פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום עינב. את שואלת למה זה קורה ובעצם את גם עונה. זה קורה כי כועס או לא מסכים על משהו ומנסה לבטא את תחושותיו.
מה לעשות? ישר ובאופן חד משמעי לתפוס את היד( לא בכח מעבר להכרחי) ולאמר שלאמא/אבא לא מרביצים . חשוב לאפשר לו לבטא את עצמו אבל גם חשוב שידע שהביטוי לא יכול להיות אלים וגם שלא תמיד מקבלים מה שרוצים.
אל תאפשרו לו להרביץ לכם. קו אדום . לא!

בהצלחה
ליאת

שלום יורי
. לא קל לחיות עם חרדות, בלי ביטחון ובלי חברים. ייתכן מאד שכל הדברים קשורים יחד. כן, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. מנסיוני זה יכול להיות יעיל מאד לבעיות כמו שאתה מתאר. איפה אתה גר, כך שאוכל לנסות להמליץ על מישהו בסביבתך...


ליאת

שלום רות. את צודקת שהגיע הזמן להיגמל אבל השאלה היא איך. אין ספק שעדיף שהיא תהיה שותפה פעילה בתהליך . לדעתי הגישה שלך אפשרית רק אם את משוכנעת לחלוטין שניסית ברצינות דרכים אחרות לגמול אותה ושום דבר לא עזר. מה כבר ניסית עד כה ומה קרה ?

ליאת

אורלי שלום,
מדברייך נראה שהבן שלך נמצא במשבר רגשי, אשר בא לידי ביטוי גם בקשיים לימודיים וגם בהתנהגויות שמורדות במוסכמות החברתיות ובחוקים החברתיים. דרך דברייך ניתן היה להתרשם כמה את מושקעת בילדייך וכמה את מגיבה לכל עניין ומטפלת בו - משלמת למורים פרטיים, מענישה כשיש התנהגויות שליליות וכדומה. אולם מכל המידע שמסרת נראה לי שייתכן ובנך סובל מקשיים רגשיים ובינאישיים, אשר נמצאים בבסיס כל ההתנהגויות. במקרה זה, איש המקצוע המתאים הוא פסיכולוג. פסיכולוג יוכל גם לעזור לך באמצעות הדרכת הורים, לחוש קומפטנטית ומתפקדת מול בנך.
בהצלחה,
שירי

שלום יפית. הפניתי את שאלתך לקולגה שלי שמתמחית בקשר בין בעיות קשב ושינה על כל השלכותיהם. מקווה שהיא תחכים את שתינו. אעדכן אותך.
אם לא אחזור אלייך תוך מספר ימים סימן שהיא לא ידעה . במידה וכך, אנא העלי שוב את שאלתך לפורום אולי מישהי אחרת תדע.

ליאת גרוס

נוגה שלום,

אני מתקשה לענות תשובה מלאה, ללא הרקע של ההתנהלות היומיומית בבית, היכן האבא בתמונה, ואיך מתחלק הזמן ביומיום בינו לבין אחותו. ומה רמת הקשר ביניהם.

מעבר לכך, נשמע לי שהצבת הגבולות שאת דיברת עליה כנורמלית, היתה מעט מתירנית ואולי מאפשרת מידי.
אם הדבר החמיר רק לאחרונה, התגובות צריכות להיות נוקשות וברורות. זה אומר לאחוז את ידיו ולא להתיר אלימות, זה אומר להכנס לחדר להרגע יחד איתו בכל זמן התפרצות.

הוא לא רוצה חוג שחיה? לא נתחנן. נבהיר לו שהיום יש חוג ואם הוא לא רוצה לא נלך. לא נעשה מזה ענין, כמו שהיה רוצה.

לגבי הנושא של להפסיד במשחק: חשוב ללמד ילד כישורים חברתיים. ללמדו כיצד להפסיד בצורה מכובדת, להתמודד עם תסכול ואכזבה, והכל דרך דוגמא אישית.

עמדי על שלך, גם כאשר רק שניכם נמצאים, אל תוותרי גם אם כביכול זמן האיכות נפגע. רק כך תעזרי לו ללמוד איך להתמודד עם כעס, תסכול וכאב.

אם תרגישי שקשה לך להתמודדות. העזרי באימון והדרכה הורית. שניים שלושה מפגשים יוכלו לתת לך כיוןן.

בהצלחה!

נעמה.

ההתנהלות השגרתית: התעוררות 6:30, בעלי לוקח אותם לגן (אני יוצאת מאד מוקדם),
אני מוציאה אותם את הגדול מהגן ב-4 ולאחר מכן את הקטנה.
לעיתים אני נשארת איתו קצת בגגינה שחק ומוציאה אותה יותר מאוחר.
אחר הצהריים משחקים יחד, אם יש לו כוח הולכים לחבר או מזמינים חבר, או הולכים למשפחה.
יום בשבוע היה לנו שיעור בריכה ואז היינו רק שנינו במים.
אוכלים ארוחת ערב ב1800/1830. מקלחת ושינה.
בעלי מגיע לרוב מאוחר, רק לזמן מקלחת ושינה (19:30).

הקשר בין שניהם הוא טוב. הם משתוללים ביחד, לעיתים הוא מציק לה, אני משתדלת לאחרונה לא להתערב (למעט דברים מסוכנים או כאשר זה נגמר בבכי ואז עושה הפרדה בלי לשפוט מה היה, רק שואלת אותו מה אפשר היה לעשות כדי שהיא לא תבכה).
יעצת לי להיות איתו בזמן התקף הזעם. מה לעשות כאשר אני לבד עם שניהם ואם אני אשב איתו ועם הקטנה בחדר זה לא בדיוק יהיה ראוי.
אשמח לשמוע דרכי פעולה להראות הפסד בכבוד. אני מסבירה כל הזמן שאין תחרות ואם קורה ואני עשיתי משהו לפני אני מסבירה שלא נורא לפעמים לא מגיעים ראשונים וגם שני או שלישי זה לא נורא, מה עוד אפשר לעשות?

תודה רבה על התייחסותך.
נוגה.

במצב בו אתם לבד , אפשרי לו לשבת במקום מסויים בחדר בו כולכם נוכחים, או לאפשר לו להכנס לבד לחדרו להרגע. הוא כבר מסוגל לזה בגילו.

ללמד ילד להפסיד בכבוד זה תוך דוגמא אישית.

כשאת מפסידה במשחק איתם את צריכה לומר שזה מאד מאכזב אותך שהפסדת, אך לעתים מנצחים ולעתים מפסידים. אולי פעם הבאה את זו שתנצח.

לגבי האב, לדעתי, נוכחותו זמן רב יותר והקדשת זמן איכות לילד יכולה לעשות פלאים.
נוכחות הורית מאד ממתנת אגרסיות.

בברכה,

נעמה.

תודה רבה על התייחסותך המהירה והמעשירה.
רציתי לשאול גבי הגן.
עד לתקופה של החודש האחרון בני לא היה מתנהג בצורה כל כך אגרסיבית ולא ממושמעת בבית אלא היה ילד רגוע ונינוח.
לעומת זאת בגן היו התפרצויות אלימות מתחילת השנה והגננת ישבה איתנו לשיחה מספר פעמים. אבל עד לעכשיו בבית לא הרגשתי שישנה בעיה כי בבית הוא היה מתנהג 180 מעלות מאיך שמתארת אותו הגננת.
האם יכול להיות שפיספסתי משהו בבית? או שמע ישנה בעיה בגן ועכשיו זה משפיע על הבית?
יש לציין שזו שנה ראשונה בגן עירייה. אני מרגישה לפעמים שהגננת הולכת איתו אבן על סכין.

אשמח לדעתך.
נוגה

נגה בקר טוב,

אם את טוענת שהכל היה בסדר בבית, אני מניחה שזה אכן היה כך. במיוחד אם מדובר בכך שממש לא חשת את מה שהגננת מתארת.

בעיניי זה אבסורד שלגננת אין את הכלים לטפל בבעיה, ולצערי אני נתקלת בזה לא מעט לאחרונה.

בהחלט יכול להיות שהחוויה בגן היא אחרת ובשל כך גם ההתנהגות.

חשוב שתדעי איך הם מגיבים ואיך הם מטפלים בסיטואציות כאלה.

בקשי שהפסיכולוגית של הגן תערוך צפייה על בנך כדי שתוכלי לדעת האם משהו מציק לי ומה מקשה עליו את ההתנהגות בגן.

שווה לבדוק.

בהצלחה!

נעמה.

שלום לנה
יכולות לניות כל מיני סיבות למה הוא מסתדר עם מבוגרים ולא עם ילדים. הסיבה הרווחת היא שם מבוגרים הוא לא צריך לוותר, לחכות, להתפשר,ולהיות שווה. עם מבוגרים הוא בעל זכויות יתר ולכן מעדיף זאת.
סיבה אחרת יכולה להיות שתחומי העניין של ילדים לא מעניינות אותו והוא מעין מבוגר קטן.
סיבה אחרת יכולה להיות קשורה לחוסר ביטחון או לקושי במיומנויות חברתיות.
מה הכיוון שהכי נראה לך מתאים לבן שלך ? או לי כיוון אחר מאלו שהזכרתי. כתבי לי ואוכל להציע פתרונות
כך או כך ביקורים אצל פסיכולוג בהחלט יוכלו לעזור, אבל אני צריכה לדעת יותר כדי לדעת עם להמליץ על הדרכת הורים או טיפול בילד. נשמע לי שהכי מתאים משהו משולב.

מחכה לתגובתך
ליאת גרוס
מודיעין

רציתי להוסיף שגם מצבי הרוח שלה מאוד לא יציבים....היא עוברת משמחה לעצב מהר מאוד ולהפך.
כמו כן, היא מתפרצת בהתקפי זעם קשים- צרחות, קללות, מכות.
היא לא מוכנה לקבל שום סמכות...לא שלנו ולא של המורים בבית הספר, כך שגם בבית ספר יש לה בעיות התנהגות.

שלום רונית
ילדה קשה הופכת להיות מתבגרת עוד יותר קשה. נשמע שבמאזן הכוחות בינכם היא מנצחת וזה משהו שאינו טוב לכם אבל בעיקר לה. ילד וגם מתבגר צריכים להרגיש הורים יציבים וחזקים מולם וזה לא מה שאת מתארת. אם היא במצוקה חברתית או רגשית (ונשמע שכן), את לא יכולה לסייע לה כל עוד היא המנהלת בבית. למה שתקשיב לך או תתיחס ברצינות?
הורות למתבגרת היא באמת לא פשוטה, סביר שכשתגדל תתנהג באופן פחות מניפולטיבי. אבל בינתיים נשמע שהיא וגם אתם סובלים. חשוב להחזיר לכם כהורים חלק מהכוח שאבדתם. אתם אלו שאמורים לנהל את הבית ולעזור לה לנהל את עצמה. זה הכיוון. אם את מרגישה שזה קשה לבד פנו לייעוץ אבל במקום להוציא כסף על טיפול פסיכולוגי בשבילה (מה שלא ישנה את מאזן הכוחות בינכם ולכן גם לא באמת יפתור את מקור הבעייה) פנו להדרכת הורים. אפילו רק מספר פגישות כדי לקבל כיוון ומשם להמשיך לבד.
אני רוצה להוסיף גם שבגיל ההתבגות הילדה אמורה להתמרד ולא לאהוב את ההורים. זה כתוב במנואל למתבגר. לא צריך להתרגש או להיעלב ובטח לא צריך להתקפל... כדי שתוכלי גם להתמש לקראתה, את חייבת קודם להתחזק ולקחת חזרה את הניהול.
בהצלחה
תחזיקי מעמד
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

שלום לימור
אכן, יכול מאד להיות כי זו תגובה מאוחרת. ילדים רבים "עוברים את המשבר" מאוחר כי אז התינוק פתאום מתחיל להיות חמוד ומקסים, מחייך, ממלמל ומעניין. עד אז רק ינק, ישן, בכה והיה משעמם. עכשיו מתחילה התחרות והוא מחפש כלים להישאר במקום מוביל ולנצח. מצד שני יש סיכוי שעובר עליו משהו אחר שלא קשור. אני לא יכולה לדעת כי אין לי מספיק אינפורמציה.
בכל מקרה מה לעשות?
1. לבלות איתו זמן לבד ולתת לו מקום של כבוד כאח בכור.
2. כשמשהו לא מצליח לו, חשוב לשדר לו מסר שכדאי לו לנסות להתמודד בעצמו. אל תעשו עבורו דברים שיכול לעשות לבד (חוץ מלעיתים רחוקות שבא לכם לפנק אותו). אפשר לתת לו רעיונות איך להצליח, ולתת לו דוגמאות לפעמים אחרות שהצליח
3. לא לוותר לו אם הוא מסרב לקבל מרות. הצבת גבולות חשובה מאד ומסייעת בעיקר עבורו (וגן עבורכם). זה לא קשור לתבונה. על אחת כמה וכמה... תזכרו שבנתיים אתם גדולים ומבונים ממנו.

בהצלחה
אשמח להתעדכן מה קורה
ליאת

שלום עמיר
קודם כל, לא נשמע לי שיש לך מה לדאוג או לפחד. הילד מרגיש ערום, רגוע וחמים. החיתול לא סוגר עליו והגוף מרגיש נוח להוציא... שמעתי על עוד מקרים... כנראה זה יעבור כאשר יגמל ויוכל לשלוט יותר. העובדה שלא עושה זאת כאשר יש איתו מישהו מעידה על רמה מסויימת של שליטה שקיימת כבר היום.
מה אפשר לעשות ? אולי לבקש ממנו שיעשה סימן או יתן צעקה קלה כשמרגיש שזה כבר יוצא, ואז מייד לשרותים. אם הצליח חשוב לחזק ולעודד. לתת פרס קטן אם הצליח להגיד לכם טיפה קודם או אפילו ממש בהתחלה. כך בהדרגה ילמד לשים לב ולהכין אתכם מראש.
אם גם זה לא יעזור, אפשר תמיד להסתפק במקלחת...

בהצלחה
ליאת

שלום רון
הילד שלכם אכן מפחד מנטישה וזה אינו אופייני לילד בגיל זה האמור להבין את המשמעות של טיול לחמישה ימים. נראה כאילו יש איזה חוסר אמון או חרדה היושבים על בסיס מורכב מעט יותר. עם מי נשאר כשלא הייתם ? האם קרה פעם שאחרתם מאד והוא נאלץ לחכות לבדו לאורך זמן ? האם קורה שאתם משקרים לו (בכוונה טובה כמובן) והוא מגלה ? אולי משהו אחר?
חשוב להסביר לו שתמיד תשמרו עליו ותדאגו לו.לחזור על זה שוב ושוב. להעביר מסר שהוא יכול להיות רגוע כי אתם תמיד תמיד דואגים לו. יחד עם זאת חשוב להיזהר לא לרחם עליו , לפנק מידי , או להרשות דברים שקודם לא הרשיתם כי זה עלול לעודד אותו להמשיך כך.
קשה לי לדעת אם מדובר בסחטנות רגשית שלו או שהוא במצוקה. אם התנהגות זו תמשיך כדי לפנות ליעוץ מקצועי קצר כדישיסיע לכם לבנות את האמון שלו בכם באופן יציב.

אשמח להתעדכן
בהצלחה
ליאת גרוס
מודיעין

שלום מירב
אכן דילמה.
האם שני האחים לומדים בכיתה קטנה או שהתאום השני בכיתה רגילה?
אם התאום השני נמצא בכיתה רגילה, זה אומר שכבר יש הבחנה ואולי העובדה שיהיו בשתי כיתות שונות רק תקל כי לא יהיה כלל מקום להשוואה. בנוסף אם נתייחס לצורך הפרטי שלו, ייתכן כי העלייה לב' תזיק ל והוא ירוויח מהעלייה לא'. אני לא מספיק מכירה אותו אבל כדאי לך להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר ולבקש הערכה פסיכולוגית (מגיע לך חינם לדעתי) כדי שתעזור לך להתלבט.
בלי קשר חשוב למצוא תחום בו הוא טוב יותר מאחיו וזה יהיה התחום שלו. נגיד ספורט מסויים או יצירה. חשוב לפתח אצלו תחום זה , כך שרק בלימודים יהיה נמוך מאחיו אך בתחומים אחרים שווה לו או גבוה ממנו.
כאם לתאומות אני מבינה את ההתלבטות והקשיים. קריאת חומר בנושא או הדרכת הורים אצל מישהו שמבין בתאומות יכולה לעזור.
במידה וגם השני בכיתה טיפולית, זה כבר יותר מורכב.חיזרי אלי

בהצלחה

אשמח להתעדכן ולהשתתף בהתלבטויות
ליאת גרוס
מודיעין

שלום שירה
כל הכבוד לבתכם ולכם על תהליכי הגמילה שאת מתארת. ייתכן כי ההתנהגויות שתארת קשורות לגמילה, אך לא בהכרח. כך או כך אל תחזרו לחיתול הליליה או למוצץ. ביתך צריכה ללמוד מנסיון כיצד להרגיע את עצמה גם בלי מוצץ, גם כאשר מתוסכלת מאד.היא אינה רגילה לעשות זאת.
כיצד לעזור לה במצבים כאלה ? קודם כל לתת דוגמא אישית ולא לאבד שליטה . ניתן לאמר לה, אני רואה שאת צריכה זמן להרגע...ופשוט לתת לה קצת זמן. ניתן לשאול אותה אם צריכה חיבוק ? אם היא מכה יש לתפוס את ידיה כך שלא תוכל להמשיך עד שנרגעת. כשעה (לפחות)אחרי שעובר לה כדאי לדבר איתה על מה שקרה ולבדוק איתה (אם היא משתפת פעולה) מה קרה.
ייתכן מאד שכמו שאת נבהלת מתגובתה, היא נבהלה מעצמה ומחוסר השליטה שלה. חשוב להכיל אותה, להרגיע אותה ,לתת לגיטימיה לרגשותיה אך לשים גבולות לדרך הביטוי. היא צריכה להרגיש שאתם שומרים עליה מחוסר השליטה של עצמה.
לגבי ההרטבה בערב, הייתי מתעלמת בשלב זה. אולי היא מנסה לעורר תגובה מסויית (כעס/רחמים) ולא כדאי לספק לה את זה כי זה עלול לגרום לה להמשיך בהרטבות. כדאי לאמר לה ללכת להחליף ולהשתדל שזה לא יקרה שוב, וזהו.
רעיון לגבי הלילה, אפשר אולי להעיר אותה לפיפי כאשר אתם הולכים לישון... מה דעתך ?

מקווה שעזרתי
עדכני אותי
ליאת גרוס
מודיעין

תודה רבה על התגובה המהירה.
אנחנו מאוד משתדלים להעיר אותה לפני שאנחנו הולכים לישון וגם בלילה כשאח שלה מתעורר לבקבוק אנחנו מעירים אבל לפעמים זה מאוחר מידי והיא כבר עשתה....
אני יודעת שכל תהליך הגמילה הוא לא רק פסיכולגי אלא גם פזיולגי ועצם העובדה שהיא לא מצליחה לשלוט בעצמה בודאי מאוד מתסכל ומאכזב אותה.
אני מוצאת את עצמי מותשת מהנסיונות להכיל אותה ולנהוג בסבלנות. לפעמים אני פשוט מרגישה שאני מנוהלת ע"י ילדה בת ארבע שמושכת אותי באף. אני יודעת שכל נושא הגבולות הוא מאוד מורכב אבל אני ממש מתקשה למצוא את הנקודה שבה אני מפסיקה להיות זורמת ומכילה ועוברת להיות אסרטיבית ונוקשה.
אציין כי אני ממש לא אוהבת לעבור לשלב של "אני סופרת עד שלוש ואם את לא באה אני הולכת... " מה גם שבד"כ היא לא מתרצה ואני נשארת לחכות לעוד איזה קונץ אחרון ואז בד"כ הקונפליקט נפתר.
קצת נסחפתי לנושא אחר אבל אני פשוט מרגישה שהכל קשור אחד לשני...
שוב תודה.

אין ספק שהורות לילדה בת 4 וילד בן שנה וחצי אינה פשוטה. זה נכון שהכל קשור אחד לשני וזה עוד יותר נכון שאת לא אמורה להיות מנוהלת ע"י ביתך (רק קצת...). החכמה היא למצוא את הדרך לזרום ולהכיל באופן יותר אסרטיבי ונוקשה. זה לא או/או.. אם את מותשת, גם היא מפסידה בסוף מכל ההכלה הזו.זה לא חייב להיות ככה.
מספר פגישות של הדרכת הורים יכולות לסייע לך לעשות סדר בהצפה ולגבש הורות מעייפת פחות לטווח ארוך באופן שמתאים לאישיות שלך ושל בעלך.
לגבי ההרטבה. ניסיתם לא לתת לה לשתות כשעתיים לפני השינה. יש מישהו אחר במשפחה (כולל אתכם) שהרטיב עד גיל מאוחר ? מה דעתך לגבי תחתוני גמילה ללילה כשלב ביניים ?

ביתיים לילה טוב ויבש
ליאת

שלום נטליס
מעניין להבין מה עובר על ביתך.ייתכן מאד שזו סתם תקופה כזו וזה יעבור לבד.
קרה משהו בתקופה האחרונה ? משהו בינכן או משהו שנחשפה אליו ? את מרגישה שהיא כועסת? מה קורה עם אביה או אנשים אחרים ?
כדאי לפעול בשלוש דרכים במקביל:
1. להציג גבול ברור ולאמר (באופן רגוע) שאת לא מגיבה עד שתפסיק עם האנטי (כל דבר באופן נקודתי כמובן). תשאלי אם רוצה שהדברים יקרו בכיף או במריבות וכעסים.
2. למצוא זמן של לפחות חצי שעה ביום, בו אתן שתיכן ביחד לבד עושות משהו נעים לשתיכן. הזמן צריך להיות לא אחרי מריבה או התפרצות אלא ללא קשר.
3. תנסי לשקף לה מה עובר עליה. למשל תאמרי/תשאלי אותה: את בטח עייפה/כועסת/עצבנית/עצובה וכו'. זה יעזור לה לעשות סדר ברגשותיה ולהרגע.

מקווה שזה יעזור
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין