פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ברכה
קודם כל חשוב להבין לאילו קשיים רגשיים אורגניים התכוונה. במקרה של אבחנה כזו נכון לפנות לקבל חוות דעת שנייה ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר, בטרם מתקדמים הלאה.
האם ניתן להתגבר על כך עם הטיפולים שציינת ? חשוב להבין על מה מדובר, ולמצוא איש מקצוע שאתם סומכים עליו ומכיר את הבעייה על מנת להתייעץ עימו. לא ברור לי אם מדובר על בעיה נפשית? האם תוכלי לפרט קצת יותר?

אני נואשת לתשובה לא עניתם לי בבקשהההההה הבעיה החמירה שגיסתי פשוט מרחיקה את הילדה שלה מהבת שלי ואני חושבת שזו טעות כי הם הרי מעבר לחברות גם מישפחה דיי קרובה

שוב שלום סופי
רק עכשיו אני רואה את ההמשך ומגיבה.
אל תתרגשי מגיסתך. התנהגותה טבעית למרות שמוטעית. קל לה יותר להאשים את הבת שלך מאשר את הבת שלה. והיא מודאגת. תזרמי איתה ואל תקחי את זה אישי.חשבי מה את היית עושה ומרגישה במקומה.
תני לה זמן להרגע. עוד כמה שבועות תשוחחי עימה שיחה אישית הסבירי לה שהענין טופל.תראי שזה יסתדר...
הכי חשוב שבתך לא תרגיש דחויה. ולכן גם לה עדיף לא להיות בקרבת גיסתך בתקופה זו.

שלום סופי
אין מה להילחץ אבל יש מה לעשות. התנהגותה של בתך אינה חלק מסקרנות טבעית תואמת גיל אלא תוצאה של תכנים שראתה ושאינה אינה יכולה להתמודד עימם בגילה.
ראשית חשוב להסביר לה שזו אינה התנהגות המתאימה לבנות בגילה וכי אסור לה לעשותה שוב. לא נכון להציג את ההתנהגות כמגעילה או מלוכלכת (על מנת שתוכל להנות ממנה בעתיד) אך להדגיש כי היא אסורה ואינה מתאימה לבנות בגילה. יש לעקוב אחרי התנהגותה בהמשך ולא להשאירה עם חברות ללא השגחה של מבוגר או עם דלתות סגורות.
במידה והיא מפסיקה, אינה עסוקה בתכנים מיניים או התנהגויות מיניות במשך היום, אינה מראה סימני מצוקה, וממשיכה למלא את חייה בתכנים התואמים לגילה, ניתן לעזוב את העניין ורק לוודא שאין לה גישה לסרטים מסוג זה!!! אם היא חוזרת לשגרה מלאה אפשר להפסיק לדאוג ורק להישאר עם האצבע על הדופק.
לעומת זאת, אם למרות בקשותייך ממשיה בהתנהגות זו או אינה מתפנה לשגרה נורמלית, יש לפנות להתייעצות וטיפול.


בהצלחה

ראשית אני מודה לך מאוד על התשובה זה באמת מעמיד אותי על הקרקע ישר כוח על הזמן לענות לכולם תבורכי .....השאלה שלי זה מחייב שהיא ראתה כי עד כמה שחקרתי ונברתי היא ממשיכה להגיד שהיא לא ראתה בשום מקום....זה מאוד מדאיג אותי אים זה חייב להיות משהו שהיא ראתה אני מתחילה לחשוד בכולם והפחד שלי גובר לא להשאיר אותה עים אף אחד ולא אצל אף אחד בכל אופן אני כן יהיה במעקב ואני אתייעץ איתך לגביי המהלכים שוב תודה רבה רבה רבה .....

שלום נועה יקרה
אני משוכנעת שכוונותייך הן הכי טובות בעולם אבל לדעתי את עלולה להשיג את ההפך.
אלו הימים שלו עם הילדים. זה קשה אבל חשוב שתתני לו זכות מלאה להחליט איך ועם מי הוא רוצה לבלות את הזמן הזה. הם גם הילדים שלו. מותר לו. ואם את רוצה באמת לטובת הילדים, אסור לך להתערב. ויותר מזה, אל תדברי עליו או אליו רעות בנוכחות הילדים. כבדי אותו ואת העדפותיו. אלו השעות שלו.
חשוב שהילדים לא יחוו אבא מסורס. חשוב שלא יתחלקו לשמנים (כמו אבא) או רזים (כמו אמא). זהו כבר מאבק על נאמנויות וזהויות ולא על אכילה ובריאות. את רואה את זה?
אני מאמינה שלא אצליח לשכנע אותך בדעתי בכמה שורות בפורום, ושבטח תעדיפי לבטל אותי מאשר לשנות את עמדתך.ובכל זאת, חישבי על זה... תתיעצי....
תוותרי קצת על שליטה ותרויחי שקט נפשי וילדים בריאים יותר בנפשם.
תני לו....

מקווה שעזרתי

ליאת

שלום ענת
בהחלט יש אפשרות לייעוץ כמו שאת מבקשת. נכון שלא כל פסיכולוג יעדיף כזה טיפול. אבל יש בהחלט כאלו שכן. חשוב להבין כי מדובר על ייעוץ ולא על טיפול, אך במקרים רבים זה בדיוק מה שמתאים ונכון.
נראה לי שפסיכולוג חינוכי, או אפילו איש מקצוע העוסק בהדרכת הורים יוכל להיות הכתובת. הגדירו בטלפון שלפני בדיוק מה המטרה. במידה ולאחר הפגישה הראשונה יחוש כי אין צורך בטיפול מעמיק, סביר שיסכים עם בקשתך.
נסי

בהצלחה

ליאת גרוס
מודיעין

שלום אודליה
ייתכן מאד שדווקא העובדה שאת "כל כך מתאמצת לפנק ולדבר ברוך ולתת לה כל מה שהיא מבקשת " היא הבעייה, והגורם להתנהגותה. בעיקר כשאת אומרת שמעליבה אחרי זמ איכותן משותף ולא אחרי אינטראקציה שלילית.
מציאת האיזון הנכון בין הצבת גבולות והקרנת סמכות, לבין פינוק ונתינה, אינו פשוט. התנהגותה כלפייך מעידה כי אינך פועלת על פי האיזון הנכון. נראה לי כי הדרכת הורים יכולה בהחלט לסייע.
. מצב שילדה בגיל זה מרגישה שיש לה כלכך הרבה כוח על אמא שלה אינו בריא. אני מאד ממליצה לפנות להדרכה מקצועית

בהצלחה

ליאת גרוס
מודיעין

להורי השובבות,
השובבות של בנותיכם מובנת, וההנאה שלהן לאחר את שעת השינה עוד ועוד מוכרת גם לנו המבוגרים. חשוב שאתם תחליטו ביניכם מהי שעת השינה הרצויה בעיניכם ונראית לכם הגיונית, ולפיכך תנהלו את המתרחש בבית.
קיימים שני מרכיבים שחשוב להקפיד עליהם עם בנותיכם: ראשית, כדאי לדאוג שהן יגיעו לשעת השינה עייפות, כלומר לאחר פעילות אחה"צ, ארוחת ערב ממלאת, אמבטיה ארוכה ומעייפת וכדומה. לאחר מכן, יש להקפיד על הטקס שיצרתם, ולאחל להן לילה טוב.
המרכיב השני, החשוב לא פחות, הוא הסנקציה בה תנקטו במידה והגבולות יופרו. רצוי לשוחח עם הבנות טרם ההשכבה ולהסביר להן שמעתה אינכם מרשים להן לצאת מהמיטה לאחר השינה, מלבד הליכה לשירותים. חשוב להסביר להן את הרציונל בשנת לילה ארוכה - כך יהיה להן כוח למחרת לשחק, מי שלא ישן כואב לו הראש והוא עלול ליפול ולהיפצע, וכדומה בשפה שמתאימה להן ובתחומי העניין שמעסיקים אותן. לאחר שתסבירו את חשיבות השינה, עליכם גם להסביר באיזו סנקציה תנקטו עם מי שלא תמלא אחר הכללים ולא תלך לישון. אפשר לנסות למנוע את הקימות האפשריות בהכנת כוס שתייה ליד כל מיטה. לאחר מכן, עליכם להיות מספיק נחרצים ועקביים, בהחזרתן מיד למיטה ומתן תגובה כשצריך. ילדים לרוב לא מגיבים לאיומים בעונשים, אלא לתגובות עצמן. ככל שתהיו יותר אחידים בתגובותיכם, החזרה לשגרת השינה תהיה קלה ומהירה יותר.
בהצלחה,
שירי

רוית יקרה,
המצב שאת מתארת הוא בעייתי ביותר וחשוב שייפסק באופן מיידי!!
עבור ההתפתחות התקינה והבריאה של ילדים, חשוב שהם יפנימו גבולות הגיוניים, ויבינו שההורים הם קובעי המדיניות בבית ובעלי הסמכות. אני ממליצה שאת ובעלך תיעזרו במהרה בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים, במטרה להעצים אתכם. תוכלו להיעזר גם במרפאה ייחודית להשבת הסמכות להורים, במרכז שניידר לרפואת ילדים.
המצב הנוכחי לא פוגע רק בכם, אלא הוא הרסני עבור התפתחות בנכם.
בהצלחה,
שירי

לאמא שלום,
כדאי לבדוק ראשית עם רופא הילדים, אם יש משהו פיסיולוגי ברקע - גרד ביד, קושי בויסות חושי וכדומה. במידה ונשללת בעיה גופנית, כדאי לנסות להסיח את תשומת הלב של הילד מהיד ולעניינו בפעילויות אחרות. לא הייתי ממקדת את תשומת הלב בהגבלת המגע ביד, אלא לעורר תשומת לב לאיזורים אחרים בגוף ובעולמו בכלל.
במידה והבעיה נמשכת, תוכלו להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, בשילוב הדרכת הורים. בהצלחה,
שירי

יש לי ילד בן 7.5 שמלקק את קצות האצבעות ידיו מלבלי לשים לב תופעה זו נמשכת למעלה מחודש ניסינו לשאול ולבדוק מאין זה נובע אך ללא הצלחה , לפני כמה ימים המורה יזמה איתי שיחה בנושא הזה הסבירה כי התנהגות זו לא הולמת ומרתיעה אותה ואת הילדים ,
מה אליי לעשות בכדי שהתופעה הזאת תפסיק , עלי לציין ששנה שעברה היה לו תופעה של אכילת בגדיו וזה הפסיק , אבקש בכל לשון של בקשה את עזרתכם .

שלום ליזי,
התשובה שענתה ד"ר שירי שדה שרביט לפונה שלפנייך נראית לי מתאימה מאוד גם למקרה שלכם.
ראשית יש לפנות לרופא ולבדוק האם יש עניין פסיולגוי כלשהו, יכול להיות שיש עניין של חסך תחושתי בחלל הפה, אולי כדאי להתייעץ גם עם מרפאה בעיסוק בעניין.

דריה שלום,
לפי המידע שמסרת, עולה בי תחושה שהציפיות שלך מבנך הן לא תמיד מציאותיות, ותואמות לגיל מבוגר יותר מכפי גילו. ילדים בגיל של בנך, פעמים רבות שקועים בעולם משלהם ולא עונים מיידית לפניות אליהם. כמו כן, לרוב, העניין שלהם בחוברות עבודה הוא מועט, והם מבכרים פעולות אחרות. כשקראתי את דברייך תהיתי באיזו מידה את שמה בבית דגש על פעולות "לימודיות" ומצפה לשיתוף פעולה רב מצד בנך, והוא חש בכך ומתנגד לכך. זאת לעומת התפקוד התקין שלו בגן. לילדים (כמו למבוגרים רבים) יש התנגדות לקבל ידע דרך "עבודה", ותכנים רבים שאת רוצה שיידע - ניתן להעביר לו בדרך שהיא יותר משחקית ולאו דווקא תוך כדי ישיבה על כסא והקשבה/מילוי הוראות מדויקות. כדאי להשתמש יותר בדמיון להקניית התכנים.
לגבי הגמילות (ממוצץ ומחיתול), האחריות היא שלכם לעזור לילד בגמילה. ילדים לא רואים ערך רב בפרידות - מההורים בגן, מהחיתול ומהמוצץ, או מהרגלים אחרים שעזרו להם בעבר. חשוב לבנות מערכת של תגמולים שתעודד את הילד להיגמל, ולשבח אותו על הצלחותיו. פספוסים של 3-4 פעמים בלילה הם גבוהים, ורצוי לתת לילד לשתות הרבה במהלך אחהצ, וכשעה וחצי לפני השינה למעט ככל שניתן בשתייה.
בהצלחה,
שירי

הילה שלום,
המעבר מהקרבה הגופנית אליכם, להירדמות במיטתה, הוא מעבר שמרבית הילדים מתקשים לעשותו, וזקוקים לעזרת המבוגרים בכך. הרדמה טובה והרגלי שינה טובים, מחייבים ארגון של אחר הצהריים שלכם - כדאי לוודא שהילדה מתעוררת משנת הצהריים (השינה האחרונה שלה) עד ארבע בערך, ורצוי גם מוקדם יותר; אחרי ארוחת ערב טובה, תרחצו אותה באמבטיה משך זמן ממושך - אפשר להשתמש במשחקים, צבעים, קופסאות למים וכדומה. לאחר מכן, כדאי שיהיה טקס שינה קבוע - הנקה, ואחריה סיפור כשהיא כבר במיטה. אפשר לשיר שירים, לחבק בובה, לשחק משחק אצבעות וכדומה - דברים שהם לא מעוררים אלא בכיוון של הרדמה. עדיף שבעת ההרדמה יהיה הורה אחד בלבד יחד עמה. ילדים רבים מקבלים יותר את הצורך בשינה כשהם עוברים עם ההורים בבית ומכבים אורות מיותרים, ו"מברכים" בלילה טוב חפצים שונים.
אולם יחד עם כל האמור לעיל, עדיין צפויים התנגדות ובכי מצד בתכם. חשוב להתייחס לכך באופן ענייני, לברך אותה בלילה טוב ולצאת מהחדר. אצל ילדים רבים, מצליח איזון בין ההורים בו האם מרדימה, ואח"כ אבא הוא זה שנכנס לחדר במידה והילדה בוכה, ומרגיע אותה, עדיף ללא הרמתה מהמיטה. אני מאמינה שתגלו מה עובד אצלכם, אפילו לקרוא ספר ליד הילדה, בלי אינטראקציה איתה, בימים הראשונים.
הבניית ההרדמה והמעבר להירדמות במיטה אורכים לפחות שבועיים, ולכן עליכם להיות מוכנים לכך ולהפגין אורך רוח.

לגבי גמילה מהנקה, נראה לי שהמקום להתחיל בו הוא ההחלטה שלך האם את מעוניינת לגמול את בתך ולסיים את ההנקה, או שלא. כשתחפצי לסיים עם ההנקה, תוכלי להעביר אותה בהדרגה לבקבוק עם תחליף חלב או חלב פרה, ולהגביר את השימוש במוצץ.
בהצלחה,
שירי

שלום רוני
אני רוצה לקוות שהילד צועק כך כי אינו מצליח לבטא עצמו בדרך אחרת, וכשיתחיל לדבר , הצעקות יפחתו. בינתיים כדאי לעשות שני דברים במקביל: הראשון הוא לחבק אותו באופן מרגיע אבל לאמר לו שעד שלא מפסיק לצעוק הוא לא מקבל, שירגע ואז ננסה להבין מה רוצה.. והשני הוא לנסות לתקשר איתו בניחושים כלומר לשאול אותו, אתה רוצה את זה או את זה? לבקש ממנו להצביע על מה שרוצה,כך שירגיש שהוא מצליח להסביר מה רוצה בדרך זו, יותר טוב מאשר דרך הצעקות.
העובדה כי גם בבית הוא צועק ככה, עלולה להעיד כי הקושי יותר ממשי. גם השינה בלול אולי מעידה על סוג של חרדה. קשה לדעת.הציעי לאם לפנות לייעוץ (אפילו בטיפת חלב).

תחזיקי מעמד
ליאת

הדיאלוג הזה מצליח להשנות כשלהורה יש רפרטואר של פתרונות יצירתיים למצבי קונפליקט. כמו כן יש היררכיה של ענישה שהיא ידועה וברורה מראש ולא נאמרת ברגע של חוסר אונים וכעס של ההורה.
איך תוכלי להרחיב מגוון של פתרונות למשל נסי להבין מדוע ילדך נהג כמו שנהג, אולי משועמם, אולי אחיו לא התנהג אליו יפה וזה גרר התנהגות מסוג זה. כמה את פנויה להבין מדוע הוא עשה זאת ולנהל איתו שיחה מה יכול לסייע לו לא לחזור על התנהגות זו. כך ילד יחוש שאינך מנסה רק להפעיל סמכות מענישה אלא את מנסה להבין אותו ואת קשייו ויחד איתו מנסה לעזור לו בקשיים שלו.

החיבור שאת עושה בין ההריון לבין ביעותי הלילה הוא בהחלט חיבור אפשרי. ידוע שלילדים אלו חלומות זוועה על היותם תוקפניים עד רצח כלפי האח שעומד להוולד וכלפי ההורים. חלומות אלו כל כך מפחידים עד שהם נמחקים מהזכרון ונשארת רק חוויה של אימה . חשוב מאד ללוות אותה להרגיע אותה , כך שתוכל לחזור לישון ובזמני עירות בהחלט לתת לגיטימציה לחששות שאולי יש לקראת הלידה, וכן לגיטימציה לקנאה או כעס. כמו כן כדאי להדגיש שחלומות אינם מתגשמים וקורים רק בגלל שחלמו אותם וחלום אינו הופך למציאות רק בגלל שהוא נחלם.
אם תרצי לקרוא עוד בתחום יש את האתר של פרופ' אבי שדה על הפרעות שינה ושם יש תיאור של ביעותי לילה.

כדי לא להדביק על הילד שלך הייתי מציעה לך לקחת לעצמך מספר ימים שבו את ובעלך מתצפתים על הילד כך תוכלו ללמוד יותר על אופי ההצקות וכך תוכלו לעזור לו יותר. למה כדאי לשים לב בתצפית (כדאי שכל אחד מכם ירשום לעצמו בנפרד במחברת את ההתנהגויות).

השאלות שצריכות להשאל:
1. באיזה זמן במהלך היום הוא מציק.
2.למי מבני הבית הוא נוטה להציק.
3. מה קדם להצקה
4. מה לדעתך הרגש שהוא מרגיש לפני ההצקה- שעמום, בדידות, חוסר תשומת לב, פחד, כעס, קנאה, עלבון, השפלה וכולי.

כאשר תמפו את המצבים בהם הוא נוטה להציק תוכלו לעזור לו למצוא דרכים נעימות יותר להביע את עצמו ולא להציק

האם את יכולה להבין מה עורר או הגביר חרדה זו-ז ה יכול להיות מעבר של מסגרת חינוכית או של מקום מגורים, אובדן של מישהו יקר, העדרות ,שלך, חוסר פניות רגשית שלך כי את עסוקה באיזשהו משבר אישי משלך והיא מרגישה אותך אחרת. חשוב להבין מה הגורם שהגביר זאת כדי לנסות העניק לה בטחון שוב באזורים אלו. הכל מקרה חשוב לחשוב יחד איתה מה יגביר את הבטחון שלה- שעון שמראה באיזו שעה את חוזרת. אפשרות לשוחח במהלך היום בטלפון. תמונות שעושים ומחליפים במשך היום, חפץ מוכר שמרגיע וכולי. להכין אותה מראש לא להעלם לה ולא לברוח גם אם הפרידה כרוכה בקושי. לעמוד בהבטחות בזמן שהבטחת להגיע