פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלי
ילד בן 9 שהפחד משפיע עליו כלכך זו באמת בעיה.
זה כבר גיל שיהיה לך קשה לטפל בפחדים שלו ללא עזרה.
נשמע לי שהפחד קשור לפחד לאבד אותך וזה נובע כבר מדברים שיש לבחון יותר לעומק.
איפה האבא בתמונה ? מאיזה גיל הם ישנים איתך במיטה?
אני מציעה לפנות להדרכת הורים. רק בהמשך, אם הפסיכוג ימליץ, ניתן להפנות את הילד לטיפול קוגנטיבי התנהגותי המטפל בחרדות.

בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

נעה שלום,
את מתארת ילדה עם כוחות, שעמדה יפה עד כה באתגרים ההתפתחותיים. נהדר שהיא מגיעה לתקופת השינויים הקרובה עם חוויות חיוביות של עצמה, וגם אתם חווים אותה באופן טוב.
כל השינויים הם מטלטלים, ונראה לי שהם מסודרים מבחינת סדר הזמנים, מהקל אל הכבד. צפויות אל מול כולם תגובות רגרסיביות של הילדה, תלותיות רבה יותר בכם, ומצבי רוח משתנים. כדאי שתהיו מוכנים לכך, תנסו להיות זמינים ותגיבו באופן ענייני להתנהגויותיה. כדאי לקבוע פעילויות קבועות עמה, שלא ישתנו על אף כל ההתפתחויות. למשל - אבא לוקח אותה ביום מסוים מהגן, סבתא מגיעה ביום שני קבוע לבלות איתה, אמא מקריאה לה תמיד סיפור לפני השינה, וכדומה. כל אלו יהיו דברים שתדגישו עבורה שנשארים קבועים וצפויים מראש. כמו כן, כדאי לערב אותה בשינויים הצפויים - לשאול מה היתה רוצה לקנות לחדר החדש שלה בבית החדש, האם רוצה לקחת איתה חפץ מסוים לגן החדש, ולערב אותה גם בהיכרות עם אחיה.
סביר להניח, שכחודשיים לאחר הלידה תחושו שהילדה ואתם מתחילים להסתגל לכל המעברים.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

הילי שלום
יופי שהגמילה ביום היתה מוצלחת ומהירה. כל הכבוד לבנך ולכם. זו התחלה טובה.
לגבי הגמילה בלילה, היא בדר"כ מורכבת גם מרגישות גבוהה של הילד לרמזים גופניים של שלפוחית שתן מתמלאת, ואז הוא מתעורר, אולם גם מהפחתה של כמויות השתיה בשעות שטרם ההשכבה.
לרוב רצוי שלא לגמול ביום ובלילה בבת אחת, אולם כעת שתי האפשרויות שעומדות בפניכם - לתת לו טיטולי לילה ולחזור לגמילת השינה בעתיד, או לגמול בלילה, הן שתי אפשרויות טובות ואין אחת בעיניי שעדיפה על פני השנייה. בהקשר זה, איני רואה סיבה שטיטולי לילה יגרמו לבנך לרגרסיה, כל עוד אתם מדגישים בפניו שהוא לובש אותם בעת שינה בלבד.
בהצלחה
שירי

גם לי יש את אותה הבעיה עם הילד שלי בן 7\ האם קיבלת תגובה ?
מה עלי לעשות?

למה לא עונים לי? תודה.

שרית שלום,
אין תשובה חד משמעית לשאלתך. מצד אחד, חשוב שבתך תבין שאת קובעת את החוקים בבית ותציית לך. מצד שני, יש כל-כך הרבה מוקדי עימותים בין הורים לילדים, שאם מצאת "פטנט" לדחות בקצת זמן את העימות בתחום זה, זה לא ממש משמעותי להמשך ההתפתחות. אישית כל פתרון נראה לי מתאים, במיוחד לאור העובדה שגם גזירת ציפורניים בעת השינה היא זמנית כיוון שבגיל מסוים בתך תתעורר מכך.
שירי

שלום לך
סודות במשפחה זה דבר פסול ובעייתי. אין שום סכנה בזה שידעו שמאומץ, ולכן אין סיבה לא לספר. יום אחד זה יתגלה ולכן עדיף עכשיו .אם זה יתגלה במקרה או בגיל מבוגר יותר ילדכם יאבדו בכם את האמון. כמה שתעשי מזה סיפור, זה יהפוך לסיפור.
ספרו להם ועיברו הלאה. זה לא כלכך שייך אליהם.
האם הההורים המאמצים מתפקדים כסבא וסבתא פעילים? מה הם אומרים על העניין?

בהצלחה
ליאת

לא התייעצנו עימם כיוון שזה נושא רגיש אצלם

סודות במשפחה זה מתכון לאסון בהמשך. במקרה הנוכחי גם אין סיבה הגיונית לשמור בסוד.
נשמע שיש הרבה רגישות סביב האימוץ גם אצל בעלך וגם אצל הוריו המאמצים. כדאי אולי לדבר על הדברים איתו ואיתם, אולי אפילו בעזרת איש מקצוע, על מנת לנקות קצת את השטח ורק אז לספר לילדים. מצד שני, אל תחכו הרבה, ככל שהם יגדלו, זה יהיה יותר מורכב.
כדאי לשוחח עם בעל מקצוע לפני שתדברו איתם,
באיזה גיל הוא אומץ ? האם גם ממנו שמרו את נושא האימוץ בסוד עד גיל מאוחר ?

סודות במשפחה זה מתכון לאסון בהמשך. במקרה הנוכחי גם אין סיבה הגיונית לשמור בסוד.
נשמע שיש הרבה רגישות סביב האימוץ גם אצל בעלך וגם אצל הוריו המאמצים. כדאי אולי לדבר על הדברים איתו ואיתם, אולי אפילו בעזרת איש מקצוע, על מנת לנקות קצת את השטח ורק אז לספר לילדים. מצד שני, אל תחכו הרבה, ככל שהם יגדלו, זה יהיה יותר מורכב.
כדאי לשוחח עם בעל מקצוע לפני שתדברו איתם,
באיזה גיל הוא אומץ ? האם גם ממנו שמרו את נושא האימוץ בסוד עד גיל מאוחר ?

כסיסת ציפורניים יכולה להיות ביטוי נורמלי לחרדה שנוצרה בעקבות נסיעתכם(זה לא אומר שלא טוב שטסתם). נשאלת השאלה האם הילד נמצא עדיין באיזה סוג של חרדה ולכן ממשיך(ואז צריך להבין את הבעיה ולחשוב איך פותרים אותה) או לחילופין שהדבר פשוט הפך להרגל.
במידה ומתנהג, ישן ומשחק נורמלי כנראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה. במידה וכך נסי להעלות את רמת המוטיבציה שלו להפסיק את ההרגל . ניתן בהחלט לתת פרס קטן על כל חצי יום שהצליח לא לכסוס ציפורניים, פרס בינוני אחרי 3 ימים ופרס ממש גדול (כמו לנסוע עם אמא למקום שאוהב למשל) לאחר שמפסיק עם זה לגמרי. חזקי אותו על הצלחות.

אשמח להתעדכן
ליאת גרוס

תודה על תשובתך בקשר לכסיסת ציפרניים.אנו הורים ל4 ילדים כאשר בננו הצעיר בן 4.5 בכל פעם שאנו יוצאים לסוף שבוע בלעדיו או לחול מגיב דיי קשה במקום שנמצא. אני עושה לו הכנה מדברת מסבירה הוא מבין מקבל את הסבריי בצורה מאד בוגרת .לדוגמא לפני שבועיים נסענו לחול לשבוע עם הגדוליםוהסברתי לו שישאר אצל מש מוכרת וילדים שמכיר (עם אחותי וילדיה)בבקר לקח תיק בעצמו וארז חלק מהפריטים ונראה בוגר ביותר.נישק אותי רבות במהלך היום ונפרד ממני ללא בכי בכלל. אך כשאני מדברת איתו מחול אני נתקלת בהתנגדות ואחותי סיפרה שבהתחלה התנהג אליה באלימות מסוימת. כשחזרנו החל לדבר כמו תינוק. מה עושים?באיזה גיל מומלץ לעזוב ילד לפני נסיעה?ומה לעשות שזה יעבור בשלום?

שוב שלום לך
ילדים שונים מגיבים אחרת על נסיעת הורים. אי אפשר לדבר על גיל מתאים. לדעתי אם מדובר על ילד שאינו יונק, אשר נשאר עם אנשים אותם מכיר ומטפלים בו היטב, ולא מדובר על נסיעה של יותר מ4-5 ימים, זה בסדר.
במקרה של הבן שלך, ייתכן שהדבר קשור להיותו הצעיר והמפונק בבית. ממש סתם ניחוש אולי מווטעה לחלוטין.האם הוא תלותי גם בשגרה ביחס לאחיו הגדולים ולחבריו. אם כן, הייתי מתמודדת עם זה וכך, באופן עקיף גם מכינה אותו לנסיעה הבאה. חשוב לבחון מה קורה איצתו בלי קשר להעדרויות שלכם.
בגדול נשמע לי שאתם עושים הכל נכון. אולי כדאי לשקול לא לשוחח עימו בטלפון כשאתם בחול. זה מציף אותו שוב ושוב. יחד עם זאת, אם באמת סובל, ניתן לשקול, במקרה שלו, להמעיט בנסיעות ולחכות עוד שנה-שנתיים.

בהצלחה

שלום רינה
קודם כל אני רוצה לספר לך(כאמא לשתי תאומות שמכירה הרבה תאומים נוספים) שתאומים זה קשה עד גיל שנתיים ואז זה מתחיל להיות תענוג.בטח לא פשוט לך כאם חד הורית, אבל קחי עוד נשימה ותראי שהיתרונות עולים על החסרונות. עם זאת, יש צורך בהרבה מודעות למלכודות שבגידול תאומים ומומלץ להשתתף בקבוצת הורים לתאומים, לקרוא או ללכת מידי פעם ליעוץ.
לגבי שאלתך. התנהגותו עלולה להעיד על סוג של מצוקה שאנני יכולה להעריך מהי אך כדאי לנסות להבין ולטפל.עם זאת זיכרי כי הבעייה יחסית שכיחה ולרב נפתרת . כשמתחיל לדפוק את ראשו אסור להיבהל ולתת לו מיד את מה שרוצה. כך ילמד שהשיטה עטבדת וימשיך. . צריך להרים אותו עד שנרגע או לתת לו כרית ולאמר לו בקול תקיף אך רגוע "אתה יכול לדפוק את הראש בכרית אבל לא בקיר/רצפה" תדאגי שתמיד תהיה כרית , ספה, או מזרון בסביבה ווהסבירי לו מה מותר ומה אסור. דווקא כשנרגע תחבקי ונסי לספק לו תחליף למה שרצה.

מה דעתך?

ליאת גרוס
מודיעין

פעלתי כעצתך ועכשיו הוא קצת חושש לעשות זאת...
תודה עבור העצה

נוי יקרה שלום
המצב בו את נמצאת באמת אינו פשוט. קשה לראות את ההורים במצב כזה, ועוד יותר קשה להיות באמצע.נשמע לי שאת מצליחה להיות באמת חזקה ולא להרגיש שאת חייבת להיות נאמנה לאחד על חשבון האחר. חשוב שתביני לחלוטין שזה לא קשור אלייך, ושאת לא חייבת להיות קרבן בגלל הטעויות שהם עשו. אני מציעה שבכל זאת תאזרי אומץ ותבהירי שנמאס לך לשמוע את ההערות המגעילות שלהם זה על זה. כל פעם שיתחילו תגידי שאת לא מוכנה לשמוע ושלא יערבו אותך. יש לך לגיטימציה מלאה לבקש את זה. כנראה הם לא מבינים עד כמה זה מפריע לך וחשוב שתגידי את זה .זכותך!
נכון שהאהבה של הורייך נגמרה, וזה מאד עצוב. כרגע הם בוחרים להמשיך לחיות יחד ממניעים שונים, וזה בסדר גמור. . רצוי שתשלימי עם המצב ואל תפתחי ציפיות.תעשי הכל כדי לא להתערב ולא להיות באמצע. עד כמה שניתן , אל תתני להם להשתמש בך זה נגד זה. פשוט תצאי מהתמונה.
אל תשכחי שכל אחד מהם מאד מאד אוהב אותך. וזיכרי שחלק גדול מהנישואים כן מצליחים והאהבה היא לא תמיד עניין של גיל. אל תאבדי את האמון באהבה שאת תמצאי יום אחד. עוד דבר, . היום זה נראה לך רחוק אך עוד כמה שנים תצאי מהבית ותתחילי את החיים שלך בחוץ.
בנתיים תחזיקי מעמד

ליאת

שלום לאב הדואג
קודם כל רצויי לבדוק אם בדר"כ הוא חסר ביטחון בחברת ילדים או שלפעמים כן ולרב לא. לא כדאי לעשות הכללות ולהתחיל לדאוג. זה בסדר להיות לפעמים קצת חסר ביטחון אחרי דחיה, כל עוד זה לא מאפיין את התנהגותו השגרתית.
שנית, יכול להיות שפשוט לא רצה יותר לשחק עם הילד הזה שבאמת התנהג לא יפה ושהוא בחר ללכת מתוך מקום של כוח ולא של חולשה.
במידה והדבר אכן נבע מחולשה , מה ניתן לעשות?
ראשית, לא לשדר לו שאתה מאוכזב ממנו ומצפה שיהיה יותר גבר. נסה לבדוק איתו מה הרגיש ולחשוב ביחד איתו על תגובות אחרות בהן יכל לבחור. נסה שהוא יעלה לפחות רעיון אחד משלו. תשתדל שירגיש שאתה מבין אותו ומנסה לחזק אותו. תשדר לו מסר שאתה סומך עליו ושבכל מקרה מי שלא רוצה לשחק איתו מפסיד.תן לו לגיטימציה לבחור את מי הור רוצה כחבר.
שוחח עם האם, האם גם היא מודאגת?


בהצלחה
ליאת

זה ממש לא מקצועי להתעלם מהודעה !

שלום לך אמא
בתך בת הארבע שהיא בת יחידה כרגע בתא המשפחתי,תרכוש בטחון עצמי מתוך אוסף חויות טובות
ומאופן התגובה, בעיקר של האנשים החשובים והקרובים אליה ,ז"א מהוריה אמא ואבא או כל דמות מטפלת אחרת בסביבתה.ולכן כאשר בתך עושה משהו טוב הכי קטן (לשים לב לפרטים הקטנים),
שבחי אותה והזכירי לה איזה ילדה נהדרת היא בעקבות אותה תכונה נהדרת שלה,כמובן הכל בהתאם לגילה הרך.לפעמים אנחנו ההורים שוכחים שמדובר בילדים קטנים,אומנם חכמים אבל עדין בתחיל ת חייהם ועיצוב "העצמי" שלהם.
וכאשר מתרחש אירוע שהיא בוכה או נעלבת אין צורך להרבות במילים וביתר התעסקות,חשוב שבתך תבחין שאינך נבהלת מתגובתה ,מחבקת אותה אליך בחוזקה .לפעמים ילדים דרך העלבות או בכי היסטרי מצליחים לקבל את תשומת הלב שלה הם זקוקים,ויחזרו על דרך התנהגות זאת כדי לקבל את הצורך שלהם לאהבה.לכן חשוב לפרגן ולשבח ללא פחד באירועים טובים על מנת שתפנים את החויות הטובות ולהכיר את עצמה דרכן.
אנחנו ההורים המראה של הילדים!
זיכרי זאת יקירה,חופש נעים ובטוח!
סימה וינטראוב-מטפלת ב"שיטת אלבאום" ופסיכותרפיה גופנית לילדים נוער ומבוגרים.
050-9884881

שלום אנונימית יקרה
את נמצאת בגיל בו כולם מתעסקים רבות בצורתם החיצונית (בעיקר בנות) וכולם חושבים שהם מכוערים. תאמיני לי שגם החברות שאת חושבת שהן יפות, מרגישות לעיתים קרובות כמעוותות או מכוערות. ככה זה הגיל הזה. אין הרבה שאני יכולה לאמר שישנה את תחושתך.
אני רוצה באמת להציע לך להתייחס לכל הנושא הזה בפרופורציות. מסתובבים בחוץ בנים רבים מאד עם טעמים שונים ומגוונים. ברור ובטוח שיש כמה שחושבים שאת יפה. יש בטח גם אחד שחושב שאת הכי יפה. אם לא תצאי לא תפגשי אותם.
עוד דבר, שאת בטח יודעת ומעדיפה לשכוח כרגע, זה שלא חייבים להיות הכי הכי יפיפיה מכולם בכל רגע נתון. יש לגיטימציה גם להיות מספר 2 או 3 או 4. באמת שכן... ושיופי הוא לא הדבר הכי חשוב.
בגיל 16 את הכי יפה שיש. אז תחייכי לעצמך בראי. קרצי קריצה, וצאי לכבוש את העולם.

תהני
ליאת

נ.ב - בשיחה רצינית, בקשי מההורים לא לרדת עלייך בנושא כי את בתקופה קצת רגישה . הם לא ממש מבינים את זה. הם פשוט יודעים שאת יפה ...

אחד בדברים הכי קשים להורה זה כשמעליבים את הילד שלו. בעיקר בתחום שרגיש גם להורה.
טוב את עושה שאת לא חושפת את רגשותייך.
אין כאן מקום לגישור. זה לא מאבק זה עלבון, וזה מעליב.נשמע שהיא באמת מדהימה וחשוב שתדגישי בפניה את נקודות הכוח שלה. כאשר מספרת שאמרו לה שהיא שמנה , תגידי לה , אז מה אבל את ...... הציעי לה לחשוב על כל הדברים בהם היא חזקה במקום להתרכז בעלבון. כמו כן, רצוי שפשוט תתרחק מכל המעליבים שאינם ראויים לחברתה.
שדרי לה שאת סומכת עליה שהיא מסוגלת להתמודד ושמי שרוצה להגיד, שיגיד.הראי לה מקרים שכבר אמרו לה והיא הצליחה להתגבר ולצפצף. תנחי אותה להתנהג כפי שהתנהגה במקרים אלו כי הנה היא הרי יכולה.

מה דעתך?

.

שלום לדודה המודאגת
נשמע כאילו בנוסף לבעיות ההתנהגות קיימת גם חרדה מעוצמתה שלה ותחושה שאינה שולטת על עצמה ואין מי שיכול לעזור לה לשלוט על עצמה. זה נורא מפחיד ילדה בת 5.היא מפחדת שתפגע באחותה וחשה כי עליה להעניש את עצמה. זוהי חוויה של מצוקה חזקה שעלולה להחמיר עם הזמן. ההתערבות לא צריכה להיות בהסברים מולה, אלא קודם כל מול ההורים שלה. יש מקום להדרכת הורים דחופה על מנת להבין טוב יותר את הדינמיקה, את תגובתם להתנהגותה וכו'. ניתן לסייע להם להבין ולהתמודד באופן שישנה את תחושת הילדה, ישפר את התנהגותה, ויפסיק את התגובה שתארת.