פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לסיגי שלום,
חוסר ביטחון הוא עניין סובייקטיבי, שיכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות שונות. השאלה היא האם בנך נמנע מסיטואציות מסוימות (בחברה או באופן אישי) כי אינו חש שהוא מסוגל להתמודד עמן.
רצוי שתשוחחי עם פסיכולוגית בית הספר לגבי התרשמותה מהילד. בנוסף, רכיבה טיפולית אינה בהכרח הדרך המתאימה ביותר לטפל בבעיות של ילדים, וכדאי להבין מדוע דווקא שיטה זו הומלצה על ידי המורה.
בהצלחה,

יסמין שלום,
אישית אני מאמינה שהסוגיה של שינה במיטת ההורים לאורך כל הלילה היא עניין שכל הורה צריך להחליט לגביו. ילדים רבים מתקשים להירדם לבדם בגיל צעיר, ובגיל מבוגר יותר נרדמים בחדרם בקלות. אולם ילד אשר התרגל לבלות במשך הלילה במיטת ההורים, יהיה קשה מאוד להוציאו ממנה בעתיד.
במידה ובנך מתקשה להירדם לבד, אך ישן לילה שלם לאחר שמועבר למיטתו, איני רואה בעיה בכך. אם תהליך ההשכבה אינו נוח לך, תוכלי להרגיל אותו להירדם במיטתו (עם סיפור, בקבוק/הנקה, טקס שינה וכדומה).
בהצלחה וליל מנוחה,

האם תוכלי למסור מעט יותר פרטים, מה מטריד אותך לגבי כל אחד מילדייך?

מלי שלום,
לכל דרך שתבחרי יש יתרונות וחסרונות. הבחירה תלויה בהיכרות שלך עם בנך וכדאי גם לתת מקום להתרשמות הגננת ממנו. בתחילת תהליך הגמילה, לא כל הילדים מבקשים ללכת לשירותים ויש לקחת אותם, ובנוסף קל יותר לגמול מעשיית פיפי בחיתול מאשר קקי.
אם את מחליטה להפסיק כרגע את תהליך הגמילה, שוחחי עם הילד ואמרי לו שאתם מפסיקים עד שהוא יהיה מוכן יותר. ואז עזבי את הנושא למספר חודשים. התייחסות כזו לא אמורה לגרום לטראומה וסביר להניח שילדך לא יזכור כלל את הגמילה משתחלוף תקופה.
בהצלחה,

מירי שלום,
קל מאוד להבין ולהזדהות עם האכזבה של בתך. התגובה שלה טבעית ומתאימה לאירוע.
חשוב שיחד עם המידע הקונקרטי שאת מוסרת לה לגבי אבחון המחוננות (מספר מועט ביותר של ילדים מגיעים לסטנדרטים הגבוהים שנדרשים, ואין זה אומר שהיא אינה חכמה או מוצלחת), תפגיני רגישות והבנה לאכזבה ולתסכול של בתך. קבלי את רגשותיה ותני להם לגיטימציה. התייחסי גם לתכונות החיוביות וליכולות של בתך ותני לה דוגמאות. הזכירי לה גם שאבחון למחוננות בודק סוג מסוים של אינטליגנציה, ויש סוגים נוספים של כישורים שלא נבדקו בו, כמו תקשורת בין-אישית, כשרון נגינה או שירה וכדומה, בהתאם לכישוריה של בתך.
בהצלחה,

שלום,
העובדה שבנכם אינו נוהג כך במעון מעידה על כך כי הוא מסוגל להגיב גם באופנים אחרים, וייתכן כי בבית הוא חש כי התנהגות זו מפעילה אתכם וגורמת לו להרוויח תשומת לב ויחס.
חשוב שתעזרו לבנכם לפתח דרכים מתאימות יותר להתמודד עם תסכול ולהרגיע את עצמו. נסו ליצור פסק זמן (עד שתי דקות מנוחה בחדרו, למשל) והחזירו אותו לפעילות כאשר הוא רגוע. במקביל, החמיאו לו וחזקו אותו על ההתנהגויות הרצויות - כאשר הוא מצליח להתמודד עם קשיים בצורה טובה יותר.
בהצלחה,

לא ניתן להשיב לשאלתך ללא היכרות הילד.
את יכולה לבקש חוות דעת נוספת מרופא אחר אשר יראה את הילד ויתרשם ממנו.
בהצלחה,

מיטל שלום,
ילדים רבים בגיל של בתך זקוקים לעזרת ההורים בפיתוח הרגלי שינה תקינים. "חינוך" הוא תפקיד משמעותי והכרחי של הורים, ואינו חייב לבוא לידי ביטוי בתוקפנות וכפייה, שאולי מהן את חוששת. אני מתרשמת שאת בודקת שיטות שונות להרדמה, והתאמתן לבתך.
חשוב לפתח שגרת הירדמות טובה, אשר מתחילה בשעות אחהצ: פעילות אקטיבית שבהדרגה נרגעת, ארוחת ערב משביעה ואמבטיה מרגיעה ומעייפת. בנוסף, כדאי שרופא ילדים יבדוק את בתך לשם שלילת בעיות פיסיולוגיות מסוימות אשר מפריעות לילד בלילה: דלקות אוזניים, רגישות ללקטוז וכדומה.
תוכלי להיעזר גם בספרו של אבי שדה, "לישון כמו תינוק".
בהצלחה,

היי, רשמתם לי : "בנוסף, כדאי שרופא ילדים יבדוק את בתך לשם שלילת בעיות פיסיולוגיות מסוימות אשר מפריעות לילד בלילה: דלקות אוזניים, רגישות ללקטוז וכדומה." אני ממש לא חושבת שיש בעיה משום שכשהילדה מגיעה למיטת ההורים היא כולה מחוייכת. איני מבינה מתשובתכם איך אני אמורה ל]עול. האם להמשיך ולהתעקש עם הילדה שתישן במיטה שלה? האם לחכות שתגדל יותר? ... תודה

ההחלטה האם להשאיר את הילדה במיטתכם או להחזירה למיטתה הינה החלטה ערכית של כל הורה. במידה ואתם חשים כי השינה יחד עם בתכם פוגעת באיכות השינה שלכם או במטרות החינוכיות שלכם, אזי חשוב מאוד להתעקש ולהחזירה למיטתה, גם במחיר מספר לילות עם שינה מועטה מאוד שלכם וקושי של הילדה.
לגבי ההפניה לרופא ילדים, יש ילדים הסובלים מהבעיות שציינתי ומסוגלים יותר להתמודד עמן בעת נוכחות ההורים. אך עיקר העניין הוא האג'נדה שלכם כהורים ובאיזו מידה אתם מצליחים לשמור עליה על אף התנגדות הילדה. כמובן שבתכם אינה מבינה את הפגיעה האפשרית בשינה שלכם ואת החשיבות של פיתוח הרגלי שינה תקינים, יכולת לדחות סיפוקים וכדומה.
בהצלחה,

פנינה שלום,
כל הכבוד לבתך על יוזמתה ועל ההסתגלות המהירה. אכן אלופה כפי שכתבת.
הגמילה בשעות הלילה היא מעט שונה מזו שבשעות היום. בלילה, בשבועות הראשונים, חשוב לקחת מיוזמתכם את הילדה לשירותים, לפני שאתם הולכים לישון. לרוב הילדים חוזרים במהרה לישון לאחר שהם עושים את צרכיהם. בהדרגה, בתך תפתח את היכולת לישון לילה שלם ללא פיפי. כמו כן, חשוב לוודא שאינה שותה כמויות שתיה גדולות לפני השינה, להקפיד על שתיה בשעות אחהצ המוקדמות ולא להשאיר בקבוק או כוס מלאים ליד מיטתה.
בהצלחה,

למיקה שלום,
הנתונים בשאלתך מרמזים על שלוש נקודות שונות, המשפיעות על בנכם ועליכם: תינוק שהוא בעל טמפרמנט המקשה עליו לווסת את עצמו ולהירגע בקלות, כניסתו של בנכם לגיל שנתיים המאופיין במאבקי כוח עם ההורים ובהתקפי זעם תכופים, וההבדלים בציפיות מילדים בני שני המינים.
חשוב שתעזרו לבנכם להירגע. אפשר לנסות פסק זמן (שתי דקות הירגעות לאחר התקף זעם), מערכת של תגמולים על התנהגות תקינה, בובה או חפץ אשר עשויים להרגיע אותו, וכדומה.
תוכלו גם להיתרם מקבוצות הורים או מהדרכת הורים ממוקדת אצל פסיכולוג ילדים.
בהצלחה,

אני מבינה שאת חוששת שיש לה הפרעת קשב ורכוז . ייתכן שבדיקת tova תאתר זאת (למרות שחשוב לי לציין שע"פ מבחן זה בלבד לא ניתן לאבחן הפרעת קשב ורכוז). מה שחשוב הוא שנניח ותגלי שאכן ילדתך סובלת מזה . כיצד ישנה מידע זה את התנהגותך או יחסך לכל הסיפור. אם בעקבות זה תחליטי לתת טיפול תרופתי אזי משמעותי לעשות את תהליך האבחון. אך אם גם לאחר האבחון תנסי לחפש כלים אחרים להתמודדות עם הבעיה כמו אסטרטגיות למידה, חונכות לימודית, שיעורים פרטניים או כל דבר אחר, הרי שלשם כך אינך זקוקה לאבחון עשי זאת כבר כעת. במיוחד לאור העבודה שלמעט חוסר עניין אני לא שומעת שביתך משלמת על המצב מחיר כבד , לא בתפקודה ורמתה הלימודית ולא בהפרעה בכיתה. היי בקשר תמידי עם המורה ובררי עימה כיצד היא רואה את תפקודה של ביתך בכתה.

מתאורך את מחזקת את מה שאת חשה שהרקע להתנהגויות שלו אינו החרשות אלא משהו אחר. את משווה אותו לאחיו עד כמה הם שונים על אף חרשותם. נכון שהם סובלים מאיזושהי לקות דומה אך עדיין בבסיסם הם ילדים נפרדים ושונים אחד מהשני וכל אחד מגיב אחרת לכל מיני מצבים. יש צורך במידע רב יותר כדי להבין מה מקשה על בנך , על כן אני מציעה לשמוע האם גם במסגרת הגן הוא מתנהג כך, או ששם הם חווים אותו אחרת

הוא מתנהג כך בכל מקום גם בגן וגם במקומות אצל קרובי משפחה או חברים שאני מבקרת הוא מתנהג איתם כמו איתי

רציתי לציין כי בני לא אוהב שמישהו מחבק אותו או מנשק(גם אנחנו ההורים שלו) אותו וגם הוא לא אוהב לחבק אפילו אנחנו ההורים שלו

אם כך הדבר נראה שבנך מצוי באיזו מצוקה רגשית וכדאי ללכת להתייעצות על מנת לנסות ולעזור לו

יש לי תור אצל פסיכולוגית ילדים בעוד חודש מה את מציעה בינתים :איך להתיחס לו ? האם לתת לו חיבוקים למרות שהוא מסרב?

אולי חיבוקים ונשיקות לא נעימים לו ומפריעים לו. לפעמים מצוקה רגשית יכולה להתבטא גם בהתנהגות שנראית כמו רגישות תחושתית, כמו חיבוקים ונשיקות כפי שציינת אולם לעתים רגישות תחושתית יכולה להתבטא בהתנהגות קיצונית כגון דחיה של חיבוקים ונשיקות ולכן חשוב לאבחן נכון ולטפל, גם בתחום הרגשי וגם בתחום התחושתי. האם הוא אוכל מזון מגוון או מעדיף טעמים או מרקמים מסוימים בלבד ? איך הוא באמבטיה או כשצריך להסתרק או לצחצח שיניים- האם משתף פעולה או בוכה? האם מסכים ללבוש כל בגד או שמפריעות לו תגיות, גרביים, בדים מסוימים? מה קורה בגן- איך הוא מתנהג כשילד אחר נוגע בו במקרה? האם הוא מוכן לגעת בדבק? חול? דשא? צבעי ידיים? מה קורה כשהוא מתלכלך- האם הוא שם לב או שאינו שם לב שפניו או ידיו מלוכלכים? האם הוא רגיש לטמפרטורה של מים- מעדיף מקלחת עם מים חמים מאד או פושרים מאד-כמעט קרים? איך הוא מגיב כשמקבל מכה? האם בוכה מאד ממכה לא חזקה או שאינו מרגיש מכה חזקה? אם לפי מה ששאלתי אותך ילדך סובל מרגישות תחושתית בתחומים שונים מומלץ לפנות למכון להתפתחות הילד, דרך רופא הילדים, לאבחון אצל מרפאה בעיסוק.

נדמה לי שהוא נגעל מחיבוקים ונשיקות רק עם אבא שלו הוא בסדר לא מסרב לנשק אותו

לא ציינת בשאלה באיזה חודש את בהריון, האם זה הריון ראשון מאז ביתך או שיש לה אחים נוספים.
מאד יכול להיות שזו תגובה להריון וכך גם הפינוק. דברי עימה על ההריון הרשי לה להביע לא רק את השמחה והציפיה הקיימת בהגעה של אח או אחות קטנה אלא גם את החששות שמלווים אותה בנושא.

תודה על ההתייחסות המהירה, אני נמצאת בחודש שביעי, אני מדברת איתה על הכל היא לא מביעה כעס אלא רק התלהבות וכבר מחכה שהוא ייצא כי זה בן, היא הבכורה שלי ועד היום היא היתה לבד ועכשיו יהיה לה אח. תודה על התשובה המהירה.

כיוון נוסף לחשיבה הוא סוגיית האוכל לעיתים ילדים מביעים שובע או חוסר רצון לאכול דרך תלונה על כאבי בטן. יש לבדוק גם האם טעמה משתנה ומעדיפה לאכול דברים אחרים ייתכן שזוהי דרכה להביע זאת. היא רואה את בטנך גדלה ואולי עסוקה במשמעות הפיזיולוגית של הדבר עבורך בנות רבות "מגדלות בטן" בתקופה שאימן בהריון כאות הזדהות, חיקוי ובנסיון להבין מהי התופעה הזו הקרויה הריון עד מצב שצורתה של האם משתנה לגמרי.

אין סיבה שהתפתחותה תעצר עקב הצטרפותה לקבוצת הקטנים, וחששכם מוצדק שהיא עלולה לחוות תסכולים רבים בהצטרפותה לקבוצת בני השנתיים שכן הפער בין גיל שנה לגיל שנתיים הינו משמעותי . נשמע שבקבוצה שהיא נמצאת היא קצת מתקדמת ביחס לאחרים מבחינת ההתפתחות המוטורית , אני משערת שתוך חודש חודשיים הפערים הללו יצטמצמו משמעותית. ההצטרפות לגן היא אתגר לכשעצמו וידרוש ממנה משאבים בחודש הקרוב ולכן רק טוב שהיא מתפתחת ותוכל להתפנות למשימת ההסתגלות. באשר לגירויים שמתאימים לגילה תוכלו לבקש מהגננת שתספק עבורה את הגירויים הללו (בגילאים אלו הילדים אינם משחקים אחד עם השני) וגם בבית תוכלו להעניק לה גירויים אלו על מנת לעזור לה להמשיך לגדול ולהתפתח

אם לא היה עד עתה גמגום והא החל רק כעת כדאי לברר את מקורו , מדוע התחיל כעת מה היו הנסיבות , ובאיזו תדירות זה קורה. אם זה בתדירות גבוהה או שהילד ער לזה ונבוך מזה בהחלט הייתי פונה לאיש מקצוע לברר את פשר הגמגום