פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שיר.
לדעתי לא נכון כלל להקפיצו לכיתה א' באמצע השנה. החוויה של מעבר לבית הספר היא חוויה משמעותית ורצוי שתתנהל כסדרה עם שאר הילדים יחד. אל תמנעי מבנך את תחילת השנה בבית הספר, הכרת המורה, וכו'. גם מבחינה חברתית הוא עלול לשלם מחיר משום שייאלץ להשתלב בכיתה שיש בה כבר חברויות מגובשות. הוא ייכנס עם סטיגמה של הילד המחונן שהקפיצו אותו ולמרות שברגע הראשון זו סטיגמה נחמדה, היא תותיר רמת ציפיות גבוהה כלפיו ולחץ שאולי יתקשה לעמוד בו.
בנוסף, החיים הם לא רק התקדמות לימודית. כדאי לתת לו תפקידים של בוגר בגן ולחבר אותו עם ילדים הקרובים לגילו ויש כאלה. אני לא ממליצה לרוץ קדימה. באמת שאין לאן למהר. אם משעמם לו, זה לא בהכרח בגלל שהוא כבר יודע את החומר. זה בדר"כ מסיבה אחרת כך שאולי תחושת השיעמום תמשיך איתו הלאה גם בכיתה או שזה משהו שאתם שידרתם לו .
ניתן להפיק מהשנה הזו בגן וצריך להשכיל ולעשות זאת בדרך הנכונה. בנוסף, למדי אותו דברים אבל בשום פנים אל תתקדמי איתו בתחומי הקריאה והכתיבה.הרי אח"כ ישתעמם, יפריע, יפתח זלזול כלפי הלימודים אשר ישאר גם אחרי שהכיתה תשיג את רמתו וכו'. קראי לו אנציקלופדיות. עזרי לו לפתח תחביב ושדרי לו שזה יופי שזכה להישאר בגן שנה נוספת. תאמרי לו שבמקום להיות הכי קטן בכיתה יוכל שנה הבאה להיות הכי גדול ואיזה כיף לו.
מה דעתך?

ליאת גרוס
מודיעין

שלום שי,

על סמך הנתונים שהצגת, אני מתקשה לומר מה הבעיה שקיימת בגן.

עם זאת, אוכל להמליץ שלא לשכנע אותו או לאלץ אותו להשתתף במסיבה. זה בסדר לא להשתתף גם בחזרות.

במסיבה עצמה יוכל לשבת עליכם ולהיות צופה מהצד. אל תנסו לדרבן ולדובב. אפשרו לו לבחור, תנו לו את המקום שלו.
ככל שלוחצים יותר , משיגים את ההפך.

בררו עם הגננת: האם הקושי נובע רק במעבר לגן או מתבטא גם במהלך היום? איך מתבטא הקושי?

חשוב שתבררו פרטים אלה.

כמו כן, המנעו מלשלול את רגשותיו ולומר לו: "אבל אתה אוהב את הגן...".

זה רק מתסכל יותר כאשר אתה מרגיש משהו אחר ממה שמתארים. קשה לילד שלא מבינים אותו.

להפך, שקפו לו את רגשותיו ותראו מה תגובתו. אולי זה יגרום לו לספר ממה ההרגשה נובעת.

בהצלחה,

נעמה.

אושרת שלום,

אהבה או חוסר חיבה לבעלי חיים בהחלט ישפיעו על ראייתך את הדברים.
יש שלא יחששו משערות הכלב וישש שיסלדו מהם.

גדילה בקרב בעלי חיים, מלמדת דאגה לזולת, איכפתיות, מסירות יכולת לטפל ולתת מעצמך לאחר.

עם זאת, ילדים יכולים ללמוד זאת ע"י הקניית כישורים חברתיים בחברה.

כך שזה ע"פי הרגשתכם.

לגבי מציצת האצבע- בדר"כ כשיש רגרסיות זה בשל מצב רגשי שקשה להתמודד איתו או כאשר יש קושי שצריך לעבור.

בברכה,

נעמה.

שלום שרון,
עצם תשומת הלב האישית אינה הגורם לבדיקת גבולות, אלא השאלה איך הדברים נעשים. נראה שבבית בתקופות מסויימות אבא מאוד חסר, גם לך וגם להם, הם מרגישים את חולשתך באופן מסויים ואז הם בודקים את הגבולות. אולי כדאי לך לארגן לעצמך כמה שיותר תמיכה בתקופות שבעלך נוסע כדי שתרגישי מחוזקת ותשדרי את החוזק גם לילדים.

ענבל שלום,
לא הייתי ממהרת לקבוע שמדובר בחרדת נטישה. מתיאורך עולה השערה לגבי חוויה אפשרית של בנך, שהוא "נדחף" לעצמאות ולפרידה בטרם עת. לא כל הילדים בגילו אוהבים או מצופים להיפרד מההורים בזמן חוגים. ייתכן שבנך מרגיש שיש הרבה מצבים בהם הוא נדרש להתארגן ולתפקד באופן בוגר, בעוד שהוא מרגיש שהוא עדיין זקוק לכם, או זקוק לפרידה הדרגתית. ייתכן שכעת נוצר מעגל, בו הוא חש זקוק לכם, אתם מעודדים אותו עוד יותר "לתפקד בהתאם לגילו" ואז הוא נלחץ עוד יותר.
כדאי לקטוע את ההתנהגויות והתגובות הללו, ולעזור לו להיות מסוגל להיפרד. לשם כך, ההתחלה היא בבדיקה עצמית שלכם, כמה זמן אתם מקדישים לילד לבד, מה המסר עבורו כשהוא הולך/נשלח לחוגים (האם ביקש אותם, מה ההורה שמלווה אותו עושה בזמן החוג, מי מטפל באחותו בזמן הזה וכדומה), ומה מקשה עליו להיפרד בבוקר. אתם יכולים לשאול אותו מה קשה לו, ולדאוג שיהיה לו "זמן פרטי" גם עם אמא וגם כזה עם אבא, בו יעשה אתכם "דברים של גדולים", ותחזקו אותו על בגרותו. במקביל, חשוב לזכור שהוא עדיין ילד קטן, על אף שהוא אח גדול לתינוקת.
כמו כן, כדאי גם לבדוק היטב מה מתרחש בגן, האם הסתגל אליו, האם יש לו חברים בגן וכדומה, ובמידת הצורך להתערב בכך.
במידה והחרדות נמשכות, או שאתם ממשיכים לחוש חסרי אונים מול תגובותיו, תוכלו לפנות להתייעצות עם איש מקצוע המתמחה בילדים.
בהצלחה!
שירי

מהי הדרכת הורים - מכון אדלר ?
יש עוד מקומות חוץ ממכון אדלר?

לימור שלום,
הדרכת הורים היא אחת הדרכים לטפל בקשיים של ילד. פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים נפגש עם ההורים ומדריך אותם כיצד לעבוד עם הילד. הדבר ניתן להיעשות במסגרת ציבורית או פרטית.
שירי

שלום גילת,
אנא היכנסי לעמודת שאלות נפוצות, יש שם תשובה שמתייחסת למצב הזה.

שלום קרן,
יכול להיות שיש משהו בהתנהגות שלה שמשדר חוסר ביטחון ואולי עוד דברים שתורמים למצב הזה, כדאי לפנות לקבוצות טיפוליות למיומנויות חברתיות לבני גילה. יש באינטרנט פרסומים על פתיחת קבוצות כאלה במכונים ומרפאות שונות באיזורים שונים בארץ, תנסי להריץ את המילים - קבוצות למיומנות חברתית לילדים בגוגל או להתעניין דרך פסיכולוגית בית הספר.

שלום מיכל,
אני חושבת שההתלבטות שלך במקומה. ילד שמקבל כל כך הרבה חיזוקים שליליים, לא כדאי למנוע ממנו מקום אחד שיכול לתרום לדימוי חיובי שלו על עצמו.
עונשים בכלל, לדעתי אינם יעילים ואינם תורמים. עדיף לבנות תכנית חיזוקים חיוביים עקיבית וברורה שבה הוא מקבל חיזוקים חיוביים על דברים חיוביים שהוא עושה במקום חיזוקים שיליים על דברים שליליים שהוא עושה. אחרת הוא מתחיל לבנות זהות שנשענת על כך שהוא ילד רע ומקבל התייחסות רק דרך זה ואת זה קשה מאוד לשנות אח"כ.
זה לא אומר שצריך לאפשר התנהגות מזיקה או לתת לה לגיטימציה. יש דברים בסיסיים שהוא אמור לקבל, מעבר לזה, הוא יכול לקבל דברים נוספים כחיזוק על התנהגות טובה בלבד, אבל לא למנוע דברים לגיטמיים כעונש ולא להשתמש בעונשים שכרוכים בדחיה ובידוד.

תודה רבה וכנה על תשובתך המוסברת היטב. אם תוכלי, אשמח לשמוע תשובתך לגבי-אז אייך כן להשריש משמעת או סמכות? אייך לגרום לילד להבין שהוא חייב להישאר בבית עד שאמא חוזרת מהעבודה (15:00)...? ומה לעשות עם הקללות או התפרצויות אחרות? לא נראה לי שלהשאיר אותו בחדר בלי לצאת שעה-שעתיים-שלוש זה אפקטיבי, כי למחרת הוא נוהג אותו דבר... אז יש שיטה אחרת?

תודה רבה רבה
עזרת לי מאד

מיכל

שלום מיכל,
תראי, הבעיה לא מתחילה ולא נגמרת באיך לייצר סמכות ומשמעת. כלומר אם הילד מתנהג כך, סימן שמשהו מציק לו. מעבר לעניין המשמעת צריך לברר מה זה, כי אחרת הבעיה תמשיך להציק והוא יצטרך לבטא זאת.
לא ברורה לי הציפיה מילד בן 7.5 להמתין עד 15:00 בבית. האם הוא לבד שם? אם כן כנראה שיש חוסר הלימה ביןם מה שאתם מצפים מיד בגילו לבין מה שהוא מסוגל ויכול להיות שזה גם מה שגורם לקשיים. יכול להיות שהוא חש בודד, ואין מספיק הכרה בצרכים הריגשיים שלו ובפחדים שלו, וכל עוד לא יהיה בירור מקיף של מה מצפים ממנו, ואיך מתייחסים לצרכים הריגשיים שלו, אין מה לצפות שההתנהגות שלו תשתפר. נראה לי שכדאי לכם לפנות לייעוץ יותר מקיף כדי לפתור את הבעיה.

שלום רוני,
תראי אני לא חושבת שצריך ללחוץ, אבל כדאי לדובב. יש הבדל. להניח לביתך לגמרי ולדלג על תורה, יש לזה גם משמעות של לוותר עליה ועל מה שיש לה להגיד. כל עוד הדברים נעשים בהומור, ולא בכעס או בנזיפה, זה סביר בעיני. כדאי לחשוב על עוד דרכים שבהם יהיה לה קל יותר להתבטא בכל זאת. אולי באופן הדרגתי - למשל שאת תתחילי להגיד והיא תמשיך אותך וכו'.
אם הגננת חושבת שהיא לא יודעת זו לכשעצמה לא סיבה לפנות לטיפול, נראה לי יותר פשוט להסביר לגננת על הביישנות, אני לא רואה סיבה שהיא לא תבין.
לצערי אני לא מכירה אישית מטפלים באזור הדרום, את יכולה לנסות לברר דרך קופת החולים בה את חברה.

רוית שלום,
את מתארת התנהגות של הימנעות - הילד שלך ממוקד בתוצאה וכ"כ פוחד להפסיד, עד שהוא מוותר לחלוטין על המשחק ועל ההנאה הטמונה בו.
אני מבינה שהוא חווה הרבה סיטואציות בהן הוא ה"קטן", לעומת אחיו וגם בגן. ייתכן שהוא גם ספג או סופג עלבונות או התנשאות על גילו במשפחה או בסביבות אחרות. אולי מבחינתו, הוא מצא את הפתרון הכי נוח כרגע - לא לשחק; הוא מוכן לקחת את הסיכון שהוא יפסיד את הכיף שבמשחק, רק על מנת שלא להפסיד כלל. אולם לצערי הפתרון הזה אינו יעיל לכל החיים, כי הימנעות היא דרך תגובה מאוד לא יעילה לרוב ומפספסים בה הרבה הנאה, עניין ואפשרויות גדילה.
חשוב מאוד שאתם תדגישו עבורו את הכיף בתהליך/משחק/ניסיון, בלי דגש על התוצאה. כדאי גם לחפש את החלקים הייחודיים בו, ביחס לאחיו ובמשפחה, להתפעל מהם ולעודד אותם. בנוסף, כדאי להפוך את החלק של ניצחון/הפסד במשחקים למאוד ענייני - לא להגיב בהתרגשות גדולה כאשר הוא מנצח, ולהגיב באופן קצר וענייני כשהוא מפסיד. כדאי לעודד אותו להיות מעורב בפעילויות המשפחתיות ועם חבריו, ולהימנע מלחזק את ההימנעות.
בהצלחה,
שירי

שלום ארז,
השאלה היא אם אתם מבינים בכל זאת מה קרה, האם היה שינוי כלשהו בזמן האחרון, או שינוי שעומד לקרות (פרידה של ההורים, הריון חדש, מעבר דירה, מוות חלילה של מישהו קרוב). אם תצליחו להבין מה קורה אולי אפשר יהיה לדבר על כך עם הילד ולראות מה הבעיה והאם היא מצריכה התערבות של פסיכולוג. תמיד אפשר לפנות לפסיכולוג קודם כל להתייצות חד פעמית או של כמה פגישות כדי לראות אם יש צורך בפגישה.

היו קצת מתחים בין ההורים אבל נורמלי לחלוטין היו הרבה שיחות ולא מצליחים להבין מה

שלום ארז,
אם כך אולי כדאי לפנות להתייעצות כדי לברר אם יש צורך בטיפול או לא, שינוי חד ופתאומי בהתנהגות זו בהחלט נורה אדומה שיש לשים לב אליה.

שלום חופית,
כדי לדעת אם זה פסיכולוגי או לא צריך קודם כל לשלול סיבה רפואית. לכן כדאי להתייעץ עם רופא משפחה ואחר כך להמשיך לבדוק את הכיוון הפסיכולוגי.

טל שלום,
אני חושבת שהמשפט שכתבת לקראת סוף שאלתך, לגבי הכוחות שלך להתמודד עם הגמילה מהמוצץ הוא המשפט המשמעותי. עבור בתך, אין כל היגיון בגמילה מהמוצץ - אותה הוא מרגיע והיא מרגישה כרגע שהיא זקוקה לו. היא בטח גם לא בחרה להיגמל מהנקה, מבקבוק ומחיתול, אולם את עזרת לה בכך כיוון שאת כאמא רואה את התמונה הרחבה יותר - היא גדלה ועוברת לשלב גבוה יותר מבחינה התפתחותית.
שימוש במוצץ בגיל מסוים הוא דבר שאינו תואם - מפריע בדיבור, משנה את מבנה הפה, היא שונה משאר החברים... לכן כדאי לעזור לילדה לעבור את השלב הזה. חשוב שהדבר יקרה בתקופה שאת פנויה לכך (וגם אביה), ושאין שינוי מתוכנן בקרוב, כמו לידה, מעבר דירה, מעבר גן או שינוי דרמטי אחר.
לקראת הגמילה, תוכלי להכין אותה מראש - למשל: "ביום X את נפרדת מהמוצץ". חשוב לערוך טקס לגבי הגמילה, ושהיא תהיה זו שתזרוק את המוצץ. חלק מהילדים מאוד נהנים לזרוק אותו בפומבי ואז מספר אנשים "מריעים" להם ומחמיאים. לאחר מכן סביר שתהיה תקופה של קושי, בה את ובתך תפתחו דרכים נוספות להרגיע אותה בזמנים, בהם היתה משתמשת במוצץ בעבר.
אולם כפי שכתבתי בראשית תשובתי, אין ספק כי על הגמילה להתרחש בתקופה בה את חשה פנויה לכך.
בהצלחה,
שירי

שלום "אמא",
בנך הוא בסך הכל בן 3. נראה לי שבבתי אחרים אין לך באמת שליטה על מה ילדים אחרים עושים, לא ברור מהתאור שלך אם ועד כמה זה מפריע ילד שלך שהילדה לוקחת לו את המשחקים, האם הוא לא רוצה לבוא אליה יותר? האם הוא בוכה? או שזה רק מפריע לך?
לגבי הסידור של הצעצועים - אני לא יודעת איך את מבקשת ממנו ואיך את מגיבה כשהוא מסרב, חשוב להודיע בצורה שלא משתמעת לשתי פנים - עכשיו מסדרים. גם לא ברור לי אם אצל הילדים האחרים בבית האם הילדים גם מסדרים, אולי הוא מרגיש שקוטעים אותוח באמצע משחק והוא מתבקש לבצע סדרת פעולות שלא מותאמת לאווירה ולמה שאחרים עושים ואין אוירה של סיום הפעילות ופרידה מהחבר ומהמשחקים, ואז הוא גם לא רוצה ללכת. זה שהוא לא רוצה ללכת זה סימן טוב, שהוא חברותי והוא נהנה, וצריך לעזור לו להיפרד - "עכשיו נסיים ונסדר וכל אחד ילד לבית שלו לאכול ולישון ומחר בבוקר ניפגש שוב בגן ואולי נבוא שוב בשבוע הבא או נזמין את X אלינו" ,ואז צריך לחכות קצת שיעכל את הצער שפרידה ולהגיד עוד פעם ועוד פעמיים, בלי להתעצבן, בקיצור צריך להקצות להתהליך הפרידה מהחבר והמשחקים 20 דקות לפחות, ולא לצפות שאיך שאת רוצה לסיים זה ייחתך מיד והוא יסדר.