פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יש לי 2 ילדים בגילאי 4.5 ושנתיים הקטן עם מוצץ. הגדול נגמל בגיל 3 ובחצי השנה האחרונה חזר למוצץ... בהתחלה הנחנו לו מתוך תקווה שזהו צורך רגשי ויעבור לבד, משהסתבר שזה לא יקרה התערבנו ויחד איתו זרקנו את המוצצים לפח (בהסכמתו) כבר פעמיים, "השארנו" אצל סתבא, קנינו סוכריות ושלוקים למציצה במקום המוצץ ועוד מיני תחכומים - כלום לא עזר הוא חזק מאיתנו ומצליח לשוב למוצץ. המוצץ הזה מאוד מפריע לי, הוא מדבר כשהמוצץ בפה, זה מפריע לו באוכל, הוא לא משחרר אותו מהיד אפילו במשחק. אני מרגישה שהסתבכתי בענין - איך יוצאים מזה?

היי, בני בן שמונה עוד מעט ויעלה לכתה ב'. לאחרונה, ולמעשה מתחילתו של החופש הגדול, יש בעיה רצינית של הקשבה מצידו. בבית צריכים להגיד כל דבר 10 פעמים עד שמגיע לכלל ביצוע וגם אז צריך לעקוב שאכן הדבר נעשה... מדובר בפעולות פשוטות ומתבקשות כמו לשים נעליים במקום או לגרוף מים אחריו בסוף האמבטיה. הדבר יוצר אוירה מאוד קשה וכעסים רבים מצידי... אני מרגישה סחוטה...וכועסת....כמו כן סדר היום השתנה ונוצר לחץ מצידו להחליט מתי ללכת לישון - בהתחלה ניסינו להענות לבקשתו ולהעניק לו חופש בחירה כזה, אולם מששמתי לב שהוא מגיע למיטה עייף מדי בוכה ועצבני, הודעתי לו שזה לא מתאים ולא יקרה עוד... בנוסף, ואולי המטריד מכל מבחינתי היא העובדה שבקיטנה אליה הוא הולך לא פסקו התלונות עליו כבר שלושה שבועות... הוא מעורב בקטטות אלימות שאיכשהו בבית הוא תמיד מצליח להסביר לי אותן בצורה הגיונית... כלומר באופן כזה שאני מצליחה להבין את תגובתו גם אם לא להצדיק אותה... ובכל זאת היום כשבאתי לקחת אותו המדריכה עשתה פרצוף של "ברוך שפטרנו" ואני כמובן שנפגעתי מאוד וגם כעסתי מאוד... הרגשתי יאוש מאוד גדול מכיוון שניסיתי כל מה שידעתי... דיברתי איתו והסברתי לו שמאוד חשוב שיקשיב לאחרים ויכבד את האחראים עליו וכו'... עכשיו בבית כשהוא ראה כמה אני כואבת את התקרית היה לו מאוד חשוב לספר לי את הדברים מהנקודה שלו... ברור לו היכן הוא טעה ומה עשה לא נכון... הוא מביע צער וחרטה... הוא נבון מאוד ויודע לנמק את הדברים בצורה בוגרת ומעמיקה... ובכל זאת אין לי מושג מה עלי לעשות כדי לגרום לו להקשיב.... במעמד השיחה האחרונה הסברתי לו שאני מאוד דואגת לו. שזה בעצם לב העניין ושאם יצא לו שם של ילד נודניק שמציק ולא מקשיב אף אחד לא ירצה להיות בקרבתו והוא עשוי להרגיש לא מוערך... הוא ענה לי שבאמת אין לו אף חבר... חוץ מאחד... איך אני יכולה לעזור לו??? אני רוצה לציין שבבית הספר היו בעיות דומות שנפתרו כמעט כליל במהלך השנה... יכול להיות שהוא פורק עול כרגע??? עוד פרט: יש לו אח בן שלוש וחצי שהוא מאוד אוהב וקרוב אליו אולם גם מביע רגשות קשים של קנאה (לאחרונה הרבה יותר מבדרך כלל) ו - אני בהריון ...........ה צ י ל ו......

שלום , הבעיה אצלי היא די מורכבת עם בני בן ה- 8 מבקשת ממכם לתת לי פרטים של פסיכולוגית לילדים באזור רחובות יבנה

שלום, אני אמא לשלושה ילדים,תינוקת בת 7 חודשים,ילד בן 3 וילדה בת 5,בזמן האחרון הקטנה שלי התינוקת לא מצליחה להרדם לבד שלפניי כן היא הייתה נרדמת לבד,עכשיו היא עושה לי סיפור בשינה בוכה ומחפשת אותי,אם אני לידה ומלטפת אותה היא נרגעת אך אם אנ הולכת היא ישר מרימה את הראש ומחפשת אותי ובוכה,יש צורך לציין שיצאו לה 2 שיניים והיא קצת חסרת סבלנות. ועוד דבר אם היא נרדמת ויש רעש הכי קטן היא מתעוררת וזהו כאילו היא ישנה 5 שעות ,יש לה שינה מאוד קלה,אבל מה לעשות עם השינה כדי שתירדם לבד,ולא ללכת אליה 30 פעם, תודה

שלום רב, איך מספרים לילדים בני 5 וחצי ו 4 שסבתא שהיתה כל כל אהובה נפטרה?

שלום אני אב לילדה בת 6 העולה לכיתה א'. אני מזהה אצל הילדה חוסר רצון ללמידה, כל פעם שיושבים אתה בנושא לימודים היא מתייאשת מהר והדבר נראה לה כמו עונש. כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה. דרך אגב לילדה אין שום בעיה לימודית , להיפך... לתשובתך אודה.

לאחרונה שמנו לב כי ביתי בת ה- 6 מעדיפה שאקח אותה לקייטנה משום שהינה מתביישת באביה המבוגר (אני -אם ציערה מהאב) כשוחחנו עימה על כך היא אכן אמרה שהילדים חושבים כי אביה הוא הסב וביקשה שלא נדבר איתה על כך.איך עוזרים לה במבוכה שנגרמת לה וגורמים לה להרגיש נוח עם נוכחות אביה בחברהת ,ויותר מזה הייתי רוצה שתהיה גאה ומלאת ביטחון .

שלום רב אימי שברה את בירכה וכנראה תצטרך להיות בבית חולים לתקופה ארוכה. כיצד והאם נכון לשתף את בתי בת השנתיים והאם ומתי כדאי לקחת אותה לבקר אותה. תודה וסופשבוע נעים.

היי, אני אמא לילדה בת 5 שמאוד תלותית בי אני חוששת שמדובר בחרדת נטישה, אין לי מושג מעין זה נובע. זה הגיע למצב שעזבתי קריירה ניהולית עקב המצב ואני חוששת שזה רק החמיר מאז. גם בבית כשאני איתה היא מסרבת לשחק בחדרה והיא מבקשת להיות לידי בכל רגע, היא אינה מוכנה להישאר עם אביה ובכל פעם שאני צריכה לצאת היא בוכה נורא, היא גם משתפת אותי שיש לה מחשבות רעות כשאני לא לידה. בגן היא ממש פעילה, מנהיגה חברתית היא ילדה חכמה ומאוד בוגרת, למרות שכמעט עד לסוף השנה היא הייתה נפרדת ממני בבכי בבוקר, שנה הבאה היא עולה לחובה וזה גן חדש אני מאוד חוששת! אני גם מאוד מודאגת, כולם אומרים לי שזה שטויות ולאט לאט זה יעבור לה אני מרגישה שזה מעבר, מה לעשות? תוכלו להמליץ לי על פסיכולוג לילדים באיזור באר שבע? כדאי לטפל באופן הזה? אני חוששת שאולי אני טעיתי בדרך...וגוננתי עליה מידי..

בני הבכור בן 5.5. יש לו חברים רבים בגן ולדברי הגננת הוא מקובל מאוד. יחד עם זאת במסיבות של הגן (חגים, סוף שנה, ימי הולדת אחה"צ), כאשר ההורים נוכחים, הוא ביישן מאוד, מסרב בכל תוקף להשתתף ואפילו פורץ בבכי. בבית הוא מדקלם את כל הדיקלומים ושר את כל השירים כחודש לפני המסיבות, אך בארוע עצמו הוא מסרב להשתתף! אני מתלבטת מאוד האם להניח לו לא להשתתף ובלבד שיהיה רגוע, או האם יש דרך כלשהי לעודד אותו להשתתף מבלי שירגיש לחוץ. כרגע בעלי ואני פועלים לפי האינטואיציה ומביאים אותו לארועים אך מאפשרים לו לשבת בצד.. מה עלינו לעשות ?

שלום רב, בני בן 4.5 סובל לאחרונה באופן קיצוני מחרדת נטישה. חשוב לי לציין שהתגרשתי מאביו שהיה בן שנה ומאז טרם התמקמתי. לצערי מאז הגירושים כל שנה העתקנו מקום מגורים וכל שנה העברתי את הבן שלי גן. יש לי בן יחיד שגר אצלי ובימים קבועים הולך למשמורת אצל האבא. בשנה האחרונה נאלצתי לנסוע לחו"ל מהעבודה פעמיים לתקופת של שבוע בכל פעם. אני משערת לעצמי שכל המכלול גרם לחרדות נטישה אצל בני אני פונה לקבל יעוץ עקב החמרה במצב. לאחרונה בני נוטה ליפול הרבה ולהחבל מכיוון שהוא עושה את כל הפעילויות כשמבטו מופנה אליי בלבד על מנת שלא אברח לו. כשאני הולכת איתו ועם חברים שלו לגן שעשועים כולם משחקים יחדיו ורק הוא נדבק אליי או מוכן לשחק עם החברים שלו בתנאי שאבוא איתו. לאחר שאני מסבירה לו שאני משגיחה ומסתכלת עליו הוא נאות ללכת לשחק רץ ומשתולל כשמבטו מופנה אליי מה שגורם לו להחבל הרבה. בבית הוא הולך אחריי לכל מקום אפילו לשרותים. הוא מפחד לישון לבד ושואל אותי כל שניה עם הדלת נעולה. ובמידה והוא לא שומע אותי דקה הוא צועק איפה אני. הוא אף פעם לא נכנס לחדר שלו לשחק ותמיד תמיד צמוד לי לרגל. אני מתוסכלת מהמצב ולא יודעת איך אני יכולה לעזור לו. והדבר שהכי מפריע לי כשהוא בפעילות עם חברים כשהוא מאבד קשר עין איתי לשבריר שניה הוא תופס לעצמו בשער ונכנס להיסטריה של בהלה ובכי . הילד במצוקה! בעוד חודש הוא עובר לגן חדש ולצהרון חדש. מה לעשות??? בתודה מראש

שלום רב, אשמח לקבל את דעתך בנושא. יש לי ילדה בת 8 וחצי, במהלך הנסיעה עם חברתה , אישתי האזינה לשיחתם וגילתה כי שהייתה אצלה בבוקר ,הגיעה עוד חברה ועוד ילד מהכיתה .כשהוא הגיע הם יצרו מעין לחץ קבוצתי, אם הוא יכול לנשק מישהי מהם, אף אחת לא הסכימה והבת שלי משום מה לא הגיבה והוא נישק

בני בן הארבע וחצי שנים מתעלם לחלוטין מבתי בת שלושה שבועות. אני מנסה לקרב אותו על ידי בקשות לעזרה בטפולה או אפילו ניסיתי להניח אותה במיטתו על הכרית למספר דקות. הוא פשוט מסב את ראשו או בורח מהחדר. אני ממש לא יודעת איך לקרב אותו. לפני הלידה דברנו אתו והכנו אותו להולדת אחותו. קנינו לו ספרים בנושא ואפילו הגננת דברה בגן על המשפחה ועל אחים. אשמח לקבל עצה.

ברצוני להתייעץ אתכן. בני הולך לקיטנת כדורסל. ביומים האחרונים מתלונן שהקבוצה מתנקלת לו: מקללים אותו, לועגים לו שאינו פוגע סלים וכו. בתחושה שלו כל הקבוצה. והתחיל לבכות. מיד דברתי עם מנהל הקבוצה ואכן אשר שילד אחד בעיתיהציק לו והענין יטופל. בדרך הביתה שוחחתי עם בני ואמרתי שיש דברים שלא צריך להתיחס אליהם. בני טען ששזה משום שהוא רגיש חזר על מילותי. ואף צינתי שזו צריכה להיות ההתמודדות שלו, ובפעם הבאה לא אתערב. זו לא פעם ראשונה שאני מתערבת. גם בצהרון הייתי צריכה להתערב. שאלתי: עד כמה להתערב אילו כלים אני יכולה לתת לבני כדי שיצליח להתמודד עם החברה ברצוני לציין שבני , בן יחיד , אותו אני מגדלת לבדי. המון תודה

שלום רב זוהי פעם ראשונה שלי בפורום זה אני מכירה אחרים אך לפי איך שציפתי מהצד במתנהל פה אני חושבת שפה אוכל למצוא את התשובות. יש לי ילדה בת 4 וחצי וילד בן שנתיים עד לפני 8 חודש' הכל היה רגיל משפחה רגילה עם כמובן עליות וירידות ואז החלו להיות כל מיני שינויים בילדה כגון התקפי זעם, חיקויים שלי בדיבור, התנהגות מאוד לא יפה וגסה בכל מקום שבו אנחנו הולכים צריך להעיר לה אינספור פעמיים,מרביצה לי ולבעלי אומנם לא מכות רצינות כלל וכלל אך עדין מרימה את ידה ומדברת אלינו בחוצפה ויורקת, אם לצורך העניין אני מבקשת ממנה לתת לאחיה את המשחק התשובות הינם" למה כל הזמן אני צריכה לתת ולוותר לו למה"? וכמובן היא אומרת זה בטון מאוד מאוד עצבני ועם דמעות בעיינים וגם לא מוכנה לוותר ועוד כל הזמן היא מדברת על המוות שלו כמו אם הוא ימות אם יקרה לו תאונה ואז אני שואלת אותה את לא רוצה שיותר שיהיה לך אח היא עונה כן לא רוצה שיילך מהבית , או לצורך העניין אם אנחנו מתעמתים איתה היא ניגשת לדלת הבית ואומרת "טוב אז אני עוזבת את הבית הזה" ההתנהגות שלה מאוד מוזרה זו ילדה שהיתה מאוד עדינה ובסדר אני כן אהיה חייבת לבוא ולציין שכל אחד שרואה את הילדים ישר מתלהב מהקטן בעקבות היופי שלו העדינות שלו ואולי זה מביא אותה למקומות האלו. אני מתנצלת על האורך אך אני במצב שזה מציק, לא נותן לי שקט,לא מצליחה לתפקד בעבודה, היא לא רוצה בבוקר ללכת לקייטנה, היא לא רוצה להיות עם המטפלת היא לא רוצה כלום רק אותי וכמובן אני אמא טובה שאני קונה לה דברים ועושה לה ימי כיף אך ברגע שמשהו לא מסתדר לה זהו הכל היופי והרוגע נעלמים כאילו לא היו ועוד משהו שחשוב לציין היא ילדה ראשונה,נכדה ראשונה,נינה ראשונה, והיא מאוד מפונקת אין משהו שאין לה , היא היתה בכל העולם והיא רק בת 4 וחצי אך עדין כל זה ולא מספיק. מה מביא אותה להתנהגות הזו? אני על הקצה ישנם פעמיים רבות שאני רוצה קצת לתת לה איזה מכה או שתים על הטוסיק אך לא מסוגלת ובעלי שהוא בא ממנטליות מאוד אירופאית וגרמנית כן רוצה לחנך אחרת ודבר זה גם מביא אותנו לקרע ביחסים בעקבות החינוך בה. שוב סליחה על האורך ההיתי חייבת לפרוק זאת אשמח לשמוע תגובות הצעות וכל דבר שיכול לעזור בתודה מראש האמא הדואגת מאוד