פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, אנחנו גרים בארצות הברית יש לי ילדה בת 13 ,ילדה מנומסת ואדיבה ,אף פעם לא היו בעיות משמעת רציניות,הבעיות שהתמודדנו איתם בתקופה האחרונה היו : קצת ירידה בלימודים כי יש דברים יותר מעניינים לעשות ,חדר מבולגן ולפעמים טון דיבור קצת גבוה או חצוף. בעיות שמתאימות לגיל הרלוונטי. אתמול גילינו שהיו לה חילופי דברים לא נעימים עם אחת מחברותיה, מריבה על שטויות, שבאופן רגיל לא הייתי מתערבת, אבל הבנתי שהיה שימוש בשפה גסה. כשקראתי את חילופי הדברים, נדהמתי והזדעזעתי, 2 מילים חזרו על עצמם שוב ושוב, BITCH ו fucking, לצערי הרב המילים האלו נכתבו על ידי הבת היקרה שלי ולא על ידי החברה.ילדה ששום דבר בעבר לא הכין אותנו לסגנון הזה ובטח היא לא שומעת זאת בבית. כמובן שהיתה לנו שיחה רצינית והודענו לה שאנחנו נודיע לה ברגע שנחליט מה אנחנו מתכוונים לעשות. הבעיה הגדולה היא ששום עונש כמו לקיחת הפאלפון,איסור שימוש במחשב ופגישות חברתיות לא יגרמו לה להבין כמה נוראה היא הדרך שבה היא מתבטאת וכמה נזק היא תגרום במיוחד לעצמה אם תמשיך ככה. מה עושים? תודה אירית

בימים האחרונים בתי מתעוררת מס' פעמים בלילה ומבקשת להכנס אלינו למיטה , מפני שהיא מפחדת מהמכשפה בחדר שלה, היום היא לא הפסיקה לדבר על הפחד הזה מרגע שחזרנו הביתה מהגן, ומבקשת שנשמיעה לה את השירים של "הכבשה שושנה" בלי הפסקה - כי היא מפחדת מהמכשפה (זה בקשה שחוזרת על עצמה גם באמצע הלילה). כיצד אפשר להתמודד עם התופעה בצורה אפקטיבית ולחזור ללילות השקטים?

בתי בת 3.5. ילדה טובת לב, חייכנית, עליזה, יוצרת קשרים במהירות, מלאת ביטחון עצמי ודמיון. באינטראקציות חברתיות היא יוצרת קשרים במהירות, עם זאת נוטה לבכי ועלבונות רבים. אמנם זאת תופעה שקיימת גם מולנו, ההורים, ולא רק מול בני גילה, אבל שם זאת התמודדות קשה יותר עבודה (וגם עבורינו). היא נוטה לבכות מכל תסכול קטן. כל פעם מחדש אנו אומרים לה שאין צורך בבכי, שתשתמש בפה, במלים שלה. שהבכי לא יועיל (ומשתדלים לעמוד בזה...) אבל מול חברים בני גילה המצב קשה יותר כי היא באמת נעלבת. הם מזהים את הפגיעות ולעתים מקנטרים בכוונה. היא בוכה כי לקחו לה, כי חטפו לה, כי אמרו לה, כי לא רצו להתחבק אתה, לשחק איתה וכו וכו. כשאני שואלת למה היא בוכה הרבה פעמים ההסבר הוא ש"היא לא רוצה להיות חברה שלי" כשלמעשה המשפט לא נאמר, אלא רק נחווה אצלה ככזה. אני משתדלת להגיב עניינית. כשהבכי מוצדק להכיל אותו וכשהוא סתמי - לבקש ממנה להפסיק לבכות ולפתור את המצב במלים, תוך הדרכה שלי. אבל המצב לא משתפר ולאחרונה מפגשים חברתיים, אליהם היא מתאווה מאוד, הפכו בלתי נסבלים - בעיקר כשהם אצלינו בבית (היא כבר יודעת לספר לחברים שלפעמים קשה לה כשהם באים כי קשה לה לכבד...). מה עושים? אשמח להדרכה

בני הבכור בן חמש וחצי, ילד פיקח, נבון ומפותח מגילו, החל בשבועות האחרונים לפחד בעת שאנו נכנסים הבייתה, הוא טוען שיבוא "צבועים" טרולים ,מפלצות וכד'. מסרב לישון במיטתו ומבוהל לגמרי, אני רואה נסיגה בסקרנות שלנו, בשמחת החיים וברצון שלו לשחק או להשתולל ... אני חוששת שזה עמוק יותר מסתם שלב, מה לעשות?? למי אפשר לפנות? איך להגיב לאמירות שלו שתבוא מפלצת/צבוע/טרול וכד'? האם לשלול זאת ,לבטל את האמירות שלו?

שלום בתי בת שנה וחמישה חודשים מזה כשבועיים מתעוררת 5-6 פעמים בלילה כאשר היא בוכה ולא מוכנה להירגע בשום פנים עד שמרוב בכי שוב נרדמת ולאחר פרק זמן קצר שוב מתחיל הסיפור... בביקור אצל רופא ילדים הכל נראה תקין , ובשיחה עם הגננת , הכל נראה בסדר ... רציתי לשאול ממה זה יכול לנבוע ? אולי פחדים , חרדות ? יש אותם כבר בגיל הזה?

בני בן שנתיים ושלושה חודשים, בשבוע האחרון הילד מסרב ללכת לגן ואומר לי "לא גן" כל בוקר. ניסיתי לברר איתו דרך שאלות ומשחק למה" לא גן"? או את מי הוא אוהב בגן ואת מי לא? עם מי הוא משחק? אם הוא אוהב את הגננת והסייעות? אך אינני מצליחה להסיק משהו ספציפי. חשוב לציין שבני מגיל 9 חודשים נמצא בגן זה ומכיר את הצוות. בנוסף, יש כמה נקודות שחשוב שאציין: 1 - כרגע בני מתחיל להעשיר את אוצר המילים שלו וחלק מהמילים שהחל להשתמש בהם הן: כועס, כואב ומפחד. אני לא יודעת האם זה מעיד עד משהו חריג או תהליך נורמלי בהתבגרות נפשית. 2 - ביומיים האחרונים החלה אצלו תופעת גימגום מוזרה שלא היתה קודם על מילים שאני יודעת שהוא שולט בהן ואמר אותן שוטף. האם זה אומר משהו? 3 - אנחנו בתהליך גמילה מחיתולים, בני מתמודד יפה מאוד ומתוגמל תמיד על כל הצלחה, חוסר הצלחה מקבל משוב: ברח לך הפיפי, לא נורא בו נחליף בגדים. 4 - אני בהריון בחודש 7, הסברתי לבני שיהייה לו אח קטן ואני גם מקריאה לו סיפורים שונים בנושא כחלק טבעי בהקראת סיפורים לפני השינה ולא ניראה לי כרגע שיש מצידו איזה שהיא התנגדות לנושא, הוא מחבק את הבטן ונותן נשיקות. כמובן שדיברתי על כך עם הגננת, אך היא אומרת שהיא לא רואה שום דבר חריג בהתנהגות שלו וייתכן שקשה לו עם העובדה שיהייה לו אח! האם אני סתם פרנואידית? או שבאמת עובר על הילד משהו? מה לעשות?

בני בן 3 ו 4 חודשים יש לו התפרצויות זעם ועצבנות שהוא זורק חפצים ומכה מי שיהיה לצידו שוכב על הרצפה וצועק ובוכה בקול רם אין לו בעיה להתנהג כך יותר משעה או שעתיים ולא שוכח או סולח בקלות למשל אם נהיה במקום מסוים בקניון למשל ורוצים לסיים את המשחק וללכת הביתה אם נכנסים לחנות ולא קונים את הדבר שהוא רוצה אם הוא אוחז במשהוא מסוכן סכין למשל ואני לוקחת ממנו כאילו רוצה לעשות את כל מה שבא לו ואם אני מתערבת אוי ואבוי לי דבר זה מלחיץ אותי וגורם לי תסכול רב נדמה לי שאני עושה חשבון רב לו

באיזה גיל כדאי להפריד ילדים בחדר שינה לבד?

בני הוא בן 4.5, יש לו התפרצויות זעם שמתבטאות בכך שהוא זורק חפצים (מה שיש לידו ועל מי שלידו בלי לראות) מכה (אפילו סתם ילד שעובר לידו בווכנה בשביל להצחיק) צועק ומקלל, לרוב זה קורה בגן אבל לעתים גם בבית. אני מנסה לדבר איתו ולהסביר לו איך להתמודד עם מצב של כעס או עצבים בכך שהוא יספור עד 10 ויירגע ואפילו מדגימה לו עד שהוא מבין אבל התנהגות זו חוזרת על עצמה שוב לאחר זמן קצר, אתמול הוא אמר לי שהוא לא יודע להתנהג ואני כבר לא יודעת מה נכון ואיך נכון לעזור לו חשוב לציין שהשנה הוא נכנס לגן ערייה מגן פרטי אבל גם בשנה שעברה היו לו התפרצויות (הרבה פחות לעומת השנה) אשמח לתשובה מהירה, אני מפחדת שאני לא מתנהגת נכון ויכולה לפגוע בו תודה אור

שלום ביתי בת 4, ילדה חכמה ורגישה. נמצאת שנה שניה בגן (אותו צוות של שנה שעברה). הגננת מספרת שהיא מתנהגת בצורה לא מתאימה, בעיקר במפגשים ועושה דברים כדי למשוך תשומת לב. למשל: נשכבת על הרצפה, נעמדת על כיסא ומתחילה להוריד דברים מהלוח וכד,. התנהגויות אלו מפסיקות רק כאשר ניגשים אליה ומדברים איתה (בד"כ על כמה שהיא בוגרת וחכמה וכו). אני מניחה שההתנהגות נובעת מצורך חזק שלה בתשומת לבה של הגננת (נראה שהיא ממש "מעריצה" אותה), ושהיא אכן מקבלת אותה בסופו של דבר, ויחד עם זה, ההתנהגות מנוגדת ל"חוקי" הגן" ואינה מקובלת על הגננת. מה כדאי לעשות ואיך לעזור לילדה לחוש אהובה ורצויה גם ללא הצורך לעורר פרובוקציות? תודה.

יש לי ילדה מקסימה ונבונה מאוד בת 5 כבר המון זמן שיש הרטבה בלילה בשינה וכל מה שניסתי לפתור את זה לא עובד מהיא עצתך?

שלום רב, בני בן 6.5 עלה לכיתה א' ילד מאוד רגיש. הילד לא מתחבר לבנים הוא מאוד אוהב לשחק עם הבנות. כדורגל לא מעניין אותו. (שזה רוב הבנים מה שעושים בהפסקות) - היו כמה פעמים שהוא ניסה לבקש מקבוצת בנים להצטרף אליהם למשחק עם כדור או קלפים והם לא הסכימו לשתף אותו. מאוד מפריע לי הנושא. הוא לא מוכן ללכת לחברים הביתה וגם לא כלכך מסכים שיבואו אלינו. דיברתי עם המורה היא אמרה שתעביר אותו לשבת ליד בנים ובכל זאת מה עושים עם הנושא?

שלום רב, בני האמצעי בן 6.5 בכיתה א'. בתחילת שנת הלימודים התחילו אצלו פחדים שזה בא לידי ביטוי שהוא לא הולך לבד לשירותים, לא נשאר בסלון לבד וכמובן לא בחדר שלו. תמיד צריך להיות לידו מישהו מבוגר. בערב צריך לשבת לידו בכדי להרדים אותו. לא מוכן לישון לבד-מה שלפני זה הוא כן היה עושה. בלילה הוא מתעורר וישן לידנו במזרון הוא מבקש שהפנים שלי יהיו לכיוון שלו ושאני לא אסובב את הגב אליו. גם כשהוא ישן לידי במזרן הוא פתאום מתעורר ואומר שהוא רעב - מחפש תירוצים. אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. היינו בטיפול פסיכולוגי נעשו כמה מפגשים והיא לא ראתה שום דבר חריג איתו. היא הנחתה אותנו איך להתנהג איתו אנחנו מיישמים זאת אבל זה לא עוזר. אודה לכם על התייחסות לנושא

שלום רב, בני הבכור בן 7 בכיתה ב' הוא ילד חכם, מצליח בלימודים ומקובל בחברה. לפני 5 חודשים נולד לנו תינוק (בבית יש עוד אח בן 6), והבן הבכור מאד אוהב אותו ומכרכר סביבו כל הזמן. בימים האחרונים הוא החל לסרב ללכת לבית הספר בטענה כי קשה לו וכי הוא מתגעגע אלינו כל היום. הסברנו לו ונימקנו בפניו מדוע כל אחד במשפחה צריך ללכת לדרכו בבוקר וכולם נפגשים שוב בערב. הוא מבין את ההגיון שבדבר אך בכל בוקר לא רוצה ללכת לבית הספר ובוכה בשיעור הראשון. בבירור עם המורה - לא היתה לאחרונה שום תקרית לימודית או חברתית חריגה. לדעתה זוהי תגובה להולדת התינוק ולתשומת הלב הרבה שהוא מקבל. בימים האחרונים לקחתי אותו לכל מיני פעילויות רק אני והוא כדי להקדיש לו יותר תשומת לב, אך המצב לא משתפר. אשמח לקבל עצות כיצד לנהוג. בתודה מראש, שרית

בתי בת 11 סובלת מזה כמה שנים מחרדות ובעבר טופלה ע"י פסיכולוגית מספר חודשים כאשר החרדות החלו להפריע למהלך חיים תקין . הטיפול אכן עזר והילדה חזרה למסלול חיים תקין אך תמיד זה שם בדרך מסוימת אם כי ניתן לשליטה חשוב לציין שהילדה מודעת בצורה בלתי רגילה למה שקורה לה ומבינה את ההשלכות וזה בעצם מה שהכי מפריע לה היא מבינה שהיא נשלטת בידי החרדות וקשה לה לחיות עם זה המצב לאחרונה החמיר והיא החלה בכל מיני פעולות כפייתיות שהיא לא זזה בלעדיהן כמו למשל תזכורות לדברים מסויימים שחלילה לא תשכח , תמיד היא מוודאת נוכחות של בן אדם מבוגר גם אם היא יודעת שכולם בבית סתם קוראת בשם כדי לשמוע שמישהו בבית. כל ערב יש עצבות נוראית ומעיקה , מה עושים? האם צריך שוב להתחיל טיפול? עד מתי? אשמח לקבל איזשהו רעיון, הרי אי אפשר להיות כל הזמן בטיפול אצל פסיכולוג הילדה רק בת 11! מאוד עצוב לראות אותה ולשמוע איך היא מנתחת בצורה כ"כ נבונה את המצב שהיא לא מצליחה לשלוט עליו. אשמח לקבל ייעוץ.