פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי!

הגננת של בני בן ה - 4 וחודשיים קראה לי לשיחה ואמרה לי כי הילד לא יודע לתת להם כבוד, הוא לא מקשיב להם, מושך תשומת לב מרובה, מציק לילדים בלי סוף וכד'...
בימים האחרונים ההתנהגות שלו החריפה, לאחר שהוא לא מקשיב, מנסים להושיב אותו בצד שירגע, אך הוא מתחיל לצעוק ולהרביץ לגננות, היום כבר קראו לי לקחת אותו כי הם לא הצליחו להרגיע אותו, הוא מרביץ לילדים וההתנהגות שלו פשוט בלתי נסבלת.
היום הוא לא רצה לשבת במפגש ולכן הלך לפינת הבובות, אך הוא במקום להרגע, התחיל לזרוק בובות לעבר המפגש.
בבית גם מאוד קשה לי להכניס לו לראש שאמא מחליטה וקובעת ושהוא צריך להקשיב לה, קשה לו לקבל סמכות, אך בבית עוד איך שהוא אני מצליחה לגרום לו בסופו של דבר להקשיב מבלי שיגיע לתסכול ומכות.
מחר אני חושבת לא לקחת אותו לגן פן ירביץ שוב לילדים ובטח שלא ירביץ לגננות.
גם אחרי הסברים, סליחות בכי הבטחות, הילד שוב התנהג כך בגן יום שלישי ברציפות.
מדובר גם בבוקר כשהגגנות נמצאות וגם בצהריים שהצהרוניות נמצאות.
מה עליי לעשות?

שלום רב,

לאחרונה גילינו כי ביתי בת ה-6 גונבת מתיקים של ילדים אחרים.
בפעם הראשונה התגובה היתה מאוד כועסת וכללה עונשים.
לאחר לא מעט זמן גילינו בשנית, הפעם התגובה היתה יותר פונה להגיון, ניסינו להבין מה הסיבה לזה.
הסיבה, לפחות ממה שהצלחנו להבין, זאת קנאה (בנוסף אמרה שלה אין דברים שיכולים לגרום לקנאה מצד אחרים), החלטנו לתת לה דברים לביה"ס שיגרמו לקנאה.
הסיפורים בד"כ מתחילים ב-"מצאתי על הרצפה" ולאחר מספר שאלות אנו מגלים כי מדובר בגנבה.
המעשים חזרו על עצמם 4 פעמים (שאנחנו יודעים).
אנחנו פשוט מיואשים ולא יודעים מה לעשות.
יש לציין שהיא מבינה שהיא עושה מעשה אסור. מכל ההתכבויות על ילדים גונבים, ראית שבד"כ מדובר בילדים שעברו גירושים בבית וכו'. אנחנו לא שם ועל פניו אין סיבה נראית לעין, למעט אולי פינוקים שניתנים לילדים אחרים.
נשמח לעזרתכם,
תודה 

הייתי מעונינת לדעת האם ילד שעוד מעט ימלאו לו 11 יכול לראות כמה פעמים בשבוע את מהדורת החדשות בערב?

בננו עושה מה שהוא רוצה,הוא לא מקשיב לנו כהורים גם כשאנו קשים איתו.לדעתי יש לו בעיה של התנהגות לא מרוסנת וכמו כו כן בעיה בהתפתחות בדיבור.
למי ניתן לפנות? אנו גרים באזור השרון-ליד פרדסיה

בתי בת השלוש וחצי כבר גמולה מחיתולים כמעט שנה, ולא בורח לה כמעט אף פעם.
אך היא אינה מוכנה לוותר על החיתול בלילה וכמובן על הבקבוק חלב שלפני השינה.
בהתחלה זה היה לנו די נוח כי לא רצינו להתעורר בלילה כדי לשים אותה לעשות פיפי ועכשיו היא פשוט לא מוכנה לוותר על החיתול ( היא מפחדת שיברח לה בלילה) למרות שניסיתי לשחד אותה בשיטת הפרסיםת היא לא מעונינת להפרד מהחיתול בלילה.
ברצוני לציין שהיא כקמה בבוקר החיתול רטוב.
אשמח לעצה איך לגמול אותה בדרכי נועם
תודה

שלום
לא יודעת אם הגעתי לפורום המתאים אבל ננסה..
בת בת 7 חוד, תינוקת אנרגטית פעילה וחייכנית
העניין הוא שכל פעם שבתי רואה את דודה של בעלי ,היא מתחילה לבכות בצורה היסטרית
לא נעים לנו מהסיטואציה
לא בוכה מאף אחד אחר במשפחה ,חוץ ממנה
למה זה קורה?
אשמח לתשובה
מטריד אותנו קצתץ...

שלום אני אמא לשני בנים אחד בן 7.5 והשני בן 4.7.
הילד השני שלי הוא מאוד שובב, ובתקופה האחרונה הוא פיתח תופעה של איסוף דברים וחלקם גם לא שלו (כמו: חפצים מהגן, חפצים אישיים שלנו וכן דברים נוספים) לפעמים קורה שהוא הולך לחבר וכשהוא יצוא אני בודקת לו בכיסים ע"מ שלא יהיה מצב לא נעים עם הילד. כמו כן בתקופה האחרונה תפסתי אותו לא מעט פעמים משקר לי.
השובבות שלו מתבטאת בכך שהוא קופץ ומשתולל בלי לשים לב שהוא יכול גם להיפגע, זה מוציא אותי מדעתי ולפעמים אני מתביישת לצאת איתו ביחד בגלל חוסר הריסון.

מה לעשות???? והאם זה אופייני לגיל הזה?????

הצילו.
מירב

שלום רב!
אני צריכה יעוץ...
בני בן 4 ושבע חודשים,חזר להרטיב ביום ובלילה לסירוגין.ילד מקסים,נבון ושמח,הולך לגן בכייף.לפני שנה וחצי עברנו דירה,המעבר היה קל ביותר,נכנס לגן חדש בקלות.חודש וחצי לאחר מעבר דירה נסענו אני ובעלי לחו"ל(לשבוע).הילדים נישארו בבית שלנו עם סבתא,שרגילים אליה ואוהבים אותה מאוד.
לאחר שחזרנו הילד ,שגמול מגיל שנתיים,חזר להרטיב בלילה ולאחר מכן גם ביום.הוא יכול להרטיב שבוע שלם(פעם ביום ופעם בלילה או רק בלילה או רק ביום)ושבועיים-שלושה יבש לגמרה.לשאלה למה עונה-"לא יודעה","שחחתי".
אשמח לתגובותכם

בתי בת 9, ילדה אמצעית בין אח גדול בן 11 לבין אחות קטנה בת 4.
במהלך השנתיים האחרונות גיליתי כי שיקרה לי בכמה הזדמנויות. באחת מן הפעמים התברר כי "לקחה ללא רשות" פריטים מסוימים השייכים לכיתה וכששמתי לב לכך הוסיפה ושיקרה לגבי העניין. באותה הזדמנות ניהלתי איתה שיחה רצינית ביותר, בה הובהרה חומרת עניין הגניבה והשקר. משיחה זו יצאתי בהרגשה שהילדה הבינה והפנימה את החשיבות וההשלכות של מעשיה.
לפני כשבוע שמתי לב כי נעלם מארנקי שטר של 100 ש"ח. לאחר שבדקתי עם עצמי והגעתי למסקנה שבוודאות השטר היה בארנק שאלתי את הילדים אם אחד מהם לקח ונעניתי בשלילה. לאחר מכן דיברתי עם כל אחד מהם בנפרד והדגשתי שאני לא כועסת ושאם מישהו מהם לקח כדאי מאוד שיחזיר עכשיו ואין בעיה עם יקרה איזשהו "קסם" והשטר יחזור לארנק בלי שאדע. למרות זאת, ולמרות פעמים נוספות שציינתי את העניין כבדרך אגב, תשובתם לא השתנתה.
למרות זאת, בהיותי לא שקטה, החלטתי בערב לבדוק בילקוט של בתי. להפתעתי (או שלא...) מצאתי בילקוט ארנק ובתוכו 2 שטרות של 100 ש"ח. לקחתי את הילקוט בבוקר למחרת בתירוץ כלשהו. בתי מייד נלחצה מסיבה כלשהי שציינה והוציאה מתוכו את הארנק. כששאלתי מה יש בתוכו התעקשה שאין שם כלום ושלא אפתח כי זה משהו פרטי שלה. בסופו של דבר הודתה שיש בתוכו שטר אחד של 100 ש"ח שלקחה מארנקי. כשפתחנו וראינו שיש בתוכו 2 שטרות, המשיכה להתעקש שאיננה יודעת/זוכרת מהיכן השטר השני.
הבהרתי לה בשקט שאני כועסת ובעיקר מאוכזבת ושבעלי ואני ננהל איתה שיחה בעניין ונראה איך מתקדמים.
ברור לי שיכול להיות וזה רק קצה הקרחון ולאור האופן בו שיקרה בלי להניד עפעף ואפילו עוררה אצלי רגשות אשם על כך שאינני מאמינה לה, סביר להניח ששיקרה בהזדמנויות שונות אחרות.
איך אנו מתמודדים עם שני נושאים אלו - הגניבה והשקר?
מה צריכה להיות ההתנהלות שלנו מול הילדה לטיפול נקודתי בעניינים אלו וגם לטווח ארוך?
חשוב לי לציין כי ילדינו מקבלים מאיתנו את רוב מה שהם מבקשים ואיננו מונעים מהם דבר באופן גורף. אם איננו מאפשרים להם דבר מסוים, זה מלווה בהסבר.
אשמח לספק פרטים נוספים הדרושים לך על מנת לספק תשובה מקיפה ומפורטת לעניין.

תודה מראש,
דפנה

שלום,ביתי בת ה10 חולה כשנה במחלה כרונית.
האסימון נפל לה לפני כשבועיים הידיעה שתהיה לה מחלה כל חייה והיא תמיד תצטרך לקחת כדורים
חדרו לראשה והיא הבינה שאלו החיים ומעכשיו מתמודדים עם ראש מורם . אציין שחיצונית לא יודעים שהיא חולה והיא בעצמה שיתפה את הוריי ואת אחייה .
השבועיים האחרונים קשים יש נסיגה בלימודים ובנוסף דבר חדש היא לא רוצה להפרד ממני בבוקר ואומרת למורה שהיא מתגעגעת אליי.
הצענו לה שנלך לשיחה עם פסיכולוגית או לקבוצת תמיכה של ילדים עם אותה המחלה והיא אינה מעוניינת,חזרתי לעשות טבלת חייכנים (כמו בכתה א)שבסוף השבוע נצ'פר אותה וזה לא עוזר היא
מרחמת על עצמה וטוענת שלא נבין אותה לעולם כי אנחנו בריאים.
יש לציין שאנו משפחה מאד פתוחה והיא מספרת לנו את מה שהיא חושבת או מרגישה .
מה אני עושה?אני לא מוותרת והיא הולכת לבהס בוכה אך לאחר שיחה עם המורה בכתה היא בסדר וגם חברתית אין בעיה מבקשת את עזרתכם המקצועית תודה דידי.

בני בן שלוש ושמונה חודשים משתמש המון באלימות כלפינו ההורים וכלפי אוחותו הקטנה בת שנה וחודשיים. ברגע שהוא משתמש באלימות אני אומרת לו שזה לא נעים לי ושאני לא מתייחסת אליו כרגע ואני באמת מתעלמת ממנו לזמן ממושך אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה ניסתי ם את פינת החשיבה שהוא פשוט לא מוכן לשבת שם וגם שאני מחזירה אותו למקום הוא קם ולא מקשיב .
ברצוני לציין כי בני הוא ילד מאוד מפונק ובנוסף לא היו לו גבולות עד גיל שנתיים וחצי שלוש(בגלל אביו) כיום אני לא מצליחה לתמודד איתו בכל מה שקשור לדפוסי התנהגות הן כלפי ההורים והמשפחה הסובבת . את האמת שהוא מעמיד אותי כבר על סף דעתי שאינני מצליחה להבין את גורם ההתנהגות שלו.
אני צריכה עזרה דחוףףףףףףףףףףףףף

שלום יש לי ילד בן 12 כמעט ילד מקסים אוהב לעזור הבעיה שלו כל הזמן הוא אומר לא......
רוצים לצאת לקפה שואלים אותו רוצה לבוא התשובה לא לא אחרי 5 דקות הוא מתחרט ואומר כן טוב אומרים להתכונן מהר אז טוב לא רוצה לבוא דקה לפני שיוצאים שוב רוצה לבוא לפעמים אנחנו מתעצבנים ואומרים טוב תישאר בבית תדע להחליט או לפעמים מבקשים שיחשוב לפי שהוא עונה לאאו פשוט לקחים אותו ,גם בבית הספר הוא לא רוצה להישתתף בהצגות או משימות אומר לא ואח"כ מתחרט .או שאומרים הולכים לאכול בארומה או פיצה או מיעדה הוא הלך ומוציא אוכל מהמקרר ואומר לא כי לא אצרתם ארומה אומרי לו כן אמרנו אל תחמם את האוכל הוא עושה פרצוף ומחם את האוכל כל הזמן שמהירים לו הוא כועס ומעניש את עצמו.לפעמים אנחנו לא יודעי איך לגשת אליו גם בכיתה הוא תלמיד מעולה אבל כל הזמן " פרצוף סובל" אסור להעיר לו .
יש לו שתי אחים גדולים מימנו אם הם לא עוזרים לו בשניה שהוא מבקש אז אח"כ שהם מתפנים הוא לא רוצה.
בבקשה רוצה מאד לעזור לו ןלא יודעת איך אין לי בעיה עם צריך להתקשר או להגיע לשיחות איתו

שלום.
ביקשנו מבננו בן ה-13 לאכול איתנו יחד ארוחת צהרים בשבת ובימי שישי.
הילד מתחיל לאכול איתנו וכשהוא מסיים הוא עוזב את השולחן והולך מטלבזיה או למשחקים שלו .
פעם אנחנו מקפידים שלא יעזוב וברוב המקרים לא מקפידים .
האם לדעתך הילד רואה זאת כגבולות לא יציבים / לא ברורים ועדיף שלא נקבע אותם באם אנחנו לא יכולים להקפיד עליהם או שזה בסדר שפעם אנחנו מקפידים ופעם לא ?
השאלה מה הילד מבין מבקשתנו לא לעזוב את השולחן כשכולם אוכלים עדיין .
תודה

בני בן 6 ונמצא באחוזון 15 כך שרוב ילדי הכיתה יותר גבוהים ממנו.
שמעתי ממנו ואף אוזניי שמעו כי ילדים מכנים אותו "גמד" ו"קטנצ'יק"
יש לציין שזה נשמע מתוך חיבה מאחר והוא ילד מקובל וחברותי ויש לו בטחון עצמי.
השאלה שנשאלת היא אם ייתכן והוא מפנים את רגשותיו ואולי כן נפגע ועליי להסביר לו באיזה שהיא דרך כי הוא עדיין בתהליך גדילה ואני מאמינה כי לא יישאר נמוך(עשינו לו צילום כף יד ושם גילו כי גיל העצמות מתאים לשנה פחות כך שלמעשה הוא פשוט מתפתח ב"איחור")
מה עליי לומר לו ומה עליי לומר לחבריו כאשר אני נמצאת בסביבה?

אני בן 13, לא מקובל בחברה, אין לי הרבה חברים ויורדים עלי כל הזמן.
נמאס לי מהחברה, אני לא מדבר עם אף אחד וכמעט ולא יוצא מהבית (חוץ מבית ספר וחוגים פרטיים).
לא סובל שהייה בחברה. ובשנתיים האחרונות אני סובל מדכאונות של שבוע עד שבועיים פעם בחודש או חודשיים ועכשיו נתקפתי בדיכאון הרבה יותר רציני.

מה אני יכול לעשות עם זה? זה הורס אותי.