פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הנכד שלי מרבה לבכות מתוך שינה וגם גופו מאד לא שקט, מתהפך, מתגלגל, פושט ידים ורגלים, זורק שמיכה וכו'. כל זאת מבלי להתעורר ומבלי לזכור דבר בבוקר. כשהיה בביתי ללינה באתי לישון לידו וזה הרגיע אותו קצת. לפי פונים לאבחון אם יש בעיות מאחורי בכי זה. הילד כמעט בן 4 ויש לו אחות בת 8 חודשים. האם אפשר לקבל תשובה לאי מייל שלי?

שלום רב, בני בן 4.5 לאחרונה הוא פיתח התנהגות אלימה יש לציין כי זה רק בגן, הוא מרבציץ נושך לאחרונה הוא פגע בילד אחר עם מספרים לדבריו זה בגלל שמציקים לו וגם לפעמים הוא טוען שהוא לא יודע למה הוא מתנהג כך. לדברי הגננת: ילדים רוצים לשחק איתו אך הוא דוחה אותם ובתוגבה הוא מרביץ להם. לפי מה שיודע לי אין לו הרבה חברים בגן וגם לא מזמינים אותו יש רק ילד אחד שהוא מזמין אליו קבוע ולא רוצה להזמין ילדים אחרים. יש לציין שהוא עברנו עיר ויחד עם זאת הוא עבר לגן חדש שהוא גן עיריה לפני זה הוא היה בגן פרטי. היו קשיי הסתגלות בהתחלה ונראה כיאלו זה חלף. הוא נהייה גם קשה מאוד בבית הכל אצלו בדרך שלו ולי אין ברירה אלה ללכת איתו בכוח . אני לא יודעת מה לעשות אינו רוצה לפגוע בו אני רוצה לעזור לו. האם ניתן לסייע לילד חברתית? האם הוא צריך התערבות של בעל מקצוע? (אם כן איזה?) אנא עיזרו לי תודה.

שלום רב אני נשואה + 3 שהגדול בן 12.5 אני ממש מיואשת מההתנהגות שלו הוא חוצפן ,ועונה בצורה מגעילה עם תנועות ידיים . הוא לא מקבל מרות וגם שמענישים אותו (כגון להכנס לחדר) הוא לא מתייחס ואומר : "לא רוצה להכנס מה תעשו לי" ועוד תשובות כגון זה. ומוסיף "נראה אם אני יכנס" או "נראה אם אני לא יראה טלויזיה". הוא לא שולט בעצמו ולפעמים כשהוא מתעצבן או כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא נכנס לטרנס של צרחות והסטריה ולפעמים מעיף דברים ומתנהג ממש כמו עבריין, וזה ממש מפחיד אותנו,ואת האחים הקטנים שלו. אני ממש מפחדת שעוד שנה הוא גם יתחיל להרביץ לנו. אני רוצה לציין שאנחנו לא מכים אותו אבל לפעמים הוא פשוט מוציא אותנו מדעתנו ומוציא אותנו משליטה ואז שאבא שלו כבר לא יכול לסבול את ההתנהגות שלו אז הוא יכול להחטיף לו סטירה אבל לא יותר מזה . אני רוצה לציין שהוא גדול מבחינה פיזית ודי חזק והוא גם לפעמים מסתכל עם העניים בצורה כזאת מפחידה שעוד רגע נראה לי שהוא באמת מסוגל להרביץ לי. אנחנו רוצים ללכת לייעוץ ולפגישות עם פסיכולוג אבל הוא צוחק לנו בפרצוף ולא מוכן לשמוע על זה בכלל. יש לציין שהוא מקבל כמעט כל מה שהוא רוצה כי אנחנו לא רוצים שהוא ירגיש שונה מהחברים שלו אבל הוא לא מכיר תודה וחושב שחייבים לו הכל. אני גם רוצה לציין שהוא לא ממש מסתדר בחברה ואין לו ממש חברים אני ממש מיואשת ומבקשת עזרה. תודה

ואיך? הילדה ילדה חביבה ויש לה חברות.אך היא מרגישה שהחברות לא אמיתית והרבה פעמים נוצרות חברויות שבהם לא משתפים אותה .יש לצין שהבנות באות אלינו הביתה והילדה מתאחת אצלהם והכל בסדר אך בכיתה יש האבקויות ואי שיתופים . מה הסיבה לכך יכולה להיות ואיך אני יכולה לעזורלה מבחינה חברתית? ולמה יש ילדים שיודעים להנהיג והם תמיד אלה שמשתתפים?איך יוצרים ילד כזה ?האם יש שיטה איך זה קורה? האם זה נהוג היום בחברה ככה שהחברויות הן אכן לא אמיתיות כבר בגיל 9 ויש הרבה צביעות גם אצליהם?

ברצוני לשאול שאלה, יש לי תינוקת בת שנה, מגיל הזחילה (7 חודשים), הילדה זוחלת מתחת לשולחנות ומתיישבת לה, כנ"ל גם לגבי כסאות, היא פשוט אוהבת לכנס מתחת לשולחן בכל בית שאליו אנחנו הולכים, להתיישב שם ולזחול שם. נראה שהיא מאוד נהנית מהעניין! לציין הילדה חייכנית, מלאת חיים, אוהבת אנשים, מקבלת את הטיפול המסור ביותר מההורים ומשאר המשפחה. אני לא רואה משהו חריג בעניין, פשוט הוצע לי ע"י הגננת לבדוק מה זה אומר. אשמח מאוד לקבל תשובה בנושא זה.

שלום! שמי שני ואני אמא למעין, בן, בן שנה ו-11 חודש. השאלות שמעסיקות אותי כעת נוגעות לרמת ההתערבות שנדרשת ממני כאשר בני משחק עם אחרים. אני מאמינה שלא צריך להתערב בין שני ילדים, גם אם הם רבים על צעצוע. בפועל קורה אחרת, וזאת מפני שלרוב אנחנו יוצאים עם חברה שלי ובתה (באותו גיל של מעין) והדאגה שלנו כאימהות היא לשני הילדים. כלומר, אם מעין לא רוצה לתת לאילה צעצוע או שהוא דוחף אותה וכיו"ב, אני מגנה גם על הילדה ומסבירה לו איך לנהוג. מהמפגשים האלו אני יוצאת מותשת לגמרי, בהרגשה שדיברתי יותר מדי ורצון מוחלט לשתוק לגמרי לכמה שעות.. אני לא יודעת מתי עלי להציב גבול למעין ומתי עלי להתעלם ולתת להם להסתדר. ואגב התעלמות- האם אני מתעלמת גם כשפוגעים בבני? גם חוסר תגובה היא תגובה. אני וחברתי רוצות לשבת יחדיו ולשוחח כשהילדים נפגשים ולא להיות כ"כ מעורבות במשחקם, אבל אנו לא מצליחות. אשמח לטיפים- אפילו כלליים, שינחו איך לנהוג במצבים כאלו. אם יהיו לי כללי יסוד אוכל להתחיל לנהוג על פיהם. תודה רבה, שני.

שלום, ילדתי בת 6 וחצי התחילה כיתה א השנה, ילדה נבונה, חייכנית , חברותית אך גם מאוד רגישה ולחוצה . היתה מרכז הגן , עוזרת גננת קטנה, שמעתי עליה רק דברים טובים תמיד, עשינו גם הכנה מוצלחת לכיתה א' . מאז שנכנסה לכיתה א' היא בוכה לעיתים קרובות, חשה חוסר בטחון , ותיסכול שהיא לא מצליחה בכתיבה למשל,טוענת ש"לעולם לא תדע לכתוב כמו שצריך" ש"היא לא שווה כלום", והצהרות שוברות לב דומות..היא נעלבת וחוששת מהמורה שלה (ביצענו שיחה משותפת עם המורה אך ללא הועיל). לפי המורה היא משתתפת , מתנדבת, כבר קוראת טוב מאוד , אך מתקשה בכתיבה, אני מתכוונת לקחת אותה לאיבחון ליקוי למידה לוודא שאין בעיה כלשהי שמקשה עליה. לאחרונה היא חשה קוצר נשימה , עשינו בדיקות שונות אך לא התגלתה סיבה פיזיולוגית. האם נתקלתם בתופעה של קוצר נשימה מחרדה או לחץ אצל ילדים בגיל הזה? מיותר לציין שהמצב גורם לתחושה קשה של עצב וחוסר אונים אצלינו ההורים.

בתי בת 7 ו3 ח' עברה אתמול התקף חרדה עם הסמנים של כאב בחזה, בכי, לא נתנה לי לזוז ממנה. לפני מס' ימים היא חלמה חלום שמשהו מאיים עלינו בעלי ניסה להרגיע אותה ואמר לה שבכלב שלנו ישומר עלינו אז היא אמרה שכל זה לא קרה בבית והכלב לא היה איתנו. ניסיתי לברר האם היה ארוע או שמשהוא נגע בה או איים עליה אך היא אומרת שלא. בגדול אני הייתי בעלת עסק בשנה האחרונה (סגרתי אותו כבר)ועברתי שני התקפי חרדה (היא לא היתה עדה להם אבל שמעה אותי אומרת כואב לי בחזה וכנראה עוד דברים נוספים) שם לדעתי היא ראתה ושמעה דברים שהיא מדווחת שהיא מרגישה כרגע, אתמול היא גם אמרה לי שהיא מפחדת שניסע לחו"ל (בעלי ואני מתכננים סוף שבוע בחו"ל). היא תמיד נכנסת ללחץ כשאנחנו רוצים לצאת לבלות רק השנה היא הסכימה לשון פעם ראשונה מחוץ לבית אצל סבא וסבתא.אין לי מושג מה לעשות ואיך להתקדם איתה בעין הזה ולעזור לה להתגבר על הפחד שהיא מביעה אני לא יודעת אם הבעיה היא פחד או הבעיה היא למשל שאנחנו משתפים אותה אולי יותר מדי, אנחנו מודעים שלא רבים ליד הילדים, אבל זה קורה אבל יש הרבה יותר רגעים של שמחה נשיקות וביטויי אהבה בינינו במשפחה. בינינו ההורים ובינינו לבנות שלנו הקטנה בת 4. איך אוכל לעזור לה הפחדים שלה מתחילים אחה"צ לקראת עבר בבי"ס היא מתפקדת כרגיל.

שלום! יש לנו תינוקת קטנה בת שנה וחצי. אנחנו גרים עם חמותי(שנמצאת בארץ באשרת תייר כי היא מחול). שעוזרת לנו לטפל בה מגיל 0. לפני חצי שנה, בגלל מכלול בעית אישיות, נאלצנו לשלוח את בתנו לכמה חודשים לגור עם חמותי בחו"ל. כמובן שבמהלך תקופה זו גם נסענו לבקרה. לפני כחודש הן חזרו. הכל טוב ויפה. התינוקת שלנו קוראת לנו אמא ואבא, והתרגלה אלנו. אך היא מאוד נקשרה לסבתא (לחמותי). היא לא נותנת לאף אחד להשכיב אותה לישון חוץ מלסבתא. אמרתי לאישתי, שהיא, בתור אמא, צריכה ללמוד להשכיב אותה לישון לבד, הרי זה תפקידה, ואמא שלה לא תהיה בארץ לעד. היא מסכימה איתי, אך אחרי שהיא מנסה כחצי שעה, היא נכנעת וקוראת לאמא שלה, בטענה כי היא לא יכולה לשמוע איך התינוקת שלה סובלת ובוכה. גם לי קשה לשמוע, אך אני יודע שבדרך אחרת אי אפשר, וכשהיא נכנעת וקוראת לאמא שלה, היא בעצם מראה לתינוקת שלנו שאם לצרוח הרבה זמן אפשר להביא את סבתא. אני מבין שזה לא צעד נכון. אך אני מבין גם את אישתי שלא רוצה שלתינוקת תשאר טראומה מההשכבות שינה האלו. בבקשה תיעצנו לנו מה הכי טוב לעשות? כי אני בטוח כי סנדרום "סבתא" לא בריא גם כך.

שלום רב, בני בן החמש מתעורר באמצע הלילה בבכי הסטרי וצעקות לעזרה "הצילו..." אנו מנסים להרגיעו ולדבר עמו במהלך הבכי אולם הוא לא מגיב ץ תופעה זו מתרחשת מס' חודשים אולם בשבועות האחרונים התדירות של האירועים הללו גברה וזה קורה כמעט כל לילה. אינני יודעת מה עלי לעשות על מנת לעזור לבני ,חשוב לציין כי כששואלים אותו מה קרה הוא איננו זוכר מאומה . בדקנו אפשרות של חרדה מילד מסויים או מאדם כלשהו ,לא עלינו על שום דבר מחשיד!!! אנא עזרתכם תודה

שלום רב, בני בן ה- 12 סיפר כי בבית הספר הילדים מעיינים (בסתר) בחוברות "של סוטים" (ציטוט) סביר שנתקל בזה לראשונה, רצה לבדוק את תגובתי וגם לברר על הנושא איתי. התפתחה ביננו שיחה על הנושא. ברצוני לדעת כיצד להדריך ולהתייחס לנושא, כמו גם לחשיפה לנושא מין באינטרנט. האם יש ספר בו אוכל להעזר? תודה

שלום, בני בן שנתיים וחודש. בחודשים האחרונים הוא התחיל להרביץ - זה התחיל בהדרגה אך בשבועות האחרונים המצב הקצין. הוא נמצא בבית איתי אך אנו נפגשים עם קבוצת ילדים בינהם בני גילו וגם קטנים ממנו, הוא מרביץ, כמובן, רק לקטנים. אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה והיעילה ביותר להתמודדות עם המצב: ישנם מספר מצבים: 1) ילד שמחזיק צעצוע שהוא רוצה במקרה הזה עד עכשיו אמרתי לו שאני מבינה שהוא רוצה את הצעצוע אבל הילד השני משחק בו והוא יוכל לשחק בו כשהשני יסיים. לאחרונה התחלתי פשוט להוסיף קודם בתקיפות "לא מרביצים/דוחפים" 2) בהרבה מקרים הוא פשוט רואה ילד קטן ובא לדחוף אותו. במקרה זה אני שוב פשוט אומרת בתקיפות "לא לדחוף" ( פשוט אין זמן להסברים) ואף היו מצבים בהם החזקתי לו את היד או הרגל בכדי למנוע זאת. לאחרונה אחת האמהות צעקה עליו שהיא לא מרשה להרביץ לבת שלה (פעמיים). הבן שלי אמנם ניטפל אליה במיוחד אך אני מרגישה שהיא מחזקת התנהגות זו על ידי אמירות כמו "אני הואה שהולך להיות יום טוב" כשהוא עושה תנועה של הרבצה (בעודו אצלי בידיים ורחוק מהילדה) וכשאבי הילדה הגיע ואמר "אה אתה .... אתה זה שמרביץ ל....". הבהרתי לאמא שאני לא מוכנה שהיא תצעק עליו וכי היא לא תחנך אותו. היא טענה שאני לא מחנכת אותו מספיק אם הוא ממשיך. אנא יעצו לי. תודה, יעלי

הבנים שלי תאומים בני 6.5 עלו השנה לכיתה א'. הבעיה שלי עם אחד מהם - ילד נבון ומקסים, המורה מספרת שהוא עובד יפה ובין המבריקים בכיתתה מבחינה לימודית. הבעיה הקשה היא התנהגות - בהפסקות תמיד נתקל בתקריות, זרק אבן שכמעט פגעה בילד אחר וטוען שסתם זרק אבן לחול, שיחק עם חברות הטוב וכנראה בהתלהבות לחבקו חנק אותו והפיל אותו. ועוד הרבה תקריות קטנות שאני כבר לא זוכרת. המורה השבוע אמרה לו שהוא יהיה בעונש כל השבוע ולא יצא להפסקות. ניסיתי בכל הדרכים להסביר לו למתן את התנהגותו. מה אני יכולה לעשות ? לפטל בו בבית ? או בשיתוף עם ביה"ס ? אשמח לתשובה. אם עם ביתי בת 10.5 יש בעיות בזמן האחרון - ילדה מבריקה בלימודים, נמצאת בתוכנית מצטיינים בביה"ס. הבעייה היא חברתית. קוראים לה בכל מיני שמות גנאי והיא פגיעה ובוכה מהר וילדים גילו את חולשתה. אפילו חברה טובה שלה כבר לא טובה ויש בינהם מריבות סביב הבנות. השפה בכיתה זולה. ישנם 2 ילדים שמשתמשים בשפה זולה ובקללות. אומרים לה אז מה את בפרוייקט לא של מצטיינים אלא של מפגרים, וכל הזמן יורדים עליה. הסברתי לה שלא תענה ובשקט שלה היא חכמה יותר וחזקה יותר ושתחכה עוד שנתיים היא מסיימת את היסודי. אבל זה לא פיתרון כשילד מגיע לכיתה ולא טוב לו שם - מה עלי לעשות ? אשמח לתשובה

בני בן 8.5 ילד חכם מאוד עם רמת אינטלגנציה גבוהה, החל בשבוע האחרון לפחד מגנבים ועובר בלילה לישון איתנו ההורים מזה כמה פעמים עשה גם קקי בתחתונים וכשמעירים לו הוא מתחיל לבכות דבר שלא היה קודם כאילו שאיבד את כל הביטחון העצמי שלו אנא עיזרו לי

בתי, בת שנתיים ועשרה חוד', מסרבת להרכיב פאזלים של מעבר לשני חלקים. היא מתעצבנת, כועסת ומעיפה את החלקים לכל עבר. יצויין כי רק לאחרונה ובעקבות תדרוך הורי שקיבלתי הצלחתי לגשת איתה, בהצלחה, למשחקי "קופסא" שונים...והדרך עוד רבה לפנינו (היא בפיגור יחסי בעניין זה לעומת יתר בני גילה). מה עליי לעשות כדי להסיר את המחסומים שלה בעניין זה?