פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יפית שלום,
נראה שבנך מתמודד עם קשיים נורמטיביים ושכיחים של גילו - הסתגלות לגן, מאבקי כוחות עם ההורים, לידת אחות קטנה וכדומה. אולם יחד עם זאת, העוצמה של תגובותיו וגם של תגובותייך נחווית אצלי כחזקה, ולכן עלולה להעצים את הקשיים הטבעיים.
לאור המידע שמסרת, רצוי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים, לשם הדרכה שלכם איך לעזור לילד.
בהצלחה,
שירי

שלום גלית
נשמע שבנך במצוקה ולכן מתנהג כך ומקשה מאד גם עלייך.
כדאי לנסות להיפגש (ללא תשלום) עם פסיכולוגית בית הספר ולבקש הדרכה קבועה עבורך. רצוי שהיא תהיה בקשר עם הטרפיסטית שמטפלת בילד.אני מאמינה באופן מלא כי הדרכה עבורך תהיה יעילה יותר מטיפול לבנך. חשוב לבנות הורות שמתאימה לילד שלך ולצרכיו. אז ירגע ויתנהל באופן רגוע יותר. כיום הוא סובל וחבל...
אם פסיכולוגית בי"ס אינה יכולה או אינה מוצאת חן בענייך, פני למישהו מקצועי באופן פרטי. אל תתמהמהי. חרדות ובעיות התנהגות בגיל 8 זה דבר הפיך אבל עם הגיל זה הופך מורכב יותר.

בהצלחה
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

ויקי שלום,
ראשית, על אף הקושי, לדעתי עדיף שלא לשנות באופן דרסטי את הרגלי השינה של הילדים בטרם מעבר הדירה. כמו כן, תיתכן רגרסיה עם המעבר, גם אצל הלל הבוגרת וגם אצל עידו. בבית החדש, כדאי להבנות שגרת שינה, שמתחילה כבר בארוחת ערב טובה, אמבטיה/מקלחת ואז סיפור. באופן עקרוני, ילדים בגיל של ילדייך, אמורים להיות מסוגלים להרדים את עצמם גם ללא נוכחותך. רצוי להסביר לילדים שאת מקריאה סיפור, ואחכ את מכבה את האור, משאירה אור קטן/במסדרון, ואז הם שוכבים עד שיירדמו. הרגיעי אותם שאת עדיין בבית, אולם רצוי להתעקש על שגרת ההשכבה וההירדמות, עד שהם יסתגלו. פעמים רבות, עירוב של האב בשגרת ההשכבה עושה נפלאות, ומאפשר לילדים להיפרד בקלות יותר ולהירדם.
בהצלחה ומעבר דירה קל,
שירי

רונית שלום,
לפני שפונים לעזור לילד בהכנת השיעורים, יש לבדוק מה בדיוק עוצר אותו מלהכינם. יש מספר סיבות שכיחות, שחלקן עלו בשאלתך: קשיי קשב וריכוז/ליקויי למידה הפוגעים ביכולתו לשבת ללמוד בבית, החומר הנלמד בביה"ס הוא קל/קשה עבורו מדי ולכן אינו מכין שיעורים בבית, תנאי לימוד לא נוחים בבית (הרעש שאת מתארת), זירה של מאבק מולכם וכדומה.
רצוי שתשבו עם הילד בזמן נעים וכיפי, ולא בסמוך למועד מריבה לגבי שיעורים (למשל כשלוקחים אותו לבילוי אישי אחהצ) ותנסו לברר עמו מדוע אינו מכין שיעורים. כמו כן, רצוי להתייעץ עם המחנכת לגבי התרשמותה מהילד ומהסיבות בגינן אינו מכין ש"ב.
לאחר שתבינו יותר את מקור הבעיה, יהיה קל יותר להבין כיצד להתמודד עמה.
בהצלחה,
שירי

שלום נעמי.
אכן מעשה חמור ומעורר חרדה קיומית עבורו. אבל בגיל זה, ניתן לדעתי להחזיר לו את הביטחון ביציבותך כאמא שלו, זה עניין של זמן ושל התנהלות נכונה.
נשמע כאילו יש בעייה של הצבת גבולות. את רכה ואז כשהילד עובר את הגבול, את מתעצבנת ומתפרצת. זוהי מטוטלת לא בריאה רגשית ולא יעילה חינוכית. חשוב לתת חום ואהבה לצד גבולות ברורים ויציבים באופן קבוע. . ניתן לפנות להדרכת הורים כדי לקבל כלים אופרטיביים המתאימים לכם ולילדיכם.נשמע לי שזה בהחלט יכול לסייע ולאזן.
נכון להיום, חשוב להבהיר כי את אימו לעולם ולא תוותרי עליו בשום מקרה. צריך לחזור על משפט זה לעיתים קרובות. מצד שני אל תתני לייסורי המצפון להשתלט עלייך.תזהרי שהצורך מקרבה מוגזמת בתקופה זו לא יהיה שלך. מותר קצת יותר קרבה אבל ממש להיזהר לא להגזים. שדרי לו שאין לו מה לדאוג, שילך לגן או שילך לישון ואת תחכי לו או שתהיי ליד מיטתו כשיקום ושאין לו מה לדאוג. יחד עם זאת, אל תתחילי להיות רכה ורחמנית מידי כי אז יגיע רגע ששוב יעבור גבול ויעורר אותך להתפרץ.אל תשדרי לו שהוא מסכן. הוא לא.
פעם אחת כזו לא תשאיר צלקות, אבל פעם שנייה כבר תהווה הוכחה עבורו שצריך לדאוג. .. תיזהרי.

אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

מאופן תאורך קשה באמת להעלות השערה מדוע בנך מתבודד חברתית, שהרי אם זה מפריע לו ואין לו חרדת קהל מדוע הוא אינו יוזם מפגשים חברתיים. אני מציעה לנסות להבין יחד איתו מדוע אינו יוזם הזמנת חברים, כדאי גם לשוחח עם המחנכת ולנסות להבין קצת יותר על תפקודו החברתי בכתה. ייתכן שבכתה הוא מתעקש לחבור לילדים מסויימים וכך מוותר על עוד ילדים שקיימים שם ויכולים להוות חברה עשירה מאד. נסו לעודד אותו להצטרף לתנועת נוער שם המסגרת מאפשרת קשרים חברתיים חדשים אולי יוכל להרחיב את המעגלים החברתיים ולפגשו ילדים שיותר נוח לו במחיצתם.

אין שלב נכון שבו נכון לעשות זאת. סימני הדרך לעיתוי הנכון עבורך הוא בעיקר גיבוש החלטה משותפת עם בעלך ורק כאשר תהיו אתם שלמים עם המעבר תוכלו לעשות זאת עבורה, לתמוך בה גם אם יהיו לה קשיים בימים הראשונים, ולמצוא את הדרך שהמעבר לא יחווה כדחייה. לא הייתי ממליצה לעשות זאת במקביל להנקה אלא כל שינוי כזה בזמן אחר ונפרד . בהצלחה

לימור התחלת את התיאור אך לא ציינת מהי שאלתך, מה מעסיק אותך סביב סיפור הגמילה.

תופעה זו היא מוכרת מאד במשפחות רבות. חלק ממריבות האחים הם בעצם דרך לספר להורים על התחרות, על מלחמות על טרטוריה, על אהבת האם ועל תשומת הלב. כאשר את נוכחת הם יודעים שניתן להשען עלייך ופחות להתאמץ בפתרון בעיות. כמו שאת תשבי אחרת על כסא בלי משענת ועל כסא עם משענת כך גם ילדייך. אני מציעה לך ראשית להתעודד מכך שילדייך יכולים להסתדר ויחסיהם לא מורכבים רק מיריבות וחיכוכים. היי סבלנית שמידי פעם הם צריכים לריב ופונקציה זו אף חשובה להתפתחותם כל עוד יש גבולות של כבוד ואין אלימות במריבות. שלישית נסי לבחון את תגובותיך בעת חיכוכים אלו , האם את מתחילה לשפוט, לגשר. האם את מתערבת מיוזמתך כי אי השקט מפריעה לך או שהם מבקשים ממך התערבות. נסי לא להתערב ולתת להם להסתדר אלא אם כן זה גולש לפסים אלימים. שנית נסי להתערב באופן שיעזור להם לחשוב מה עליהם לעשות כדי לפתור את הסיטואציה, אילו כלים יש בידיהם לפתרון הבעיה, המנעי ככל שתוכלי לפתור עבורם את הקונפליקט.

זהורית שלום!

הסתכלתי מהצד וראיתי שאני מתערבת יתר על המידה, איזה כלים עלי להקנות להם כדי שילמדו ליישב את הקונפליקטים ביניהם.

ומה עלי לעשות כאשר זה מגיע לפסים אלימים, מכות סטירות וכו'.


תודה
אופירה

שלום פ'
זו אכן סיטואציה לא נעימה אבל באמת שאין מה לדאוג. בגיל הזה הילד כבר מפתח אישיות משלו ובוחר דברים שהוא אוהב. חשוב לאפשר לו ולא לשדר לו שעדיף שיהיה מישהו אחר. לא ללחוץ עליו לשחק בדברים שאינו רוצה. אפשר וכדאי להציע אבל לקבל בכבוד גם תשובה שלילית.
יחד עם זאת אפשר לשלב ספורט בתנאי שזה בלי ללחוץ. אפשר להציע לו חוג ג'ודו למשל או כדורגל.
אם פוגעים בו, ניתן ללמד אותו לעמוד על שלו ולתת לו כלים לצורך כך.לא צריך לשחק האבקות בשביל זה.
נשמע שסכ"ה הוא בסדר גמור. אם ההורים שלך דואגים לנכד ובדרך מלחיצים אותך בדקי אם זה עוזר לאימהות שלך או לא. אם לא, התרחקי בנימוס ותקשיבי לעצמך.
מצד שני, ליתר ביטחון ,בדקי אם יש בעייה בשיווי משקל, וויסות תחושתי או מוטוריקה גסה... הכתובת היא מרפאה בעיסוק. אם יש בעייה כזו טפלי, זה הזמן. אם אין, לכי לבנות איתו ארמונות בחול, בכיף..

בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

שלום שיר
קודם כל אין מה להיות מודאגת. את מתארת התנהגות נורמלית לחלוטין וזה עוד יקרה הרבה פעמים. ממש לא להתרגש.
את שוכחת שהיא לא בת 14. בגיל שלה רק מתחילים להבין את המשמעות של בנים בנות. זה עוד לא ברור. רק לומדים את הקדם חוקים של החוקים של המשחק. עוד לא ממש משחקים. המשמעות של פרידה וחבר אינה רצינית כמו בבגרות. ילדים בגיל זה רק מתחילים לבדוק את השטח. להרגיש מבוכה.להתבייש. אין אהבה רומנטית.אין משיכה פיזית (אני מקווה). נפרדים, חוזרים, מחליפים,מתרגשים. ככה זה וזה טוב ונכון.
חשוב שתהיה שם בשבילה אבל שלא תיכנסי לסערה בה היא נמצאת. היתרון הוא שאת מבוגרת ויכולה להסתכל על זה מהצד. אם תדאגי, תשדרי לה שמשהו לא בסדר, וחבל. תני לה להתנסות, גם אם קצת עצוב או קשה לה לפעמים. תשאלי ותהיי קשובה אבל אל תלחצי או תנדנדי.
זו רק ההתחלה, קחי אויר...
בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

שלום אלינור
בריחת פיפי כמו שאת מתארת יכולה להיות תוצאה של רגרסיה רגשית מסויימת בעקבות איזו מצוקה זמנית. בדקי טוב האם לא קרה דבר משמעותי בגן או בבית שיכול לעורר רגרסיה כזו. האם חוץ מהפיפי יש גם סימני מצוקה אחרים ? פחדים ? אם יש קושי רגשי חשוב שיקבל מענה.
אפשרות אחרת היא שזהו סוג של" דווקא" , לא בהכרח מודע עד הסוף).
לדעתי חשוב להטיל עליה את האחריות לנקות אחרי, ולהחליף בגדים. לא לפנות אלייך. תסבירי לה בדיוק מה לעשות ואז תצאי מהתמונה עד כמה שניתן. הכעס שלך במילא לא יעיל, סימן שזה לא הכיוון...
האם גם במקרים אחרים שאת כועסת היא משועשעת ומתעלמת ? אם לא, ייתכן כי היא בעצם מסתירה בושה מבוכה וחוסר אונים ולכן מתנהגת כך. חשבי על זה.

אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

שהילדה נהדרת בגן, ושכולם אוהבים אותה ומעוניינים להיות בחברתה. היא ייחסה את בריחת הפיפי החד פעמית בגן לכך שהילדה היתה מאוד עסוקה בחצר ושכחה, ואמרה שישתדלו להזכיר לה יותר.
בבית אנחנו מנסים להזכיר, אבל היא מגלה התנגדות ומתעקשת שאין לה. והרבה פעמים שתי דקות לאחר מכן יש "תקלה" חדשה.
בבית אין שומדבר מיוחד - יש לה אח כבר לא חדש בן שנתיים וחצי כמעט, היחסים ביני לבין אביה מעולים (חמסה:)), גרים באותה דירה מאז היתה בת שנה. אין שום שינוי מהותי שאני יכולה לחשוב עליו.
לגבי התגובה שלה לכעס שלי - היא הסבירה לי כבר בעבר (ציינתי שהיא נבונה...) שחברה שלה בגן הסבירה לה שכשכועסים עליה - כדאי לה לחייך, כי זו תגובה יותר מוצלחת מלבכות ולהעלב. היא אמצה את הרעיון בחפץ לב, ואם אינה שוכחת שלא אמורה להעלב כשאני כועסת על דבר מה (לא משנה מה) - היא מגיבה כך.

ואולי בכ"ז הפעם מדובר במשהו פיזיולוגי, כי זה קיצוני - אולי דלקת בדרכי השתן - נבדוק את האפשרות.

המון פחדים בזמן האחרון - מפחדת מעכבישים וזבובים ורמשים באופן כללי, בצורה מוזגמת, על גבול ההיסטריה. ולא עוזר אם אנחנו מבטיחים שאנחנו איתה ושומרים עליה ומסבירים שהרמשים למיניהם קטנים ובלתי מזיקים ופוחדים ממנה עוד יותר...
כבר מזמן היא פוחדת באופן בולט מהחושך ומסרבת, משמתחיל להחשיך, ללכת לבד לחדרה, שנמצא בקצה המסדרון, או בכלל, לעזוב את חדר המגורים בלעדינו או ללא ליווי של מישהו אחר (ולצורך העניין - גם אחיה הקטן יספק אותה).

מצד אחד, חשוב בהחלט לבדוק את העניין הפזיולוגי. זו בדיקת שתן פשוטה.
מצד שני, העובדה שזה כמעט לא קורה בגן וקורה הרבה בבית מעוררת שאלות. מה דעתך ?

יפעת שלום,
אנשים נמשכים לחברתם של אנשים מסוימים, מסיבות מגוונות. לא תמיד יהיה לך ברור מדוע בנך נמשך לחברתו של ילד אחר ומחקה אותו. אני מתארת לעצמי שלא בהכרח היית בוחרת כחברים לעצמך, את כל החברים של בן זוגך, לא? בכל אופן, ילדך עומד להיתקל עוד רבות בילדים כריזמטיים שמתנהגים באופן שאינו מקובל עליך. במקרים אלו, רצוי לנקוט בשתי תגובות מקבילות: ראשית, את זו שאחראית על עיצוב התנהגותו ואופיו של בנך, ולכן ההסברים, החיזוקים החיוביים והסנקציות במידת הצורך, הם נחוצים ביותר. שנית, אם קיים ילד שאת חושבת שמשפיע על בנך לרעה, תוכלי לעזור לילד להתחבר עם ילדים אחרים חיוביים יותר בעינייך - להזמין אותם לביתך, ליזום עם הוריהם מפגשים אחהצ וכדומה. כמו כן, אפשר לבקש מהגננת להפריד בין בנך לבין הילד האחר, לשים אותם בקבוצות עבודה נפרדות, להושיב אותם במפגש ליד ילדים אחרים וכו'.
בנוסף, מעבר להתייחסות להשפעת החבר על בנך, רצוי מאוד לתת מקום ומרחב לבנך לבטא עוד התנהגויות והיבטים שלו, מלבד היותו "ילד למופת". תחרותיות, תוקפנות, ולעתים גם שמחה לאיד, הן התנהגויות אנושיות שבמידה ולא תהיה להן אפשרות ביטוי, הן תתעצמנה ותתעצמנה. סהכ גם אנחנו המבוגרים לא מקבלים הפסדים בכזו שמחה ובגרות, כפי שאנו מצפים מילדים לפעמים. ייתכן שכשבנך ירגיש שיש לו יותר לגיטימציה גם לכעוס, להתחרות וכדומה, הוא פחות יזדקק ליצור קשר עם ילד ש"מבטא" עבורו את החלקים הללו, שקיימים בכל אדם.
בהצלחה,
שירי

שלום מיטל.

אפשר אולי להסביר לו שלא לומדים מה שיודעים אלא מה שלא יודעים. והדרך היחידה ללמידה היא לנסות שוב ושוב עד שמנצחים את הקושי.
האם זה קורה בתדירות רבה.? אם לא, הייתי עוזבת ולא לוחצת. הרי יקבל משימה דומה בימים הבאים בכל מקרה ואולי אז ינסה ויצליח.
אם זה קורה הרבה כדאי לאמר לו שיקח זמן להרגע ואז תבואו לעזור לו. במהלך העזרה תנו לו לעשות אפילו חלק קטן ממה שלא הצליח ,)ואז הדגישו בפניו איזה יופי הצליח למרות שחשב שלא יוכל. אם יחווה הרבה הצלחות חלקיות כאלו, יאמין בעצמו יותר ואולי יעיז לנסות יותר בהמשך.
בכל מקרה לא הייתי נכנסת איתו ראש בראש, אבל גם לא מוותרת לגמרי.
תזהרי שהנושא הלימודי לא יצבע את קשרייך עם בנך. כמו כן, אל תשכחי להדגיש ולפתח בחייו תחומים בהם הוא מוצלח יותר מהתחום הלימודי.

מקווה שעזרתי
ליאת גרוס
מודיעין

שלום רויטל.
את טוענת שביתך בוחרת להיות עצובה, רוצה. מחליטה, וכך מקשה על כל בני הבית. אני רוצה להציע אופציה לפיה זה לא עניין של בחירה אלא של קושי ומצוקה שאפילו היא לא בהכרח מבינה אותה עד הסוף. אולי בסיטואציות של שמחה והמולה היא מרגישה שהיא הולכת לאיבוד. משהו מעציב אותה. משהו קשה לה. אולי חשה לא נח בקבוצה גדולה.
היא אמרה" כי ככה אני וזהו" כי חשה שאת מאשימה ולא שאת מתעניינת באמת. אולי גם לה זה לא ברור.
אני מציעה לבחון את הדברים דרך הפריזמה הזו, ואז אולי יעלו רעיונות אחרים להתמודדות ואם לא אשמח לעזור..
מה דעתך ?

ליאת גרוס
מודיעין