פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לאמא שלום,
לפי המידע שמסרת, אכן לכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות. אולם אישית אני מאמינה שהגננת חשובה מאוד, במידה ואין קבוצת חברים שהוא קשור אליה, במקום אחר. גננת טובה תדע כיצד להתמודד עם ילד אלים ומציקן, וחשוב מאוד שתדאגי שהמבוגרים המטפלים יגנו על בנך, גם עכשיו בחמשת השבועות שנותרו לשהייתו בגן הנוכחי.
בהצלחה,
שירי

יש קבוצת חברים שממשיכה בגן אחר זה גן עירייה שזה לפי אזור מגורים טרום חובה שהוא לא אמור להמשיך עם החברים שלו אלא ליד הבית עם גננת באמת מקסימה. אבל עם הילד הזהאז השאלה עם כדאי להעביר אותו עם החברים לנסות לערער או לא כי הגננת טובה מה את אומרת תודה מראש על ההתיחסות

גם גננת טובה וגם חברים הם סיבות טובות לבחירת גן.
נראה לי שזו החלטה שלכם ההורים, מה עדיף בעיניכם ומשמעותי לכם יותר. כמובן שגם היבטים של נוחות וקרבה לבית הם חשובים. מבחינה פסיכולוגית לטעמי הבחירה היא ביד ההורים ואין טיעון שהוא עדיף בהרבה לטובת גן מסוים.
בהצלחה,
שירי

שיר שלום,
אולי לבתך יש נטייה לוותר על צרכיה לטובת אי פגיעה בזולת, אולם חשוב מאוד שאת מזהה זאת ותוכלי לעודד אותה לשמור על עצמה טוב יותר. היא סופגת אלימות, אולם אני בטוחה שהיא אינה מרגישה כיף והנאה מכך.
לטעמי המסר החינוכי חשוב שיגיע בשתי דרכים: כמובן שכשאתם רואים שהילדה חשופה לאלימות, עליכם לעצור זאת מיד ולהדגים לה כיצד להגן על עצמה - אם לא נוח לה להרביץ, מספיק מסר של התרחקות מהדמות האלימה ודיווח למבוגר המתאים.
אולם מסר יומיומי עמוק יותר, הוא העצמת הילדה וחיזוק יכולתה לעמוד על זכויותיה גם כשהדבר אינו נוח לאחרים ואפילו לכם - שימו לב באיזו מידה היא מתעקשת על רצונותיה (למשל, בבחירת בגדים, מה תאכל ואיך תבלה את שעות הפנאי שלה) ובאיזו מידה יש לגיטימציה לאינדיבידואליות שלה.
בהצלחה,
שירי

חלומות הם אחת ההזדמנויות של אנשים לעבד תכנים שמטרידים אותם, באופן נוסף מאשר לשוחח עליהם או לבטא אותם בזמן הערות. כולנו עסוקים בנושאים מורכבים, וזה חלק מהיותנו אנושיים. גם לפני המצאת הטלוויזיה, ילדים ומבוגרים פחדו, תהו על מקומם בחברה, חששו מהעתיד וכדומה.
לפני העזרה, כדאי להבין באיזו תדירות אופיר סובלת מהתופעה (לא ברור לי מה בעינייך ההבדל בין ביעותי לילה וחלומות רעים), וכיצד הסביבה מתייחסת לכך - האם מועבר המסר שחלומות הם דרך של התמודדות בלילה, או שאופיר חשה בהלה לגבי העניין.
אפשר לעזור לאופיר ראשית בהסבר שחלומות לילה הם נפוצים, וחולפים, ואין להם משמעות (מספיק הסבר כזה בגילה), וגם בעזרה בהירגעות לאחר שנזכרת בחלום או מתעוררת ממנו.
בהצלחה,
שירי

מרינה שלום,
נראה לי שללא כוונה, אתם מעבירים לילד מסר מבלבל מאוד לגבי הגמילה. לא ברור האם זו התנסות שהיא אופציונלית או שמעכשיו עוברים לגמילה. הילד זקוק למסר ברור יותר, עם טקס של פרידה מהחיתול במהלך היום (לא בעת השינה בצהריים או בלילה), מחמאות רבות על בגרותו ופרסים.
לגבי הפספוסים, הם אמורים להתרחש והגמילה אינה מיידית. חשוב להתייחס לפספוסים באופן ענייני, ולעזור לו לזהות את הסימנים המקדימים לפיפי ואז לעודד לשבת על הסיר.
בהצלחה,
שירי

טל שלום,
לא ברור לי מדוע את מתייחסת לבעיה של בנך כ"עצירות התנהגותית", שכן נראה שמאוד קשה לו לעשות קקי עוד טרם הגמילה. כלומר, ייתכן שיש לו נטייה לעצירויות, ונטייה זו מוחרפת כעת בשל הגמילה, אך היא אינה התנהגותית בלבד. כמובן שחשוב לוודא שהוא אוכל מזון מתאים המרכך את הקיבה ולוודא שרופא ילדים מתאים יבדוק אותו.
חשוב לעבוד עם הילד על הרפיית השרירים בתרגילים שונים, אשר משפיעים גם על הרפיית שרירי פי הטבעת ובתגובה הקקי יוצא יותר בקלות. כמו כן, חשוב לשבח אותו ולהמשיך לתת לו פרסים, ולהימנע מלהראות לו את הקושי שלכם עם העצירויות. אישית נראה לי שכיוון שנגמל מפיפי רק עתה, כדאי לזנוח את נושא הקקי בזמן הקרוב, ולאפשר לו לעשות איך שרוצה - למשל, ללבוש חיתול ו"להתבודד" בבית רק לצורך הקקי. לאחר שהעצירויות תחלופנה וגם המתח סביב הנושא מעט יתרכך, תוכלו לחזור לגמילה מקקי בקלות רבה יותר.
בהצלחה!
שירי

קשה להחליט על רמת האגרסיה מארוע בודד אחד. יש לבחון שאלה זו בטווח של התנהגויות ולנסות ולהבין מה הביא אותה לאקט הנשיכה. חשוב להבין שסוף השנה מורגש מאד אצל הילדים הם בד"כ חסרי שקט מהרגיל , ותזזיתיים וייתכן שגם הצוות החינוכי עייף, ועל כן ברגע של ניקוז של שעמום, כעס, עלבון או חוסר אונים היא הגיבה כך. ארוע אחד לכשעצמו אינו מעיד על נטיותיה או אישיותה .

לא חשבתי שסוף השנה בגן בגיל 3.5 מורגש ככ אצל הילדים, אכן היא יותר תזזזיתית מלפני שבוע, מעניין מאוד לא חשבתי שסוף שנה בכלל הוא רעיון נתפס אצל ילדים בגילם.

אוננות היא דבר טבעי אצל ילדים בגילה במיוחד כאקט הרגעתי שעוזר לפני השינה. כל עוד היא עושה זאת באופן פרטני ולא בתדירות שמפריעה לה למהלך התקין של חייה, אין צורך להתערב. תהליך של פרידה ממשהו כל כך משמעותי הוא תהליך גדול עבור ילד וטבעי שיהיו התנהגויות חלופיות בתקופה זו לעיתים אף באופן אינטנסיבי יותר עד שהפרידה הופכת לקלה יותר.

כמה זמן היא כבר נמצאת בגן? האם כשהיא צריכה משהו היא מבטאת את עצמה מול אחת מאנשי הצוות או שגם אז היא נמנעת מדיבור? . נסי לחשוב מדוע זה כל כך מטריד אותך האם את חוששת שהם לא יקלטו את יכולותיה האישיות ? ישנן עוד הרבה שאלות שכדאי לברר לפני שאוכל לתת לך מענה הולם

היא בגן מתחילת השנה והיא מבטאת את עצמה באמצעות תנועות.
הגננות מבינות מה שהיא רוצה.
זה מטריד אותי כי היא נמצאת שם רב היום וההבדל הוא מאוד חד. כשאני נמצאת איתה בגן היא מתנהגת כמו בבית ומדברת. ( בכל מקום אחר היא גם מדברת רק לא בגן).
ברגע שאני יוצאת מהגן היא סוגרת את הפה ולא מדברת.
ראוי לציין ( אולי זה קשור ) שהיא הילדה הכי קטנה בגן וההתפתחות המוטורית הגסה שלה איטית היא עדיין לא הולכת בלי עזרה.

במקרה כזה כדאי לפנות לרופא משפחה קודם כל לשלול בעיות רפואיות ואחרות כמו נוזלים באוזניים וירידה בשמיעה, כדאי גם אולי להתייעץ עם קלינאית תקשורת. שתי מחשבות שעולות לי והן שתיהן מנוגדות האחת זו ביישנות ומופנמות(אם זה המקור להשתתקות - אז אני אצפה שלא תשחק עם ילדים בגן, ותהיה מעוכבת בעוד דברים ולא רק במילים )
סיבה אחרת היא סוג של דווקא ומרדנות( ואז כן אצפה ממנה לדבר עם ילדים אחרים בגן) מצד שלישי כשאני כותבת לך את התשובה אני נזכרת בגילה הצעיר ויכול להיות שלמרות יכולתה לדבר היא עדיין לא חשה בטוחה בשטף הדיבור ובכך שתחוש מובנת ולכן מעדיפה להשתמש בשפה שכבר הבינה שהיא מובנת עבור הגננות.

פחות מכירה אך יש אתר בשם תרפיסט שמפרסם טיפולים מסוגים שונים. יש גם תחנות של ת.ל.מ שפרוסות באופן ארצי ומעניקות שרותים טיפוליים נרחבים- יש להם אתר אינטרנט

כיום המודעות לנושא עולה יותר ויותר ובמכונים להתפתחות הילד של קופות החולים נפתחות קבוצות שמטרתן שיפור מיומנויות חברתיות.

הגישות סביב שונות מאד. מבחינת רופאי השיניים מציצה באצבע אינה טובה כיוון שהיא דוחפת את השיניים קדימה. נשמע שהיא נבוכה מכך ומתביישת אך זה לא כל כך בשליטתה על כן ניתן להציע לה טיפול שיכול להזכיר לה כל פעם שהיא מכניסה את האצבע לפה שכדאי להוציאה- זהו חומר שמורחים על הציפורן שהור בעל טעם מר במקצת. חשוב שזה יהיה ברצונה ועם שיתוף הפעולה שלה ולא להפעיל כוח או מניפולציה כי אז זה יהיה לא יעיל

שלום,

הדבר הראשון שהייתי בודקת הוא את שגרת ההשכבה. איך אתם עורכים טקס שינה ובמה זה כרוך.
הייתי בודקת אם קיימת בעיה התנהגותית אותה אתם יוצרים עקב התנהלות שגויה.

הקניית הרגלי שינה הם דבר חשוב.

בדקו את עצמכם ותראו מה גורם לשעתק את המצב או פנו לייעוץ והדרכה בנושא הרגלי שינה.

אתם מוזמנים לקרוא את מאמריי בנושא.

בברכה,

נעמה סבג שמש.

שלום לך
נשמע שאת פועלת בדיוק כמו שצריך. העטנשים שאת מתארת מתאימים לגיל 3 בתנאי שלא נשאר בחדר יותר מ3-4 דקות.
נכון לשלב חום אהבה וחיזוקים עם סנקציות.
עונש היא לא מילה גסה עונש עוזר לילד להבין מה מותר ומה אסור.
אל תתרגשי מאותה בחורה...

תקשיבי לעצמך

ליאת

תופעה זו נקראת ביעותי לילה . תוכלו לקרוא עליה בהרחבה באתר של פרופסור אבי שדה על שינה של פעוטות שם גם יש כלים נרחבים ועצות להתמודדות עם התופעה

איני חושבת שיכולה לעזור הרבה, אך יכולה לשתף בכך שבן 2 שנתיים ותשעה חודשים שלי גם אינו מסכים בחודשיים אחרונים להיכנס למיטה שלו בחדר, היה בוכה בשינה , סיוטים. היה בוכה לפני שינה כ שעתיים לפני כבר היה מודיע שלא רוצה לישון היום. טקס השכבה שלנו הפך לאט-לאט לסיוט ובסוף ניכנעתי. הילד עבר לישון בסלון, כמה שזה נישמע עזוי זה עשה לו טוב, שינה רציפה, אין סיוטים, הבית נירגע.

לאמהות שלום,
ביעותי לילה וסיוטים הם תופעה נפוצה בקרב ילדים. ההתמודדות היעילה ביותר מורכבת ממספר אלמנטים. ראשית, חשוב לעבד את הפחדים בזמן הערות של הילד ולאפשר לו לבטאם (באמצעות ציור הדמויות מהם מפחדים, קריאת ספרים כמו "פחדרון בארון" וכדומה). בנוסף, חשוב לארגן את סביבת השינה של הילד בצורה שתמתן פחד - להוסיף בובות פרווה או חפץ מרגיע אחר למיטה, אור קטן, ואם המאוורר מפחיד אותו לחשוב איך אפשר שיפחיד פחות> למשל להדביק עליו מדבקות.
אחד המרכיבים החשובים הוא הקניית שגרת הירדמות ושינה, ונוהל אחיד של ההורים כשהילד מתעורר בבכי. מספיק שהורה אחד ייגש אליו וירגיע אותו, יציע לו שתייה וילטף אותו עד שיירגע ויוכל להירדם שוב במיטתו, על מנת להימנע מרווחים של הילד בעקבות הפחד.
בהצלחה וליל מנוחה,
שירי

שלום אור
לקיחת כסף מהורים ללא רשות מעידה בדר"כ על צורך בזמן איכות וקבלת תשומת לב.
מכיוון שאין לכם הוכחה חד משמעית במקרה הנוכחי הייתי עוזבת אותו ולא מאשימה באופן ודאי. אם קיימת בעיה היא תצוץ שוב ורק כשתדעי שאכן גנב ללא ספק- יש מקום לתגובה חריפה.חשוב להזהיר אותו אך לא להאשים מחמת הספק.
במקביל מצאו זמן להתקרבות אליו

בהצלחה

ליאת ג
מודיעין