פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבן של אחותי בן שנתיים וחצי עוד מעט לא מוכן לישון במיטה שלו מאז שנולד. כול הזמן היה ישן איתם ובחודשיים האחרונים רוצה לישון רק על השטיח בחדר שלו . הם קנו לו מיטת מכבאי אש כמו שהוא אוהב והוא לא מוכן להיכנס רק שטיח . האם יש פיתרון לנושא?

שלום רב!
ביתי בעוד שלושה חודשים תהיה בת 4, אקטיבית וסקרנית מטבעה. ילדה מאוד ממושמעת ולא עקשנית כלל החלה בחודשים האחרונים מאז כניסתה לגן להתנהג בצורה מוזרה פעם או פעמיים בשבוע היא נכנסת למעיין מצב של השתוללות ללא שליטה. לא ניתן לדבר איתה כאילו לא מקשיבה לנו. ניסינו לספור על שלוש עונשים כמו אין טלויזה וכד' - לא עוזר. פעם או פעמיים חיבקתי אותה כדי שתקשיב ותסתכל עלי והיא פרצה בבכי מר.

הסברתי לה שקשה לה להרגע ואני רוצה לעזור לה כדי שתצליח להרגע בעצמה.
בגלל שההתפרצויות הנל מלוות בניתוק מהסביבה (ממש משתובבת קופצת ושרה או עושה איזה דבר שטות וצוחקת ממנו) ונראה כאילו "אין שם אף אחד בפנים" קשה מאוד לתקשר איתה ברגעים אלו.

היום אחרי חודשיים-שלושה בערך של התנהגות כזאת שמתפרצת מדי פעם אני למדתי לזהות מתי זה מתחיל ולהרגיע בהתחלה.

מה זה לדעתך? האם התנהגות מתריסה שכזאת (נראה ממש כמו "עמוק") מצריכה התערבות? האם זה מתאים לגיל?
אנא כוונו אותי.
נופר

תודה שירי על עזרתך נשמה אם תוכלי לפרט לי יותר מה עלי לעשות בכדי להתקרב אליו לבני
כי אני פשוט כועסת מאוד למרות שהוא עדיין ילד ואני מאמינה שהוא באותו רגע לא הבין את חומרת המצב,
שירי רציתי לציין גם שלבני יש משפחה אוהבת מאוד משפחה חמה אבא ואמא יש לו אחיות מקסימות שמאוד מפנקות ואוהבות אותו כי הוא ילד מקסים אוהב לעזור רגיש חרוץ עם הומור ,
בגלל זה אני המומה כאילו מה חסר לך למה ככה? איפה הרגישות שלך למה נגררת ולא להפך למה לא עזרת לילד המסכן זה מוציא אותי מדעתי אני בטוח לא ארדם טוב בלילה אני יודעת שלקחתי את המקרה קצת קשה אבל מה לעשות חונכתי לעזור ולא להציק ולהתעלל.מה עלי לעשות לבני.
שירי רציתי לשאול אם במרפאה שציינת שבנתניה זה דרך קופת חולים כל שהיא או פרטי ומצריך כסף.
שירי תודה לך על הכל.

שלום



יש לנו ילד בגיל 12 ואנחנו מרבים להתוכח בינינו לפניו בנושאים הקשורים לחינוכו .



אנחנו מתלבטים מה לעשות כאשר יש חילוקי דעות בינינו :



1. לנהל את השיחה בבית אבל הילד שומע ומאזין לשיחות .



2. כל פעם לצאת מהבית למטרה זו , לא תמיד זה מעשי .



3. להוציא את הילד מהבית .



4. שרק אחד ההורים ינהל את השיחה עם הילד ואח"כ כשהילד לא שומע לנהל את החוסר הסכמה כאשר צד אחד החלט מה שהחליט .



מה המלצתך הדבר הטוב ביותר לנו ולילד .



תודה

שלום לך ,
רציתי שתעזרי לי בבעיה שלי
בני בן ה10 נגרר למעשה קונדס עם עוד שני ילדים בגילו והורידו לילד בן 10 בצחוק או שלו בצחוק את המכנסים בעיני המעשה חמור מאוד.
זה כבר קרה בעבר עם אותם ילדים ובני נגרר אחריהם בני מאוד רגיש למעשה הרגיש שעשה מעשה לא טוב והוא יודע שעכשו אמא שלו לא מחייכת אליו ומאוד כועסת על המעשה בבית הספר הישעו אותו ואת שאר הילדים ,
ועכשו הם רוצים ממני מכתב הבחנה על הילד שלי מיועצת אני לא יודעת למי ליפנות בדיוק
יש לציין שאני גרה בנתניה אני מאוד שבורה מהמקרה כי בני הגדול הותקף על ידי ילד גם בעבר
רק שבמקרה של בני הגדול יותר וזאת הייתה התעללות אחד על אחד הלכתי למישטרה
היום זה מקרה הפוך אני לא יודעת מה לעשות ואך להתנהג עם בני הקטן
הוא בוכה ומצטער כי אני מאוד כועסת עליו
אני מבקשת ממך שתייעצי לי מה לעשות וגם לאן ליפנות במצב הזה,
תודה רבה לך.

שלום,
בני בן 7.5 לומד בכיתה ב, כיתה א' עברה יחסית בסדר עם קצת קשיים בהכנת שיעורי בית לא תמיד רצה להכין אך בסוף תמיד הכין כי חשש לקבל הערה מהמורה. מלבד זאת הוא מצטיין בחשבון אך בקריאה מתקשה וקורא לאט ומשתדל ממש להמנע מקריאה עד כמה שרק ניתן.

מאז החל ללמוד בכיתה ב' אני חשה כי הוא נעשה יותר רגיש, תמיד הוא היה ילד רגיש, הוא ילד שמזיל דמעות בקלות ומכל עניין קטן, אך כעת יותר, הוא נצמד אלי יותר ולא מאפשר לי לצאת לסידורים או בילויים ורוצה תמיד להתלוות אלי, אנו נתקלים בקושי מהבחינה הזאת כי הוא ממש בוכה ושוכב על הרצפה וצועק וזורק דברים ומתחנן תקחו אותי אתכם - ואנו ממש אובדי עיצות מבחינה זו.

כל יום הוא מנסה לדחות הכנת שיעורים למחר וכך הוא צובר המון שיעורי בית ותמיד אומר אני יכין אח"כ לא רוצה עכשיו להכין.

בנוסף הוא חושש ממבחנים בכל המקצועות מלבד חשבון שבו הוא חש ביטחון, ומתי שיש מבחן או ביום לימודים שבו יש מקצוע שבו הוא לא הכין שיעורי בית, הוא לא רוצה ללכת לביה"ס ובוכה ומתיפח ומתחנן שניתן לא להשאר בבית.

ברצוני לציין שאני עובדת מהבית.

נגשתי לרופאת המשפחה ובקשתי הפניה לפסיכולוג ובנוסף גם הפניה להתפתחות הילד.

עשינו מבחן "טובה" שיצא תקין אין לו הפרעת קשב, ובנוסף גם דיברנו עם 2 המחנכות שלו והסברנו להם את הרגישות שלו.

אודה לך על יעוצך מה עלי לעשות לבינתיים איך להתנהג איתו כי עד כה זה לא עבד עם תגמולים - של פרסים, וגם לא ביד נוקשה אני ממש עובדת עיצות ומותשת.
תודה
נ.ב. - סליחה על המכתב הארוך.

שלום!ביתי בת שנתיים ו-4 חודשים,היא עדיין עם טיטול וכשעושה פיפי או קקי היא אומרת לי(יודעת בדיוק מתי יש לה ומה)היא לא מוכנה ללבוש תחתונים על מנת להיגמל.אפילו אחרי אמבטיה כשאני מנגבת אותה היא ישר אומרת לי אמא שימי לי טיטול.אני חוששת שלא אצליח לגמול אותה בשנה הבאה בגן עירייה היא תצטרך להיות גמולה.אני חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.ממש חבל לי כי מצד אחד היא בשלה ומצד שני היא לא רוצה .אודה לעזרתכן....תודה

לבני בן ה-4 יש קושי להפתח במפגש עם חברים, עם המשפחה המורחבת, ואפילו עם הסבתא בפגישה שבועית קבועה. הוא מגלגל את עיניו ומחבק אותי או את בן זוגי. אפילו בגן שקוראים לו לפעילות הוא עושה עצמו לא שומע מסתכל בצדדים ומעדיף לשבת ולשחק בפינה כלשהי. בבית הוא מדבר, מסביר עצמו מצויין, יודע לעמוד על שלו, וגם רב עם אחותו בת ה-10. שוחחנו עם הגננת שאמרה שלא הבחינה במשהו חריג. האם לדעתכן כדאי לאבחן אותו?
תודה מראש.

נועם בן שנה ושלושה חודשים ומגיל תשעה חודשים נמצא במשפחתון עם עוד 3-4 ילדים, כשלמעשה הוא הגדול מכולם. (במשפחתון יש ילד בן 11 חודשים, ילד בן חצי שנה, ילדה בת 5 חודשים ואמורים להצטרף ולהחליף במהלך השנה עוד 2 תינוקות בני 5 חודשים). נועם מקבל יחס אישי וחם ואני מרוצה מאוד מהטיפול.
ההתלבטות היא האם להשאירו במשפחתון עד לתחילת השנה הבאה (אז יהיה בן שנתיים), או להכניסו לגן בחודש אפריל (כשיהיה בן שנה ושמונה חודשים), לקבוצה של ילדים שגדולים ממנו בשנה. אותה קבוצת ילדים לא תמשיך איתו בספטמבר אך הצוות כן.
ההתלבטות קשה מכיוון שאיני רוצה לערער את בטחונו.
אודה לתשובה בנושא.
המון תודה

בשבועות האחרונים הבן שלי (בן שנתיים+8 חוד') מאוד מפחד מבלונים וממכוניות. הוא לא מוכן להיות במקומות בהם יש בלונים (כששואלים מדוע הוא עונה שהבלון יתפוצץ). היום באתי לגן לאחר שחגגו יומולדת. כל הילדים (כולל אחיו התאום) ישבו בחדר עם בלונים על התקרה ורק הוא ישב בכניסה לגן. כשהגעתי הוא דרש ללכת הביתה מיד, וכששאלתי מדוע- ענה- הבלון יתפוצץ. בנוסף- הוא מסרב לצאת מהאוטו/ מהגן כאשר יש רכב דולק בסביבה (אפילו אם הוא מאוד רחוק). הסברתי לו שאם הוא עם אמא זה בסדר אבל הוא ממש מראה סימני חרדה.
מה עושים במצב כזה? כיצד מטפלים? (כאמור- יש לו אח תאום, ואיתו אין שום בעיה כזאת).
אשמח לעזרתכם!

שלום לכולם!
אני מתעניין האם ואיך מספרים לילדים בגיל 5-6 על מוות. האם כדאי להסביר מה זה ולהכין את הילד במקרה וחלילה יצטרך להתמודד עם זה אז כדי שזה לא יגיע בהפתעה וגרום לשוק או רק במקרה וזה באמת חלילה קורה ואז אין ברירה.

שלום רב!
בתי בת 5 רוקדת מגיל3 בחוג. בהתחלה זה היה ע"פ המלצת רופא עקב היפטוניה קלה לצורך חיזוק שרירים. בנוסף היא מאוד אהבה את זה ולדעת המורה היא די כישרונית. הילדה סובלת צעצירות כרונית ומטופלת בהתאם, אך בכל זאת מדי פעם יש לה כאבי בטן. לפני כחודשיים היא החלה להתלונן על כאבי בטן דווקא ביום של החוג, אבל בכל זאת הלכה לרקוד. אחר כך היא התחילה לצאת באמצע השיעור להפסקוה בגלל הכאבים, אחרי זה הכאבים הופיעו לפני תחילת השיעור וכעבור כמה שיעורים כאלה היא לא הסכימה להכנס לשיעור. חשבתי שאולי מדובר בתירוץ, אבל הכאבים הופיעו גם בימים ובשעות אחרים ועכשיו אנחנו עושים בדיקות מקיפות, אבל בנתיים לא ברור מה מקור הכאבים. מלפני כמעט חודש היא לא הולכת לחוג בכלל בטענה כי כשהכאבים יעברו היא תחזור. נכון להיום הכאבים אכן פחתו ומופיעים לעיתים רחוקות, אבל אתמול כאשר הזכרתי לה שביום רביעי יש לה חוג ואולי היא רוצה ללכת היא ענתה שמפחדת שהכאבים יופיעו שוב. אני לא בטוחה שמדובר בתירוץ, אך מאידך זה נראה די מוזר. הצעתי לה לבחור חוג אחר, אבל היא כל כך התלהבה. מה עושים במקרה כזה? מצד אחד זכותה לבחור חוג שהיא רוצה או לא לבחור כלל מצד שני פעילות פיזית חיונית לה. איך להגיב ואיזה מסר עליי להעביר לה?

שלום,
בתי בת ה-3 פוחדת מליצנים. כשיש ליצנים או דמויות מחופשות בקניונים היא מושכת אותנו ללכת הביתה.
הגננת שלה סיפרה לי שכאשר באים זרים לגן היא רצה אליה או למטפלת עד שהוא הולך או עד שהיא רוכשת בו אמון.
(חשוב ציין שהיא אינה ילדה ביישנית או מופנמת, היא פעלתנית, מצחיקה וכאשר היא מכירה אנשים שאנחנו מכירים או מדברים איתם היא לא דואגת.)
לפני מספר שבועות חגג ילד בגן מסיבת יום הולדת והזמין ליצן, היא נתקפה פאניקה ובכי, לא ירדה מהידיים שלי ולא הייתה מוכנה להיכנס הביתה, לכן ראינו את כל היומולדת מהמרפסת.
כל צעקה שלו או תנועה היא חיבקה אותי חזק והתחבאה בתוכי, על אף הניסיונות שלו לרכך אותה, לא הייתה מוכנה להתקרב אליו.
אתמול בלילה חלמה שהליצן בא אליה לחדר, היא קמה בבעתה ובבכי, לקח לי דקות ארוכות להרגיע אותה ולא הצלחתי להסביר לה את ההבדל בין המציאות לחלום, מבחינתה היא חוותה חוויה מוחשית.
מאז, היא לא מוכנה להיות לבד לרגע, היא לא ניכנסת לחדר לבד ובשום מקום אחר בבית.
וכל הזמן מציינת שהיא מפחדת שהליצן יבוא, עד כדי כך שכשהשכבנו אותה לישון התעוררה לפתע ורצה ריצת אמוק בצרחות, מבוהלת לגמרי כאילו ראתה אותו שוב!
מסתובבת אחרי כמו זנב מאז!
מה אני עושה?
ישנן 2 בעיות, האחת להבדיל את המציאות מהדימיון או מחלום והשנייה הפובייה מליצנים.
איך מתמודדים ומה עושים עם ילד מפוחד כל כך?
(ניסיתי לחפש אותה לליצנית ושתעביר לי יומולדת, היה כייף אבל לא עזר!)


תודה
אמא

שלום, בני בן 3 וחודש. ילד אינטיליגנטי, נמרץ, חכם מאוד, בעל תפיסנ מהירה ויכולת ריכוז וקשב עצומות. מאוד מוחצן ומבטא רגשותיו לחיוב ולשלילה.
לבני אח בן שנה, שיחסו אליו אמביוולנטי( מחד-אוהב מאידך - דוחף ומאוד מקנא).

שמתי לב שבני בן השלוש, כשאנו מגיעים למקום חדש, עם אנשים שאינו מכיר כל כך, עושה מחוות של ביישנות: כגון: נצמד אלי לרגל, משפיל מבט, והכל כשחיוך מבוייש על פניו. כך עד שמתרצה ומשתתף בפעילות.
גם כשהלכנו לטיפת חלב, הוא יכול ברגעים הראשונים שלא לשתף פעולה עם האחות מתוך ביישנות ולוקח לו מעט זמן עד שמתרצה ומשתתף.
מציינת שרוב הזמן בני בבית לאחר שעות הגן ויוצאים מהבית בעיקר בסופי שבוע. חבריו מהגן גרים לא קרוב ונדרש להסיעו ולכן זה טרם נעשה.
1) האם מדובר בביישנות או בחוסר ביטחון עצמי? (האם יתכן חוסר ביטחון רק מחוץ לבית, לא כולל הגן?
2) אם מדובר בחוסר ביטחון - אנא יעצו לי בדחיפות מה לעשות. מדובר בילד מוצלח ביותר, יפה תואר, ולא ארצה שיגדל ללא ביטחון עצמי, חס וחלילה! אנא המלצותיכם כיצד לשהגדיל את בטחונו העצמי .

3) לא קשור לנ"ל - בני הנ"ל בן השלוש מצוי בהליך גמילה מטיטולים, ובעוד הדיווח בגן שכמעט ואינו מפספס, הרי בבית כמעט כל יום, גם עושה באסלה אך בבעיקר בתחתונים ולעיתים נדמה לי שהנסיגה נובעת מקינאה באחיו התינוק וברצונו לקבל תשומת לב מאיתנו (כי ממיד מבקש ל\שאקלח אותו לאחר שעושה בתחתונים). האם יכול לנבוע מקינאה ורצון בתשומת לב? מה לעשות כדי להפסיק את "הפספוסים" שיתכן והם מכוונים ולא פיספוסים אמיתיים?

שלום,
בתי בת 3 וחצי, ילדה שקטה ומקסימה, בתחילת השנה הועברה לגן עירייה טרום טרום חובה ומאז היא התחילה לפתח פחדים... פחדים מרעשים(מכוניות, אופנועים, עורבים) וכאשר אנחנו בבית היא מבקשת שאני אהיה לידה ואם אני קמה במקרה למטבח או עוזבת אותה לשנייה היא רודפת אחריי ולא מוכנה לשחק לבד או להימצות לבד בסלון לדוגמא... התופעה היא שכאשר עובר רכב שמרעיש בחוץ הילדה מתחילה לצעוק צעקת בהלה ועוזבת את מה שיש בידה באותו הרגע ומתחילה לרוץ בבית.
עליי לציין שיש לי עוד שתי בנות תאומות קטנות ממנה בנות שנתיים וקצת והן מחקות את התנהגותה ואף מסתכלות עלייה בכדיי לראות מתי היא תביע צעקה ונכנסות למצב של פחד ואיבוד שליטה גם כן.
תופעה זו מתרחשת מזה כחודשיים בערך, יעצו לי לקחת את הילדה לשיחות עם פסיכולוג ובמקביל פניתי לעירייה להתייעצות וברגע של כעס מצידי בקשתי להעביר את הילדה גן.
השאלה האם כדאי לעשות זאת לילדה לאור העובדה שהילדה כבר הועברה גן בשנה שעברה לאחר שלושה חודשים והסתגלה מאוד יפה לגן החדש ולא הראתה שום התנגות או סימניי מצוקה כלשהם שונים?
אודה לכן על הייעוץ במהרה...תודה