פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יש לי בת בגיל 3 וארבעה חודשים שאינה מוכנה לעשות את צרכיה מחוץ לטיטול. במהלך היום מתהלכת ללא טיטול כולל בלילה (שליטה מצויינת ביציאות), אך כאשר צריכה לעשות צרכיה מבקשת טיטול. יש לה אחות תאומה הגמולה כבר כמעט שנה. אם אנחנו או בגן מסרבים לתת לה טיטול אז היא מתאפקת בערך 14 שעות עד שזה כבר יוצא ללא שליטה. הצענו לה סיר, ישבנון וכו' אך היא מסרבת. כל דבר שמנסים היא מתנגדת. אני רואה זאת כמשחקי שליטה לפעמים אך גם קינאה באחיה הקטן (בן שנה ושלושה חודשים) שהיא רוצה להיות תינוקת כמוהו. השאלה איך לנהוג איתה? האם לתת טיטול מהמקום של דאגה מדלקות או להתנגד לטיטול ביחס לשליטה? אנא יעצו לי מה לעשות איתה.

שלום רב, בתי בת ה7 באופן תמידי מתוסכלת מיצירותיה וביצועיה האמנותיים. אם זה בחוג אמנות, ואם זה אפילו ביצירת כרטיס ברכה וכד'. כשאני נוכחת, אני מנסה לעודד ואפילו לעזור ולהמריץ ומנסה להוכיח אותה בזה שהעבודה מאוד יפה, וגם אם היא לא מרוצה, עדיין אפשרי לשפר. עבודותיה מוצגות לראווה בסלון, אך עדיין היא מגיעה לתסכולים בבכי ורצון להפסיק באמצע היצירה. האם תוכלו לייעץ לי כיצד עליי לנהוג ? תודה, אילנית

היי יש לי ילד בן 5 המסתובב כל הזמן עם פרצוף כעוס ושפת גוף שפופה ומוכנה ללחימה, כל התלבטות , וויכוח או סתם התכלות עם ילדים אחרים , אחים , איתנו ההורים הוא פותר או מנסה לפתור בכעס, בכי צעקות אולטימטומים ומכות לחברים או אחים. אני מבינה שזו הצטברות של כעסים בתוכו. באיזה דרכים אני יכולה לנסות ללמדו לשלוט בכעס ולפרוק אותו בצורה בונה / נכונה. עלי לציין שהוא ילד מאוד רגיש,מחבק חברותי עם זאת קשה לו לקבל ביקורת . בנוסף הוא ילד אמצעי בין אחות גדולה (10) ואח קטן (5.5)ץ תודה אופירה

שלום רב, עדיין אין לי ילדים, אך כמובן מקווה שיהיו לי בהמשך, רציתי לדעת כיצד ניתן להימנע מחרדה או דאגה מוגזמת כלפיהם, לדוגמא כאשר נמצאים מחוץ לבית בפעילויות שונות ולא להיות חרד לגורלם. תודה.

יש לי ילד בן שנה ו-10 חודשים. לאחרונה הוא מרבה לכעוס עלי על כל דבר קטן, לשמור את הכעס להרבה זמן ואפילו להרביץ... זה מתחיל בכך שאני לוקחת לו משהוא או שאני לא מביאה לו משהוא שהוא רוצה, או אפילו שוטפת לו את הראש כשאני מקלחת אותו ומאז הוא מתחיל עם פרצופים כועסים,נהיה קשוח, לא מתייחס למה שאני אומרת לו, מרביץ לי... בקיצור... עושה עלי הפגנה. הבעיה היא שחיבוקים ונשיקות לא עוזרים, וגם כשאני מנסה להסיח את דעתו, לתת לו משחקים, מדבקות ודברים מעניינים- אם זה מאוד מעניין אותו הוא ישחק, אבל אח"כ ימשיך לכעוס... מה עושים???????????????????

בני בן 7.5 בכיתה ב'. תמיד נמצא בתחושה של "אני חסר ערך", " אני לא יודע טוב", "אני בטוח לא יצליח" וכדומה. בעבר היה בטיפול ריגשי ודיי עזר לו, אבל מתחילת השנה הבעיה שוב התחילה ואנו לא כ"כ יודעים איך לתת לו כלים להתמודד איתה זאת למרות עידוד רב שהוא מקבל מהמורה ומאיתנו. חברתית הוא מסתדר מצויין, יש לו המון חברים, הוא תלמיד טוב בלימודים אבל למרות כל זאת נמצא תמיד במצב של "אני לא טוב מספיק"... ניסינו למצוא חוג שעוזר לבטחון העצמי כמו ג'ודו אבל הוא בכה שם שלא תמיד נותנים לו להשתתף. היינו בהדרכת הורים בנושא, וכרגע אני מקיימת שיחות עם פסיכולוגית בית הספר... מה ניתן עוד להגיד לו בנושא בכדי לחזק אותו, והאם ניתן להגיד גם למורה איך להתייחס איתו?

שלום, בני עוד מעט בן 12. ברקע ילד שובב, חמוד, מאוד טוב לב. אני גרושה כבר 4 שנים, וכרגע שנתיים אנחנו גרים עם חבר שלי. יחסים שלו עם אבא טובים, הם נפגשים. יש לו אחות (מאותו אבא). קשר עם בן זוג שלי ממש בסדר. הילד כואס המון. כל דבר קטן מביא אותו לצעקות וכאס. אם הוא מפסיד במשחק הוא הולך לידי ואומר שטויות :"אני זכיתי, אתם לא שווים, אני שווה, אני זכיתי, אני תותח,....". אם הוא מפסיד במשחק בחוץ כאשר שאני נמצאת הוא מאוד כואס, לפעמים אפילו בוכה. אחרי הבכי בדרך כלל הוא נרגע, מתחיל לבקש סליחה ולהגיד שהוא ממש מצטער. כאשר אני הולכת איתו לאיזה מקום (לדוגמא לרופא), והוא מבקש משהו שאני לא מרשה (לדוגמא להתקשר לסבתא ואני אומרת לו שאני לא רוצה שידבר בסלולרי, כי זה קרינה ועוד 5 דקות נהיה בבית הוא יתקשר מטלפון רגיל), הוא מתחיל לכאוס, ואז מתחיל לעשות לי פרצופים ולהתנהג כך שאני מתחילה להתבייש (לא נעים לי מאנשים מסביב). אני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה. מצד אחד, אני רוצה להרגיע אותו, מצד שני זה עולה על כל הגבולות - מה אסור לאמא להגיד "לא"? חוץ מזה, אני מתרשמת שבבית ספר הוא בכלל לא מתנהג ככה, בכאס על הכל. יש לו הרבה חברים, הוא ילד מקובל. אני חושבת שאם הוא היה מתנהג בצורה כזו , אז המצב היה שונה. הוא נורא מקנה באחותו הקטנה. מה לעשות? תודה רבה

יש לי ילד בן 2.5 ותינוק בן 4 חודשים, עד הלידה הגדול היה נרדם לבד- היינו מקריאים לו סיפור והיה נשאר לבד במיטה. פחות או יותר מאז הלידה, בין יתר הדברים שהשתנו, גם בעניין הזה חל שינוי. הוא לא מוכן להירדם אם אנחנו לא יושבים לידו, לפעמים זה יכול לקחת שעה כי ההימצאות שלנו בחדר מפריעה לו להירדם. לאחרונה אני מנסה לצאת מהחדר אחרי הקראת הסיפור- למרות מחאותיו. הצרחות שלו יכולות להימשך שעה כשבין לבין אני נכנסת ומרגיעה. אבל ברגע שאני קמה מהמיטה מתחילות הצרחות שוב. האם אני יכולה לגרום לו לנזק בכך שאני עוזבת אותו בזמן שצורח ולא ניגשת אליו כל פעם כשבוכה?? אני חייבת להודות שבכי והקריאות שלו קורעות אותי. האם להתמיד בכך או לנסות דרך אחרת?? ואם כן,איזה? תודה מראש

ששואלת מאיפה או איך התינוק יצא מהבטן של אמא?

שלום, בני הוא בן 4.5 שמבלה את רוב זמנו בלהתחפש לכל מיני דמויות שהוא אוהב (ספיידרמן, דורה וכו') ולהציג קטעים מקלטות שהוא רואה ואוהב. זה סוג המשחק שמועדף ואהוב עליו. גם עם חברים הוא מעדיף לשחק ב"תאטרון" ובד"כ הם גם משתפים פעולה. לרוב הוא גם מבקש שנקרא לו בשם הדמות שבא לו ולנו הוא גם מדביק שמות של דמויות אחרות. יש לציין שאין בעיה לשוחח איתו בכל נושא אחר והוא תמיד עונה לעניין וכמו כן כשאנחנו מבקשים לשחק איתו בפאזל, לצייר וכד' הוא גם משתף פעולה בכייף. האם משחק "תאטרון" כזה הוא נורמאלי לגילו או שצריך לעשות משהו?

בני, בן ה-19 נוהג לגנוב כסף ממני ומאחיו. בד"כ אינו מודה שהוא זה שגנב, וזאת למרות עימותים ואיום כי באם לא תוותר ברירה אאלץ לבקשו לעזוב את הבית. פנינו ליעוץ פסיכולוגי בשל כך אך מהר מאוד בני ביקש להפסיק להגיע לפגישות כי"אינו מתחבר עם הפסיכולוג". במקביל ביקש להתחיל טיפול במכון אלבאום, אך, לאחר טיפול של למעלה משנה אין שום שיפור. מאחר וממשיך לגנוב מכל בני המשפחה, בקשתי ממנו לאחרונה לעזוב את הבית ולשכור יחידת דיור, אך, בני החליט לעבור לגור אצל הסבתא וגם ממנה החל לגנוב. מה לעשות??????? אודה על תשובתכם המהירה

שלום שמי רחלי ויש לי ילד בן 9 מנישואים קודמים, כיום אני נשואה בשנית + ילד נוסף ובהיריון מתקדם הילד הבכור שלי מהנישואים הקודמים במסגרת בית הספר,חברים,משפחה קרובה ורחוקה תמיד מגיע למצב של בכי כעס וזעם על לא כלום(משחק שנכשל וכדומה),בבית הספר זה יותר מפריע כי אני לא "נמצאת" שם כדי להרגיע אותו ובבית הספר תמיד מתלוננים יש לציין כי האבא הביולוגי של הילד לא נמצא איתו בקשר,בעלי מנסה איכשהוא למלא את החסר אבל כנראה שזה לא זה, מה עושים?איך משתלטים על התקפי הזעם הכעס התסכול והבכי? זקוקה לעזרה דחופה... תודה, טוהר רחלי

שלום בני בן ארבע ושלושה חודשים ובגן הוא מרבה לשחק לבדו בנפרד מחבריו , אני מזמינה לו חברים הביתה והוא משחק איתם כרגיל, אבל בגן קשה לו והוא לא אוהב לשחק במשחקים שהם אוהבים (מלחמות ,ספיידרמן וכו ) הוא עדין יותר ורגיש יותר ומופנם ,

שלום, לפני כשבועיים עברנו לגור בהודו עקב הצעת עבודה לרילוקיישן. לציין כי חודש לפני כן הגענו לביקור בן שבועים כביקור הכנה. בתנו בת שנה וחודש. לציין כי היננה עדיין יונקת ובכוונתי לגמלה מההנקה. עוד אציין כי מספר ימים לאחר הגעתנו התרחשה תאונה קלה בה נכוותה והיה עלינו להתאשפז ליומיים בביה"ח להשגחה. במהלך האשפוז היתה מפוחדת מהצוות הרפואי ומספר ימים חאחר מכן נצמדה מאוד אלי. בארץ טרם הספיקה להיות בגן ושהתה עימי את רוב שעות היום. גם כרגע אינני עובדת. כאן בהודו התיאבון לא גדול וכרגע ישנה במיטה משלה בחדרנו אם כי לעיתים באמצע הלילה עוברת למיטתנו ולשאלתי - איך מסיעים לפעוטה להתמודד עם כל כך הרבה שינויים? האם לחכות עם הגמילה? כיצד לבנות שגרה מתאימה? אנא עזרתכם תודה מירי

בתי בת שנתיים ועשרה חודשים. עד כה בילתה בגן עד הצהריים בעוד יתר ילדי הגן עד ארבע וחמש. מאחר ואיני עובדת כרגע וגם לא צפויה לחזור לעבודה בשנה הקרובה (חופשת לידה ארוכה), מבחינתי, מאחר ובתקופה זו ילדותיי הן ה"קררירה" אין לי בעיה להמשיך ולהוציא אותה לישון את שנת הצהריים בבית במקום בגן. בעלי חושב שהעובדה כי היא שונה מכל יתר הילדים בעניין זה וכן מאחר והיא בכל מקרה ישנה...עדיף לתת לי יותר זמן פנוי לעצמי ולתינוקת החדשה (בת חודשיים). מבחינה כספית אין הבדל בעלויות. מה לדעתכם טוב יותר עבור הילדה???????????? האם בגיל זה השהות הארוכה בגן אינה אלא כורח של הורים בשל אילוצי עבודה??????