פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בהחלט אפילו לדעתי בפורטל זה קיימים מאמרים מהסוג. גם בספר של עדנה כצנלסון "דיאלוג עם ילדים" היא מתייחסת לנושא.

לאה שלום,
התופעה שאת מתארת היא תופעה מוכרת ושכיחה. מבחינת הילדים, לקקי מרקם שונה ומוזר יותר מפיפי, הוא פחות נגיש להם (יוצא ממקום שהם לא רואים), לעתים יציאתו כרוכה בכאב/לחץ קל במקום וכדומה. אני חושבת שנהגת נכון בהסברייך לבנך, ומדברייך עולה שגם הוא רוצה מאוד לעבור את הקושי ולהצליח לעשות גם קקי בסיר.
חשוב להמשיך בדרך זו, לשדר שאת בטוחה ביכולתו ולא "לעשות עניין" מפספוסים. לדעתי גם פרסים ותשבוחות עשויים לעזור. ככל שיעשה יותר בסיר או בשירותים, כך יהיה לו יותר ביטחון בכך, וכל הנושא יהיה פחות דרמטי מבחינתו.
בהצלחה
שירי

לאמא שלום,
כתבת באופן מאוד יפה, שבכל מקרה הילד שלך מכניס את התכנים המעסיקים אותו ואופייניים לגילו, גם כשהוא משחק באובייקטים "נייטרליים". איני מאמינה שאם תרכשי לבנך צעצועי מלחמה, הדבר יהפוך אותו ליותר אגרסיבי, במיוחד כשאת כ"כ רגישה וקשובה לצרכיו, ובוודאי גם ממתנת אותו כשהוא תוקפני מדי (למשל מתנהג באופן מסוכן לחפצים בבית או אלים כלפי ילדים אחרים).
ביטויי תוקפנות פיסיים אצל בנים צעירים הם חלק מההתפתחות התקינה לגיל, ואפשר למצוא אותם אגב אצל כל המינים בטבע, בתופעות של "התגוששות" של זכרים צעירים.
שירי

לאמא שלום,
ההתנהגות שאת מתארת היא חלק מהתנהגות אופיינית לגיל שנתיים, ולא הייתי מקשרת אותה למעבר המדינה בלבד. ילדים בגיל של בנך, שנקרא תכופות "גיל המרד" או כינויים אחרים, מבינים את חוסר השליטה שלהם בעולם, והדבר כואב להם מאוד. אפשר לומר במלים פשוטות ובאופן מעט פשטני, שהם מבינים שאינם מרכז העולם, ובעצם הם ילדים. כל החיים שלנו רובנו נאבקים בהבנה הזו ומנסים להשפיע בדרכים שונות על הסביבה שלנו. גם ילדך אינו שונה בכך, ומנסה לנהל אתכם המבוגרים - לומר מתי הוא עם אמא, ומתי הוא עם אבא. זהו תהליך התפתחותי, תואם לגיל, שהיה בוודאי מתרחש גם ללא שינוי המגורים.
סביר להניח, שבמקרה שלכם, מתווספת להתפתחות הנורמטיבית, העובדה שעברתם מדינה. בוודאי שבנכם מתוח ולחוץ, ומרגיש גם את המתח בו אתם שרויים כחלק מההסתגלות הטבעית. לכן הוא אינו מסוגל. פעמים רבות כאשר ילדים נמצאים במתח, לא מרגישים טוב מסיבות שונות או חולים, הם מעדיפים את קרבת האם על-פני דמויות אחרות, וזהו דבר טבעי.
תוכלו לעזור לבנכם, גם בלנסות לספק עבורו בזמן הקרוב נוכחות רבה ככל שניתן של שניכם, ושלך האם בפרט. חשוב שתתייחסו לבקשותיו/דרישותיו באופן ענייני ולא אישי, ולא תיעלבו ממנו. ככל שהוא יחוש נוח יותר במקום החדש, כך יהיה לו קל יותר להיפרד ממך אמו, ולחזק את הקשרים שלו עם דמויות אחרות. במידה ואת ובעלך מחליטים שבסיטואציה מסוימת, בעלך יהיה עם הילד, חשוב לעמוד על כך, ולהעביר את המסר שעל אף כל השינויים והצרכים ההתפתחותיים, ההורים הם אלו שקובעים כיצד יתנהל הבית.
בהצלחה, והסתגלות קלה לכולכם,
שירי

:-)

מ. שלום,
אני מבינה שאת לא חולקת על מסקנותיה של הפסיכולוגית לגבי המצוקה בה בנך נמצא, אלא על ההמלצות הטיפוליות. יש הרבה דרכים לעבוד עם ילדים ובתדירויות שונות, בהתאם לבעיה. לא אוכל לייעץ ספציפית מבלי להכיר את הילד.
לגבי המחויבויות מהן את חוששת - ראשית, בכל טיפול קיימת מעורבות רגשית וקשר אינטימי בין הילד למטפל, ובין ההורים למטפל; הקשר חייב להיות משמעותי כדי שתיתכן עזרה. חשוב לי לציין שהקשר הוא משמעותי לשני הצדדים בעיניי, גם אם הילד הופנה לקבלת טיפול והפסיכולוג הוא מעניק הטיפול. ללא מחויבות רגשית ומוטיבציה לטפל בבעיה, לא יתרחש שינוי.
שנית, במידה וטיפול במסגרת פרטית מכביד עליכם מאוד מבחינה כספית, והדבר מובן, תוכלו לפנות למרפאה לטיפול בילד באיזורכם, לפסיכולוג דרך קופ"ח או דרך השירות הפסיכולוגי המשלים, במידה וקיים באיזורכם. חשוב לתת לגורמים הנוספים סיכום של האבחון ולאפשר להם לדבר עם הפסיכולוגית המאבחנת.
בכל מקרה, כדאי להתחיל בטיפול ולא לבזבז זמן מול קשייו של בנכם.
בהצלחה,
שירי

האם ביתך עולה השנה לכתה א' ? ייתכן שחרדות אלו קשורות למעבר שעליה לבצע בתקופה הקרובה. ישנם ילדים שמעבר או שינוי בחייהם מערער את בטחונם ויציבותם וחרדת נטישה היא אחד הביטויים לכך. אפשר לחשוב יחד איתה מה יעניק לה בטחון כשתלך לישון אצל סבתא- אולי שיחת טלפון איתכם בלילה, בן משפחה שיכול לישון איתה שם ויעניק לה בטחון. מעבר לכך כדאי לבחון בפרספקטיבה של זמן מתי התעוררו חרדות אלו והאם היו אלו ארועים או שינויים שהתרחשו באותה התקופה.

גילה שלום,
ילדים הם מאוד סקרנים, וטוב שכך. הם זקוקים לעזרת המבוגרים כדי לדעת כיצד לווסת את סקרנותם ולתעל אותה למקומות טובים. אני מניחה שבתך, בת 4, מבינה רק באופן חלקי אם בכלל את המשמעות של חשיפת אברי הגוף. היא אינה מסוגלת להבין מושגים כמו מיניות, וכמובן שלא סכנות אפשריות הכרוכות בהתנהגות לא תואמת. מבחינתה היא בעיקר סקרנית, ואולי היא גם נהנית - באופן שהוא טבעי ושכיח בגילה - מעשיית משהו שהבחינה שהמבוגרים מתחלחלים ממנו.
כדאי להתייחס לנושא באופן ענייני, כמו שהיית עושה אם בתך היתה עוסקת חלילה בפעילות אחרת מסוכנת מתוך סקרנות (למשל, לנסות להדליק גפרורים, להכניס חפץ בשקע חשמל, וכדומה). רצוי להסביר לה על פרטיות אברי הגוף וצניעותם, שאנשים לא מראים את הגוף החשוף זה לזה, וכדומה. זו גם הזדמנות להפסיק לסבן את אבריה האינטימיים במקלחת ולהעביר אליה אחריות להם. כמו כן, את יכולה לקנות לבתך ספר לילדים על גוף האדם, על מנת להשביע את הסקרנות הטבעית שלה בנושא.
בהצלחה,
שירי

שלום אוראל
נשמע שיש כאן מעגל שמשמר ומעצים עצמו. היא מתנהגת לא טוב -אתם מעירים- דימוייה העצמי פוחת - היא יותרק מציקה בבית כאות למצוקתה - וחוזר חלילה. את המעגל הזה צריך להפסיק! ואפשר!!!
אין מקום לייסורי מצפון, אבל יש מקום לנסות להתייחס לנקודת המבט שלה על חייה. לנסות להבין אותה ולסייע לה. זה הרי לא כלכך פשוט, אחרת כבר הייתם עושים את מזמן. כנראה היא אכן מעצבנת בדרכה.
ייתכן שהתנהגותה היא תוצאה שלדרך לתפוס מקום. קשייה החברתיים (בעיקר בגיל הזה) מעידים גם הם על מצוקה. זה טוב שהיא הביעה את עצמה, ועוד יותר טוב שאת מסוגלת להקשיב. נצלי את זה לחזק את הקשר בינכן.
אני מציעה למצוא זמן קבוע (לפחות שעתיים רצופות בשבוע) לזמן איכות אם ובת. לעשות משהו משותף בכיף. להכיר צדדים נוספים בה. במקביל ערכי לעצמך (עם האב) רשימה (סודית לחלוטין ותזרקי אח"כ) של דברים חיוביים שיש בילדה ועשי מאמץ להדגיש דברים אלו בפניה תוך כדי שהם באים לידי ביטוי בחיי היום יום.
יש עוד דברים רבים שאפשר לעשות אבל הייתי מתחילה באלו. בנוסף - אני ממליצה על פניה להדרכת הורים ולפחות פגישה אחת עם הילדה במהלכה.

בהצלחה.
תתפסי אותה לפני שנכנסת סופית לגיל ההתבגרות ואז זה יהיה הרבה יותר קשה.

שלום רן
נראה לי שלחיות עם שם משפחה שונה מזה של האם הוא פחות גרוע משני שמות משפחה. שני שמות משפחה מעידים על השתייכות לשני ההורים ושם משפחה שונה מזה של האם עלול לתת תחושה של ניתוק ויעורר הרבה שאלות מהסביבה. לו הייתי במקומךלא הייתי מוותרת על השם שלך אבל הייתי מקבלת עבור הילדים גם את שם הנעורים של האם.

מקווה שעזרתי

שלום אמא מודאגת
בגיל זה הוא עצמו לא יודע עד הסוף שהוא בן. כמו כן, הוא עדיין לא יוצר קשרים משמעותיים עם אחרים, אלא בעיקר מרוכז בעצמו. אין שום משמעות לגנדר(מין) החברים בגן. בגיל מבוגר יותר (בערך 3-4 זה כבר הופך משמעותי מאד.
את יכולה להיות רגועה.

בהצלחה

שלום שירלי
הפרעת קשב וריכוז היא בעיה נוירולוגית. אין דבר כזה הפרעת קשב בתחום הרגשי. יש בעיות בויסות הרגשי שיכולות להיות מולדות או תוצאה של בעיות שחווה בילדותו או שילוב של שניהם.
על מנת להבין מדוע מתנהג כך, יש מקום להבין מה קורה לו, ולעקוב אחרי תגובות שונות שלכם והשינויים שנוצרים בעקבותיהם.
נסי לפנות לפסיכולוגית הגן, שיכולה לעשות תצפית בגן ולייעץ לגננת. זה מגיע לך ללא תשלום. חשוב שיהיה שיתוף פעולה בינך , הגננת ופסיכולוגית הגן. נסו גם אתם לקבל ממנה יעוץ במקביל לגננת.
כשמתפרץ חשוב להחזיק בו עד שנרגע. כשרגוע כדאי לנסות ללמד אותו שיטות להרגיע את עצמו בפעם הבאה שמתעצבן. חשוב שיקבל חיזוקים ברורים על כל התקדמות בתחום.
מה דעתך?

בוקר טוב
כפי שקראת לילדך ילד פיצוץ ,אני ממליצה לך לקרוא את הספר :ילד פיצוץ של רוס גרין.
ספר מעולה שיכול לעזור וללמד על שיטת טיפול והדרכת הורים על מנת להתמודד עם ילדך ,יתרה מכך חשוב מאוד להבין ולזכור שילדך לא מגיב ומתנהג כך בגלל "שבא לו" או כדי "לעשות לך דווקא"
ילדים עם סף תיסכול נמוך והתפרצויות ,מקור ,השורש להתנהגותם יכול לנבוע מכמה סיבות לדוגמא:קושי רגשי,קושי גופני או קושי בויסות תחושתי .
מעבר לכך עם ההתנהגות שלו צוברת תאוצה חשוב לגשת לאיבחון וטיפול ,כדי לעצור את כדור השלג שיעצים את תחושת הפיספוס שלך כאמא,ואת הדימוי הנמוך של ילדך בעקבות אוסף חויות ותגובות לא טובות ואוהבות.

חופש נעים-זיכרי להלל ולשבח על כל התנהגות טובה של בנך לרתום אותו כאיש עזר לטיפול בילד החדש שבמשפחה.

סימה וינטראוב-מטפלת ב"שיטת אלבאום" ופסיכותרפיה גופנית
050-9884881

שלום יואב
לא כדאי אפילו לנסות להבין. בטח יש לו סיבה. לא בטוח שזה הגיוני. ואולי כן. זה לא משנה.
משנה שזה הכסף שלך וזה הרבה.
אני מציעה להגביל את הסכום (תגדיר סכום שהוא 70-80 אחוז ממה שמוציא כיום). ניתן לעשות זאת דרך חברת הסלולאר או פשוט לעקוב אחרי החשבון ולהפחית ממשהו אחר אם עובר את הסכום. שאת ההפרש ישלם מכספו שלו.
לא רק שמותר לך לדרוש זאת, אלא שזו גם חובתך. ראה בזה הזדמנות לחנך לערך הכסף, ולכבוד ההורה. זה עדיין כסף שלך . זכותך. בלי להרגיש לא נעים.

אשמח להתעדכן

רצינו להוסיף שהסדרי הראייה שנקבעו הם : פעמים בשבוע, וכל סוף שבוע שני.
השאלה היא מהו הגיל הקטן ביותר בו כדאי לעבור ללינה אצל האבא.
תודה.

שלום שושה
מהי מבחינתכם הורות משותפת? כמה ימים בשבוע אמור הילד לישון אצל האב בהמשך?
מה היה רוצה כל אחד מכם?
כמובן שלילד הכי נכון שיהיה חדר אחד קבוע בו יישן. מצד שני, במציאות של הורות משותפת, אני מציעה להרגיל אותו לשני ההורים מההתחלה.
אם מדובר על מספר ימים בשבוע הייתי מתחילה ברגע שמפסיק לינוק.כך יוכל להתרגל ולהרגיש נוח בשני הבתים. אם מדובר על יום בשבוע, הייתי מחכה עד גיל שנה והייתי מרגילה אותו באופן הדרגתי , זה מאד תלוי בכם ובתינוק.

בהצלחה ובאושר