פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, בני בן 11,סובל לאחרונה ממה שהוא מכנה "לחץ" לפני אירועים שונים בהם יכולותיו נמדדות בפומבי.הוא משחק כדורסל ולפני משחק מאד חושש,מתלבט ארוכות אם ללכת.כנ"ל לגבי השתתפות בשיעורי ספורט. הוא ילד מאד ספורטיבי וובעל יכולות גבוהות אך חושש להיכשל או לא להצליח ע"פ ראות עיניו.הוא תלמיד טוב,מעורה מאד בחברה,ועם זאת לא בולט.התופעה נמשכת כבר מס' שבועות.כשהוא מרגיש לחוץ, אנחנו מדברים איתו מנסים להפיג את החשש,ומאפשרים לו לבחור כיצד להתמודד עם האירוע.אני לא מרגישה שזה מקל עליו. אשמח להיעזר בכם לגבי המשך הטיפול בבעיה שלו.תודה גליה.

שלום רב. אני בהריון שני בחודש תשיעי ויש לי בת בכורה בת שנה ו - 9 חודשים. הקטנה המקסימה כבר הולכת לגן מספטמבר והסתגלותה היתה חלקה ומהירה. היא מקבלת מאז ומתמיד המון חום וביטחון בבית. מעולם לא היתה עם מטפלות אלא רק עם הסבתות ואיתנו ובבית שלנו בעיקר. לקראת הלידה הקרובה יש בבית (כנראה) תכונה, אני כבדה ובקושי זזה כשבד"כ אני דינאמית, בנינו בחצר עוד יחידה לאופר שתגיע ליזור לי בעבודות הבית (ועם התינוק החדש, לא עם הבת), טלביזיה ומיטה העברנו מתוך הבית ליחידה בשביל האופר, והאופר עצמה הגיעה לפני 3 ימים. בחודשיים האחרונים הבת שלי היתה חולה די הרבה...גן...מה לעשות, הבנתי שזה קורה הרבה. מה שכן, בחודש וחצי האחרון בעלי עבד שעות רבות ובשבוע האחרון כל רחש בחוץ היא התצחילה לקרוא "אבא אבא". בחודש האחרון כשהיא מתעוררת בלילה (עדיין מתעוררת כדי לאכול סימילאק, וברור לי שזה הרגל בלבד ולא צורך פיזיולוגי. היא שותה שני שלוקים ונרדמת לבד). אז בתקופה האחרונה היא ממש רוצה רק רק אותי. והיא מאוד קשורה לאבא. אני איתה המון מאז שהיא בגן. גם בגלל ההריון החלטתי שאהיה בבית יותר כי קשה לי לעבוד, וזה גם התאפשר מבחינת העבודה ללא כל בעיה. בשבוע האחרון היא היתה חולה והיתה בבית כל השבוע, באמצע האופר הגיעה, בבית שינינו כמה מיקומים של דברים ואני כבר בקושי זזה בכלל. אני בד"כ רזה מאוד ודינאמית ועכשיו ממש הפוך. ראשית, האם יש מצב שהיא חשה שמתרחש?? כי בסה"כ הכל נמשך כרגעל מבחינת סדר היום שלה. ושאלת השאלות: לאור המצב שהיא מאוד חרדה לי כל הזמן ומחפשת אותי גם בבית, האם להביא אותה לביה"ח אחרי הלידה או לא? אני כנראה אלד בקיסרי. האם זה טוב שהיא תראה אותי במיטה במקום אחר??? האם לא עדיף לחכות?? אני מניחה שסה"כ אהיה 3-4 ימים במחלקה. ממש אובדת עצות...

שלום! הילד שלי בן שנתיים ו8חודשים. באוגוסט של השנה הוא נגמל מטיטולים והלך ללא בעיה לשירותים גם למתן שתן וגם לצואה. לפני חודש בערך הוא פתאום התחיל לפחד לשבת על האסלה במקביל החל לגמגם. הוא מתאפק כל היום ועושה קקי רק בלילה לתוך הטיטול שהוא עדיין איתן רק בלילות. הילד סובל מכאבי בטן ואני פשוט לא יודעת מה לעשות כבר. רק עצם האיזכור לגבי השירותים גורם לו לפחד גדול. מה עושים?????!!!!!

יש לי בן (5 שנים), יש לו יכולות טובות מאוד מבחינה קוגניטיבית, הבעתית ... . אך בכיתה הוא מתבייש מאוד ולא מצליח לענות אפילו על שאלות בסיסיות ופשוטות שהוא יודע, הוא מתקפל ומסתיר את פיו בידיו ומדבר בטון נמוך מאוד, בהתחלה המורה חשבה שיש לו קושי בהבעה אך המצב לא נכון כי בבית ובקרב אנשים כאשר הוא מרגיש איתם בטוח, הוא מתנהג אחרת. בעיה זו היתה גם עם מורה אחרת אשתקד. המצב מדאיג אותי ולא ברור לי איך להתערב. האם אני אמורה לפנות לייעוץ או לערב גורמים מקצועיים שידריכו אותנו כהורים ואת המורה, או להניח למצב להשתפר לבד דבר שלא כ"כ סומכת עליו. להתייחסותכם אני מודה מראש. גלית

המטפלת לשעבר של בתי נפטרה השבוע. אומנם היא לא טיפלה בבתי בשנתיים האחרונות, אך הקשר הטוב עימה נשמר לאורך כל השנתיים - היא ממש הפכה לחלק מהחיים שלנו. בתי יודעת שההטפלת חולה ושהיא בבית חולים - כי מטפלים בה. מה אומרים עכשיו? תודה

שלום, בתי בת שנתיים וארבעה חודשים מתנהגת מאוד מוזר לאחרונה. תחילה הקדמה קצרה: היא נכנסה למסגרת של גן רק השנה (לפני כן היא הייתה אצל סבתא) ונולדה לה אחות לפני חצי שנה. ראוי לציין שהילדה היא ילדה מקסימה, חכמה, מבינה אוהבת לעזור ונבונה. לאחרונה היא מתנהגת מאוד מוזר: "דבוקה" אליי ולא מרפה, כשאני אומרת שאני צריכה להפסיק לשחק איתה כי אני צריכה להאכיל את אחותה היא אומרת שלא צריך להאכיל, וכשאני אומרת שצריך להחליף חיתול היא אומרת שגם לא צריך להחליף חיתול. שתי ההתנהגויות האלו לדעתי נגרמות מקנאה אך אשמח לקבל את חוות דעתכם. אבל ישנה התנהגות מוזרה אחת שמטרידה אותי ואת בעלי בעיקר! בשלושה לילות האחרונים, היא מתעוררת באמצע הלילה ובאה אלינו למיטה אך לא רוצה לישון על המיטה אלא על הריצפה. ובכל הנסיונות לשכנע אותה לישון על המיטה יחד איתנו או לחזור למיטה שלה לא מצליחים. היא בוכה וצועקת "לא מיטה, לא מיטה"! ראוי לציין שבגן הילדים ישנים על מזרנים האם יכול להיות שיש קשר בין הדברים? אני ובעלי ממש דואגים ומתוסכלים מהמצב. בבקשה עיזרו לנו. תודה רבה, אורית

בתי בת חמש . יש לה אחות בת שמונה ואני צפויה ללדת בקרוב. לפני חודשיים הבייביסיטר שכחה להוציא את בתי מהגן. ובתי לקחה את זה בצורה מאוד קשה. בכתה מאוד ולא רצתה ללכת לגן יותר מחשש שלא יאספו אותה. לפני כן לא היתה לה בעיה ללכת לגן. למרות שהבייביסיטר הזו כבר לא אמורה לאסוף אותה ואנו מקפידים תמיד לאסוף אותה בזמן מהגן היא עדין חוששת כל יום ולא מפסיקה לדאוג. כל יום היא שואלת מספר פעמים אם נאסוף אותה בזמן ולא רוצה ללכת לגן בגלל זה. הדאגנות מפריעה לה גם אחרי צהריים כאשר חברות מזמינות אליהן הביתה לשחק, היא לא רוצה ללכת כי היא דואגת אם מחר יאספו אותה מהגן. למרות שאנחנו מנסים להרגיע ולהסביר שתמיד נאסוף אותה מהגן , זה לא עוזר. היא ממשיכה לדאוג. חשבנו שאחרי תקופה של חוויה מתקנת שבה תמיד נגיע בזמן זה יעבור לבד.. אבל זה לא :( יש לציין שהיא מאוד אהובה על חברותיה ותמיד מזמינים אותה לשחק איתם אחה"צ. כמו כן היא חכמה מאוד. אך רגישה מדי... מה אפשר לעשות כדי להסיר דאגה מליבה? ושתמשיך להנות ולשחק עם חברותיה ללא דאגות?

שלום רב, (וסליחה על אורך המכתב) בני בן 4וחצי ובחודש ספטמבר התחיל גן רשות (לאחר מסגרת של גן פרטי מגיל שנה ושמונה), חשוב לי לציין כי הוא נולד בארה"ב היה בגן בארה"ב מס' חודשים לאחר מכן בארץ, שוב בארה"ב ובגיל שנתיים חזרנו לארץ סופית.( התחיל לדבר יחסית מאוחר קרוב לגיל שלוש, תמיד דיבר אך לא הרכיב משפטים, כעת הוא השלים את הפער אך עדיין אולי קצת לא לגילו אבל ממש לא משמעותי) ילד מקסים ונבון אך לאחרונה שמתי לב או יותר נכון הסבו את תשומת ליבי לכך שקשה לו מאוד לשבת במפגשים בריכוז בגן יותר מכמה דקות, כל כמה דקות הוא קם, כאשר יושבים איתו אחד על אחד הוא נהנה ומשתף פעולה אך לא כך במפגשים ובחוגים היינו גם במעקב אצל רופא האוזניים שקבע כי לילד יש נוזלים והוא אינו שומע טוב, התלבטנו לגבי כפתורים אך כרגע המצב הוא טוב, המצב ממש השתפר לפי דברי הרופא ואין כמעט נוזלים. לאחרונה יש לו תופעה נורא מרגיזה בעיקר את הגננת, הילד אוהב לחזור אחרי כל מה שהוא שומע, דברי הגננת ודברי הילדים (גם בבית) והוא לא מוכן להפסיק עם זה למרות שאני מסבירה לו שזה לא נעים לנו שהוא חוזר אחרינו - כשאני אומרת לו דיי אז הוא מיד עונה לא, אני אומר את שלי ואת את שלך!!! רציתי לשלאול האם כדאי לקחת אותו לאבחון של הפרעת קשב וריכוז ומה מומלץ לעשות בכדי שיחדל לחזור אחרי כולם זה פשוט משגע את כולם תודה מראש לי

בוקר טוב, ותודה רבה מראש. אני מתנצלת על האורך- חשוב לי שתבינו את כל הפרטים. יש בת מיוחדת בת שנתיים בדיוק. היא חכמה ומפותחת לגילה, מדברת משפטים שלמים באנגלית בבית ובעברית אצל המטפלת, ומביעה רגשות בצורה יוצאת מהכלל. לפני חודשיים ילדתי בת מתוקה נוספת. הגדולה קיבלה אותה יפה מאד, ובאופן כללי עברה את זה חלק, ומתנהגת בבגרות יוצאת דופן. עד כאן לרקע כללי. חשוב לציין שהיא ישנה לילות שלמים רצוף למרות הבכי של הקטנה וההנקות, לפעמים מתעוררת פעם אחת לבקש בקבוק. קצת רקע על הגן שלה- היא נמצאת במשפחתון מטעם העיריה, 5 ילדים, היא הגדולה. היא היתה אצלה גם שנה שעברה ומאד אהבה את המטפלת, לכן החלטנו להשאיר אותה עוד שנה אצלה. היא מאד אוהבת ללכת, בבוקר מחכה לבעלי שייקח אותה, וכשהם מגיעים היא פשוט רצה. אחרי הלידה היו החגים, ואחר כך היה קצת קשה לה לחזור לגן, אבל באופן כללי היא חזרה לעצמה ואוהבת ללכת. החל משבוע שעבר היא לא שמחה ללכת לגן. רגע לפני שמגיעים היא מניחה את הראש על הכתף של בעלי ואומרת לו שהיא לא רוצה. שלשום בלילה היא התעוררה באמצע הלילה בשעה שתיים ולא נרדמה, בכתה קצת, כיסיתי אותה, וחזרתי לחדרנו, אחרי קצת זמן היא בכתה ואמרה שקר לה (למרות שלא היה) בעלי בא אליה, ישב איתה, והיא לא נרדמה. בכתה, באה למיטה שלנו, ופשוט לא נרדמה, הסתובבה הלוך ושוב, קמה, ישבה ניסתה תנוחות שונות, לשוא. החזרתי אותה למיטה שלה, היא בכתה ואמרה שהיא מפחדת מאיש בחוץ... בקיצור, שלש שעות של תלאות, ובסוף נרדמה. למחרת ממש לא רצתה ללכת לגן. ובכתה מאד כשבעלי הביא אותה. חוץ מזה התנהגה בסדר. אתמול בלילה חצי שעה אחרי שנרדמה התעוררה עם בכי קורע לב. ופשוט שעה וחצי שלמים בכתה עם הפסקות קצרות. אמרה שקר לה... וכל פעם שנרגעה לכמה דקות, היא ניסתה לישון ושוב פרצה בבכי נוראי. אחרי שעה כזאת בעלי לקח אותה בעגלה לסיבוב בחוץ, ורק אחר כך נרגעה ונשכבה על שמיכה על הרצפה ונרדמה:( משהו מציק לה מאד. היום בבוקר היא לא רצתה ללכת לגן. שאלתי אותה אם היא זוכרת שבכתה אמרה לי: "כן, בכיתי אצל מירה" (שם בדוי למטפלת) שאלתי אותה למה, היא ענתה "כי הייתי עצובה" אחר כך אמרתי לה "את אוהבת את מירה, נכון?" היא אמרה לי "לא אוהבת את מירה" למה? "כי מירה הרביצה לי" מאמינים לילדה בגיל הזה? האם יכול להיות שקורה משהו בגן? המטפלת משדרת עניינים כרגיל. שיתפתי אותה בכל מה שקרה והיא אומרת שבגן היא מקסימה ומדהימה ומשתפת פעולה כמו תמיד,ו שאין כלום. היא לא תמיד ככ אמינה. חשוב לי לציין שהבת שלי יודעת לדווח לי כל יום מה הם עשו בגן ומה הם אכלו. עוד משהו- לאחרונה יש לה משהו חדש- כל פעם שאני קצת מתעצבנת היא מייד מחייכת אלי ואומרת לי "אמא סליחה" - היא אומרת את זה בעברית. כלומר, היא למדה את זה בגן- אני רואה את זה כנסיון לרַצות מייד, ומעין קצת פחד של - אל תתעצבני עלי. זה גם קצת מטריד אותי. ממש מבקשת סליחה על האורך. אשמח אם תייעצו לי.

שלום אני מאוד זכוכה לפסכילוג טוב עבור בן שלי בן 8 מאיזור אשקלון תל אביב. יש לו בעיות בלימודים ארך עצמי מאוד נמוך ועוד כמה דברים

שלום , אביב בן שנתיים ו 9 חודשים ונגמל בשיתוף עם הגן לפני חצי שנה . הוא שולט בצרכיו בבית , בקניון אצל הסבתות, בכל מקום אליו אנחנו הולכים למעט בגן . כשהוא נמצא בגן הוא עושה את צרכיו במכנסים בכל מקום בו הוא נמצא וגם לא מודיע להם כאשר הוא עשה על מנת שיחליפו לו בגדים . הגננת אמרה לי שהיא ניסתה לשכנע אותו בכל מיני דרכים לגשת לשרותים וגם אני אך הוא מסרב . אפילו מתעצבן כאשר מזכירים לו את זה . ההיתי רוצה לדעת ממה נובעת התנהגותו ? ואיך אפשר להתמודד איתה ? תודה ,

שלום, בני בן שנתיים וארבעה חודשים (כרגע בן יחיד). מאז ומתמיד הוא היה הרבה יותר קשור אלי מאשר אל אביו, אבל לאחרונה המצב קצת הקצין והוא ממש הודף את אביו מעליו, ואני לא לגמרי בטוחה איך להתמודד עם הסיטואציות אליהן אנו נקלעים. דוגמא - בבוקר כשבני מתעורר, הוא קורא לי, ואם אבא ניגש לפני, הוא מתחיל לצרוח ולבכות ואומר "אבא תלך! תלך מפה!!!!" גם אם אני נכנסת ראשונה לחדר, והוא מבסוט ושמח, ואבא מצטרף בהמשך, הוא מקבל אותה תגובה. הוא לא מוכן שאבא "יפריע לנו". בכל סיטואציה שבה אנו (אני ובני) נמצאים ואבא פתאום מגיח - הילד מתעצבן ודורש שיילך. אם אבא מסרב ללכת, ומלטף אותו, ואומר לו דברים בסגנון "אבא גם אוהב אותך, גם רוצה להיות איתך" אז הבכי רק מחמיר ומוקצן. אם אבא הולך, אז הוא מיד נרגע, וכשאני שואלת אותו למה הוא מגרש את אבא, אז הוא אומר "אני רוצה רק אותך". הסברתי לו בעבר שזה לא יפה לדבר ככה אל אבא, וזה גורם לאבא להיות עצוב, אז באמת דקה אח"כ הוא שואל איפה אבא, ואם אבא עצוב עכשיו, ורואים שקשה לו עם זה. עוד אציין, שכשהוא נמצא רק עם אבא לבד, הכל בסדר, הוא מבסוט ושמח, ומאד נהנה להשתולל איתו. אותה התנהגות קורית לפעמים גם כלפי הסבתות, אם הן מתקרבות, כשהוא איתי. אבל הוא מגיב בצורה פחות קיצונית. באופן כללי הוא ילד מאד בוגר לגילו, מדבר שוטף ומבין הכל, ומאד רגיש לרגשות של אחרים. יש עוד מידע רלוונטי שאולי החסרתי...?

שלום רב! לפני כשנה החלטנו אני ובעלי לנסות את מזלנו בקנדה ארזנו את הדברים ואת הילדים ועברנו לאחר כחודש שם רשמתי את בני שהיה אז בן 4 לגן יהודי וההתחלה הייתה לו מאוד קשה הוא בכה מאוד והיה לו נורא קשה אבל לאחר זמן מה הוא התרגל אבל עדיין הוא לא השתתף כל כך והיה קצת סגור כלפי המורות למרות שעם הילדים היה לו קל להסתדר והמורות דיווחו לי שהוא אהוב בקרב הילדים.לאחר חופשת הקיץ הוא חזר לגן לחודש והוא הלך בשמחה והייתי כל כך גאה בו הוא גם התחיל לדבר בבית באנגלית והמורות אמרו שהוא משתתף ולצערנו נתבסרנו שאנחנו נאלצים לעזוב ולפני כ3 שבועות חזרנו לארץ רשמתי את הבן שלי ל בגן הוא חובה הוא כבר בן 5 ואתמול היה היום הראשון שלו בגן הייתי אתו קצת וחזרנו יחד הבייתה כי הוא סרב להשאר היום הוא הבטיח להשאר בגן אבל הוא לא עזב את הרגל שלי ולא הסכים שאני אלך נשארתי קצת ודיברתי אתו ביקשתי שישאר הבטחתי לו פרס ואמרתי שאני אחזור מהר אבל הוא סרב הגננת רצתה לנסות להשאיר אותו בכח אבל הוא חזק ומהיר והוא לא נתן לי לצאת ואפילו דחף אותי והתנהג באגרסיביות מה לעשות .איך לגרום לו להשאר בלי בכי .תודה ומחכה לעצות שלכם.

למשל בבוקר (כל בוקר), יש מריבה קבועה על התסרוקת. אני מסרקת אותה וקולעת לה צמה. ובאופן קבוע היא מפרקת ורוצה שאעשה לה שוב ושוב ושוב עד אשר מגיעה השעה ללכת לבי"ס והיא פוחדת לאחר ואז היא מוותרת. התהליך מלווה בבכי וצעקות והיסטריה. תבינו, היא לא מפונקת זאת לא הבעיה. הסיבה לכך שהיא רוצה שאסרק אותה שוב היא שהיא רוצה שאאסוף לה את השיער חזק ואף פעם זה לא מספיק חזק בשבילה. היא מגיבה ממצב של חוסר אונים, כאשר השיער לא אסוף חזק היא באמת נכנסת ללחץ והיסטריה, זה אמיתי לגמרי ואני מבינה אותה. אבל כל בוקר אותו סיפור וזה פשוט בלתי אפשרי. היא כמובן לא מסתרקת לבד כי היא לא מצליחה לעשות תסרוקת חזקה לבד. זה נשמע מגוחך, כמו בעיה משמעת רגילה. ככה טוען בעלי. כך גם אומרים אנשים מבחוץ. אבל אני יודעת שזה נובע ממצוקה אמיתית. הילדה לא מוכנה להודות שזו בעיה שלה. היא כמובן מאשימה אותי שאני "בכוונה עושה לה חלש". כך שאני במילכוד. אני כן מבינה אותה אבל לא יכולה לעזור לא לה ולא לעצמי. וכאמור, דיברתי רק על הבוקר, יש עוד מצבים רבים אחרים בעייתיים לא פחות.. פנינו לפסיכולוגית, ואנו עומדים להתחיל בטיפול. אבל, בבקשה, איזה שהוא טיפ, לפחות לבעיית התסרוקת. כדי שלא ארים ידיים.

שלום, אחייניתי ילידת סוף דצמ' ואחרי אבחון עלתה לכתה א' אחרי גן חובה עליו הוריה שילמו כפרטי. לציין כי נאמר כי היא מחוננת, ואין לי ספק כי היא מאוד חכמה. כעת מתגלים קשיים רבים בלימודים, ומורותיה ציינו כי היא בין ה5 האחרונים בכיתה. אציין כי נראה גם שהיא יורדת במשקל. קשה לי לדבר עם הוריה על הבעיה. האם יש דרך לאבחן את הבעיה, לסייע, למנוע משבר מהילדה? בתודה מראש,