פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אין סיבה להלחץ כיוון שיתכן שהיא ילדה עם טמפרמנט עירני שמתבטא בתנועתיות יתר (במיוחד מרגעים שדורשים ממנה רגיעה מוחלטת כמו הצגה). אם את בכל זאת מודאגת שאלי את הגננת כיד היא מתפקדת במהלך היום בגן, כיצד היא חווה אותה בפעילויות השונות המובנות והחופשיות. זהו גי שעוד יש תהליכים של בשלות נוירולוגית ולכן התזזתיות של היום עוד יכולה להשתנות בעתיד לתנועה יותר מווסתת ובשליטה.
אפשר גם לראות את זה קצת אחרת ביתך עם תשוקה עזה לחיים עד שלא רוצה להפסיד דבר ורוצה להנות מהכל.

שתפי את האם או האב בהתנהגויות אלו ובחששות שלך כדי שישוחחו עם הילד וייראו איך אפשר לעזור לו להרגיש חופשי יותר ומשוחרר.

כואב לגלות שאנו ההורים שאוהבים את ילדינו לעיתים גם פוגעים באהובים עלינו (כשתחשבי על זה בדרך כלל אתה משתלח יותר במי שאתה אוהב ומאופק יותר מול מי שזר לך). אז נכון, שווה שתחשבי מה לעשות במצבים אלו וכיצד ניתן להבין את הבכי של ביתך , מהי מצוקתה וכיצד לעזור לה. אך הפעם אינני רוצה להתייחס לזה כמוקד התשובה. נשמע שביתך אינה סלחנית עם עצמה ועל כל טעות היא חושבת שהיא עושה נזק והרס. ומשאלתך הרגשתי שגם את כעת מסתובבת בחוויה כזו שמהטעות שעשית את גורמת נזק בלתי הפיך. כהורים אנו אנושיים וטועים בלי הפסקה, הסגולה שלנו שאנו יכולים לחוש סלחנות כלפי עצמנו וכלפי ילידנו, לקחת אחריות על הטעות ולתקן. כך תלמדי אותה שטעויות ניתנות לתיקון, ושסלחנות היא תכונה חשובה. מה עדיף שביתך תגדל ליד אמא שאינה טועה אף פעם, שאינה מאבדת שליטה שיודעת תמיד כיצד להגיב? נראה לי קשה לחיות ליד אמא כזו.

יש המון ספרי ילדים שמתעסקים בגירושים מהזווית של הילד. אם קשה לך לפתוח שיחה באופן יזום אפשר להקריא ספר כזה ומשם תצמח שיחה יש פרק שלם בספר של עדנה כצנלסון על גירושים לספר קוראים "דיאלוג עם ילדים" ושם היא נותנת מספר עצות כיצד כדאי לערוך שיחות אלו. הקושי שלך בשיחה כזו אינו קשור רק למופנמותך אלו אכן שיחות כואבות שבהם פעמים רבות אנו מרגישים שבבחירה שעשינו ובהחלטה לה]פרד גם אם היא הנכונה ביותר היא מכאיבה ולעיתים גם פוגעת בילדינו.

שווה בכל זאת לשוחח עם המורה כדי לקבל יותר אינפורמציה. פעמים רבות ילדים נוהגים כך בתקופה שבה הם חשים שההורים פחות קשובים אליהם, לא פנויים אליהם ולא מעניקים את תשומת הלב שרצו וזו דרך לאלץ אותם להתייחס גם אם זה בכיוון השלילי. בדיק עם עצמך , עם בעלך ועם בנך אם אילו תחושותיו בזמן האחרון ובחני יחד איתו כיצד אם יש דברים שהיה רוצה לעשות יחד אתכם כשאתם בבית (משחקי מחשב, לצפות בתוכנית, לעשות פעילות ספורטיבית משותפת, לצאת לפארק וכולי)

קשה לדעת כיצד ביתך תרגיש ואיך היא תפרש זאת, באותה מידה יכלת להשאירה בבית והיא עדיין היתה חשה נטושה כיוון שזו חוויה רווחת של אחים כשנולד להם אח נוסף. כדאי אולי אם הדבר אפשרי להתחיל להכיר לה את הגן ואולי להכניסה באופן חלקי כבר בחודשים הקרובים כדי שהמסגרת של הגן והצוות יהיה מוכר לה (אולי חצאי ימים או כמה ימים בשבוע) ואז גם החיבור בין הגן ללידה לא יהיה הדוק.

את זה תצטרך לברר דרך הקופה אינני בקיאה במתן השירותים של הקופה. ילד שמאובחן כ- PDD מוכר על ידי בטוח לאומי כמצב של נכות והמשפחה מקבלת תקציבים בדיוק למטרות אלו. לכן כדאי שתבדוק גם דרך בטוח לאומי מהם זכויותיכם לאור המצב

בגלל מורכבות הנושא ורגישותו אני מציעה לשתף בכך את בעלך שאולי תשוחחו עימו באופן ישיר על כך לא באופן מאשים אלא כמקום שמבין שהוא באיזה קושי והייתם רוצים לעזור לו. כמובן שחשוב להביר לו שזו התנהגות לא רצויה שפוגעת בכח בני הבית וגם בו ובאמון שנותנים בו

אני מצטערת לשמוע זאת זו בטח חוויה קשה ולא נעימה עבורך ועבור בנך. הייתי מציעה לקבוע פגישה עם המנהלת כדי להבין את סיבת ההעפה. לשתף אותה ברצון שלך לטפל בבעיה ולברר עימה מה היתה מציעה לעשות . ייתכן שהילד סובל מקשיי קשב ורכוז וזקוק לטיפול שישפר את התנהגותו בגן.
בהצלחה

נעמה שלום,

הייתי נבוכה לקרוא את המצב אותו את מתארת.
איני יודעת אם חוקית מותר למעון לעבוד כך, אך הגיונית ורגשית הדבר נשמע לי תמוה.
אנשי החינוך הם אלה שאמורים לכוון אותך ולעזור לך להתמודד עם הסיטואציה.
בהחלט חשוב שתקבלי הדרכה הורית על מנת שתדעי לכוון נכון את בנך ולהתמודד איתו.

יכול להיות שעדיף לך לשים אותו במסגרת אחרת, לאור הצוות שנמצא במעון זה.
קצת מוזר לי שדבר כזה קורה לקראת סוף השנה.
כמובן שלא תשתפי את המקום החדש בסיבת המעבר ובטח לא את בנך.

יכול להיות שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז אך לא הייתי "קופצת" בחיפזון למסקנה זו.

נכון לעבוד על סמכות וגבולות ברורים גם בבית.
בהצלחה!

נעמה.

הדבר הכי קשה הוא שממילא בשנה הבאה הוא לא יהיה שם- אז לטובתו עדיף שיגמור את השנה שם ויתחיל שנה הבאה בגן החדש. כך נראה לי.
אני בכל מקרה מקבלת את עצתכן, אתייעץ עם אנשי מקצוע וכן אדבר עם המנהלת.
לא נראה לי שאקבל את הבקשה/קביעה שלה להוציא אותו מהמעון בשלב זה.
תודה.
האם ידוע למישהו אם הדבר בכלל מותר בכזו פשטות? וללא כל התראה??

נשמע לי די תמוה, קביעה שכזו, אפילו בגן פרטי.

אם אכן נשאר עוד חודש, זה באמת בעייתי להעבירו, אך אם הגן הבא שלו יכול לקבלו כבר מהשלב הזה, אולי זה אפילו עדיף. יהיה יותר זמן לאפשר קליטה והצוות יהיה פנוי פיזית ורגשית להשקיע בו ולתת לו תשומת לב מקסימלית, שלא כמו בתחילת שנה, כשיש ילדים רבים שצריכים להשתלב.

כמו שאני מכירה גני ילדים ובכלל מוסדות חינוך..לקראת החופש הגדול יותר עסוקים במסיבת סיום ואפילו קצת יש תחושה ש"מושכים" את הזמן לפני החופש. לא בטוחה שישקיעו כרגע יותר.
בכל אופן,אתייעץ עם הגננת.
תודה

לפני כשלושה שבועות העברנו את בני,לגן החדש.בתיאום עם הגננת והמנהל של הגן כמובן,ותוך הסבר של כל המצב.
ב"ה הם משקיעים ורואים תוצאות נפלאות. הוא משתלב מצויין, מתנהג יפה ואוהב ללכת לגן.
אנחנו ממש שמחים!

שלום גליה
העלית אפשרויות רבות . כולן אפשריות. כולל בעיה בשמיעה ,שלא הזכרת. או שמיעה סלקטיבית כלומר שלא מקשיב למה שלא רוצה לשמוע.... אולי לקות מילולית, אולי הפרעה תקשורתית. חסרה לי אינפורמציה.
יחד עם זאת, בגיל כה צעיר קשה לאבחן בוודאות בעיית קשב ובאופן מעשי זה גם די מיותר. לא נותנים טיפול תרופתי בגיל זה בלאו הכי (חוץ ממקרים קיצוניים).
לדעתי כדאי להיזהר מאבחנות סגורות בשלב זה. עוד יהיה לזה זמן.. בעיקר שאת מתארת התנהגות שכיחה בגיל זה שבחלק גדול מהמקרים ניתו לחיות איתה יופי.
ובכל זאת....
עד כמה זה פוגע בו ? האם זה ממש בולט או שולי ? האם יש בעיה חברתית או תקשורתית ? האם נראה "מרחף" לעיתים קרובות ? האם יש בעיות בהבנה ? האם יש קושי בתחום הורבלי ?


ליאת גרוס
מודיעין

גם לבתי היה רגרסיה (אומנם בגיל קטן יותר) אך לא ויתרתי ולא החזרתי לה את הטיטול. קניתי טיטול של מבוגרים והייתי שמה לה אותו על המיטה (כמובן בלי ידיעתה) ואם היה בורח לה זה רק להחליף את הטיטול הגדול באמצע הלילה.

שלום לימור.
את מתארת התחלה של בעייה שנקראת אנקומפריזיס. קודם חשוב לבדוק שאין בעייה רפואית, אבל במקרה שאין, אנקומפרסיס קשור בדר"כ לקושי מסויים ברמה הרגשית או המשפחתית. העובדה כי קיימת רגרסיה כללית רק מחזקת השערה זו. בגיל זה התערבות יכולה לרב לפתור את הבעייה בקלות יחסית. כדאי לפנות לבעל מקצוע. הוא יוכל לשאול אתכם שאלות שיסייעו לו להבין את מקור הבעייה ולבנות תוכנית פתרון מתאימה..

בהצלחה
אשמח להתעדכן
ליאת

ברצוני לציין שכל תקרית שיש בגן אני לוקחת מאוד קשה ואף נפגעת מזה ולא יודעת איך לנהוג ומרגישה קצת אשמה על מה שבתי עשתה.

מיטל שלום,

חשוב שהגננת תהיה מודעת למצב ותוכל גם לדבר בשמך.

מעבר לכך, בפני הורים אחרים, עלייך להתנצל ולומר שאינך שמחה שזו התוצאה והנושא בטיפול אך לאור המצב שהיה, קרו דברים.

ביתך הגיבה בצורה מאד מקובלת ושכיחה לאירוע. היא רצתה את תשומת הלב חזרה, מה גם שאולי היתה מתוסכלת מהמצב.

מקדי את תשומת ליבך בביתך, ולא בהורים.
היי עקבית בהצבת גבולות ברורה, תני הרבה חום ואהבה, ואחרי שבוע כזה כבר תראי שיפור משמעותי.

בנוסף, שקפי לילדה את רגשותיה, תני להם מקום. היה חשוב להכין אותה מבעוד מועד לסיטואציה.

בהצלחה1

נעמה.

שלום הלנה. כן בהחלט יכולה להיות בעייה של ביטחון עצמי בגיל זה אבל חשוב לבדוק אם זה רק בחוג או גם במקומות אחרים, למשל בגן.
אפשר לעשות המון דברים על מנת לחזק את בטחונו כאשר העיקר הוא לספק לילד חוויות של הצלחה ותחושה שאהוב.
חזקו את התחומים בהם הוא טוב, הדגישו את הצלחותיו. ספרו אותו עד כמה נעים לכם בחברתו. שקפו לו מתוך דוגמאות בשטח כיצד מצליח . עזרו לו להיות פעיל חברתית אחה"צ. וכו'.

אם אין שיפור , והתנהגותו חסרת הביטחון באה לידי ביטוי גם בגן. פנו לייעוץ מקצועי. בגיל זה ניתן בהחלט לשנות ולחזק...


בהצלחה

ליאת גרוס .מודיעין

ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתשובה. זו חוויה קשה לחכות ולא לקבל הד בטח במצב של דחיפות, אולי לעיתים זו גם החוויה של בנך שהוא מבקש משהו ומרגיש שצריך לקבל זאת עכשיו ואחרים מתייחסים לדבריו בדחיפות אחרת (לעיתים תגובת "לא" מתפרשת אצל ילדים כחוסר תגובה שכן ציפו רק לתגובה חיובית) הסתכלי עליו ובדקי מתי נקודות ההתפרצות האלה מתרחשות, עיזרי לו למצוא דרכים יותר לגיטימיות לבטא את הכעס (לבעוט בכרית מסויימת, לאגרף שק איגרוף) וחרי שנרגעים מנסים להבין מה הסעיר ואיך היה אפשר לפתור זאת בדרך אחרת. חשוב להבהיר לו שזריקת חפצים אינה באה בחשבון כי היא עלולה לפגוע בו או באחרים.

לאמא שלום,
הבעיה שאת מתארת נפוצה מאוד בגילו של בנך. הנשיכה היא אחת מדרכי התקשורת של ילדים, באמצעותה הם מצליחים לבטא רצון בקשר, כעס, או שמספקים את צרכי המציצה והנשיכה שלהם. כאשר בנך נושך, רצוי להציב גבולות מיידיים, באמירה ואף במעשה, ולבקש ממנו להתנצל בפני הננשך. במקביל, רצוי להציע לו מוצץ או חפץ אחר שירגיע אותו ויאפשר לו לספק את הצרכים האוראליים שלו. כדאי שתבדקי עם המסגרת החינוכית כיצד הם מגיבים לנשיכות, שכן רצוי שתהיה עקביות בין הנעשה בבית לבין הגן.
כמו כן, חשוב מאוד להדגים לילד דרכים אחרות לבטא רגשות וכעס במיוחד, ולשבח אותו בכל פעם שנוהג באופן מתאים והולם.
שירי