פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני מוסיפה ואומרת שככל שיש לו התנהגות כזו הוא אינו מקלל ואינו מעיז להרים עליי יד
ותמיד אני דואגת לחזק אותו מילולית על התנהגות של יום טוב ומרעיפה עליו מחמאות
וכשאנחנו עושים לו שיחה על ההתנהגות הלקוייה שלו הוא משפיל את עיניו ונאטם לרגע
כי הוא מבין שעשה מעשה לא טוב

אני חושבת שחלק משמעותי מהעבודה נעשית והוא גינוי של הבעת כעס בדרכים שמזיקות לו ולסביבה. חסרים שני חלקים נוספים שצריכים לבוא לידי ביטוי בתגובה שלכם כהורים במצבים אלו. האחד כיצד אפשר בכל זאת לבטא כעס, תסכול, חוסר אונים, מה הוא יכול לעשות ברגעים אלו שיבטא וישחרר את כעסיו מחד אך מבלי לפגוע בעצמו או בסביבה. שנית הוא שלאחר רגיעה כדאי לנסות להמשיג לילד מה עורר בתוכו את הרגש הזה למשל "נורא נבהלת שהחבר הטוב שלך הלך לשבת ליד אחרים , פחדת שעכשיו לא יהיה יותר חבר שלך" או לחלופין "זה קשה שצריך לחלוק צעצוע עם האחות וזה בטח ממש קשה לחכות לתור" אמירות כאלו ואחרות יעזרו לו להמלילי חוויות רגשיות שכרגע אין לו מילים עבורם ולכן הם גוררות תגובה רגשית עוצמתית יותר.

ערכתי עימו שיחה לפני כמה ימים על המצב וסיכמנו שכשהו מרגיש שהוא כועס הוא פשוט הולך לשבת בצד וחושב על הנושא
האם את חושבת שהנושא מצריך טיפול אינטנסיבי יותר אצל פסיכולוגית טיפול ריגשי?

תנסי את מה שהצעתי לך, ותראי אם הפתרון של לשבת בצד משנה קצת ואם לא אז כדאי לפנות ( תני לזה זמן של חודשיים לפחות)

מאד יכול להיות שלאור העצירויות של העבר נותר בו פחד שכל יציאה תהיה כואבת. היבט נוסף הוא תפיסה של ילדים לגבי צואה חלק מהילדים חושבים שזהו איבר מגופם ונורא נבהלים בחלק מגופם מתפרק מהם, יכול להיות שבנך מתאפק בנסיון לשמור על גופו שלם. אני חושבת שהצפיה בצד באחותו וההתיחסות האוהבת והסבלנית שלך יעשו את שלהם.

בהחלט הייתי מציעה לפנות לטיפול. טיפול התנהגותי עם ילדים עוזר לשנות דפוסי התנהגות ויש מטפלים המתמחים בטיפול מסוג זה בילדים. טיפול רגשי מטרתו לבדוק את הפחדים של ביתך (שכנראה ברובם פחדים לא רציונלים) ובליווי של הדרכת הורים לסייע לה להתגבר על פחדים אלו.
(ראי גם תשובה שכתבתי ל-nurit בנושא)

אהלן,

קשה להגיב למצב שבו את מתארת כי אין רקע המדבר על התנהלותך ותגובותייך במצבים השונים.
לא תיארת מה את עושה ואיך הם מתנהגים כל אחד בנפרד.

אשמח לקבל יותר פירוט בכדי לעזור.

אוכל רק לומר שלנו כהורים יש השפעה ניכרת על היחסים בין האחים.
בברכה,

נעמה.

היי נעמה קודם כל אני נהנית מהפורום ותודה על התגובה המהירה.
ולעניין הילדים מאוד חכמים ונבונים כשהם לבד ניתן יותר להסתדר איתם הם משתפים פעולה בכל דבר, עם הקטן קצת יותר קשה הוא מאוד עקשן דוגמא קטנה הוא לקח ספר מהחדר והתחיל לזרוק אותו לכל עבר ביקשתי ממנו שיחזיר למקום הוא בעט בספר ואמר לי תרימי , כעסתי עליו קצת הרמתי את הקול אך לא עזר כלל.
ההתמודדות שלי איתם מאוד קשה כי אני כבר לא יודעת איך להגיב להתנהגות שלהם,תמיד יש מריבות בניהם אני מנסה לא להכנס תמיד באמצע אבל זה מגיע לאלימות אחד כלפי השני, כשאני כועסת על הגדול ומבקשת ממנו להפסיק או להעסיק את עצמו הוא פשוט צוחק ועושה לי פרצופים.

איך אני צריכה להגיב ב מצבים כאלה, כי אני כבר לא יודעת איך להתמודד

שלום,
חשוב לדעת אם המריבות קורות בנוכחותך- במידה וכן, הרצון הוא לערב אותך ולגרום לתסיסה.

כל עוד אין אלימות בין הילדים לא הייתי מתערבת.
יותר מזה, הייתי יוצאת בהפגנתיות ונותנת להם להתמודד. כשיראו שאת משנה גישה, אולי גם הגישה לסוג המריבות תהיה שונה.

מעבר למריבות ביניהם- האם כך סמכותך ברורה. האם הגבולות בבית ברורים? האם יש חוקים וכללים שכולם יודעים מה מותר ומה אסור? ומהם ההשלכות של אי קיום החוקים?
אלה הם דברים שיכולים לעזור.

מעבר לכך יש לבדוק מה ההשפעה שלך כהורה על המריבות.
בהצלחה1

נעמה.

הסדר עם קופ"ח כללית או ביטוח של חברת הראל?

אודה על תשובה.

א. שלום,
את מתארת מצב מעט מורכב, שעשוי לרמז על עיסוק מוגבר שלך ושל הילדה באכילה ובמראה הגוף. לכך נקשרים עניינים של הישגיות ושל גבולות, אשר גם הם מקבלים תשומת לב רבה בביתכן.
האירוע שהתרחש בגינה מעלה את החשש שנושא האכילה, והגבלתה לאי-אכילת ממתקים ומאכלים "אסורים" בפרט, עלול להביא את בתך להתנהגויות שיש בהן סיכון מסוים.
לאור מה שתיארת, נראה לי שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג המטפל בילדים, על-מנת להפחית את עוצמת המאבקים ההדדיים סביב נושא האוכל. מנסיוני בתחום קשר אם-ילד והפרעות אכילה, כדאי לגדוע את התהליך בעודו באיבו.

לגבי שאלתך השנייה, כיום אני מקבלת מטופלים חדשים במסגרת קליניקה פרטית בלבד.

שירי

עלות המפגשים עם פסיכולוג גבוהה מאד ודרך הקופה זמן ההמתנה ממושך ביותר.

א. שלום,
העלות הכספית של טיפול פרטי היא אכן גבוהה ביותר. אולם לטעמי בנושא הספציפי לגביו פנית, איש המקצוע המתאים הינו פסיכולוג. וזאת כיוון שלא מדובר בילדה שזקוקה לתפריט, או בהורים הזקוקים להנחיות תזונתיות, אלא יש כאן שאלות רגשיות - מהי העמדה שלכם כלפי הילדה כאשר היא אוכלת ממתקים, מה החשיבות של נושא הגבולות בבית, באיזו מידה יש חשיבות לרזון ולמראה חיצוני במשפחתכן, כמה האכילה היא מוקד המאבקים בבית וכדומה.
שירי

אני חושבת שביתך מנסה לתפוס ברמה קוגנטיבית ורגשית את מושג המוות והאובדן. המסרים שהעברת על סופיותו של האדם חשובים מאד. נשמע שהיא מחפשת דרך להפרד מאדם אהוב שהיה משמעותי עבורה. לא חובה לבקר בקבר כדי לאפשר פרידה טובה ולכן זו החלטה שלכם ההורים מהכרותכם עם בתכם. איני יודעת להעריך מפה את כוחותיה של הילדה . אם הילדה מדברת ומשתפת אותכם הרי שזהו כוח גם אם היא משתפת ברגשות כואבים ולא פשוטים , אתם יכולים לסמוך עליה שתשתף אתכם בחוויות שלאחר הביקור בקבר. רצוי לבקר אחרי שיש מצבה שזהו משהו מוחשי יותר. כדאי ללכת לא כחלק מטקס אלא בנפרד ועם מישהו שיהיה קשוב לסקרנותה ולכאבה. אולי האם שמתאבלת בימים אלו רגישה יותר ועדיף שאתה תקח אותה. יש להתייחס באופן ענייני למה שמסקרן אותה- שאלות שמסקרנות ילדים בגיל כזה היא נסיון להבין את ההבדל בין גוף לנפש (האם כואב לו עכשיו, האם הוא שומע אותי מדברת אליו, אם אני דורכת על המצבה האם הוא מרגיש זאת). חשוב להדגיש בפניה שזהו מצב סופי ובלתי הפיך ולתת לה דרכים שיאפשרו לה לזכור ולשמר את הסב בזכרונה אלבום תמונות שלהם יחד, דברים שאהב לעשות, מזכרת מיוחדת שקיבלה ממנו וכולי

סמדר שלום,

העובדה שאת יוצאת מהבית ב"גניבה", במקום להפרד ממנו ולהבהיר לו שאת יוצאת, גם במחיר שתשאירי אותו בוכה בלכתך, היא רק מחזקת ומגבירה את אותה החרדה.

בנושא השינה- בעלך צודק. הילד למד שרק בנוכחותך הוא ישן, ולכן בכל התעוררות שלו הוא מחפש אותך וזקוק לך. את צרכה ללמדו להרדם בצורה עצמאית. עשי זאת בצורה הדרגתית. בתחילה תשבי בפתח של הדלת ורק אח"כ תוכלי לעבור ללצאת החוצה לגמרי.
עלייך להתעקש, להיות עקבית, ובעיקר- להמנע משבירת אמון איתו. עלייך להקפיד לשתף אותו ולהפרד בכל פעם שאת עוזבת.הכנה נפשית לכל סיטואציה הופכת אותה לקלה ומוכרת יותר.

אני פה להכוונה נוספת.
בהצלחה!

נעמה.

ימית שלום,

על פניו, מה שאת מתארת הוא מצב אבסורד.

אינכם צריכים לבוא ולאספו מהגן.עצם הידיעה שזה מה שיקרה רק מחזק את ההתנהגות. הרי זה משמח אותו שאתם באים.

אני גם לא יכולה להפנות אצבע מאשימה כלפיו אלא כלפי הצוות. הם לא שמעו על סמכות??? מתפקידם להשתמש בה.
הפתרון שלהם הוא נוראי: לא נשארים איתו בחוץ כי הוא רוצה (ממתי ילד מחליט מה הוא עושה במסגרת???) ובטח לא מקפיצים את אמא ואבא.
לא מדובר פה בתופעה של אלימות וכו', אלא בחוסר התמודדות של הצוות.

הם אלה שצריכים להפגש עם יועץ חינוכי\ פסיכולוג כדי לדעת איך להתמודד עם זה.
לילד ניתן כח שאסור שיינתן לילד בגילו, והוא מנצל זאת בחוכמה.

התעקשו על כך שהצוות יקבל הנחיות כיצד לנהוג. בשיחות שלכם איתו הבעיה לא תיפתר. גם אינכם יכולים לתקן משהו שלא קורה בנוכחותכם.

ליבי עימכם, בהצלחה!

נעמה.

לירז שלום,

בהתלבטות שאת מתארת אין נכון או לא נכון. יש סגנון הורות וסגנון התנהלות של משפחה.
לכל אחת מהדרכים ישנם יתרונות וחסרונות.

אני באופן אישי דוגלת בשימת הבנות באותו החדר. יהיה להן מספיק שנים בהן ידרשו את פרטיותן, וכרגע הקירבה הפיזית גם תביא לשיתוף.

הייתי נמנעת מלהפריד בגיל כזה וכבר ליצור חומות של פטיות והפרדה של :"החדר שלי", "החדר שלך".
הייתי מחכה עם זה. כשיגדלו זה כבר ענין אחר.

שיהיה במזל,

נעמה.

היי ענת,

החוויה שאתם עוברים אינה קלה.
ראשית- הייתי מערבת גורם מקצועי שיכין את הילד למצב.
הוא הולך לעבור שינויים רבים וקשים וכדאי שיידע לקראת מה הוא הולך.

איפה האבא בתמונה? אינו רוצה להפרד ממנו? ישאר איתו בקשר טל'? יבוא לבקרו?
חסר לי המון מידע.

נעמה.

ראומה שלום,

את יכולה לבחור להתעלם מההתנהגות הזו ופשוט לעשות עצמך כ"לא רואה" או לחליפין, להציע לה ולהראות לה כדוגמא אישית אפשרות להטיח את הראש בכרית רכה במקום.

לגבי המר שהחל- עלייך להתעקש ולעמוד על שלך במה שנראה לך חשוב. לא לוותר, למרות גילה הצעיר והמטעה.

בהצלחה!

נעמה.

שלום נטע
טבלת עיצוב התנהגות יכולה בהחלט להיות יעילה אבל צריך לדעת כיצד להשתמש בה כדי לא לשרוף את הכלי. אני מוסיפה כמה כללים כלליים מסדנא שהעברתי:
עיצוב התנהגות:
1. בחרי התנהגות שלילית שהכי ניתנת לשינוי והגדירי אותה במדוייק.
2. ערכי תצפית כדי לכמת את מספר הפעמים בה ההתנהגות הזו מופיעה כיום.
3. הגדירי מטרה ברורה , רצוי תוך ניסוח חיובי, שנראה לך שהיא ניתנת להשגה.
4. קבעי מדד מדוייק להצלחה..( למשל מספר הפעמיים בהם עשה/לא עשה X). או חלוקת היום ליחידות)
5. ערכי חוזה , בו יהיה הילד שותף עד כמה שאפשר. בחוזה יוגדרו המטרות והתגמולים.
6. חשוב ללוות כל תגמול פיזי בחיזוק מילולי חיובי.
7. חשוב להיות עקביים!!!!!!!!!!!
8. חשוב לשנות , להוסיף ןלגוון.

אוסיף גם ש:
1. תבחרו דבר אחד ולא כמה. כדאי לבחור את הדבר שהכי קל לשנות ורק אחרי שבוע מוצלח להוסיף עוד מטלה.
2. תוודאי שבעיית שיעורי הבית אינה קשורה בקושי לימודי אמיתי. או שבעיית סידור התיק אינה קשורה לקשיי התארגנות קשים.
3. זה בסדר שמצפה לצ'ופר
4. חשוב להגדיר שכל יום יכול לקבל מדבקה ואם משיג 5 מדבקות בשבוע מקבל את הפרס. (לא צריך את כל ה7)
חשוב שיהיה מעורב בחוזה ובבחירת הפרס
חשוב שהפרס לא יהיה בומבסתי...
5. חשוב לבדוק כל יום ולא לפספס

עדיף לעשות זאת תוך ליווי של איש מקצווע, כי יש הרבה מקומות שאפשר ליטפול בתהליך וככה הורסים כלי שלא תמיד אפשר להשתמש בו בפעם השנייה.

מקווה שעזרתי
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

שלום רב,
הגננת של בתנו, בת "רבע לשש", המליצה על עיצוב התנהגות כאמצעי להתמודד עם בעיות של ניהול כעסים ותסכולים. יש לי קצת חשש מהשיטה (כלכלת אסימונים וכיוב') כי אחת הבעיות המרכזיות של הילדה זה פחד מכישלון (ומה אם אני לא אעמוד במשימה? ואם אני לא אקבל כוכב?...) שגורם לה לזעם רב. אנחנו מחפשים אשת מקצוע (עם העדפה לאישה...) שתוכל ללוות אותנו בתהליך, ללמד איך ולעקוב אחרי הביצוע וההתפתחויות. אנחנו באזור עמק חפר. אם יש המלצות נודה מאוד!!

שלום דורית

אם בונים עיצוב התנהגות כמו שצריך, הילדה אמורה לחוות מעט מאד כישלונות , אם בכלל. הרעיון הוא חוויה של הצלחות תוך מתן חיזוקים באופן שיעלה תדירות של התנהגות רצויה. חשוב להגדיר מראש התנהגות בה מסוגלת לעמוד וגם אז הקריטריון להצלחה שבועית הוא הצלחה חלקית ולא מלאה. אם יש כשלונות רבים , משהו בתכנון עיצוב ההתנהגות לא בסדר. לכן, נראה לי נכון לבנות טבלה כזו עם איש מקצוע וטוב שאתם מחפשים.
אני מכירה מישהי טובה בפרדסיה. זה קרוב לעמק חפר ? אם כן, התקשרי אלי ואתן לך את מספר הטלפון שלה.

בהצלחה
ליאת.

תודה רבה. פרדסיה זה די קרוב לנו. בוודאי אצור איתך קשר בימים הקרובים.

נכנסה לגן בגיל שנתיים וחודשיים

שלום לך
העובדה כי מדמיינת שהיא גגנת מעידה על כך שמתחילה שלב של משחקים סוציודרמטיים שהינם משחקי ילדים(ולא מבוגרים) . זהו משחק בריא ומפתח המעיד על התפתחות יפה ורמת אינטלגנציה גבוהה. ודאי שאין בזה משהו מדאיג.
העובדה שאינה משחקת עם ילדים יכולה לנבוע ממקורות שונים ומגוונים. ייתכן כי עדיין מרוכזת בעצמה ועוד מעט תתחיל להתחבר עם בני גילה. יכול להיות שיש פער בין התפתחות שכלית ורגשית. אולי חוששת. קשה לדעת מתוך מה שכתבת.
רצוי לעודד אותה לשחק עם בני גילה. לקחת אותה לחברה אחר הצהריים ולהתרחק... לשדר לה מסר שזו הציפייה ממנה אך לא ללחוץ!!
מה קורה איתה בגן?

נשמע לי שהיא קטנה מידי בשביל שתתחילי להתעסק בנושא זה. ולדאוג...בטח עוד לא...
בהצלחה
אשמח להתעדכן

ליאת גרוס
מודיעין