פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב:

הקטן שלי עוד שבועיים יחגוג שנה. החלטנו לרשום אותו למשפחתון והיום הייתה פגישת היכרות עם הגננת. בין יתר השאלות שאלתי אותה מה קורה במקרה שילד מכה או עושה משהו שלא צריך לעשות והיא ענתה לי שהיא לוקחת את הילד לפינה ואומרת לו תחשוב כמה דק' על מה שעשית.
עכשיו, אני לא יודעת מה נהוג ואיך, אך נראה לי טיפשי למדי לבקש מילדים בני שנה פלוס מינוס לחשוב על מה שעשו! איך הם יכולים לחשוב ולהבין ?? הם כ"כ קטנים.. רציתי לדעת מה דעתך על זה.

שאלה נוספת: האם לדעתך גיל שנה זהו גיל סביר לכניסה לגן (6-7 ילדים) או שעדיף לחכות עוד קצת בבית במידה ויש אפשרות כזאת? בכלל, יש גיל מומלץ?

המון תודה
נטלי

אשמח אם תוכלו לענות לי ולייחס חשיבות מאוד רצינית לשאלתי.

לפני 4 חודשים נפרדתי מאישתי ושכרתי דירה נפרדת.

הילדים בני 8 ו- 12 היו באים אלי כמו שנקבע בהסכם הגירושין... אך לאחרונה הם לא באים, מבקשים שנחזור ושלא נעים להם אצלי.

הבית נושא נחמד וחמים... אין לי אף שותפה לדירה.. אפילו לא מישהי שעלולה אולי להפריע. אני מתייחס אליהם כל כך בסבלנות ועם המון הבנה...

אך הם לא רוצים לבוא.. אומרים שלא נוח להם אצלי.. אני מאוד מתוסכל, אין לי מושג איך להתמודד עם זה. על פניו נראה כי האמא דיי מנסה מצידה לעזור ולשכנע אותם לבוא.. לא מצליח להבין מה קורה. האם תוכלו לייעצ לי????

תודה,
אבי

שלום!
יש לי שאלה יש לי ילדה בת 4 בגן עירייה. אני אמא חרדתית מאוד וכל הזמן דואגת לה במיוחד שהיא בגן. הבת שלי היא ילדה שמחה ולא מראה שום סימני מצוקה. אני מודעת לזה שיש לי בעיה עם חרדות אך בכל זאת ברצוני לשמוע חוות דעת נוספת. לאחרונה אני מוטרדת מהטרדות מיניות לא בגלל משהו שקרה אלא יותר כי זה נושא מפחיד. לאחרונה הכנסתי לי לראש שאולי מישהו מגיע לגן שלהם ע"מ לפגוע בילדים. זה מטופש אך אני עדיין חושבת על זה. אני גם כל הזמן שואלת את הבת שלי אם מישהו בא לגן ומי זה. אתמול שאלתי אם באים גברים לגן והיא סיפרה שהיה מישהו, גבר (אמרה שם מוזר כזה) ששחיק איתה במשחק הזיכרון ונתן נשיקה לחברה שלה (אחרי ששאלתי אם הוא נישק אותם בלחי, כלומר היא לא המציאה את זה לבד אלא כיוונתי אותה לנושא). הוא גם נתן לה פרס וכשאלתי אם אפשר לראות את הפרס היא טענה שהוא קטן קטן ורק היא יכולה לראות אותו. כששאלתי מי זה אז היא אמרה שהוא כנאה איזה חבר שח הגננת. וגם אמרה שהיה גבר אחר שבא ושאג עליהם כמו אריה ואז הגננת ראתה אותו וזרקה לפח. זה נשמע כמו פרי דמיון פרט לסיפור של גבר ששיחק איתם ונישק חברה.
שאלתי את הגננת מי נמצא באינטרקציה עם הילדים והיא אמרה שזה רק מדריכי חוגים והצוות והם כולם נשים. זהו גן עירייה תחת פיקוח וקשה להאמין שכל מיני אנשים באים לשם באמצע היום. יש לציין שביתי סיפרה גם שמדריך לחוג ספורט הוא איזשהו גבר וזו בכלל אישה. ומשחק הזיכרון גננת משחקת איתם או שהם לבד משחקים ולא אף אחד אחר.
גם כששאלתי אם מה שהיא סיפרה לי זה באמת או בכאילו היא אמרה שזה בכאילו ואילו על דברים אחרים אמיתיים הייתה עקבית ואמרה שזה באמת קרה. כך שיש לה יכלות להבדיל בין אמת לדמיון.
האם הסיפור על גבר שמשחק איתם נובע משאלות רבות שלי ובגלל ששיגעתי אותה היא סיפרה לי על זה. האם יכול להיות שזה משהו שהיא המציאה לאור התיאור או שכדאי לבדו את זה לעומק.

שלום,
בני בן 3.5.
הוא סובל מקשיים פרגמטיים המתבטאים גם בגן וגם בבית, בגן הוא לא יושב בשקט במפגש, קשה לו לחכות לתורו לדבר, הם נותנים לו אפשרות לצאת במהלך המפגשים.
בבית קשה לו לשבת עד לסיום האוכל, למרות שהוא עדין רעב הוא קם והולך לשחק, אם אני אאכיל אותו או אקרא לו סיפור במקביל הוא ישב לאכול. אני נמנעת ממצב זה עקב גילו.
הוא לא אוהב משחקי קופסט, הדורשים עבודה לפי תור.
הוא גם ילד שזקוק מאוד לגבולות ובוחן אותם בלי הפסק.
עם ילדים הוא משחק נהדר ובדר"כ אין לו בעיה. לעיתים נגרר לאלימות כשלא מבינים אותו אבל לא בצורה חריגה תיתר בני גילו.
אני רוצה לעזור לו ולא יודעת איך.
הוא היה תינוק רגוע ביותר, עם המון סבלנות לשחק לבד וביחד. הרגשתי שמשהו השתנה לפני כשנה סביב הגמילה שלו שהיתה קשה ביותר והוא הפך לילד אחר. כל היועצים אומרים לי שזה לא קשור. שאז היה אותו דבר אבל לא ציפינו ממנו להתנהגות יותר בוגרת כי הוא היה צעיר.
אין אשר לעזור לו ולנו?

שלום,
בני הבכור ילד בן 5 נושך.
כיצד מתמודדים עם התופעה.
חשוב לציין שהילד בעל שפה עשירה.
כאשר שאלתי אותו לפני כחודש מדוע נשך ילד בגן ענה כי "הוא לא הבין את השפה שלי".
אתמול נשך שוב וענה כי "אין לו שפות..."
גם בבית הוא נושך אך לעיתים מאוד רחוקות.
מה עושים?
אודה לתשובתכן

בני בו שנה וחודש הוכנס למשפחתון לפני כ- חודש עדין לא הסתגל אך הבעיה המטרידה היא שמאז שנכנס למשפחתון עם עוד 4 ילדים החל למשוך בשיער לילדים באופן אגרסיבי גם לילדים גדולים רציתי לדעת מה צריכה להיות תגובתי כי נראה שהוא עושה בכוונה אם אני לא מתיחסת הוא עושה לעצמו נונונו עם היד מדובר בילד שמדבר יפה ומבין את הנאמר לו

שלום.היום קרתה לי תקרית מאוד לא נעימה.טיילתי עם בני הבן פחות משנתיים בגן ציבורי ליד הבית.בגן יש 2 נדנדות.אחת הייתה פנויה והושבתי עליה את בני והשניה הייתה כבר תפוסה -עלי התיישבה (ולא התנדנדה ) נערה כבת 12. כעבור מספר דקות הגיע אחיה של הנערה,הילד בן 4.הוא דרש שהוריד את בני וכאשר קיבל תשובה שעליו להמתין עוד מספר דקות, אחותו דרשה אותו דבר.עניתי לה כי היא יכולה לפנות לו מקום .ענתה לי "שלא בא לה " והתחצפה.האח שלה דחף את בני ואף נתן לי מכה ברגל.איימתי לפנות למשטרה ואף איימתי לצלם את התנהגותם הפראית.הנערה המשיכה לתחצף,ענתה ש"הרי הוא לא הורג את בנך" ואף צילמה אותי ואת הילד שלי. בסופו של דבר נאלצנו לעזוב.מה עושים במקרים כאלה?הרי אני לא מכירה אותם ואת ההורים שלהם,הילדים הללו מבינים שהידיים שלי כבולות,אין בקירבת הבית שלי גן ציבורי אחר על מנת שאוכל לטייל שם.מה עושים במקרים כאילה? איך לגרום להם להבין מה מותר ומה לא?

אני בת 13.5 ויש לי בעיה אני כל הזמן מפחדת ממחלות נגיד לפני כשבועיים היה לי וירוס הייתי חולה הכל עבר רק שיש לי קצת כאבי בטן עשיתי בדיקת דם שיצאה תקינה לחלוטין ובדקו אותי 2 רופאים שונים אך כל הזמן אני מפחדת שיש לי אפנדציט וזה ממש מפריע לי ומשתלט לי על החיים! ההורים שלי חושבים כבר שאני משוגעת אני כל הזמן חושבת על זה מדברת על זה בוכה אני לא יכולה יותר, מה לעשות? תודה מראש!

שלום
בני בן 9 לומד בכיתה ג' בעל השגים טובים בלימודים
לאחרונה קיבל דוחות מוגנות (דו"ח שמקבלים בבית הספר על התנהגות לא נאותה הכאת ילדים וכדומה שלא בטוח שהוא אשם בהם)
זומנו לשיחה עם היועצת המנהלת והמורה
בשיחה הובהר לנו שביננו הוא תלמיד חרוץ אהוב ע"י חבריו ולמרות זאת אינו מתנהג טוב
בנינו לעומת זאת חוזר מצוברח לעיתים קרובות מבית הספר חושב שחבריו לא אוהבים אותו ומרגיש שכולם נגדו אנחנו כהורים מרגישים שאכן בנינו עובר משבר ושעושים עליו חרם בבית הספר או שמא הוא באמת עושה דברים שאנחנו לא יודעים
הומלץ לנו לקחת אותו לפסיכולוג ילדים להמשך טיפול
רופאת המשפחה הביעה דעתה שכנראה אין צורך וגם אנחנו כהורים לא רוצים ל"הכתים" אותו מגיל כל כך צעיר עם חותמות של פסיכולוג וכאלה
מה חושבים על זה בפורום
האם זה באמת מוקדם ויכול לעשות רק טראומות לילד

תודה

שלום.
*אני צריך רק עיצות טובות!

1. אני עידו בן 16 והרבה זמן שאני מפחד ממחלות,למשל אני רואה בחדשות באולפן שישי משהו שחלה במשהו ואני כזה מפחד לראות ואפילו אני קצת חושב על זה לאחר הכתבה זה מאין פחד שזה יקרה גם לי חלילה ואני גם היפוכונדר שמתי לב למשל שמעתי סיפור על משהו ואז לאחר כמה ימים אני חושב שיש לי את התסמינים של הדבר כאילו כמה דקות של לחץ פסיכולוגי עכשיו זה כבר פחות קורה לי אבל בכל מיקרה.
2. איך אתם ממליצים להיתגבר על בושה אני בסך הכל לא מגדיר את עצמי כביישן פשוט קל מאוד להביך אותי אני מגיע למצב של הסמקה משטויות.
3. איך לשלוט על העצבים אני מתעצבן בקלות אומנם לא מכה חלילה אבל בכל זאת.

תודה!

סמדר שלום
ראשית תודה על התשובה המהירה
שנית אני גרושה והבן הוא בכור. אני גרה אצל ההורים ובני גדל אצלם מגיל אפס.
מצד אביו יש לו אחות בת שנה. אני יודעת שאצל אביו הוא בסדר עדיפות שניה! בקטע הזה אני מאוד מחזקת אותו .
היום הבעיה היא יותר עם המורים ובית הספר....
אני יודעת שהוא גם מאוד רגיש אם צועקים עליו הוא "ניסגר" ואפילו בוכה.
הוא ילד מאוד עצמאי ובוגר !!
אבל חוסר הביטחון מאוד מפריע לי ולו.
אנחנו מאיזור השרון - נתניה
אשמח אם ישד למי לפנות

שלום.
בני בן ה -5 ,הוא הקטן מבין שלושת ילדיי.(11,8,5).
לפני כחצי שנה הבאנו גורה (לאחר תחנוניהם של הילדים)ומאז חלה רגרסיה בהתנהגותו של בני הקטן..
הוא מדבר כמו תינוק (במיוחד כשהוא פונה לכלבה) ,אך גם איתנו לפעמים..
פתאום הוא רוצה ידיים...
עושה דברים דווקא,כדי למשוך תשומת לב..אפילו להציק לכלבה ולהתגרות בה,עד כדי כמעט נשיכה מצד הכלבה.
למיטב ידיעתי,הרבה פעמים ממליצים להכניס הביתה בעל חיים כשיש בעיה, אצלי הבעיה החריפה מאז שהכלבה אצלינו..(אני חייבת לציין שהוא ילד מפונק גם ככה,בעיה בפני עצמה אבל הכל החריף)
מה עושים?
למסור את הכלבה?
זה זמני ויעבור?

שלום לכן,
בני בן ה- 3 וחצי מרגע שנולד היה לו קשה להתמודד עם שינויים, עולם שהוא לא מכיר וכו'. בכל פעם שיש משהו חדש הוא חושש/מפחד/נכנס ללחץ ואנחנו מסבירים לו ומשתפים אותו והשגרה עוזרת לו להתמודד. לדוגמא, בכל פעם שמגיע איש תחזוקה לגן - הוא מפחד, הולך לפינה ולא מוכן לזוז עד שהאיש הולך, הפתרון שמצאנו (בשיתוף עם בני) הוא שכאשר מגיע האיש הגננת תשאל אותו לשמו, ואז היא תספר לבן שלי וכך הוא יותר "יכיר" אותו ויהיה לו יותר קל להתמודד עם נוכחות של אדם זר.
אני מאוד מתלבטת כיצד להתמודד עם פחדיו - מצד אחד אני קשובה לו ומנסה לפתור יחד איתו את הבעיות, מצד שני אנשים בסביבתי המליצו לי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, בטענה שהעזרה שכביכול אני מספקת לו, אינה מספיקה. האם לדעתכן יש ללכת איתו לטיפול פסיכולוגי-התנהגותי, על מנת לנסות לפתור את קשיי ההתמודדות שלו כבר בגיל צעיר, ולא ש"יסחוב" אותם לגיל מאוחר יותר? מאוד אשמח לשמוע את דעתכן.

שלום ,

ילד בן 3.3 . לאחר שפעת , בבית היה כשבוע . לא הרגיש טוב לכן לא אכל כנדרש היה יותר מפונק, ועם מוצץ, כבר יומיים אחרי ועדיין רגרסיה התנהגותית, יש לו קשיי פרידה בשינה . נצמד אליי , נראה אדיש ,לא נראה שמח בגינה ציבורית ומבקש לחזור הביתה, רוצה מוצץ כל היום, מרטיב בלילה ,לא רוצה לאכול, לא מקבל משמעת במיוחד מאביו, שופך בכוונה מים על הספה , נוקשה , מתעקש, חוסר גמישות, רוצה לבד. נראה מופנם ועצוב , ובוכה מכל דבר.
הגיוני שלאחר וירוס שבו לא הרגיש טוב במיוחד , תהיה רגרסיה כזו ?
תודה

שלום. יש לי ילד בן שלוש. סבא שלו סובל ממחלה קשה וסביר להניח ייפרד מאיתנו במהלך החודשים הקרובים. הסב מאושפז במצב קשה וכבר לא ישוב לביתו. לא ניתן לקחת את הילד לשוחח עמו או לראות אותו מכיוון שלא מזהה, מבולבל וכו.... ילדי יודע שסבא חולה ושאבא וסבתא מטפלים בו אולם אינני יודעת איך להכין אותו לנושא המוות, שלצערי בלתי נמנע במקרה הזה ויחול כנראה בחודשים הקרובים. האם יש ספר שמתאים לגילו שמתעסק בנושא ? האם מומלץ להקריא בכלל ספר שבו סבא או סבתא נפטרים לפני שהמוות מתרחש במציאות ? האם יש עצה נוספת ? תודה.