פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

רחל שלום,
את מתארת בעיה פסיכולוגית מאוד קשה וארוכת שנים, הפוגעת בתפקוד היומיומי של בנך.
המסר שלי אלייך, לבן זוגך וליתר המשפחה, הינו אל תוותרו!!!! הילד מאבד את החיים שלו, ואין לכם את הפריבילגיה לעמוד מנגד.
הכרחי ביותר לפנות שוב לפסיכולוג וגם להערכה פסיכיאטרית (רצוי שיתוף פעולה בין שני המטפלים) - להבין יותר טוב מה קורה לו, באיזו בעיה מדובר, וכיצד ניתן לעזור. במידה והילד לא ישתף פעולה, הכרחי ביותר שאתם תמשיכו בהדרכת הורים ובהדרכה של המערכת החינוכית ע"י הפסיכולוג. לא הייתי עוברת בין סוגי טיפולים ומטפלים, ללא הבנה מעמיקה של הבעיה טרם ההתערבות הטיפולית. אדגיש שוב שפעולה מהירה בעניין היא קריטית להחזרת הילד להתפתחות תקינה.
בהצלחה,
שירי

הבת שלי נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי נגד חרדות. אני מחפשת קבוצת תמיכה להורים של ילדים עם חרדות (בצפון או באינטרנט).
תודה

טל שלום,

ניכר שאת מבינה את הורייך ובסה"כ גם הם די בוטחים בם ומערכת היחסים די טובה, לא?

כשאת אומרת "ניסיתי הכל", למה את מתכוונת?
האם הם יודעים עם מי את יוצאת ומה המיקום המדוייק? האם הם יודעים מה קורה עם חברותייך הטובות ומתי הן חוזרות? איך את חוזרת ממקום הבילוי?

אם לא תצליחי לשקף להם תמונה ברורה, בקשי מהם להגיע עימך לייעוץ הורים, כך שתוכלו להבין טוב יותר זה את זה ולהגיע לעמק השווה.

כשאת אומרת "ניסיתי הכל", למה את מתכוונת?
האם הם יודעים עם מי את יוצאת ומה המיקום המדוייק? האם הם יודעים מה קורה עם חברותייך הטובות ומתי הן חוזרות? איך את חוזרת ממקום הבילוי?

אני מיידעת אותם בקשר להכל, הם מכירים את החברים שלי שאיתם אני יוצאת, והם יכולים להתקשר אליי כל 2 דקות ואני לא מתרגזת על זה, כי אני יודעת שהם דואגים וזו הדרך שלהם לשמור על קשר.. אני מנסה להגיע איתם לפשרה ומוותרת על חלק מהרצונות שלי והם לא מוכנים לכלום.
הם יודעים גם מתי החברות שלי חוזרות והם מתעקשים להבדיל אותי מכולם ולקרוא לי הביתה יחסית מוקדם לכל השאר. אם הם היו מאשרים לי להישאר עוד הייתי יכולה לחזור עם אמא של חברה שלי שבניגוד להורים שלי נותנת לה יותר חופש ומגיעה לקחת אותה הביתה בשלב מסויים.
[ מה שאומר שהשעה לא עד כדי כך מאוחרת]..

הם לא יסכימו ללכת לייעוץ כי הם בטוחים שאין להם בעיה, ושזו אני שמבקשת דברים לא הגיוניים ובלתי אפשריים.ץ

טל שלום,

בדקי אפשרות להפגש איתם אצל יועצת בית הספר, לאחר שאת תיפגשי איתה ןתבהירי את עמדותייך.
לא שמעתי את עמדתם ולכן איני יודעת אם יש צדק בחשש שלהם, אך אני בהחלט חושבת שיש צורך בגישור, בגורם חיצוני שישקף את המצב כדי שתוכלו להגיע לפתרון.

הייתי שמחה לעזור יותר,

נעמה.

מירית בקר טוב,

מהתיאור הקצר קשה לדעת אם מדובר בעובדת המעבר בין הגנים או במשהו יוצא דופן בגן החדש.
יכול להיות שהמשיכה בשיער גם נובעת מסוג של תסכול, שאופייני לילדים רבים, כשאינם מבקשים את מבוקשם, וזה קורה עם ההבנה ויש לכך השפעה שכעת הוא גדל.

כמה זמן הילד בגן זה? האם הוא נפרד ממך בקלות? האם הוא מחייך לצוות? האם הוא חיוני בדר"כ? מה הוא עושה כשאת מפתיעה בגן? האם הפרידה וההסתגלות נעשו כמו שצריך, בצורה הדרגתית?
תשובות לשאלות אלה יתנו לך מדד.

בברכה,

נעמה.

בהמשך לשאלתי,הילד בגן חודש,אך היה מאוד חייכן ורגוע והפך לילד עם טמפרמנט .
הוא נכנס לגן וישר ניגש למשחקים מאחר ומאוד אוהב לשחק ואת החברה של הילדים אך אינני יודעת כמה הוא חייכן לצות.
הריאקציה היחידה שאני יכולה לומר לך שהוא מגיב אלייה היא כאשר אני באה לאסוף אותו הוא צורח בהתלהבות ומעוננין באותו רגע שארים אותו ודופק על בית החזה שלי בחוזקה(אני מניחה שזה מהתלהבות)אך קטונתי...

אשמח לחוות דעתך

היי מירית,

לא ענית על כל מרבית שאלותיי.
זה שהילד שמח לקראתך בבואך זה טבעי ולגיטימי ולא מעיד דבר על הקשר עם הצוות.
התייחסי לשאלות הנוספות, בקרי בהפתעה ותיווכחי בזמן אמת.

בברכה,

נעמה.

שלום סיוון
ההתנהגות שאת מתארת היא נורמלית ומופיעה אצל ילדים רבים בגיל זה. המקור הינו בושה ואי נוחות להופיע בפני אנשים רבים. יש ילדים שרק מחכים שיראו אותם ויש כאלו שהדבר מביך אותם. אני מאמינה שבטקס של בי"ס בכיתות ב'-ג' זה כבר יעבור אבל עד אז נכון לכבד את תחושותיה ולא ללחוץ עליה. למרות שמאד כיף לראות את בתך מופיעה ולא נעים מהסביבה להסביר שמתביישת כדאי לוותר לה בשלב זה. העובדה שאפילו פרסים לא עזרו מוכיחה עד כמה המבוכה חזקה. זוהי מבוכה טבעית ולא תוצאה של חוסר ביטחון הדורש טיפול.
חשוב לתת לה להיות בחזרות ולאפשר לה לבחור אם להופיע או לא - בלי לחץ. אל תשכחי שהמטרה היא ההנאה שלה ולא שהפיכתה לרקדנית.לא מומלץ לאיים שלא תרשמו אותה לחוג בשנה הבאה. היא נהנית מהחוג רק לא רוצה להופיע. תנו לה. מגיע לה. לא ?

ליאת גרוס
מודיעין

שלום דנה
חשוב להבין כי ההתחברות עם הילדה ה"בעייתית" נובע מצורך מסויים שיש לביתך. אולי מפחדת שאחרים לא ירצו אותה, אולי מפחדת שאותה ילדה תנקום. אולי פשוט נמשכת לחלק מהתכונות של אותה ילדה. אולי בנוכחותה של אותה ילדה מתאפשר לבתכם לבטא משהו שאינה מעיזה אחרת. ואולי משהו אחר. זה לא רק רחמים עליה - זה ממלא צורך . מהו ?
נסי לחשוב מה יש בילדה הזו שמושך את ביתך וגורם לה לבחור בה בכזו אדיקות. הוצאת ילדתך מהגן לא תפתור את הבעייה. היא תימשך לילדה דומה במקום אחר.
חישבי על המקור ושתפי אותי. כמו כן פרטי על התפרצויות הכעס שקורות לאחרונה.

מחכה לתשובתך
ליאת גרוס
מודיעין

אנחנו חושבים שהיא מתחברת עם אותה ילדה מכיוון שהיא אינה "מצייתת" לחוקים, ביתנו היא ילדה שאינה מעיזה תמיד הולכת לפי החוקים יודעת מה אסור ומה מותר ואם היא לא יודעת היא שואלת היא תמיד הייתה כזו. לאחר שיחה נוספת עם הגננת הבנו שאותה ילדה אף פעם אינה משחקת את המשחקים לפי כללי המשחק אינה קשובה ותמיד עושה הכול אחרת -הפוך (אולי חשוב לציין שמדובר בגן המונטיסורי) לבקשתינו היה נסיון של הגננות להפריד בינהן מעט אך הן אמרו שזה כמעט בלתי אפשרי גם מצד ביתנו שמאוד רוצה את חברותה.
זו השנה השלישית והאחרונה שביתנו נמצאת בגן שמונה 30-32 ילדים, ואף פעם אבל אף פעם היא לא התחברה עם אחרים ולמעט פעמיים לא רצתה להזמין אף אחד לשחק איתה למרות שכמעט כול הילדים בגן רצו/רוצים להתחבר איתה והיא דוחה אותם וממעטת לשחק איתם-חוץ כמובן מאותה ילדה...
לגבי התפרצויות הכעס אני חושבת שהגזמתי בהגדרתם נכון יותר לומר שעכשיו היא מביעה את הכעס שלה במין "נהימה" כעוסה מלווה בהבעה כעוסה

שלום דנה
סליחה שלא עניתי עד כה. אני פשוט לא תמיד מספיקה לבדוק מייל באופן יומי.
לגבי הנושא. ייתכן ויש לה צורך לא לפעול לפי החוקים.במסגרת הגן. אם כן, זה אומר (אולי) שאתם קשוחים מידי איתה ולא מאפשרים לה למרוד לפעמים. זה נשמע לך ?
מדאיגה אותי יותר העובדה שלא מתחברת עם בנות אחרות. האם אינה מעוניינת או מפחדת ? האם גם היא חושבת שאחרים מעוניינים בה ? אולי משחקת עם ילדה זו כי חושבת שרק היא תרצה אותה ? אולי מזדהה איתה כסוג של שעיר לעזאזל ? האם ילדה זו אמורה לעלות איתה הלאה בשנה הבאה?
זה טוב שהיא מביעה כעס בבית, כל עוד זה בפרופורציות. מגיע גם לה. לא ?
למרות תשובותייך אני עדיין נשארת עם המון סימני שאלה.תתרכזו בילדתך ובצרכיה. היא זו שבוחרת את החברה . היא שמתקשה להתחבר לאחרות. מה לדעתך הבעייה שלה?

ליאת גרוס
מודיעין

לילי שלום,

נורא קשה לענות בפורום על סיטואציה שכזו. זו לא שאלה נקודתית , היא מאד מורכבת, וללא הכרה מעמיקה יותר עם הדינמיקה בחיי הילד, לי אישית קשה לתת הכוונה.

נסי למקד את שאלותייך,

נעמה.

שלום לך
במידה ושינוי המצב רוח הוא אכן פתאומי, ייתכן מאד כי הגננת החדשה היא הסיבה או שפשוט קרה לו משהו לא טוב בגן (עובדה כי חושש יום יום ולא רק בימי רביעי). כדאי לאסוף אינפורמציה מהגגנת ומהגננתת המחליפה, מהורים אחרים (אולי עוד ילדים מרגישים כך) ומהילד עצמו. חשוב שהילד ידע כי את מנסה להבין מה המצוקה ושהעניין בטיפול.
נסי להבין מהילד מה מאיים עליו. בגיל זה הוא אמור להיות מסוגל להסביר אפילו קצת.

אפשרות אחרת שאני רוצה לשלול היא שקרה משהו בבית ולכן הוא מתקשה להיפרד ממך וללכת לגן. אולי מפחד שיקרה משהו רע בהעדרו, או לחילופין שיפסיד משהו חשוב.

קשה לי להציע פתרון מבלי להבין את מקור הבעייה. חשוב להבין את הסיבה למצוקה בהקדם ולטפל בה. יחד עם זאת, אל תשאירי את הילד בבית.

מקווה שהעניין יסתדר במהרה.

אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

עניין הבכי התחיל באמת כשהייתי חולה ונשארתי בבית 3 ימים בלי הרבה יכולת לקום מהמיטה.
הוא היה מבקש להשאר איתי בבית. אני השתלדתי לקום ולהראות לו שאני הולכת לעבודה. ואז לחזור למיטה.
השאלה הראשונה כשהוא נכנס הביתה באותו יום אחרי שהיה אצל חבר, אמא היתה היום בעבודה? ואז הראתי לו שאני לבושה למרות שהייתי במיטה.
מאז כמובן שחזרתי לעבוד אני לוקחת אותו בבוקר לגן בדרך לעבודה.
הגננת לא יודעת להצביע על משהו שקרה בגן ובנוסף ביקשתי מאחת האמהות שתנסה ל"חלוב" מהבן שלה מה קרה לבני, היא שאלה והוא אמר לה שהוא לפעמים בוכה כי הוא מתגעגע לאמא שלו.
אותי הוא לא משתף, או שהוא בוכה ולא עונה או צוחק ועושה פרצופים.
אני מנסה לדובב אותו בכל מיני שיחות והוא לא משתף פעולה.
שאלתי אותו אם הוא היה עצוב כשהייתי חולה והוא אמר שזה לא משנה לו אם אני בריאה או חולה. (נחמד מצידו :))
הבעיה הכי גדולה שלי כרגע היא הגננת המחליפה ו- העובדה שגם הגננת הקבועה בגן בחודש 9 ויכולה ללדת בכל יום.

שלום לימור
הדברים שכתבת רק מחזקים את תחושת הבטן שלי שחלק מהקושי קשור לצורך מופרז של הילד בך עקב סוג של חוסר ביטחון בקשר בינכם או משהו דומה. לא מומלץ לשקר לילד בשום מצב. ייתכן מאד כי הוא ידע שלא הלכת לעבודה והוא גם ידע ששיקרת לו.במצבים כאלה הילד מאבד אמון ובעקבות כך מפתח חרדה. אם אכן חלק מהקושי שלו קשור בכם ההורים, כדאי לנסות להבין מה הקושי (ניתן להיעזר בבעל מקצוע) ואז לטפל בבעיה.
מצד שני, אם הבעייה היא הגננת המחליפה , חשוב לבדוק שלא קרה לו משהו ספציפי רע בגן בזמן שהיא הייתה. אם כן, צריך להרגיע ולהסביר לגבי אותו מקרה ספציפי.
אם הבעייה היא עצם החלפת הדמות הקבועה, זהו משהו שעליו להתמודד עימו לבדו. חשוב לשדר לו שזו המציאות והוא יכול להתמודד איתה. חשוב ללות אותו, לבקש מהגננת המחליפה או החדשה לתת לו יותר תשומת לב,אפשר לתת לו פרס על כל פעם שנפרד מהר ומצליח להתגבר. חשוב לעשות את הפרידות קצרות.

מה דעתך?

ליאת גרוס
מודיעין

קוראים לי הילה, לא לימור, אני פשוט עניתי ממחשב של חברה שהתעקש לשמור על השם שלה ...
אז ככה... מאוד קשה לי לחשוב שנשבר האמון בנינו.
אבל מאוד יכול להיות לצערי שאת צודקת. השאלה איך פותרים, האם רק בעל מקצוע יכול?
לגבי הגן, היום בבוקר הוא שאל אותי איזה יום היום? כשאמרתי ראשון הוא פרץ בבכי שהוא אוהב רק את יום שבת.
הוא בכה כל הבוקר, היה מאוד עצוב. הוא לא אומר לי לא משתף אותי מה קרה ולמה הוא בוכה.
הוא רק בוכה לא מדבר.
בעלי הציע לעשות לוח עם מדבקות, כל יום שהוא הולך לגן ולא בוכה הוא מקבל מדבקה,
בסוף השבוע אם צבר 6 מדבקות- פרס.
דעתך?

שלום הילה
הרעיו של המדבקות הוא רעיון טוב אבל תגדירו מראש שארבעה מדבקות זה מספיק בשביל פרס. שבוע הבא 5 ורק אח"כ כל השבוע. השאלה היא האם הוא ישתף פעולה. לא בטוח
אם הוא בוכה כתוצאה מהתפנקות, חוסר גבולות או חוסר חשק ללכת לגן, זה יכול לעבוד. אם בוכה כי מאד רע לו בגן או לחילופין אם מפחד להיפרד בגלל חרדה כלהיא הקשורה לקשר איתך או למשהו אחר- אז פרס לא יפתור את העניין.
כדי לבנות אמון מחדש צריך לבלות זמן איכות עם הילד ולהפסיק לשקר לגמרי.להעביר מסר מרגיע. גם העובדה שלא משתף בכלום מעלה סימני שאלה. ממה הוא כלכך חושש ? מה יקרה אם ילך לגן ? הוא חושש שתעלמי ?
הוא בוכה והוא במצוקה. לא בטוח שהוא עצמו יודע להמשיג את זה למילים. נראה לי שיש עוד דברים חשובים שאני לא יודעת שהיו מאירים אור על המקרה.
לדעתי, אם נושא הפרסים לא עוזר, ואת לא רואה שיפור במצבו הרגשי, כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע . אם תראי מגמה של שיפור בעקבות נסיונותייך לבנות אמון - אז תני לזה עוד זמן.
בהצלחה
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

שלום נטלי. מה שעושים במקרה כזה הוא קודם כל לפנות לאחראית על הצהרון ולדרוש שתטפל באותו ילד על מנת שיפסיק להציק. אם לא עוזר יש לפנות (בעדינות בהתחלה) לאמא של אותו ילד ולבקש ממנה שתדבר עם בנה . במקביל אומרים לבתך שיופי שסיפרה ושאם אותו ילד מציק לה שוב חשוב שתספר. כמו כן להמליץ לה להתרחק ממנו ולא לשחק עימו. להבטיח לה שאת ואחראית הצהרון מטפלות בנושא.
לשאלתך בנוגע לביטחון העצמי אומר כי המקרה הנוכחי אינו מעיד על חוסר ביטחון וכי בגיל זה זה לא מדאיג שהיא מתקשה להתמודד עם ילד גדול חזק ממנה שמציק לה. מעבר לכך חיזוק ביטחון עצמי נעשה ע"י סיפוק של חוויות של הצלחה והתמודדות, לצד חיזוקים חיוביים וזמן איכות הורי.
ולגבי השאלה האחרונה - זה לגמרי נורמלי שמשחקת רק עם בנים. יש בנות רבות שבוחרות להיות TOM BOY בגיל זה. ברב המקרים הן חוזרות להיות "בנות מן המניין" בהמשך.

מקווה שהילד יפסיק עם הצקותיו
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

עניין הבכי התחיל באמת כשהייתי חולה ונשארתי בבית 3 ימים בלי הרבה יכולת לקום מהמיטה.
הוא היה מבקש להשאר איתי בבית. אני השתלדתי לקום ולהראות לו שאני הולכת לעבודה. ואז לחזור למיטה.
השאלה הראשונה כשהוא נכנס הביתה באותו יום אחרי שהיה אצל חבר, אמא היתה היום בעבודה? ואז הראתי לו שאני לבושה למרות שהייתי במיטה.
מאז כמובן שחזרתי לעבוד אני לוקחת אותו בבוקר לגן בדרך לעבודה.
הגננת לא יודעת להצביע על משהו שקרה בגן ובנוסף ביקשתי מאחת האמהות שתנסה ל"חלוב" מהבן שלה מה קרה לבני, היא שאלה והוא אמר לה שהוא לפעמים בוכה כי הוא מתגעגע לאמא שלו.
אותי הוא לא משתף, או שהוא בוכה ולא עונה או צוחק ועושה פרצופים.
אני מנסה לדובב אותו בכל מיני שיחות והוא לא משתף פעולה.
שאלתי אותו אם הוא היה עצוב כשהייתי חולה והוא אמר שזה לא משנה לו אם אני בריאה או חולה. (נחמד מצידו :))
הבעיה הכי גדולה שלי כרגע היא הגננת המחליפה ו- העובדה שגם הגננת הקבועה בגן בחודש 9 ויכולה ללדת בכל יום.

סיגל שלום,

אני מאד מבינה לליבך, אך עלייך לדעת שאם תעשי את התהליך בצורה הדרגתית ונכונה יהיה לשניכם קל יותר.
בנך נמצא בגיל בו חרדת הנטישה וחרדה מזרים באה לידי ביטוי.
אין צורך לעזוב ילד כבר ביומו הראשון.
חשוב שיכיר קודם את המטפלות. תהיי שם יומיים יחד איתו, בלי לעזוב. ביום השלישי תצאי,, זאת לאחר שהוא רואה שאת מאפשרת להן לחתל אותו כשאת נוכחת וכו'.

פירוט על כך ישנו במאמר המפורסם באתר זה, או באתר שלי.
חשוב שתקראי ותעכבי איך כדאי ורצוי לעשות זאת בשלבים.

בהצלחה!

אשמח להתעדכן,

נעמה.

לילי שלום,
כנראה ששאלתך לא נותרה מיותמת ללא תגובה סתם כך. קשה לייעץ דרך האינטרנט בבעיה כ"כ מורכבת, במיוחד כשאתם כבר נמצאים בטיפול פסיכולוגי. תהליך כזה אורך זמן ודורש היכרות בין הילד למטפלת. אני מאמינה שאם יש לו קשיים ביצירת קשר עם ילדים שאינו מכיר, ייתכן שגם הפסיכולוגית והוא צריכים להשתדל מאוד על-מנת ליצור קשר ולהתחיל תהליך טיפולי.
אני מציעה שתפנו לפסיכולוגית ותשוחחו עמה על כך - לדבר על הציפיות שלכם והמתח הרב בו אתם שרויים, ולשמוע ממנה על העבודה שלה עם הילד והתרשמותה ממנו. חשוב לציין שאנו הפסיכולוגים מורגלים בהתמודדות עם ביקורת ותהיות לגבי הטיפול, כך שאין מה לחשוש מלשוחח על הנושא ישירות.
בהצלחה,
שירי

האם דיברת איתה על הנושא? האם בדקת מדוע היא לא מעוניינת לקחת את הכדור?

האם הסברת למה מה עומד מאחורי לקיחתו, מה המשמעות ומה משקל לקיחתו?

אולי יש סטיגמה לגבי לקיחת הכדור ולכן היא נמנעת?

נסי להבהיר לה את הדברים ולעבוד עימה בשיטת התמלוגים. לתת פרס על כל 7 מדבקות- 7 ימים בהם לקחה את הכדור.

בהצלחה!

נעמה.

והיא היתה אצל מישהי שמטפלת בשיטת NLP ואחרי 3 מפגשים בלבד הילד ממש השתפר.
צריך לבדוק טוב טוב כי יש הרבה מטפלים ולא כולם טובים. בהצלחה

באיזה איזור חברתך מתגוררת ? אשמח ללכת למטפל בעל המלצות
אולי במקרה יהיה לי מזל ותאמרי לי ... שבאיזור חיפה / הצפון ?

שלום לך
נשמע כי אכן בנך סובל. ייתכן מאד כי חוסר הביטחון, העצב, והחרדות קשורים זה לזה וטיפול נכון יוכל לתת מענה לשלושתם. לצערי איני יכולה לתת עצה קטנה בפורום ולפתור את הכל. אין מנוס מהתערבות מקצועית מעמיקה יותר וכנראה "נפלתם" לא טוב בפעם הראשונה.
אני ממליצה קודם כל לפנות לפסיכולוגית בית הספר. לדעתי אתם זכאים למספר פגישות הדרכת הורים ואולי אפילו טיפול לילד (תלוי בפסיכולוג ובמדיניות השירות בתחנה) - כל זה ללא תשלום. במידה ואינה יכולה לסייע, בקשו ממנה הפנייה לפסיכולוג .
לדעתי האישית, פסיכולוג חינוכי, הפועל בגישה משפחתית מערכתית, תוך שימוש בכלים קוגנטיביים הוא הכתובת הכי יעילה אם רוצים לחסוך זמן וכסף. לא כדאי לפנות (שוב לדעתי האישית) לפסיכולוג שאינו מדריך גם את ההורים (או לפעמים אפילו רק את ההורים).
בנוסף, תאמרי לבעלך כי גם אם הילד אומר דברים אלו על מנת לקבל תשומת לב (וזה בהחלט ייתכן), עצם השימוש בדרך הזו מעידה על קיומו של קושי, אל תוותרי. ניתן לעזור לו בלי להוציא הון .

בהצלחה

ליאת גרוס
מודיעין

תודה מקרב לב על התשובה
מערכת החינוך, או לפחות בית הספר אליו הולכים ילדיי, אינה נראית לי כאופציה לצערי הרב.
אשמח לקבל הצעות/המלצות על שמות של אנשי מקצוע אליהם לדעתך יהיה כדאי לי לפנות, באיזור חיפה והצפון.

שוב המון תודה
ולילה טוב

שלום לך
לתערי אני לא מכירה פסיכולוג באזור הצפון. נסי להעלות בקשתך כשאלה חדשה בפורום, אולי מישהו אחר מכיר.
סליחה, ובהצלחה
ליאת גרוס

שלום כרמל.
לא ברור מדוע ביתך מסרבת להוריד בגדים . לא בטוח בכלל שזה קשור להחלפת בגדים בגן.
ייתכן שהמעבר בין הגן לבית קשה לה (זה מאד שכיח) והיא זקוקה לזמן להרגע או לחילופין לבכות כדי להרגע . את בגדי הגן לא כדאי להוריד ישר כשמגיעים הבייתה. תני לה זמן... אולי הכי טוב לפני המקלחת של הערב. כשחוזרים הבייתה כדאי לשבת קצת, להתחבק. אולי ממתק קטן .
אולי את אוהבת ישר להוריד את בגדי העבודה כשאת חוזרת הבייתה וזה מקל עלייך את המעבר. עבורה זה אחרת. תנסי. מה דעתך ?

ליאת גרוס
מודיעין

שלום אלונה. קודם כל, סעי לשלום וחזרי בשלום. ילדים מתמודדים עם פרידה מההורים למספר ימים, בעיקר כאשר הם עם סבא וסבתא אותם אוהבי ם ובביתם רגילים להיות. גם אם יהיה להם מעט קשה, סביאר שיחזרו לעצמם מספר ימים אחרי שתחזרו .
כדאי לדבר איתו יום יומיים לפני ולהסביר לו שיהיה אצל סבא וסבתא כמו הפעם ההיא ושאחרי כמה ימים אתם תחזרו. חשוב לא לשדר לו מתח או חששות מצדכם לפני הנסיעה. ספרו לו על דברים כפיים שיעשה עם סבא וסבתא. קחי לסבא וסבתא משחקים, ספרים וקלטות שמכיר. אולי אפילו שמיכה שקשור אליה או חפץ מסויים.
נראה לי שעדיף לא לדבר איתו בטלפון כי זה עלול להקשות. את יכולה לנסות פעם אחת ולראות כיצד מגיב.
חשוב - ייתכנו כמה ימים רגישים יותר דווקא לאחר חזרתכם. יש מקרים בהם לוקח זמן לילדים להתרגל אליכם או לחזרה למציאות בבית.אז הם מוציאים את כל המתח שצברו כשההורים לא היו. חשוב לא להתרגש. לתת לגיטימציה לרגשותיו, ולחזור לשגרה.

תהנו מאד בטיול ו... בלי ייסורי מצפון...

ליאת גרוס
מודיעין