פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

סיגל שלום,
פחדים בגיל שנתיים הם תופעה מוכרת וטבעית. הפחדים התפתחו כתכונה חיובית מבחינה אבולוציונית, שכן הפחד של בתך מרעש האופנוע מסמן לה להיזהר ממנו ולהימנע מקרבתו, דבר שהוא חשוב לבטחונה.
היות והאובייקט המפחיד הוא שכיח מאוד בסביבתה של בתך (עקב המגורים בדירת קרקע), רצוי לסייע לה בהתרגלות לרעש ולאופנועים, ובחזרה מהירה לשגרה. אפשר להציע לה לשבת על אופנוע של אדם מוכר כאשר הוא כבוי, להמציא שאתן עושות רעש וכדומה. במקביל, כשהיא פוחדת, תוכלי להרגיע אותה במהירות (למשל לחבק אותה או לתת יד) ואז לחזור במהרה למה שעסקתן בו קודם.
שירי

שלום מיה
הפחדים הללו נמשכים זמן רב מידי בכדי לחכות שיעברו מעצמם. טיפול קוגנטיבי התנהגותי הממוקד בפחדים הינו טיפול קצר יחסית ויעיל מאד. נראה לי ששווה לפנות לטיפול כזה.

מה דעתך?

ליאת גרוס
מודיעין

תודה רבה

שלום שרית
אין ספק שאת צודקת ושאת של ההחרדמות הסופי עדיף שהילד יעשה לבד.
השאלה היא למה בעלך מתעקש? מה הצורך שלו ? האם אין לו מספיק זמן עם הילד לפני כן? אולי מרגיש ששאר הזמן הילד איתך ? אולי חושש ממשהו ? אולי מתרחק ממך ? אולי פשוט עייף ?
נסי להסביר לו אבל לא בביקורתיות , ותוך התייחסות לצרכיו.

בהצלחה

עדכון:אראל פשוט למד לצעוק, גם ללא כל סיבה..פשוט מתלהב לצרוח כמעט בכל הזדמנות ולא רק במפגשים עם זרים/נסיון לקחת בובה
*ממש סליחה על האורך.אני די חדשה בעולם האימהות

.

מיכל שלום,
לפי המידע שמסרת, התופעה שאת מתארת תואמת את השלב ההתפתחותי בו נמצא אראל ואת גילו: אראל מתחיל להבין את הקשר בין התנהגויותיו לבין תוצאותיהן והתרחשויות בעולם. כעת יש לו כאבי חניכיים עקב התחלה של בקיעת שיניים, וכמו כן הפה הוא אחד ממקורות ההנאה והפעילות העיקריים שלו. לכן כשהוא מנסה להגיע לצעצוע ומאוד מתוסכל, או כשהחפץ לא מרגיע /מהנה אותו כפי שציפה, אין פלא שהוא כועס. במקרים אלו, כדאי שתעזרי לו להגיע לחפץ שמחפש וכמו כן כדאי להשתמש במשחה מרגיעה לחניכיים ונשכנים למיניהם.
לגבי ההתייחסות לילדים אחרים, נהדר שהוא מנסה ליצור עמם קשר. כשהוא יגדל, הוא יבין מהן הדרכים המתאימות והנאותות יותר בכל סיטואציה לתקשר עם הזולת, אולם אנחנו לא מצפים מתינוק כה צעיר להבין זאת.
לגבי שאלתך על גבולות והנחלת הרגלים אאמר באופן כללי, כי הרגלים לא טובים שנתקבעו ניתן לתקן גם בגילאים מאוחרים, אולם תינוקות זקוקים לחוויה מתמשכת שהסביבה נענתה לצרכיהם ודחפיהם, ושהמבוגרים מסייעים להם לחוש רגועים ומסופקים ככל שניתן.
בהצלחה,
שירי

שלום ורד
חשוב לנסות להבין מדוע מתנהגת כך.
מה מנסה להשיג ? כיצד אתם מתמודדים? מתי התחילה התנהגות זו ? האם משקרת גם לאחרים ? מה מצבה הרגשי/חברתי ? האם היא עושה זאת באופן מכוון ? בטוח ? באילו מקרים אימנ משקרת? האם חוותה חוויות שעוררו בה חוסר אמון ? ועוד ועוד שאלות.
יש לה סיבה.
בגדול ניתן להגיד כי התנהגותה מעידה על מצוקה כל שהיא.
נרה לי נכון לפנות לייעוץ והדרכת הורים על מנת לנסות לאבחן את הסיבה.
את מוזמנת גם לנסות לענות על השאלות ששאלתי אולי בעקבות התשובות יהיו לי ולך רעיונות נוספים

בהצלחה

ליאת

ליאת שלום,
אנחנו מוצאים אותה משקרת לכולם - לנו, למשפחה המורחבת, למטפלת, לגננת בגן באופן מכוון ווזה מתסכל מאחר ואנחנו לא יודעים אף פעם מה נכון ומה לא ולא רוצים להאשים אותה סתם. הסברנו לה ישירות וגם באמצעות סיפורים ("זאב זאב")ולא עוזר. הגננת בגן מאוד מסתייגת מהתופעה וחבריה לגן מגנים אותה "שקרנית" וכואב לנו בשבילה. היא ממשיכה בשלה.
לשקרים, לפי דעתינו מספר סיבות - לעיתים זה נובע מפחד מתגובה שלנו לאמת, כשעושה דברים שאסור ומחפה על זה בשקרים. ואני רוצה להדגיש שאנחנו לא משקרים בבית וכן לא כועסים על התנהגות לא טובה אלא תמיד מסבירים וגם כשמשקרת, אנחנו אומרים שלא נכעס אם תאמר את האמת ואז מגלה את האמת או שמתבצרת בעמדתה.
מקרים נוספים ש שקרים זה כשרוצה תשומת לב אנחנו מניחים ולעיתים סתם מפליגה בדמיון
היא החלה בהתנהגות זו בעיקר בשנה האחרונה, אולי אפשר לייחס זאת לאח שנולד.
מה את חושבת??

שלום ורד
מתי נולד האח ? בן כמה הוא היום ?
האם מקבלת מספיק תשומת לב ביום יום באופן לא קשוור לשקרים ? מה היא מרויחה מהשקרים?
בגיל זה אין עדיין תודעה מוסרית גבוהה וקשה לה להבין את המשמעות של השקרים.
ניתן אולי לנסות לתת פרס על כל יום בו מצליחה לאמר רק אמת. כמו כן יש ספרי ילדים בנושא ששווה לקרוא איתה.
מה היה קורה אם הייתם מתעלמים ?
האם היא מודעת למחירים שמשלמת?

ליזי שלום,
ראשית אינך צריכה להיות מובכת, בנך מתפתח בהתאם לגילו וטוב שכך.
עם זאת, חשוב להנחות את הילד לעשות דברים אלו במקום פרטי ובאופן שמקובל יותר בחברה ולא יפגע בגופו.
בהצלחה,
שירי

שלומית שלום,
נראה שבתך מאוד חרדה מהגמילה, ומגיבה לחרדה בהתנהגויות של הימנעות. ייתכן שהיא נמצאת במתח רב, הגורם למתח שרירי רב, כך ששרירי הסוגרים מתוחים והשתן/צואה לא יוצאים. ברמה הגופנית, תוכלי לעזור לה בכך שתדאגי שהיא תשתה הרבה ותאכל מאכלים שמרככים את הקיבה - כך הלחץ ללכת לשירותים יהיה גדול יותר. ברמה הרגשית, חשוב מאוד לעזור לה להרפות את המתח באמצעות הפיכת הגמילה לתהליך משחקי ומהנה - לקרוא ספרים, להעניק פרסים רבים, לשבת איתה ולשיר/לדבר/לדמיין כשהיא יושבת ומנסה להוציא, וכדומה, בהתאם למה שמתאים לבתך. את יכולה לחלק את הגמילה לקודם פיפי (וקקי בחיתול לתקופה) במידה ונראה לך שיהיה לך ולבתך יותר קל.
בהצלחה,
שירי

לימור שלום,
לא נראה לי שמדובר כעת בחרדה של בתך מכלבים , אלא בתגובת חרדה כללית יותר בעקבות מעבר הדירה. חשוב לדבר עם הילדה על המעבר, לשוחח איתה על השינויים שעברה (גן חדש, חדר חדש וכדומה), לעשות פרידה מהמקום בו גרה ולנסות לארגן את חייה במקום החדש באופן הטוב ביותר. רצוי לא להימנע מיציאות, אלא לצאת עמה מהבית בהדרגה (למשל בתחילה עם שני ההורים יחד, או בליווי של אדם קרוב אחר). אפשר גם לעבד את הפחד מכלבים באמצעות חשיפה לדמויות כלבים שונות - ציור של כלבים, התבוננות בתמונות באינטרנט, צפיה בסרטים מצוירים על כלבים וכדומה.
בהצלחה,
שירי

אתי שלום!יש לי תינוקת בת שנתיים שלפני שבוע הורדתי לה את הטיטול.היא יודעת מתי יש לה פיפי/קקי אך לא מוכנה לשבת בסיר בשום אופן.רק היום רצתה מכיוון ביקשתי מאחיה שישב בסיר לפיפי בכדי שתראה שהשד לא כל כך נורא וזה עבד.מקווה שיסתדר לך.בהצלחה.
כתבתי לפסיכולוגים את אותה השאלה וקיבלתי מענה - ראי דף 3

שלום פורטונה
אי הכנת השיעורים יכולה להיות תוצאה של גורמים שונים אשר לכל אחד מהם נכון להגיב אחרת. קודם כדאי להבין מה הגורם ואז להגיב. פתרון שלגורם אחד עלול לגרום נזק אם הגורם הוא אחר. ייתכן גם שילוב של שניים או שלושה גורמים.
ייתכן כי אכן מתקשה ואינו מסוגל בעצמו. ייתכן כי מסוגל ופשוט מתעצל . ייתכן כי סובל מבעיית קשב וריכוז ובאמת אינו מסוגל לשב למרות שיש לו את היכולת הלימודית..
על מנת לבחון מה הבעייה כדאי לשוחח עם המחנכת. כמו כן ניתו ומומלץ לערוך אבחון פסיכו-דידקטי שיגדיר בדיוק מהם הקשייים ומהם ההמלצות להתמודדות עימם בבית ובבית הספר.
נסי לאבחן את הבעייה ואז חיזרי אלינו לחשיבה על הפתרון המתאים.
מה דעתך?

ליאת גרוס מודיעין

לאב שלום,
ראשית יופי על הנסיונות עד כה למגר את אלימות הילדים זה כלפי זה. הרעיונות שציינת הם יפים ומקוריים, כל הכבוד! עולות לי כמה מחשבות מה עוד ניתן לעשות: ראשית, חשוב שתקח בחשבון שמאבקים בין אחים על המשאבים המוגבלים (מטבע הדברים) במשפחה, הם טבעיים וחלק מההתפתחות התקינה. אולם העוצמה שלהם צריכה להיות מווסתת על-ידי ההורים במידה והילדים אינם מצליחים להסתדר לרוב לבדם. שנית, ברגע שיש אלימות חשוב להגיב אליה ישירות ובאופן מיידי, בעונש יעיל כמו ללכת לחדר בבית בו אין טלוויזיה/מחשב. שלישית, אני רואה שהעימותים הם על מוקדי התעסוקה בבית (טלוויזיה ומחשב). ייתכן שאם תיצרו עבור הבנים סיטואציות נעימות מחוץ לבית, עם בילוי שמתאים לכולם ומספיק לכל המשתתפים (למשל ללכת לים, לסרט וכדומה), הקשר ביניהם ישתפר וכך הם מעצמם ירצו ויוכלו להתפשר יותר זה עם זה. ורביעית, כשיש כאלו מריבות תכופות בין אחים, רצוי שגם ההורים יבחנו את עצמם והאם הם משתדלים להעניק יחס דומה לכל הילדים. ייתכן שהמאבק על המחשב הוא סממן למאבק על תשומת הלב/הערכת/אהבת ההורים, וכדאי שתחשבו על כך.
בהצלחה,
שירי

מאי שלום,
עד לגיל שנה וחצי -שנתיים לערך, ילדים מרוויחים הכי הרבה מיחס אישי אליהם. החל מהגיל של בתך, חשובה אינטראקציה עם ילדים ומבוגרים אחרים, ויצירת קשרים עם דמויות נוספות מלבד ההורים ובני המשפחה הקרובה. לכן זה נראה זמן מתאים לשלב את בתך במסגרת. מבחינה התפתחותית, הפערים בין גיל חמישה חודשים לשנה וחצי הם גדולים (בוודאי את מבחינה בכך כשאת עם שתיהן יחד), והגדולה עשויה להפיק הרבה הנאה ואפשרויות ממסגרת קבוצתית של ילדים בגילה. כפי שכתבתי, היא נמצאת בתחילת טווח הגילאים בו כדאי להשתלב במעון/גן, ואת יכולה גם להשאיר אותה במסגרת הטיפול המשפחתי עוד מספר חודשים.
בנוסף, חשוב לי לציין כי הורות לשתי בנות כ"כ קטנות, במקביל עם חיי העבודה (ועבודה במשמרות במיוחד), היא מתישה ביותר. מעון יוכל לעזור גם לכם קצת בהתאווררות ואגירת כוחות בין שאר מטלות החיים.
בהצלחה,
שירי

שרית שלום,
מרבית הילדים אינם מאושרים ללכת לישון, הם קולטים שדברים מעניינים ממשיכים להתרחש בבית והם אינם חלק מהם. יחד עם זאת, בתך זקוקה לשנת לילה ארוכה ורציפה על-מנת שתתפקד היטב במהלך היום ותתפתח באופן תקין. באמירה כללית, אם הילדה בוכה קצת ואז נרדמת, כנראה שזו שעה טובה עבורה ללכת לישון. ילד שאינו עייף, לא יירדם אם הוא לבדו במיטה. חשוב שתאמרי לה מפורשות ובעדינות שהיא הולכת לישון, תקריאי לה סיפור או טקס הירדמות אחר, תאחלי לה לילה טוב ותצאי מהחדר.
אם שגרת ההירדמות שלה חשובה לך, כמו גם השעות הפנויות שלך בערב, כדאי לקצר את שנת הצהריים, לרוב אין צורך בתנומה של 3 שעות בגיל זה.
בהצלחה,
שירי

שלום נטע
החלק הכי חשוב בפתרון הוא הגדרת הבעייה. מדברייך נראה כי עדיין אין לך הגדרה ברורה של הבעייה ולכן אינך יודעת כיצד להגיב. את מעלה מספר דברים שמצביעים על כיוונים שונים. נראה לי שהגורם אינו קשור לקושי חברתי או לחרדת נטישה.עובדה שבמעון הכל בסדר. אם זאת ברור שיש בעייה.
לדעתי כדאי לך לפנות ל2-3 פגישות של הדרכת הורים על מנת לעשות לעצמך סדר ולנסות להגדיר את הבעייה. המדריכה תוכל בעזרת שאלות מנחות לכוון ולאבחן את הבעייה. כך תוכלי להבין את ביתך, לענות על הצורך שלה ולקדם פתרון לבעייה. לא נראה לי שיש טעם לאבחן את הילדה ישירות בשלב זה.

מה דעתך?

שלום יעל
נשמע לי שכתוצאה מחרדות מפתח בנך דפוס של התנהגות ומחשבה אובססיבית. יתכן מאד שזה קשור לניתוח ולמעבר הדירה אך לא בהכרח. אני ממליצה לפנות לטיפול ולא לחכות שיעבור לבד. אין מה להעיר זה חזק ממנו כי זה מרגיע אותו. הוא רוצה לנקות כי מרגיש שיש משהו מאד מלוכלך. פני לפסיכולוג ילדים .אך לא טיפול קליני ארוך. חשוב למצוא כלים אחרים שירגיעו אותו ויש צורך בבעל מקצוע לשם כך.

בהצלחה ושיעבור מהר

שלום רב,

יש לנו בן 3 שנים מתפתח טוב ומדבר בצורה תקינה אבל ישלו בעיה אשר מדאיגה אותנו!!
אינו אוהב לשחק עם ילדים בני גילו מלבד בן דודו שהוא קרוב מאד אליו וכל הזמן ביחד
הרבה פעמים אני דוחף אותו להשתתף במשחקים איתם אבל אינו מסכים ולאחרונה לקחתי ותו למשחקיה הוא פרץ בבכי כי לא רוצה כלל לשחק עם הילדים וגם מרבה לבכות על כל דבר שמציק אותו ורוצה שכל בקשותיו ייענו!!
אבל במקביל הוא מדבר עם מבוגרים וחשוב לי לציין כי היה בפעוטון במשך שנתיים, וגם הרבה פעמים יוזפ איתו שיחות על חבירות אבל ללא תועלת???

אנו לא יודעיםמה כן צריך לעשות!!!