פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי עידית,

הכנה רגשית לילדה אכן מאד חשובה, בטרם עזיבתך.
שתפי אותה וספרי לה בצורה שלא תפחיד אותה על כך שאחותה צריכה לבצע טיפול רפואי.אין צורך להרחיב, אך לציין עד כמה זה יועיל לה, יעשה לה טוב בסופו של דבר ויגרום לה להיות שמחה ובריאה.
ספרי לה מי יהיה איתה בימים אילו, ומתי היא תוכל לבקר.
השתדלי שסדר היום שלה לא ישתנה. השתדלי שתישן בביתה במיטתה, ולא תעבור בתים רבים או שמרטפים רבים.
השתדלי שהדמויות שיהיו איתה אלה דמויות שהיא כבר מכירה.
השתדלי להמעיט בשינויי השגרה.

הבהירי לה באיזה יום אחותה הולכת (היום בו יש חוג חיות בגן), ובאיזה יום חוזרת (לאחר שבת, היום בו לא הולכים לגן).

כמו כן, אם הילדה נמצאת עד 16:00 בגן, נצלי כל רגע בבית החולים, אבל בין 16:00-20:00, נסי לחפש לעצמך מחליף בבית החולים על מנת לתת לגדולה את תשומת הלב לה היא זקוקה.

אולי זה זמן טוב שהאבא או הסבתא יהיו קצת בביה"ח. (לא ציינת את גיל הקטנה).

רק בריאות.

בהצלחה!

נעמה.

היי,

עדיף היה לא להשתמש באלמנט שגם גורם לפחד. זה שימוש לא נכון בכוח שיש לך.

את יכולה שלא לאפשר לה לצאת מהחדר, אך לא לכבות את האור ולגרום לרתיעה.

נסי לבדוק איתה סיפור או הצגה שתעשו לפני השינה, במיטה.

אם הדרכים המקובלות לא יעזרו, הבהירי לה שממיטתה היא לא יורדת.

אחד ההורים יצטרך להחזיר אותה, ללא מילים, בכל פעם, גם אם זה ילווה בתסכול (שלכם ושלה). היו עקביים, אל תרפו, אל תזוזו ממיטתה. עשו זאת ללא מילים וללא מתן תשומת לב. כמה ימים רצופים וזה יהיה מאחוריכם.

בהצלחה!

נעמה.

יעל שלום,

לא הייתי מגיעה למסקנות כאשר עבר בסה"כ שבוע מהמעבר.
שבוע זה עדיין חלק מתהליך המעבר, וברור שיכול להיות שהתנהגות הילדה נובעת מכך.
זה משהו שיכול להיות שיקח מעט זמן אבל ישתנה.

על פניו נראה שהילדה עושה רושם שטוב לה במסגרת החדשה.

עקבי אחר ההתנהגות שלה. בשלב כזה, ממש לא הייתי דואגת.

טוב שאת ערנית!

נעמה.

לימור שלום,

בהחלט יש דרך להקנות לילד כישורים חברתיים!

אינטליגנציה רגשית, בשונה מאינט' שכלית, ניתן לפתח בכל שלב.

עם הדרכה נכונה שלך ושל צוות הגן היא תוכל ללמוד להתנהל אחרת.

אחה"צ, עלייך להזמין חברים לביתכם ולכוון אותה בהתנהלות.

עלייך ללמד אותה לחלוק, לשתף, לוותר, להפסיד, להתמודד עם כעס ואכזבה.

צריך לראות מה גורם לאחרים להרתע ממנה.

למדי את את הנושא ותוכלי להנחות אותה או שתבחרי לפנות להדרכת הורים. זה לא מצריך פגישות מרובות אלא יותר מתן כלים.

קשה להנחות לגבי נושא חשוב ונרחב כזה דרך הפורום.

בהצלחה!

נעמה.

אני לא מכירה אף אחת בראשון אבל מכיוון שכבר עברו שלושה ימים ואף אחת אחרת לא הגיבה אני מרשה לעצמי לכתוב שאני מכירה ברחובות - אולי זה גם מתאים.
מעבר לכך, את יכולה לפנות לפסיכולוגית בית הספר שבטח מכירה כמה וכמה פסיכולוגית טובים מהעיר.
בהצלחה
ליאת

מירי שלום,

התיאור שתארת מעיד על בעיה שמתרחשת מזה זמן מה.
קשה לענות על בעיה מורכבת בפורום כי אכן מדובר בצורך בהדרכה וייעוץ לכם כהורים.
ככל שעובר יותר זמן, הילד הוא הנפגע העיקרי מהסיטואציה.
אכן חשוב ללמדו איך להתמודד עם רגשות, לשלוט בכעסים, כיצד להתנהג בחברה ולעמוד בגבולות.

אני חושבת שהעבודה העיקרית צריכה להעשות מולך\ מולכם כהורים. אתם אלה שיכולים וצריכים לפתח אצלו אינטליגנציה רגשית זו.
כלים לגבי התנהלות נכונה כהורים סמכותיים בהחלט תקל עליו בהצבת גבולות.

ברגע שאתם תעברו שינוי התנהגותי מולו, כך תושפע התנהגותו.
זה בהחלט אפשרי עם עקביות שלכם.

אשמח לענות על כל שאלה ספציפית.

בברכה,

נעמה.

היי,

כשהילדים לא רוצים לקום לאכול, מהיכן לקום? מהמשחק, ממסך הטלויזיה או המחשב?
אם זה אכן נובע מהחוסר רצון שלהם להפסיק את הפעילות שהם עושים, את צריכה לחייב אותם לשבת 10 דקות ליד השולחן. אך אל תכריחי אותם לאכול אם אינם רעבים.כבדי את רגשותיהם ואל תפגעי באמון ביניכם.

עם זאת, עלייך כן להתעקש על הישיבה ליד השולחן כי אולי חוסר הרצון לאכול נובע מחוסר רצון להפסיק את המשחק, ואם ממילא ייאלצו להפסיקו, אולי יבחרו לאכול.

מההערות של אוכל לא טעים לא הייתי מתרגשת ורק שואלת מה אפשר להוסיף כדי שיהיה טעים יותר או מה הם בוחרים לפעם הבאה.בלי לבקר או לשפוט.

בהצלחה!

נעמה.

שלום עירית
הטיעונים של בנך הם הגיוניים למרות שכמובן יש גם טיעוני נגד הגיוניים לא פחות. השאלה היא האם הקושי הוא להתמודד עם קשייו או שהקושי הוא בכך שחבריו יראו שיש לו קשיים. אם הבעייה היא הבושה, ניתן אולי לספק לו שעות של הוראה מתקנת באופן פרטי אחה"צ. זה יותר יקר אבל יותר יעיל לימודית ולא מאלץ אותו לחשוף את חולשותיו ברבים. באופן זה גם אינו מוצא מהכיתה ומפסיד.
אם האופציה של שיעורים פרטיים אינה אפשרית מבחינתכם, בואי ננסה להגדיר ממה נובע הסירוב ואז לחשוב כיצד לתקוף את זה. אין טעם לחזור שוב ושוב על מה שאמרת. כנראה לא יעיל.
ייתכן כי יש כאן ביצה ותרנגולת: קשה לו - מתוסכל - מאבד מוטיבציה - יותר קשה לו וחוזר חלילה. לא יכול להיות שלא מעניין אותו להצליח - הוא פשוט ויתר. כדאי לנסות למצוא את הנקודה שבה סובל ורע לו ולנסות להתחבר אליו משם...ומשם לנסות לעורר בו מוטיבציה לקבלת עזרה.
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.
מה דעתך עד כה?
ליאת גרוס
מודיעין

גם אם אני ארצה להביא אחרי הצהריים קיימת התנגדות כי אחרי יום לימודים ארוך הוא רוצה את הזמן לשחק עם חברים ןחוגים.
העניין שבאמת בבית ספר כולם באים לקראתו-אבל הוא מבחינתו נותן מעצמו רק כשנח לו וכשזה עם מורה שהוא יותר אוהב. עם מורת שילוב קודמת הוא לא הסתדר ( לא חיבב אותה) -אז הציעו לו מורה חדשה-נתנו לו את האפשרות להיפגש איתה ללא ילד נוסף -ויחד עם כל זה שבאו לקראתו -הוא מסרב להפגש עמה - מדובר רק על שעה בשבוע.
כל נושא הציונים לא מעניין אותו - גם הטובים- נניח יש לו מבדק בחשבון על חומר שהוא יודע ויכל להוציא 100 -הוא פשוט יכל להחליט שאין לו כח לעשות אותו ולא מעניין אותו שהוא יקבל 0. כך שאת מבינה שטיעון שזה יכל לעזור לו-לא ממש עובד.
העניין הוא שאני מודעת לכל הבעיות והסיבות בגינם הוא לא רוצה להתמודד עם הלימודים והדברים שיותר קשים לו - הוא גם מטופל - אבל במקביל , אני לא מוכנב שבית ספר יהפוך להיות תוכנית כבקשתך-לפעמים צרכים לעשות דברים שפחות אוהבים - בני יעלה לכיתה ה' והחומר רק יהפוך לקשה יותר - הוא חייב לקבל את העזרה של הוראה מתקנת- זה כלים שהוא חייב לקבל - הוא רק לא מבין זאת-או מבין זאת וזה פשוט לא מעניין אותו כרגע. אני חייבת שלפחות יסכים לתת מעצמו פעם בשבוע

שלום עירית
נשמע שבנך חי בתחושה שרק הוא קובע לעצמו ואינו חייב להיכנע לתכתיבים חיצוניים אם אינם נראים לו. האם זה בא לידי ביטוי גם בתחומים אחרים בחיים ? את צודקת שזה דפוס מדאיג ושהמסר ש"החיים אינם תמיד תוכנית כבקשתך" הוא מסר חשוב.
אם זה בא לידי ביטוי גם בתחומים אחרים, ייתכן שקיימת בעייה בנושא סמכות הורית בבית והילד הורגל שהמילה האחרונה היא שלו. אם כך הדבר, הדרכת הורים יכולה לסייע לשנות את הדפוס ולתת לבנך כלים טובים יותר להתמודדות בחיים. זה חשוב, כי דפוס כזה עלול רק להחריף עם השנים ולבנך יהיה קשה בכל מסגרת עם חוקים (גם בעבודה כמבוגר אלא אם כן יהיה עצמאי).
לגבי שעות השילוב - ישנה אפשרות להתנות הליכתו לשעות שילוב תוך שיתוף פעולה מצידו במשהו שרוצה ושימנע ממנו. לא מתנה אם ילך אלא משהו שילקח ממנו אם לא ילך.
לחילופין אם התנהגות זו באה לידי ביטוי רק בתחום הלימודי סימן שיש קושי ספציפי , חוסר ביטחון להתמודד עם כשלונות, בושה וכו'. אז ההתמודדות צריכה להיות שונה. חשוב להתחבר לקושי, לתת חיזוקים . לעשות עיצוב התנהגות חיובי. וכו'

מקווה שעזרתי
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין.

היי ראשל,

בתערוכה זו יש דברים מלמדים רבים.

עם זאת, ישנן גם מראות שהייתי חוסכת מילדה בגיל הזה.

עד כמה הילדה חזקה ואיך היא תתיחס לדברים? האם יש לה את היכולת לראות את הדברים רק מעין מדעית?

אני אישית חושבת שזה מוקדם מידי.

מקצועית? תלוי בילדה.

בברכה,

נעמה.

נכנסה לגן בגיל שנתיים וחודשיים

חגית שלום,
מאוד קשה לנו כהורים להציב גבולות לילד שבסך הכל רוצה מאיתנו חום, אהבה וקשר. הדרישה הזו מבטאת את הצרכים הבסיסיים ביותר של הילד, שאנחנו מאוד יכולים להזדהות עמם. אין לי ספק שבתך מרגישה שהיא מקבלת ממך הרבה דברים טובים, יש לך הרבה מקום בלב כפי שכתבת יפה, ולכן היא אינה יודעת שובע. אולם לאורך זמן הלחץ האדיר שלה עלול גם להתיש אותך, ובהמשך גם לעורר כעס כלפיה. לכן, תחימה מסוימת הינה חשובה גם עבורך וגם עבורה.
חשוב שתקבעי עם הילדה זמן פרטי שהוא רק עבורה - כעשרים דקות ביום בהן אתן שתיכן יחד עוסקות בפעילות שהיא בוחרת, ללא נוכחות האח. אפשר להעניק את הזמן הזה מיד עם החזרה הביתה מהגנים, ואז היא תתחיל את השהות בבית אחהצ בחוויה של סיפוק. לאחר מכן, אני מציעה להמשיך בשגרת היום עם חלוקת הקשב ותשומת הלב בין האחים ובין מטלות הבית, כפי שאת מוצאת לנכון. הקנאה של בתך היא מובנת וטבעית, אולם זו גם הזדמנות ללמד אותה שיעורים חשובים לחיים כמו התחלקות עם האחר, שיתוף פעולה, דחיית סיפוקים מסוימת וכדומה. כדאי גם שתחשבי בינך לבין עצמך באיזו מידה את מזדהה עם המקום של אחות קטנה שמקנאה במה שאח גדול מקבל, או באח גדול שמוכן לדחוק את צרכיו הצידה (לפי מה שאמרת, בנך אינו מתנגד למיקוד תשומת הלב באחותו, ואני תוהה כיצד הוא מרגיש בנושא). ההורות שלנו מושפעת רבות מהילדות שלנו ומיחסי האחאים בילדותנו, ולכן חשוב שתבדקי גם עם עצמך את עמדותייך בנושא.
לגבי הפער בין הבית לגן, קשה לדעת כמה ההתנהגות בבית מושפעת מהמתרחש בגן. כתבת כי בתך נוהגת באותו האופן כמעט שנתיים, הרבה לפני שנכנסה לגן. כן רצוי לברר, באיזו מידה טוב לה בגן - לראות האם היא שמחה ללכת לגן, האם יצרה שם קשרים חברתיים עם ילדים אחרים (ובמידה ולא, רצוי שתעזרי לה בכך ותיזמי מפגשים אחה"צ) וכדומה. כדאי גם לשוחח עם הגננת ולשמוע את התרשמותה מהילדה.
בהצלחה,
שירי

שרית שלום,
לא ברור בדיוק משאלתך מה עושה הילד ומה מדאיג אותך בהתנהגותו, האם יש קשר לגמילה ממוצץ לאחרונה או שהילד אוהב להתעסק בדברים עם הפה (לועס את כנף השרוול, מוצץ אצבע וכדומה).
סביר להניח שזו התנהגות שמתרחשת בהיסח הדעת, כדרך להרגעה עצמית ולסיפוק (די מקביל ללעיסת מסטיק אצל מבוגרים או כסיסת ציפורניים). כדאי שכשאת רואה את בנך מוצץ את הפה, הסיבי את תשומת לבו לכך ובקשי ממנו להפסיק. אפשר להציע לו התעסקות אחרת, כמו למלל חיתול בד בידיו, כדור ספוג קטן וכדומה.
בסה"כ התנהגויות אלו הן די נפוצות ואפשר להוריד את תדירותן.
בהצלחה,
שירי

שלום ותודה ד"רשירי שדה שרביט

כנראה שלא הסברתי נכון את הבעיתיות לפחות מבחינתי, הבן שלי בן 5 הילד הבכור, ממש לאחרונה בערך 3 שבועות שהוא מתעסק עם הפה - מכניס את כל האצבעות פנימה, אני לא יודעת מאיפה הוא למד את זה? ממה זה נובע ? האם יש קושי רגשי/חברתי כלשהו? ואני לא יודעת איך לעזור לו.
האם אני צריכה להעיר בכל פעם שהוא עושה את זה?
ובשבוע האחרון שמתי לב שהוא קצת פחות מתעסק עם הפה אלא עם איבר מינו, בזמן צפיה בטלויזיה, בהצגה. (מעל הבגדים).
שאני נתקלת בזה אני מציינת כי זה מקום פרטי ואישי שלו ואם הוא רוצה לגעת בו אז צריך לעשות את זה בפרטיות .
בעלי אומר שהא צריך לשרותים, אבל הוא ממשיך להתעסק עם האיבר מין גם ביציאתו מהשרותים.
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת שגם בזמן שאני קוראת לו סיפור לפני השינה וזה בשכיבה לידו(טקס שינה שבעלי ואני קוראים סיפור לילדים במיטה)מנסה להעביר את ידו על החזה שלי, ואני מעירה לו על כך.
שאלה נוספת בבקשה- האם זה בסדר שבזמן שאני מתקלחת אחד מבניי נכנסים רגע (אם זה לשרותים, או סתם שאלה , הם לא מתעכבים ומיד יוצאים - לעיתים רחוקות)
אני לא יודעת מה לעשות?
תודה

שרית שלום,
ראשית אני מצטערת על העיכוב בתשובה. העיסוק בפה ובאיבר המין שתיארת הם התנהגויות שכיחות שלרוב אינן מעידות על קשיים רגשיים. לרוב אלו הן התנהגויות שנעשות בהיסח הדעת, וכשהן מתרחשות, תפקידך הוא להסב את תשומת ליבו של הילד ולתת לו משהו אחר להתעסק איתו (כדור ספוג, "מר גמיש", קפיץ ליד וכדומה מספקים עיסוק דומה). ייתכן ומה שמטריד אותך הוא העובדה שהילד משתמש בגופו כדי להינות, וזו אינה התנהגות בעייתית, אלא אפשר לעזור לו למצוא דרך אחרת, מתאימה יותר מבחינה חברתית. האמירה שלך לילד ("מקום אישי ופרטי...") היא מוצלחת מאוד ומעבירה את המסר הרצוי, ללא שיפוטיות.
לגבי התכנים המיניים שרימזת עליהם - אני חושבת שאחד הפרמטרים העיקריים הוא התגובה שלך ובאיזו מידה את חשה שלא בנוח.והתגובה שלך היא זו שאמורה להנחות אותך כאן. במקרה של כניסה למקלחת/חדר השירותים כשאת שם, לטעמי זה עדיין סביר בגילאים של בנייך. בהתייחס למגע בחזה שלך, אני אישית הייתי מרגישה לא בנוח, אבל יש אמהות אחרות שמניקות את ילדיהן בני ה-5, לא? את מדברת על התחום האפור, ובו ההחלטה היא אינדיבידואלית לכל הורה. אגב, סביר להניח שבנייך אינם מקשרים את הגוף שלך עם מיניות, לכל היותר הם סקרנים לגבי גוף של אישה בוגרת.
שירי

שנדי שלום,

מעבר להסבר במשפטים קצרים, עלייך להיות תקיפה וחד משמעית.
כשילד מרביץ לאחוז את ידיו פיזית, כדי להבהיר לו את דברייך, ולהכנס איתו לחדר להרגע.
רק כאשר הוא נרגע אתם יוצאים משם. ולא משנה מה אתם עושים אותו רגע. אם אתם מחוץ לבית, הוא צריך לדעת שזה יגרום לכך שפשוט תחזרו הביתה.

היו עקביים,
בהצלחה!
נעמה.

כשאת כותבת רוחני למה את מתכוונת, שנית באיזה אזור את מחפשת

ראשית אני מתגוררת בתא ולכן אעדיף מטפל בתא וסביבתה.
שנית לגבי הרוחני אנחנו בית חילוני לגמרי אך ייתכן שמטפל שיוכל להכניס גם קצת אמונה בבני לא יזיק לו.

תודה בכל אופן,
נאוה

אני מבינה את מחפשת יותר מטפל שיעזור לבנך לגלות בתוכו אמונה לשינוי, תקווה, ומפגש שלו עם הכוחות שבו. ייתכן שהטיפול שמתאים בשלב זה הוא טיפול בשיטת אלבאום או בשיטת גרינברג המתמחה בטיפול בילידם עם קשיי תפקוד. טיפול מעצים ומפגיש את הילד עם אתגרים גופניים שמהם הוא צובר בטחון. תוכלי לקרוא יותר באתרים של שיטה זו. לגבי פסיכולוג בת"א . יש את ניצן רמתי שמטפלת בילדים במכון אנימה בצהלה או את אורה זילברשטיין לפרטים נוספים פני אלי לטלפון ואתן לך באופן אישי

בהצלחה.

אם בעלך מכיר בכך שתגובותיו אינן התגובות החינוכיות שמתאימות לבנו הרי שאתם כבר בחצי הדרך. ייתכן שזו הההורות שחווה בעלך וזה היחס שהוא קיבל ולכן אין בתוכו מודל אחר של אבהות. אלו התנהגויות ומסרים שהושרשו בו כילד וקשה לו להתנתק מהם.אני מציעה ללכת יחד להדרכת הורים כדי לטפל באותם חלקים רגישים שיוצאים ממנו (ואני משערת שלעיתים בצורה אחרת גם ממך) ושלא זו ההורות שייחלתם לה. ליצור לכם הורותמשותפת מתאימה יותר לכם ולילדיכם

המון בהצלחה

אפשר לבנות יחד איתה תוכנית לראות מתי זה קורה ולעזור לה להבין מדוע דווקא עכשיו יוצאת ההתפרצות (אולי היא קשורה לבית הספר ולקושי שהיה שם ויוצא בבית, אולי היא קשורה להרגשה של חודרנות מצידך או השפלה והיא מגיבה לזה, אולי היא מפרשת את דברייך לא נכון או חשה שאת לא מבינה אות) כך תנסו לראות קודם כל למה הכעס קשור ואיך אפשר להתמודד איתו במצבים אלו, להציע לה דרכים אחרות לגיטימיות יותר לביטוי הכעס ולפורקנו. השיחה הזו לא יכולה להתקיים בעת התפרצות אלא כששני הצדדים נרגעו אפשר לשמור זאת לרגע רגוע במהלך היום שבו מסתכלים על מה שקרה ומנסים להבין (אולי הערב כזמן סיכום). אם בכל זאת היא עדיין מסתובבת באותה תחושה אז אני מציעה לפנות להתייעצות מקצועית

שלום חגית.
זה מרשים שילדה בגיל זה מודעת לקושי ורוצה לטפל בו. זה מעיד על מודעות ואינטלגנציה רגשית גבוהה.
העובדה שההתפרצויות קורות בעיקר בבית ובעיקר איתך מרמזות שיש קשר לאינטראקציה בינכן. היא מנסה לאמר לך משהו (שגם היא לא יודעת מהו) גם דרך ההתפרצויות וגם דרך ההתנצלות ותחושת חוסר האונים שאחרי.העובדה שההתנהגות ממשיכה מעידה על זה שהמסר/צורך שלה לא מקבל מענה.
אני ממליצה על פנייה לייעוץ מקצועי. הילדה ממש מבקשת וכדאי להיענות . לדעתי עדיף לפנות להדרכת הורים ולא לשלוח את הילדה לטיפול. בגיל זה ובמצב שתארת עבודה שלכם תהיה הרבה יותר אפקטיבית עבורה ועבורכם .

בהצלחה
אשמח להתעדכן ולסיע

ליאת גרוס
מודיעין