פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

סילביה שלום,
תוכלי לפנות ישירות לפסיכולוגית מיכל לופו טלפונית ולהתייעץ עמה. היא מומחית בטיפול בטורט ולכן תוכל לעזור לך באופן ממוקד יותר. מספר הטלפון שלה הינו : 0544-909611
בהצלחה,
שירי

אנא ענו לי. אני באמת צריכה עצה.

אני חושבת שההתעלמות משאלתך אינה מקרית קשה לתת תשובה כל כך מתחייבת דרך אתר האינטרנט. אין נקודה מוחלטת וודאית שבה ניתן לומר עכשיו זה הזמן המתאים , הרבה אנו לומדים על נכונות התגובה שלנו מילדינו, ובדיעבד. גם בגמילה כמו בחלקים אחרים בהורות אין נוסחא, אני מבינה את הצורך שלך בוודאות, ואת החששות שלך אך קשה לומר בוודאות.ובכל זאת אנסה לחשוב יחד איתך האם זה השלב הנכון לביתך ולך להתחלת גמילה. ראשית חשוב לזכור שהגמילה היא תהליך וביתך אכן עושה את השלבים הראשונים בתהליך, מראה נכונות להיות בלי טיטול, מנסה לחבר בין הצורך הפיזיולוגי שלה לאמירה שהיא צריכה פיפי (גם אם זה אחרי) . שנית אני מבינה ממה שכתבת שזוהי הפעם השניה שאת מסייעת לתינוק להגמל כיוון שיש לך בן בכור. נסי להזכר איך היה איתו, מה רמז לך שהוא בשלב המתאים לתהליך. סימכי על האינטואיציות שלך ובעזרת הצוות החינוכי שלך ביתך החליטו על האופן שבו תעשו זאת - אולי להתחיל להרגיל אותה כל בוקר לשבת בשירותים עד שתלמד ששם עושים פיפי של בוקר, אולי להיות בשעות הבוקר בלי טיטול בגן וגם אם היא מפספסת לא נורא כך היא תלמד וכולי.

שיהיה בהצלחה

בד"כ גנבה של ילדים מעידה על קושי רגשי ודרך להשיג תשומת לב באופן לא מכוון ולא מודע. באופן סימלי הילד גונב משהו שהוא חושב שהוא לא מגיע לו משהו טוב שהוא צריך מהאחר. לכן עדיף שתראי זאת כך שילדך אינו חש בטוח כרגע באהבתכם אליו וזקוק מכם ליותר גילויים של תמיכה ואהבה , לחוש שוב בטחון ורצוי במשפחתכם. אם ההתנהגות הזו תשוב על עצמה כדאי לפנות לייעוץ

לגבי הסעיף הראשון הציעי לביתך לשתף את המורה בסיבה לסירוב לעבוד בקבוצות כך שיוכלו יחד לחשוב על פתרון הולם (הציעי לה לעזור לה אם היא מתביישת לומר למורה) ייתכן שיחד הורה תחשבו או לשים אותה בקבוצת מתקדמים או לתת לה ללמד את הקבוצה משהו וכך תחוש פחות משועממת. לגבי הסעיף השני חברויות מגבשות ומתפרקת אצל ילדים מה שחשוב לראות שביתך לא בוחרת להסתגר לגמרי אלא מוצאת לעצמה חברה חדשה. ייתכן שדרכך לעזור לה בתקופה זו היא באופן עקיף איך חולקים חברה אהובה, איך מתגברים ומתמודדים עם תחושות של קנאה של דחייה וכדומה. ייתכן שהההתנהגויות הלא יפות של ביתך לחברתה נבעו מקנאה ומחרדה שהיא תעזוב אותה. אם אתן יוצאות יחד לטיול הציעי לה להזמין את החברה ועיזרי לה בהתנהגויות שונות שאת רואה שמחבלות לה בקשר. אפשרות נוספת היא לתת לה דוגמאות מחברויות שלך כיצד את מתמודדת עם קנאה, איך את חולקת את זמנך בין חברות שונות וכולי

האם זה קורה רק בנוכחותכם?
האם זה קורה רק בגן?
בררו זאת עם הגננת. אם הסיבה היא נוכחותכם ובטחון רב בשל כך, יהיה עליכם להיות תקיפים בתגובתכם.

אם ההתנהלות היא כך בגן, כדאי לברר אם התוקפנות היא במהלך היום כולו, ואם מדובר בילדים מסויימים.

בדקו וחזרו אליי,

נעמה.

הי תודה על היתייחסותך
לגבי בעייתי שוחחתי עם הגננת וזה קורה רק בנוכחותינו אני גם כועסת עליה מאוד אבל זה לא עוזר אני גם פונה לילד המרביץ ומבקשת שיחזירו לה אבל נראה לי שהם מפחדים ממני אני רוצה לציין היא לא מרביצה בגן לפי דבריה של הגננ היא ילדה טובה זה קורה רק שאחד מאיתנו מגיע

קרן היי,

האם יש סיבה בגללה נראה לך שהילדה רוצה למשוך את תשומת ליבכם?

היה נראה לי ברור שהסיבה היא לרכוש את תשומת ליבכם. האם עברתם שינוי בבית? אח חדש? מעבר מגורים? שיות עבודה מרובות של אחד מבני הזוג? מריבות ביניכם?

עליכם להיות תקיפים עם התנהגות זו, לאחוז את ידיה ולומר :"אנחנו לא מרביצים!". יש לאחוז את ידיה בחוזקה ולא להרפות.

תשבו איתה ותחזיקו אותה עד שהיא תהיה מסוגלת לומר שהיא נרגעה.
בהתחלה זה ילווה בבכי, אבל אז היא תבין את הפרוצדורה.

נסי זאת,
נעמה.

היי דנה,

ילד בן 3 לא יכול "לעשות מה שבא לו" אלא אם כן ההורים מאפשרים את זה!

כשהוא מבקש לעשות דבר מה בצרחות או בהשתוללות, אסור לאפשר לו.

עצמאותו חשובה וזה בסדר שהוא רוצה להתנסות, אבל יש דרך לבקש. חשוב להקנות לו כישורים חברתיים ובטח ערכי כיבוד אב ואם.

כדאי שתקבלי הדרכה ותדעי לנהוג בו בסמכותיות כך שלא תאפשרי התנהגות זו אך תאפשרי לו לפתח את עצמאותו.

בהצלחה!

נעמה.

שלום,
ממתי התחילה התופעה? את יכולה להצביע על כך? דיברתם איתו על הנושא? מהם תגובותיו?
פרטי יותר.

יעל שלום,
לרוב ילדים מצליחים להתמודד בעזרת הכוחות הבריאים בתוכם, עם אירועים מפחידים ולא נעימים.
אין צורך לפנות כעת לפסיכולוג. תוכלי לעזור לבתך ע"י עיבוד האירוע בדרכים שונות - משחק באמצעות דמויות וחיות, ציור, כתיבת סיפור, הכנת קומיקס של האירוע (אפשר ע"י שימוש במונות מעיתונים ומהאינטרנט), וכדומה. חשוב לאפשר לה לבטא מה שהיא חשה, ובמקביל גם להעביר מסר שהאירוע הוא אירוע נדיר, ואלו התנהגויות עשויות להבטיח לה יותר ביטחון שדבר כזה לא יקרה שוב. כמובן שרצוי להימנע מהבטחה שהדבר לא ישנה, כי אינך שולטת בכל הסיטואציות אליהן בתך תיקלע.
יחד עם זאת, במידה ואת חשה כי בתך אינה מעוניינת להמשיך ולדון בנושא, כדאי להניח לה ולא להעלות אותו שוב ושוב.
רק במידה והחרדות של בתך תעמיקנה ותמשכנה במשך יותר מחודשיים, כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג.
בהצלחה,
שירי

איילה שלום,

כיוון שהוא כבר גדול , ניתן לעבוד על שיטת התמלוגים והמתנות. שבוע של מדבקות שווה בחירת מתנה.
שתפו בכך גם את הגננת.
בנוסף, הבהירו לו מה כן מותר לו לנשוך. קנו בובה שהוא יבחר או נשכן. אמרו מה לא, אך הראו גם מה כן. תנו לו אופציות אחרות

בהצלחה!

נעמה.

היי דלית,

כדאי להפנות אותה לשיחה באופן ישיר עם יועצת ביה"ס. זהו נושא די שכיח והיא תוכל להקל עליה.

בהצלחה!

נעמה.

שלום נעמה,

תודה על תשובך, אך ציפיתי לעצה מה עלי לומר לו ואיך לנהוג במצב מעין זה לפני התערבות מקצועית.

דלית היי,

את מוזמנת להתקשר אליי מחר בשעות הבקר ואתן לך הכוונה בשמחה.

נעמה.

תודה רבה, אנסה ביום א' בבוקר.

הי דלית,
מתיאורך את השגיה של בתך היא לא רק תלמידה טובה, אלא מצטיינת. האם היא שואפת לשלמות בכל הקשור ללימודים? האם יש לה אולי התחושה שאת מעריכה מאוד הישגים לימודיים גבוהים וחשוב לך מאוד שהיא תצליח בלימודים? חשוב מאוד להבין מה גרם פתאום לחרדה הזו? האם היה לה ניסיון כושל במבחן מסוים? האם היא משקיעה מאמצים רבים בלמידה ולכן חוששת מכישלון?
ישנן סיבות רבות לכך שילד מפתח חרדה מבחינות וחשוב לדעת אותן כדי לסייע לו.
אחת הדרכים היא לשוחח עם בתך ולומר שאת מעריכה את מאמציה גם אם הציון שתקבל יהיה 80לצורך העניין. כמובן שציון 80 הוא ציון מעולה ולא נחשב לנכשל. חשוב להפחית בדרישות ובצפיות ממנה. בררי עימה מדוע היא חוששת מכישלון ומה נחשב כישלון עבורה.
ולבסוף, שוחחי עם יועצת בית הספר ומחנכת הכיתה, יש להם הכלים לסייע.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

אנה שלום,
הפחדים שציינת הםנשכיחים בקרב ילדים. נטייה לפחד היא אחד המאפיינים המולדים, שעוצמתו משתנה בין אדם לאדם.
גם בהינתן שבנך נוטה לפחד יותר מילדים אחרים בגילו, תוכלי לעזור לו להתמודד עם הפחדים ולהגיב באופן תואם יותר. הדבר הראשון המשמעותי הוא מתן לגיטימציה לפחד - פחדים וחרדות הם תכונות חשובות שהשתרשו באדם בתהליך האבולוציה, והרי הגיוני שהילד לא ירגיש נוח עם טון דיבור שונה, או רעשים. עדיף לחשוש ממצב כזה לא מוכר וצורם, כי אכן אפשרי שהוא מעיד על סכנה. כלומר התגובה ההגנתית של הימנעות היא טובה, אולם כדאי לעזור לו להיות מסוגל גם להתמודד עם הדבר המפחיד בעוד אופנים מלבד הימנעות. לכן, כשבנך מנסה לא לפחד, לגבי חלק מהדברים אפשר דווקא לומר לו: "זה בסדר לפחד, באמת יש כאן סוס מאוד גדול...", או משפט אחד ברוח אמירה זו, ואז להוסיף עידוד קל לגשת לדבר המפחיד, במידה והדבר מתאים. לגבי חלק מהפחדים, במיוחד אלו שאינם כ"כ משמעותיים לחיים - כמו פחד מקרוסלה, הייתי מניחה לו. במידה והוא משחק במשחקים אחרים בגן השעשועים, אזי להימנעות מהקרוסלה אין תופעות לוואי.
כמו כן, כדאי שתחשבי על מתן חפצים לבנך, שיוכלו להרגיע אותו כאשר הוא מפחד - בובת פרווה, דמות שהוא אוהב, "כדור אומץ" וכדומה.
כאשר את רואה שבנך מתקרב ומנסה להכיר גירויים מפחידים, רצוי מאוד לעודד אותו ולשבח אותו על כך.
בהצלחה,
שירי

דבי שלום,
אכן הבחנת נכונה כי בתך, על אף היותה עדיין תלמידת בי"ס יסודי, היא כבר מתבגרת צעירה. לפיכך חלק מההתנהגויות שלה הן מאוד מאוד נורמטיביות ואופייניות לגיל - התעסקות רבה עם החברות באמצעות סוגי המדיה השונים, וגם התנהגות מרדנית מולך.
יחד עם זאת, את מציינת ירידה מאוד חדה בלימודים, עד כדי כך שאינה זוכרת את לוח הכפל כדברייך. זהו היבט מדאיג שיש לברר אותו גם עם הילדה וגם עם המערכת החינוכית. ייתכן שהיא עסוקה בעולם החברתי מאוד מאוד ולכן נותרת לה מעט אנרגיה פנויה ללימודים, אולם חשוב להבהיר לה שגם הלימודים הם אלמנט משמעותי. ייתכן גם שיש לחץ חברתי לא ללמוד ולא להיות "חנונית".
כדאי שתשבי עם בתך ותשוחחי עמה על הנושאים המעסיקים אותה ועל הדברים שמטרידים אותך. רצוי לעשות זאת ללא שיפוטיות וללא ביקורת, אלא לקבל את העובדה שהחברה היא היבט מאוד מאוד משמעותי בגילה, ולנסות למצוא דרכים לעזור לה להתמודד היטב עם הלחצים המופעלים על מתבגרים.
בהצלחה,
שירי

היי הילה,

ברור שהמעבר בנוסף לשינוי בבית הוא בעייתי.

את ההחלטה הייתי לוקחת איתן, לאחר שהייתי משתפת אותם ונותנת להם לעכל את המציאות החדשה.

אולי הן כה מצפות למעבר, שהשארות רק תאכזב אותם? החליטי איתם, לאחר שאת ובן זוגך תשתפו אותם ותכינו אותם למצב בבית בעזרת שיחות וספרים, ואם יהיה צורך- גם גורם מקצועי.

בהצלחה!

נעמה.

שלום איה,

את בהחלט מתארת פה מצב קיצוני ובעייתי.

אני מניחה שהבעיה לא החלה פתאום, וחוסר ההקשבה של הילדה והיכולת שלה לקבל סירוב לא נולדו בן יום.

הבעיה היא חוסר סמכות שלך וחוסר הצבת גבולות. אין ספק שתצטרכי לעבוד על שיקום סמכותך כאמא.
נושא זה הוא מורכב , ולאור המצב אף דורש הכוונה אישית.

הייתי ממליצה לך לפנות להדרכה אישית כדי לעצור את זה. המצב קיים פוגע מאד, גם בך וגם בילדה, ועלול רק להחמיר.

אל תמתיני!

נעמה.

שאלה מאתמול לגבי פחד מזרים - להתייחסות אודה

מיכל שלום,
את מתארת תופעה מאוד שכיחה לגיל של בתך. בתך מבינה הקשרים חברתיים באופן מורכב יותר מבעבר, היא יודעת שאתך הכי טוב ונעים, בעוד שעם אנשים אחרים מחוץ למשפחה הקרובה, יהיה לה יותר קשה - הם עלולים לא להיענות לבקשותיה, לא להבין את הדיבור שלה, להיות עסוקים בדברים אחרים או אפילו לכעוס ולנקוט בסנקציות. ואנחנו יודעים הרי, שמבחינתה היא צודקת...
תוכלי לעזור לבתך בשתי דרכים - ראשית, רצוי להכין אותה מראש למפגשים בהם יהיו אנשים שהיא רואה לעתים רחוקות, למשל בהצגת תמונות וסרטונים של אותם אנשים במחשב, מפגישות קודמות. אפשר אפילו לצלם אותה איתם אחרי שהיא נרגעת, ולהראות לה טרם הפגישה הבאה.
בנוסף, כשבתך בחרדה, חבקי אותה חזק והרגיעי אותה במלים ובמחוות גופניות. החרדה שוככת לרוב לאחר זמן קצר, ואז תוכלי לעזור לה להתחבר וליצור קשר עם האנשים האחרים, כמובן בהדרגה (למשל, לדבר עם הסבא כשהיא עלייך). כמו כן, חשוב לחזק כל התנהגות של יצירת קשר עצמאית, ובמידה והיא מתקשרת עם אחרים היטב, להשתדל שלא להתערב ולתת לה להינות מהמרחב החדש שנוצר.
כפי שציינת בשאלתך, זהו לרוב שלב התפתחותי חולף.