פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 9 נחשף לאחרונה לעצם קיומם של יחסים לסביים והומואים בכיתה משיחה ששמע. מאז הוא מזועזע מהרעיון וטוען בכל ערב כי יש לו מועקה ענקית. יש לי תחושה שהוא מצא אצלנו בבית סרט ארוטי ומזה בעצם הזעזוע הגדול אבל הוא מתבייש לומר את האמת. מדובר בילד מאוד מאוד רגיש. התגובות שלו מפחידות אותי. הוא מבקש שמישהו יעזור לו להיפטר מהתחושה הנוראית שיש לו בבטן. מה עושים??? אני מפחדת מאוד ולא יודעת איך כדאי להגיב. בבקשה עצה מהר.

שלום רב
שמי הילה ואני אמא לילד בן 5 אני התכתבתי איתכם כמה פעמים ואני רוצה עזרה שוב ילדי הועבר גן היום עקב הבלגן שהיה בגן אלימות מיצד הגננת אך היום נשארתי איתו לכמה שעות והוא אמר לי "אמא תלכי אני ישאר בגן החדש " שמחתי מאוד כי חשבתי שבאמת הוא זקוק לגן החדש אך לפתע אחרי שעה קיבלתי טלפון הבן שלך לא מקשיב לי לפי בדיקתי היא התקשרה לגן שבו למד בני לראשונה אוקיי אני מוכנה שבני יטופל עים פסיכולוגית ילדים אך אני רואה שהכול מאפיה אחת גדולה מה אני יעשה בבקשה עזרו לי

אני מאוד נהנית לגדל ילדה בת שנתיים ו3 חודשים.
ילדה מאוד מפותחת, שמחה, חברותית מאוד, מגיל 11 חודשים נמצאת במסגרת משפחתון. ילדה מאוד עצמאית וכיף לי איתה 24 שעת אפילו בשינה שלה.
לאחרונה וכבר חודש, אני מרגישה שהיא תלותית יותר מאשר היתה, כל הזמן רוצה על הידיים, לא רוצה לעלות לקומה העליונה אלא על ידיי, מבקשת שאביא או אבצע לה דברים שהיא היתה עושה בעצמה לפני, היתי עושה את כל מה שצריך לעשות בבית והיא משחקת לבד. לאחרונה היא רוצה איתי לידה בצפיה בטלויזיה או במשחק או באוכל. כשאני עוזבת לרגע היא בוכה ורוצה לבוא איתי. אותו הדבר כשאני בעבודה היא עושה את זה לאבא שלה או לסבתא.
תופעה חדשה והיא יותר מפריעה לי - היא נותנת לי סטירה על הפנים כשאני לא מרשה לה לעשות משהו מסוים, ומצרפת עם זה מילת "טיפשה". זה מפריע לי יותר ואני אומרת לה שזה לא נעים ולא מתנהגים כך, אני מאוד סבלנית כלפיה אבל השינוי שחל בה מאוד מפריע לי כי אני מרגישה שהיא חברה לא רק ילדה.
בבקשה, אני מחכה לייעוץ ותודה מראש.

הי

יש לי 2 בנים בני 3, ו- 6 שכל הזמן מתלוננים שמשעמם להם בבית.
הבית מלא משחקים, יש חדר צעצועים, אני מנסה לשדל אותם להיכנס לחדר באם משעמם להם אבל זה לא הולך לי.


אני מוצאת שהכעסים שלהם מאוד גדולים גם עלינו ההורים וגם אחד על השני כך שהם לא מוצאים דרכי משחק משותף , דבר שאני רואה אצל החברות שלי.
איך אני יכולה ללמד אותם לשחק בינהם משחק פורה ולגרום לחיבור בינהם , כי הם רבים כל הזמן על כל דבר ולא מוצאים שפה משותפת.


תודה
אוראל

סמדר שלום, ב5.11.09 כתבתי בפורום את בעייתי. גמילתו הקשה והמעוותת של בני בן השנתיים וחצי מחיתולים. המצלת לי לשחרר אחיזה, להרגע, לתת לו להבין שזה מפריע רק לו. אז ככה, עברו עשרה ימים בהם השתמשו בשיטה מאוד מאוחדת, גם בבית וגם בגן. אנחנו שואלים אותו אם יש לו פיפי, , נגיד פעם בשעתיים, רוב הזמן הוא עונה "לא", ואנחנו עוזבים אותו. בד"כ הוא עושה אחרי זה בתחתונים, אנחנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה. הבעיה היא שזה לא מפריע לו בכלל, לא שורף ולא כלום..אם לא נשים לב, הוא לא יגיד כלום. הוא בעצמו אומר לי "זה נעים לי". בבוקר, הוא לא מוכן להוריד את החיתול של הלילה ובוודאי שהוא לא מבקש ללכת לשירותים. הוא גם התחיל לפספס קקי , הוא מתחיל אותו בתחתונים וכש"תופסים" אותו הוא ממשיך אותו באסלה. אין שום פחד מהאסלה כשהוא מתיישב מרצונו או הולך לעשות פיפי מרצונו. סמדר, השאלה שלי היא כזו: אולי הוא בכלל לא מוכן להגמל? אני חייבת לציין שבני מאוד פיקח, יש לו שפה עשירה מאוד, ועכשיו הוא מאוד בשלב של " אני גדול, אני יכול לבד" על כל דבר.. מלחלוץ נעליים עד לטפס ולרדת ממושב הבטיחות. הוא רוצה לעשות הכל לבד ולהוכיח לנו שהוא יכול. הכל, רק לא פיפי וקקי. אז שוב אני שואלת, אולי הוא לא מוכן, והאם אני צריכה להחזיר לו את החיתולים, לכמה חודשים עד שהוא יהיה בשל לכך? אני מוכנה ויש בי הרבה כח להתמודד עם זה, כך שאני לא מחפשת לעצמי "חיים קלים" עם החיתול, ואם זה לא נכון לעשות אני מוכנה להמשיך להחליף תחתונים ומכנסיים כל היום בשבילו. העיקר שזה יעבור בשלום.

שלום רב,
ביתי בת ה- 5 מגרדת את הפצעים באופן שחוזר על עצמו
כאשר אני מעירה לה היא טוענת שזה מגרד לה ולכן מגרדת. מאחר והפצעים על הפנים אני חוששת להתעלם שמה יהיו לה צלקות.
זה לא משהו אובססיבי אבל היא חוזרת על הפעולה מס' פעמים עד שזה חולף.
האם יש מקום לבדוק את הנושא מבחינה פסיכולוגית?
חשוב לי לציין כי ביתי ילדה שמחה ואינטליגנטית מאוד, בת יחידה
אשמח לייעוץ,
תודה אורלי.

שלום,
אני אימא לשני ילדים, ילד בן 6 וילדה בת 5 (השלישי בדרך...).

בני הבכור נכנס השנה לכיתה א' ובשבועיים הראשונייים היה עם קשיי פרידה ועם חששות, אשר הסביר בעצמו כי"אני חדש" "לא מכיר אף אחד", הכל "גדול", "אם ילד יתן לי מכות בהפסקה מה אני יעשה?"," "המורה לא נמצאת תמיד בהפסקה היא הולכת" וכו' וכו'.

בשבועות האחרונים, אחר החגים הוא כבר הולך כל בוקר יפה ועולה לבדו את מדרגות ביה"ס (מהכניסה הראשית).

במהלך השבוע התנהגותו לא תמידית, ישנם ימים אשר מתנהג יפה, ומצטיין וישנם ימים שבהם הוא לא ממושמע למורות, לא מקשיב, אומר "כן בא לו" "לא בא לו" לעשות את מה שמבקשים בכיתה, תופעה זו קוראות גם בבי לאחרונה. לא מבין את סמכותיות המורה ואת הנושא של הממסד הבית-ספרי. שוחחנו איתו רבות בנושא ויש תנודות - עליות וירידות או שמתנהג מקסים או שחסר משמעת והקשבה. אציין כי מבחינה לימודית הילד מבין את החומר, מכין שיעורי בית ובחשבון מצטיין.
המורה מציע לשלוח את הילד לריפוי בעיסוק (אין מבחינתנו התנגדות) ולפנות לבחון של הפרעות קשב וריכוז שעל-כך אנו מתנגדים לעת עתה. המורה דורשת שנרשום לה את סירובנו לגשת לטיפול להפרעות קשב וריכוז.

מה עלינו לעשות? והאם לאור האמור לעיל יש קשר בכלל להפרעות קשב וריכוז או שזה הפתרון הקל והפשוט של מערכת החינוך ל"שקט תעשייתי"?!

אודה לעצתך מה לעשות והאם יש ספר לילדים (לי יש כבר מספיק..) אשר יוכל להעביר לילד את משמעות המשמעת וההקשבה התמידית למורים וכן טיפים שיעזרו לנו לעבור את הבעייה שמטרידה אותי ביותר.
תודה מראש, ענת

שלום לך
הבן שלי לומד בכיתה א' יש לו חוסר ביטחון שמאוד מורגש. הוא מפחד לטעות למשל בקריאה, עד כדי כך שהמורה העבירה אותו לשיעורי חיזוק. כי כנראה הוא מתבייש (בבית הוא יחסית קורא טוב למרות שגם בבית הוא מפחד לטעות) . המורה אומרת שכאשר היא נותנת תרגיל בכיתה הוא מסתכל לכיווני החברים לראות מה הם עושים או שהוא שואל אותם.
אני יודעת שבמתמטיקה הוא מעולה.
רצוי לציין שגם בבית הוא שואל שאלות של חוסר ביטחון למשל : אם אני אומרת שאני מכינה ארוחת ערב לכולם אז הוא שואל "אם גם לו אני מכינה" ועוד...
איך אפשר לטפל בחוסר ביטחון ??.
אני מהמרכז ואשמח באם תפני אותי ...

ביתי בת 3 רוצה לפעמים לחבק אותי או את אחותה לנשק ללקק וכד' וזה לא תמיד נחמד ונעים ומתחשק לי או לאחותה ואנחנו מסרבות בעדינות אך היא לא מקבלת את הסרוב ומתעקשת לחבק וכו' עד שזה מגיע לבכיות כיון שסירבו לה נראה לי שהיא מפרשת את הסרוב כדחיה שלה כיון שפעם אמרה לי בבכי כשאמרתי לה שלא נעים לי שהיא מלקקת אותי שאני לא חברה שלה....אני לא יודעת מה לעשות? איך להגיב לה ? איך להסביר לה בלי לפגוע בה? ואני גם לא יכולה להכריח את אחותה לקבל ממנה חבוק בלי שהיא רוצה.. מה עושים? תודה!

שלום,
בני בן הבכור בן ה 4 מאיים במילים כמו אני יהרוג אותך כשאהיה גדול בצבא , או אני יחתוך אותך בסכין.
לפני 4 חודשיים נולדה לנו בת, והיא השנייה מבין ילדנו.
בנוסף הילד עבר לגן חדש, גן ערייה מבלי שהכיר אף ילד. ובנוסף נגמל מהמוצץ והטולי.
לאחרונה יש לו התקפיי זעם, הוא מתפרץ, טורק דלתות, מותח גבולות, לא עושה מה שאומרים לו, מתנגד לכל דבר, מתבכיין על כל דבר.
הוא היה אצל חבר והם שיחקו בהנאה, המגדל שהם עשו התפרק והילד שלי התחיל להתעצבן ואמר אני מטומטם, אני מכוער, האמא המארחת חיבקה אותו ואמרה לו מה פתאום אתה ילד יפה וחכם, למה אתה אומר דבר כזה? ואז הוא אמר אני רוצה שיונתן יחתוך אותי בסכין ואז הוא ניגש למגירת הסכום של המארחת, ושהיא ניגשה למטבח הוא טרק את המגירה בבהלה.

חשוב לי להדגיש שהילד חיי בהרמוניה ואהבה אינסופית, אנחנו משפחה שמחה, המון מוזיקה, ריקודים, צחוק והנאה שרווים בבית שלנו, הוא מקבל אינסוף אהבה וחיזוקים.

כשאני אומרת לו אתה מקסים נבון חכם ויפה הוא אומר לי לעיתים לא אאאא אני מטומטם.

אני לא יודעת מאיפה זה מגיע?!! האם זו קנאה בעקבות האחות שנולדה?!!! ואם כן איך מתנהגים איתו? זה נורמאלי שילד בן 4 מדבר בצורה כזו? מה אני אמורה לעשות??????????????
בבקשה זקוקה לעזרה דחופה.
המקרה שהוא אמר לחבר שלו אני רוצה שתחתוך אותי בסכין קרה היום, והאמא של הילד התקשרה מודאגת לעדכן אותי.

אנא , תשובתכן המהירה
בברכה והמון תודה
אמא מודאגת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אם חד הורית חיה בזוגיות שניה בן זוגי אוהב את ביתי כאילו הייתה שלו. אבא שלה מעורב בחייה יום יום. יש לה משפחה גדולה שאוהבת אותה ותומכת בה.
אבל.... בכל דבר הכי קטן היא עושה דווקא בגן אין בעיות איתה בכלל כשאני מספרת לגננת היא מתפלאה ואומרת לי שבגן יש לה ילדה אחרת לגמרי.
אצלי היא פשוט פורקת כל עול היא משתוללת מכה ובפרוש מסרבת להקשיב בקולי.
היא בכל דבר קטן שלא מוצא חן בעיניה היא מאבדת עשתונות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שוברת דברים ולא מצליחה להרגע
אני לא מכה אותה ומנסה להיות אסרטיבית ולא כ"כ הולך לי אני מתוסכלת מאוד!!!!!!!!! אני רבה עם בן זוגי כל הזמן הגרוש שלי אומלל מהמצב והיא פשוט מקשה על כולנו לעזור לה אני לא מבינה על מה היא כל כ"כ כועסת ועל מה?!?!?! יש לה הכל וים של אהבה ותשומת לב.
אני ממש אובדת עצות אני יודעת שאין תרופת קסם וזה אולי הגיל אבל למה ככה ולמה כ"כ קשה?
בבקשה עזרו לי

שלום,
בתאריך 17/10/09 השארתי הודעה שעד כה לא נענתה
פניתי אח"כ עוד פעמיים
מ דוע ?

שלום בני בן ה9 ילד חכם ונבון אך עם זאת ישנה בעיה התנהגותית שכבר מינקות צצה: כשהיה תינוק בן שנתיים וגם בן 3 היהמגיע לשקעי החשמל ומתעסק ולמרות שהיה מקבל זרם היה חוזר שוב כשהיה בן 6 היה מטפס על גדר הגן ובורח וכבר שם התחילה האלימותת אני היתי בחודש ה9 להריוני ושם זה החריף כשידע שישנו ולד בן (הוא עצמו בן יחיד בין 3 בנות) האלימות גברה כשילדתי והוא כיתה א ואז העברנו לכיתה קטנה לפני כשנה וחצי התינוק שלנו נפטר בטביעה כשהוא בן שנתיים בחצר הביתית משם גברו הבעיות אצל בני והיום כיתה ד מקבל בניסיון נוסף קונצרטה 27 מג עקב הפסקה בגלל תיקים חריפים אך למרות זאת האלימות לא פוסקת ומאד חריפה הוא מכה עם חפצים ונוטה לחנוק ילדים מה לדעתך יכול לעזור אני מודאגת את מס הטלפון אם צריך אוכל למסור לפי בקשה אנא עזרה דחוף

שלום, יש לי בן בן 4 ובת בת 1 ובסך הכל הכל בס'דר אך ישנם מצבים בהם הם מוציאים אותי מדעתי ואז אני מסוגלת להתעצבן מאוד, באופן שלעיתים אינו פרופורציוני למה שהם עשו (בעיקר הבן) ולאחר שכעסתי אני לא כל-כך יודעת איך להתמודד עם זה. האם להתנצל? אני אומרת לבני בדיעבר שגם כשאני כועסת אני אוהבת אך תוך כדי אני בעיקר נורא כועסת ובעוצמות קשות. מה לעשות?

בני בן שלוש, גמול ביום כבר כמעט שנה ובתקופות יציבות הוא אינו מפספס כלל אך כאשר ישנם שינויים/לחצים, הוא ישר מתחיל לפספס (רק פיפי). הוא נכנס לגן חדש בספטמבר ומאז החל שוב לפספס, פחות בגן, בעיקר בבית. אני נוטה להחליף לו בלי להתייחס לזה יותר מידי, להזכיר לו ללכת לפעמים. פעם או פעמיים יצא שהתעצבנתי כי דקה קודם הצעתי לו ללכת והוא לא רצה ואז ברח לו. בעלי לעומת זאת מעיר לו - אומר לו שזה לא טוב שהוא מתעפק - שום דבר קיצוני אך הוא בפירוש מביע חוסר שביעות רצון מהנושא. ואני בהתלבטות כי אני מרגישה שהגמילה היא הישג שהוא כבר השיג ואני לא רוצה שעכשיו הנסיגה תתקבע או שתיווצר סביב נושא הפיפי בעיה. אשמח לשמוע התייחסות. תודה, אמא