

תודה רבה על התשובה המהירה עזרת לי מאוד ....

שלום דלית
נגיעה באיבר המין בגיל זה אינה מדאיגה או מאותת על בעיה בתחום המיני. יחד עם זאת חשוב להעיר ולאמר שלא נוגעים בבולבול ליד אנשים אחרים. רק כשנמצאים לבד. מותר במיטה או בחדר אבל לא ליד אחרים.התייחסי לזה כאילו מוצץ אצבע.

אמא שלום,

המצב אותו את מתארת הוא מצב שכיח מאד. הילדים הבוגרים באותו הגן ,לרוב, נמנעים מלשחק עם הקטנים יותר. כבר אז ישנה "חלוקת מעמדות" מסויימת.אל לך לקחת זאת באופן אישי.
מה שאת כן יכולה לעשות הוא לדאוג ולהפגיש אותו עם חברים בני גילו.
את אומרת שאינך רוצה שיחווה שנה של דחיות. את חושבת שזה מה שהוא חווה בגן? לי נראה הגיוני יותר ששם, כאשר יש לו מבחר, הוא מוצא את מקומו ומשחק עם חבריו, שהם כנראה בני גילו.
חששותייך מובנים ובהחלט לגיטימיים. בדקי סוגיה זו מול הגננת, שלדעתי תרגיע אותך.

איך לשחק עם בני גילו זה כבר עולם ומלואו. אנו, כהורים, צריכים ללמד את ילדינו כישורים חברתיים ורגשיים. איך להתמודד בחברה, איך לקבל לא, איך לשתף לחלוק, להתאזר בסבלנות וגם איך לספוג עלבונות.
לעולם אל תילחמי את מלחמותיו. תוכלי, דרך התנהגות לא נאותה של אחרים להקנות לו ערכים.
למידה חברתית בבית והרבה דוגמא אישית.

בהצלחה!

נעמה.

נעמה, תודה על תשובתך אך לא ענית לי מה אני עושה במצב בו אני רואה את בני קורא לאותו ילד ורואה אותו מתעלם. כלומר אני רואה את הילד שלי נפגע ומה? שותקת? נותנת לו להיפגע, איזה מסר אני מעבירה לבני ככה? תודה

היי,

במצב בו את רואה סיטואציה כזו או כל סיטואציה בה בנך מעורב, חשוב שתשקפי לו את המצב, תתארי לו במילים מה קרוב לוודאי הוא מרגיש ואף תתני שם לרגש.
לדוג': זה מאד לא נעים שקוראים לילד והוא לא מתייחס נכון? אתה בטח מאוכזב. או זה יכול מאד להעליב לקרוא לחבר שלא מתייחס. זו לא התנהגות חברית. אולי כדאי שנמצא חבר אחר לשחק איתו? או- אני מאד אשמח לשחק איתך, אני מאד נהנית מחברתך.

שקפי לו את רגשותיו. אל תיפגעי בשמו. עבורו זה הרבה יותר פשוט...

בסבלנות ובהתמדה תלמדי אותו להתמודד עם מצבים חברתיים. אם תעשי את העבודה בשבילו ותעירי לילד, הוא יצפה שתמיד יפתרו עבורו את בעיותיו וזה רק יפגע בבטחונו העצמי.

בברכה,

נעמה.

שלום א,
נראה שהפניה למכון להתפתחות הילד מרתיעה אותך. אולי יש חשש ממה שאפשר למצוא שם. אבל בדיוק כדי לענות על השאלה אם לילד יש בעיה הגננת הפנתה אותך. את בעצם רוצה לקבל תשובה לפני ששאלת את השאלה:-) ולפני שבדקת את הבדיקה שהמליצו שם.
כרגע אני לא יכולה לדעת אם לבן שלך יש בעיה או לא. זה נשמע שקשה לו, זה לא אומר בהכרח שיש לו בעיה, אלא שפשוט קשה לו. ילד שבוכה, לא נותן לעזור לו, ולא מדבר אחר כך יום שלם עם אף אחד הוא ילד שנשאר לבד עם המצוקה שגרמה לו לבכות ולא מסוגל להעזר לסמוך ולהתנחם.זה לא אומר בכרח שמשהו "לא בסדר" איתו או שהוא "בעייתי" אבל כן יכול להיות שהוא זקוק לקצת עזרה בעניין הזה ואולי גם אתם.
אני מציעה לך בכל זאת לפנות למכון להתפתחות הילד, וגם להקשיב לעצמך, האם את סומכת שם על אנשי המקצוע, ומרגישה שמבינים אתכם נכון. ואת צריכה לזכור שתפקידם לעזור לכם. ותמיד יש אפשרות לשאול לשאות לגבי מה שאתם לא מבינים או לא מסכימים ולהפסיק את התהליך בכל עת.

שלום איילת,
לא ברור לי למה לפני מבחן טובה ולא במקביל. הרי אם זה לא זה אז יעלה מייד ואם זה כן זה - לא יזיק לדעת, זה עדיין לא מחייב אותך לתת ריטלין. בכל אופן קודם כל כדאי לדבר עם הילד ולנסות להבין את החוויה שלו, איך הוא מסביר מה קשה לו. האם הוא מרגיש שקשה לו לשבת בשקט והוא חייב תנועה? או שהוא מרגיש שקשה לו להבין והוא חושב שהוא טיפש? מרגיש שמשעמם לו והוא מתוסכל? מה קורה לו עם הילדים אחרים? איך הוא היה בגן עם ילדים אחרים? הבעיה של האלימות התחילה רק בבית הספר? יכול להיות שיש לקות למידה שלא קשורה לקשב וריכוז, ולכן הוא לא מבין למרות שהוא נבון מאוד ולא נעים לו לשבת בכיתה כשהוא לא מבין. יכול להיות שהוא נעלב בקלות מילדים או מהמורה ולכן מתעצבן בקלות, מרביץ, או עוזב את הכיתה. אולי הוא לא מפרש נכון סיטואציות ולכן מתרגז מהן או שפשוט אין לו סבלנות ואין לו כלים פנימיים שמאפשרים לו לחכות, או להשיג מה שהוא רוצה וצריך באמצעים אחרים מלבד אלימות.
נראה לי שאת חוששת מסטיגמה על הילד שלך ולכן את מתנגדת לבדיקת טובה. את צריכה להבין שסטיגמה בלאו הכי תהיה כל עוד לא מסתגל, הסטיגמה לא נקבעת על ידי סוג הטיפול בבעיה אלא על ידי הבעיה עצמה. לכן חשוב לבדוק את כל הכיוונים, גם את הכיוון של קשב וריכוז.

שלום לאמא הכואבת.
קודם כל זה אכן כואב לראות את הילדה לא משתלבת. את יוצאת מתוך הנחה שהיא פשוט לא יודעת. במקרה הזה אכן קבוצה יכולה לעזור, את יכולה להתעניין אצל פסיכולוגית בית הספר לגבי אופציות כאלה באיזור מגוריכם או להקיש בגוגל "קבוצת מיומנויות חברתיות" ויעלו מספר מכונים פרטיים שנותנים את השירות הזה.
אני בכל זאת רוצה לשים סימן שאלה סביב ההנחה שלך שהילדה לא יודעת להתחבר. זה אולי נכון, אבל לא תמיד זו כל התמונה. הדיווח שלך על כך שהייתה שנה וחצי בטיפול פרטני שלא עזר לה, לא חברתית ולא ריגשית מעורר אצי סימני שאלה. יכול להיות כמובן שהמטפל/ת לא היה/תה טוב/ה. אבל בכל זאת הייתם שם שנה וחצי, בודאי עלו שם כל מיני השערות למצב של הילדה מעבר ללמידת מיומנויות. כשאת מוחקת באופן הזה שנה וחצי של עבודה שהייתה, את מוחקת את כל הידע שהצטבר אודות הילדה שחשוב מאוד להבנת מצבה, וחושפת אותה להתנסות נוספת ששוב לא בטוח שתועיל לה רק כדי להגיד ש"שם לא היה טוב, עכשיו זה משהו חדש שיעזור". לא בטוח שזה פותר את הבעיה אם היא יותר עמוקה מרק עניין של למידה של משהו שהיא לא יודעת. כדאי לקחת את זה בחשבון.

שלום ונסה,
ילדתך היא בת 5 וחצי, היא עדיין קטנה, ילדים בגיל הזה, גם אם הם מאוד אינטיליגנטים לא תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של שקר. זה קודם כל . נראה לי שלחץ רב מדי מופעל עליה בעניין הכנסת השרוולים לפה, והיא פשוט מנסה להיפטר ממנו בדרך היעילה ביותר שילדה בת 5 וחצי יכולה למצוא, היא משקרת. היא כנראה לועסת את החולצה כדי להירגע. יש רגעים בתוך הגן או במהלך היום שהיא כנראה מרגישה שהיא קצת הולכת לאיבוד. כמו שילדים קטנים לוקחים מוצץ היא מוצצת את השרוול. הפניה לערוץ האוראלי היא הדבר הכי טבעי מבחינתה - לחזור להיות קטנה כשאין לה כוח להחזיק את עצמה לבד כמו גדולה בתוך משימות היום יום. צריך להרפות הלחץ, הוא לא עוזר לה.
אפשר לנסות לעזור לה למצוא דרכים אחרות להרגיע את עצמה, לבקש מהגננת להתייחס אליה באותם רגעים, לתת לה תפקידים, או לחבק אותה קצת. וגם לדבר איתה על כך שלפעמים זה כיף להיות גדולה ולפעמים זה קשה ובא לה לחזור להיות קטנה, וזה בסדר, זה מותר באופן זמני. מותר להתפנק, להתיילד, לדבר לפעמים כמו תינוקת, ואחר כך לחזור להיות גדולה.

יכול להיות שכל זה מגיע כתוצאה מבעיה של קשב וריכוז? כי אנחנו חושדים שישנה בעיה שם....

שלום ונסה,
לא ברור לי למה אתם חושדים שיש בעיה שם. האם זה משהו שהגננת ראתה? האם הילדה מתקשה לשבת בשקט? מתקשה להתרכז? הבעיה שתארתם לא חייבת לנבוע מבעיית קשב וריכוז ואני לא רואה כרגע קשר כזה על סמך הנתונים שתארת.

נסי לקחת אותה לרופאת ילדים יכול להות שיש לה תולעים או חוסר באיזהשהוא מינרל

שלום ש.פ.
נראה לי שאת חרדה מעצם הבדיקה. הבדיקה היא הדבר שאמור לברר האם מדובר באופי או בהפרעה, וכל דבר שייעשה באינטרנט בלי לראות את ילד הוא בגדר ניחוש. מה בעצם יש לך להפסיד? אם הבדיקה תעלה שהכל בסדר - אז כולם נרגעים. אם לא, אז יכול להיות שאיתור מוקדם יסייע להקטין את הנזקים באופן משמעותי.
את יכולה לחכות ולראות עוד חודשיים ולשאול את הגננת שוב, ואם היא לא שינתה את התרשמותה, יכול להיות שכדאי לך לבדוק בכל זאת.
בהצלחה.

זה לא שיש לי או אין לי להפסיד, קראתי שלמכון להתפתחות הילד מגיעים ילדים עם בעיות קשות ( אוטיזם, ליקויים חמורים ומחלות ), ואני לא רואה שבני במצב כזה. מדוע לעבור אבחונים ולהכנס ל"סרטים" כאשר אין בעיה והכל ענין של זמן וסבלנות. זו ההתלבטות. אינני בטוחה כלל שיש בעיה אך אינני אובייקטיבית.

שלום ש.פ.
אינני יודעת איפה קראת זאת. נכון שגם ילדים עם ליקויים קשים מגיעים לשם אבל לא רק. ישנם גם ילדים עם קשיים פשוטים הרבה יותר, למשל שזקוקים לסיוע של מרפאה בעיסוק כדי לשפר את המוטוריקה הגסה או העדינה, למשל ילדים שזקוקים לקלינאי תקשורת כדי לשפר את ההגייה שלהם וגם ילדים שיש להם קושי ריגשי כלשהו שקשור לחוסר ביטחון למשל שזה בהחלט לא ליקוי או מחלה חמורה וכולנו סובלים מכך לפעמים:-)
לכן לא כדאי להיבהל או להילחץ, ולפנות לאבחון כמו שהיית פונה לרופא משפחה או רופא ילדים בקשר לכל בעיה אחרת. אין צורך להכנס ל"סרטים". כמו בכל בדיקה, תמיד יש סיכוי שיימצא משהו רציני אך זאת לא סיבה לא לפנות.
בכל אופן, לפי התאור שנתת אין אפשרות דרך האינטרנט לשלול מראש אפשרות שיש בעיה , לעומת הגננת שרואה את הילד יום יום. זה לא רציני ויכול גם לגבול בחוסר אחריות.

שלום שמרית,
אולי את יכולה לנסות לראות את הילדה כילדה שסובלת ולא רק כילדה שגורמת סבל. את בעצמך מבינה שהמעבר לגן עירייה קשור להחמרה. כלומר, ברגע שעברה לגן פחות אינטימי עם דרישות להתנהגות יותר בוגרת נהיה לה קשה. היא כנראה עדיין זקוקה ליחס יותר אישי וליווי אמפתי וחם. מעבר לפרסים ועונשים, כדאי לנסות להתייחס ריגשית אל הילדה, לדבר איתה על מה שמציק לה, לחשוב ביחד על מציאת פתרונות וכו'. וכמו כן כדאי להימנע מהשוואות אל אחיה, וכן להימנע ככל האפשר מתיוגה כ"ילדה לא קלה", כי זה יכול לפעול כנבואה שמגשימה את עצמה.

שלום אבא של יוד,
אכן נוגע ללב התאור שלך. יכול להיות שכך הבן שלך מבטא את החרדה מהמעבר לכיתה א'. מגן שבו הדרישות היו קלילות, והמסגרת יחסית אינטימית, הוא נכנס באחת עולם הישגי ומלחיץ, עם המוני תלמידים גדולים ממנו בחצר ובהפסקה, עם קשר אינטימי הרבה פחות לדמות המחנכת, ואולי יש יותר מדמות אחת כזו. ההתגוננות שלו היא לתקוף. מעין FIGHT OR FLIGHT. יכול להיות שדווקא משום שהוא חכם, וכל כך מוצלח, הוא מרגיש פי שניים את העומס הריגשי והמחייב של הציפיות (גם אם זה לא נאמר לו במפורש) וזה מדגיש עוד יותר את תחושת הלחץ שלו. לכן הייתי ממליצה לדבר איתו על הקושי של המעבר, ועל כך שקשה לו, ואולי הוא מתגעגע, ואולי בא לו לעיתים להיות קטן, וזה בסדר. לתת המון תשומת לב וחיזוקים חיוביים לא על הישגים בהכרח, אלא פשוט בגלל שהוא חמוד ואהוב. לדבר עם המורה על האפשרות לתת לו מדי פעם יחס אישי, כיוון שייתכן שהאלימות נובעת מכך שהוא פשוט הולך לאיבוד. במקביל ניתן לתת חיזוקים חיוביים על כל יום שעובר בלי אלימות, אבל בלי התייחסות למצוקה הריגשית שלו, כפי שפירטתי למעלה.