פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

את העלת פה בכנות רבה נקודה ששווה לחשוב עליה על יכולך ויכולתו של בעלך להיות פנויים אליו עקב עומס המטלות היומיומיותשלכם וההתחלקות בין עוד ילדים. ייתכן שבנך שבדרך כלל לא דורש תשומת לב כיוון שהוא ילד נוח ומסתדר ורואה את העומס שלכם מבקש לעצמו מקום במשפחה דרך חרדות אלו ובכך מביע את הזדקקותו לכם. אני מציעה שני דברים אחד לתת לו הכרה ולגיטימציה לבקש דברים לעצמו כמו זמן עם אבא , זמן עם אמא ולא דרך גופו. שנית למצוא הזדמנויות שבהם אתם מתייחסים אליו באופן בלעדי ולא דרך מחלות או מיחושים גופניים. אני משערת שזה יפחית את התחושות הפיזיולוגיות שהוא חווה.

שלום רוני

ביטחון עצמי אינו קשור בהכרח לפחדים בלילה ולכן גם חוג מעולה לא בהכרך יפתור את בעיית הפחדים.
אני ממליצה על פנייה להדרכת הורים כדי להבין טוב יותר את המקרה הספציפי של הילד ולחשוב עם איש מקצוע כיצד תוכלו לסייע לו הכי טוב.. נסי להתייעץ קודם עם פסיכולוגית הגן (ללא תשלום) לצורך עזרה והכוונה.

בהצלחה

נ.ב - אני אישית מאד לא מאמינה בטיפול בפחדים לילד בגיל זה שאינו מערב הדרכת הורים. אם יפנו אותך לטיפול מעין זה, המלצתי היא לחשוב פעמיים.

שלום סיגל
זה בסדר שאמרת לילדייך לא לגעת זה באברי מינו של זה. יחד עם זאת חשוב לא להגזים ולא להקרין שיש כאן דבר חמור . הם פעלו מסקרנות ולא חשק מיני. פשוט לאמר להם שלא עושים זאת וזהו.
התשובה היא במינון ובאופן. יש להזכיר את הדברים (אזהרות למיניהן) אך לא יותר מפעם/פעמיים בשנה (במידה ואין סימנים מדאיגים כמובן) ההסבר צריך להיות פשוט ובנימה רגועה ולא מפחידה או מאיימת.

בחני את עצמך לאורך הזמן. אם תרגישי שעברך משפיע על תגובותייך לילדייך באופן שתרגישי שעלול להיות מוגזם, פני לטיפול או יעוץ.
יש בנים שמתביישים בגיל זה,וזה לא נורא שלא מוריד חולצה בחנות. אך אם הדבר ימשיך ותרגישי שפוגע בו בשגרה (למשל לא מוכן ללכת לבריכה כי מתבייש או לא מוכן שחברים ישנו אצלו) אז יש מקום להתערבות וחשיבה נוספת.

בהצלחה

בבקשה תענו לי לא רוצה להזיק לילד שלי.

רבקה שלום,
כמה טוב לבנך ולך שיכולתם ליהנות יחד תשעה חודשים. אני בטוחה שהחוויה החיובית הזו טענה אותו בכוחות וביכולת התמודדות עם השינוי לו הוא נדרש כעת.
התגובה של בנך היא טבעית - הוא מבין שאת נפרדת ממנו ולפיכך חש כי הוא זקוק לך יותר מבעבר. אלו רגשות טבעיים ומובנים, וחשוב לכבדם ולתת לילד את התמיכה והחום המרובים להם הוא זקוק.
לרוב, ההסתגלות לגן בגיל של בנך אורכת מספר שבועות. למעשה רק באמצע ספטמבר לכל המוקדם תחושי כי הוא מרוצה בגן וטוב לו. עוד תופתעי לגלות כמה הוא מסוגל להיקשר לדמויות המטפלות בגן, בנוסף לקשר הטוב שלו עמך.
בהצלחה,
שירי

שלום אורלי

כן, בהחלט יכול להיות גם משהו רגשי, בעיקר שיש לו הסטוריה של פחדים. במידה וזה העניין ניתן לפנות להדרכת הורים קצרה על מנת לקבל כלים להתמודד ולהקל עליו.
אם זאת חשוב קודם לשלול בעיה גופנית שגורמת לסחרחורות
האם התופעה של הסחרחורות מתרחשת רק בבית הסבתא או גם במקומות אחרים. באילו רגעים הוא מתלונן, ברגעי מצוקה או סתם כך?
תשובות לשאלות אלו יעזרו לך לעשות אבחנה מבדלת

בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

אני יודעת שקשה לתת הוראות לרגשות, אך בעיני לא תגובה של כעס היא נכונה וגם לא תגובה של התעלמות. ביתך זיהתה אצלך נקודת תורפה ובכלל כל נושא הגירושים הוא קשה לעיכול לילדים בטח לילדים צעירים. אני חושבת שכשביתך אומרת לך זאת את צריכה להבין מכך דברים אחרים אולי בכך היא מתכוונת לומר לך שמשהו קשה לה , לא טוב לה, שהיא מרגישה לא בטוחה במקומה בטח לאחר הנישואים החדשים. אולי היא מעוניינת לבדוק כמה המקום שלה בבית בטוח ושתמיד תרצי אותה איתך לא משנה מה תאמר ומה תעשה. ואולי היא בודקת כמה את ואביה עדיין עובדים בתאום ובקשר כהורים ושזו החלטה משותפת של שניכם שהיא תגור אצלך. נראה שחווית הגירושים היא פצע פתוח לשתיכן, והכי טוב שתנסי לטפל בעצמך וכך תוכלי להקשיב לקשייה מבלי לכעוס ומבלי להעלב., אלא לעזור לה במצוקתה.

זהורית היי

יש לציין שביתי מרגישה בטוחה בבית והיא מאוד אוהבת להיות בבית והיא מצאה את מקומה בבית.
ביתי ובעלי מסתדרים טוב יחד .

בכל פעם שהיא חוזרת מסוף שבוע עם אבא שלה היא נכנסת מלאה בגעגועים אליי לבעלי לחדר שלה
למשחקים שלה .

והרבה פעמים שאנחנו נכנסות הביתה אחרי יום עבודה היא אומרת שיש לנו בית כייפי

יש לי מין תחושה שהיא הבינה את כל עניין הגירושים והיא פשוט משחקת עם זה איך שמתחשק לה
היא יודעת שהיא פוגעת בי .

יש לציין שהיא חוזרת מאבא שלה היא לא מספרת עליו שום דבר היא עונה לי "לא בא לי לדבר על זה" ואני מרפה ממש לא לוחצת עליה
אבל עליי היא כן מספרת לאבא שלה

אם את מרגישה שזה ניסיון לפגוע בך אז נסי להבין מדוע היא רוצה לעשות זאת? אל תתני לה להעליב אותך אלא ראי זאת כדרך לומר לך משהו שהיא לא יכולה לומר. גם לגבי כך שאינה רוצה לספר על הביקורים בבית אביה אולי חוששת שזה יעליב אותך אם תספר שהיא נהנתה שם. ילדים להורים גרושים סובלים פעמים רבות מקונפליקטים של נאמנות. ככל שהיא תחוש שאת פחות פגיעה ורגישה מול עלבונותיה והצהרותיה היא תאמין בחוזקך הנפשי

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=48 id=link]יחסים, זוגיות ונישואין[/a].

לדנה זה שאת פונה לפה וזה שניסית לשוחח עם אימך מעידים על כוחותייך. הגירושים של אימך ומצבה אינם באשמתך אלא בגלל גבר סוטה שלא שלט ביצריו ואת עשית את הדבר הנכון וכך גם אימך שבחרה להוציאו מהבית להאמין לך ולהגן עליך. מאד יכול להיות שאימך בתקופה קשה וזה יוצא בעיקר עליך. תקופת החופש הגדול היא בכלל גורם לחץ נפשי וכלכלי להרבה הורים בטח אם אחייך קטנים ממך. אולי בגלל שאת הגדולה זה יוצא בעיקר עלייך ולא על האחים שלך . אני מציעה למצוא את אמא בזמן רגוע ושקט אולי אפילו לצאת מחוץ לבית ולומר לה את מה ששיתפת פה בכנות. שאת יודעת איזה קשה זה להיות אמא חד הורית, איזה אומץ היא היתה צריכה כדי להתגרש מבעלה השני וזאת כדי להגן עלייך, איזה חיים קשים והתמודדויות קשות יש לה. את גם מאד רוצה לעזור לה אבל לא בהכל את יכולה. אפשר לחשוב יחד איך לשנות את המצב האופציה לגור אצל אבא לא צריכה להאמר כהקנטה, אלא כאופציה שאולי תקל כלכלית ובעוד רבדים. אופציה נוספת היא פנימיה. יש את מערך הפנימיות של עליית הנוער שמסייעות כלכלית למשפחות שזקוקות לכך. בכל מקרה אל תשארי עם התחושות הללו לבד שתפי את אביו לא במטרה שיתערב אלא שיעזר לך לחשוב מה לעשות. שתפי את יועצת בית הספר או אולי חברה קרובה של אמא שיכולה לתווך בינכן בשיחה.

המון המון בהצלחה ויישר כוח על היוזמה לפנות לפה.

לשאלת מתי הגבול נחצה - כאשר פער הגילאים הוא מעל לשנתיים סקרנות מינית היא טבעית כשהי מתרחשת בין ילדים בני גיל דומה. יתכן שביתך נענית למשחק כי היא אוהבת את אחיה הגדול רוצה לרצות אותו ולא בהכרח מבינה את משמעויות הדברים. גבול שני הוא כשהדברים נעשים בכפייה. וגבול שלישי כאשר ישנן התנהגויות מיניות שאינן תואמות גיל ואז יש לבחון מהיכן הן מוכרות לילד (בקשה למצוץ איבר מין, חדירה וכולי). לגיל של בנך יש לא מעט ספרים והצגות שמדגישות את המסר שברצונך להעביר לו. יש הצגה טובה שנראת נדמה לי גופה של יעל של יעל פרידלר. אפשר עד שתהיי רגועה לבקש לא לסגו את החדר שם משחקים. אפשר גם לשוחח איתו מדוע עולה על אחותו (האם נחשף בטלווזיה או בבית לאקט של קיום יחסים?) יתכן שהוא מוצף מזה וגם הוא אינו מבין את המשמעות וזה מבחינתו ביטוי של אהבה- מה שנכון. אם הם מתקלחים ביחד אולי בשלב זה כדאי להפריד. כשאני קוראת את התשובה שכתבתי לך אני חוששת שהיא עלולה להבהיל אותך יתר על המידה אולי נסחפתי. אני חושבת שקה להתייחס לכך בתשובה קצרה באינטרנט אם תרצי להרחיב אשמח לתת מענה טלפוני

זוהרית,

אני מעלה חיוך על פניי כרגע כיוון שגם אני הרגשתי בזמן שכתבתי את שאלתי שאולי קצת הגזמתי ואני חייבת להודות שקצת חששתי.

תודה רבה על תשובתך המקצועית, אני נהנת מכן כל פעם מחדש- לקחתי לתשומת ליבי וכמובן שאני עם יד על הדופק.

המשך יום נעים

אי שמחה לשמוע שיכלת לקחת מהתשובה מבלי להכנס לפאניקה. שתהיה לך ולילדיך שנה טובה והסתגלות רגועה במסגרות החינוכיות

טוביה שלום,
ראשית יופי שאתה רואה את מעלותיה של בתך.
הפחדים שאתה מתאר הם חלק טבעי מההתפתחות, וילדים (ומבוגרים) נבדלים זה מזה בעוצמת הפחדים ובתוכנם. אם תחשוב על כך מבחינה אבולוציונית, הבת שלך פוחדת ממצבים בהם עלולה להיות סכנה - בריכה בה אין לה שליטה, התקבצות המון וכדומה.
חשוב לכבד את הפחד ולא להכריח אותה לעשות דברים שניתן להימנע מהם (אתם חייבים להשתמש במעלית מן הסתם, אבל אין חובה להיכנס לבריכה הגדולה). במקביל, נסו לחשוף אותה בהדרגה למצבים קלים יותר של הדבר ממנו מפחדת, או להפוך זאת למשחק - למשל במעלית לתת לה ללחוץ על הכפתורים, להיכנס לבריכת פעוטות או לשבת על השפה ולשכשך את רגליה בלבד, וכדומה. כמו כן, כדאי לבדוק האם היא חוששת במיוחד כשהיא עייפה או רעבה, ואז לחשוף אותה למצב המפחיד כשהיא רגועה יותר, וכדומה.
בהצלחה,
שירי

מלי שלום,
אין ספק כי בנך ואתם עומדים בפני תקופה עם לחצים רבים ודאגות. אני חושבת שאתם ההורים, לאור היכרותכם עם הילד, תדעו באיזו מידה הוא עסוק כעת גם בדמותה של המורה החדשה ושל חבריו לספסל הלימודים. נראה לי שכדאי להציע לו את האפשרות ולראות במה יבחר - יש ילדים שישמחו להתחיל את השעה הראשונה עם חבריהם, ובכך יחושו יותר חיבור לכיתה (והדבר אולי גם יעודד את הילדים לבקר במהלך החודשיים הקרובים), ויש ילדים שהביקור הקצר רק יעצים את הלחץ בו הם שרויים, והם יעדיפו להתארגן בניחותא בבית לקראת הניתוח.
בנוסף, דמות המורה היא אכן משמעותית בגיל ביה"ס היסודי, אולם בנך והיא יוכלו ליצור קשר ולתקשר גם לאחר הניתוח, ואני בטוחה שהמורה תחוש מחויבת אליו גם אם לא תפגוש בו ביום הראשון ללימודים. כן חשוב מצידכם ליצור עמה קשר במהלך התקופה בה ישהה בבית ולבקש ממנה לעודד ילדים לבקרו.
בהצלחה ורפואה שלמה,
שירי

שירי שלום
תודה רבה על העידוד. היום היינו בבדיקות טרום ניתוח בבי"ח וגם שם עודדו והמליצו בחום לקחת את הילד ליום הלימודים הראשון ורק בצהריים להגיע לבי"ח לאשפוז.
יש לנו גם בת גדולה יותר, בת 11, שעולה לכיתה ו' ונראה לי שבאמת עדיף לשלוח את שניהם ליום הלימודים הראשון.
תודה מלי

אמנון שלום,
פחדים הם תופעה אנושית מוכרת ונורמטיבית, ויחד עם זאת אצל בתך הם מאוד נרחבים ומשתקים את מהלך החיים הרגיל. לכן כדאי לעזור לה לחזור לשגרה ולחוש בטוחה יותר.
תוכל לעזור לבתך בשלושה מישורים - ראשית, רצוי לעבד את הפחד בשעות היום: לבקש ממנה לצייר מה שמפחיד אותה, לדבר על הפחד ולהקריא ספרים בנושא (כמו "פחדרון בארון"). שנית, חשוב שתארגנו את חדרה בלילה כך שהיא תחוש בו בטוחה, למשל לשים "אבקת קסמים" בקופסא שתהיה איתה, על-מנת לגרש את האובייקטים המפחידים, לישון במיטה עם בובה מסוימת וכדומה. שלישית, זו גם הזדמנות לבדוק בינכם לבין עצמכם באיזו מידה אתם מבלי משים מחזקים את הפחדים של הילדה, ובאיזו מידה מפגינים לידה חרדה ומתח שמעצימים את קשייה.
בהצלחה,
שירי

שלום לימור
נשמע שיש לך ילדה מקסימה אך לא ברורמדברייך האם הבעייה היחידה קשורה לריכוז ארו שיש קשיים נוספים.
על מנת לבדוק את בעיית הריכוז נכון לפנות לאבחון נוירולוגי לצורך הערכת קיומה של הפרעת קשב.
אם ישנם גם קשיים לימודיים או רגשיים יש צורך בהערכה מעמיקה מעט יותר. אני מאד ממליצה לערוך אבחון פסיכודידקטי בכל מקרה. אבחון כזה יכול לתת לך תמונה מקיפה הכוללת תחום לימודי/רגשי/ קשב/ פוטנציאל אינטלקטואלי ולקויות למידה וכמובן האינטגרציה בין כל המשתנים הנ"ל. כך תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע, לקבל המלצות תואמות, לקבל התאמות לביתך בתחום הלימודי (אם יש צורך) ובכלל...

בהצלחה

ליאת גרוס
מודיעין

ראשית לפני שמסיקים מסקנות על היבטים נפשיים (מה שנשמע הגיוני מאד ויש קשר ישיר בין גירושים לקושי רגשי) כדאי ללכת לרופא עור לשלול אסטמה של העור, אלרגיות וכדומה. מאד יכול להיות שזו תגובה לביישנות ולנסיון להתמודד עם כך עיסוק היתר בגירוד מסיח דעתה והוא ניסיון להתמודד עם אי הנוחות. אפשר לומר לה שאם היא מתביישת היא לא חייבת להופיע ולהמחיז היא יכולה לעשות זאת מול עצמה או מול המראה ולא מול אנשים. אם הגירוד הוא לא כזה שפוצע ויוצר גירוי יתר בעור או שמלווה בתלישת שערות אין צורך לטפל בכך ישירות אלא פשוט כשאתה מזהה שזה סימן וביטוי לאי נוחות לברר איתה מה יכול להקל עליה.

לדעתי, עם הזמן (ולא עוד הרבה) הוא יתעקש לזמן נפרד עבורו. בינתיים הוא מתרגש ורוצה בחברתה. זה בסדר. לא צריך להכריח אותו לזמן איכות בלעדי. זה לא סימן לשום דבר מדאיג. ההפך, זה סימן שמרגיש מאד בטוח במקומו במשפחה. תהני מהביחד שהוא מבקש, ומההנאה שלו מאחותו.
תני לזמן לעשות את שלו.

תהני