פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לשירי שלום !
לא, לא לכעוס עליה , כן להסביר לה שזה משהו פרטי , לא לאסור עליה כי אז תעשה את זה בסתר . לאפשר לה לעשות את זה בחדר בפרטיות ( ואם היא עושה את זה בסלון ללוות אותה לחדר - לא כעונ אלא כביטוי לכך שלא מאוננים בציבור ),
יחד עם זאת שימי לב האם היא לאחרונה בלחץ, במתח או בחרדה ?אוננות עלולה להיות לפעמים תגובה למתח. אם כן שווה לנסות לברר מה המקור המתח. על תאשימי אותה ואל תתני לה להרגיש לא טוב- למרות שאני בהחלט מבינה את המבוכה שלה כאמא. היא צריכה אותך רגועה ומכילה - יתכן שהיא במתח ולחץ מצידך יכול להגביר אותו .נסי להיאר שלווה ולתת לה להבין שהיא יכולה לפנות אליך אם משהו מציק ( אך לא ללחוץ גם בענין הזה...)

תודה רבה על תשובתך . עכשיו אדע איך לנהוג בסיטואציה מביכה שכזו..... כן אני אנסה לבדוק האם מדובר באיזשהו לחץ או מתח שהילדה נמצאת בו. יום טוב...ושוב תודה.........

אפרת שלום !

אפרת שלום
בכי קיצוני באמצע הלילה מלווה בהתקף זעם והטחת הראש במיטה המתחיל ונפסק בפתאומיות דורש קודם כל בירור נוירולגי .
פני לרופאת הילדים ותארי לה את ההתנהגות- ואני מציעה שתעמדי על כך שתשלח אותך לבירו אצל נוירולוג ילדים . סביר להניח שאין בעיה נוירולוגית אך צריך לשלול את זה. בהמשך פני שוב לפורום ואוכל להנחות אותך.
(אפרת, שימי ל ב- אין כל מקום לבהלה -ההפניה לנוירולוג היא רוטינה על מנת לשלול בעיות נוירולוגיות ועל מנת שניתן יהיה לטפל באמצעים התנהגותיים וברוב המקרים האלה אין כל ממצא פתולוגי והטיפול ממשיך במישור ההתנהגותי )

רווית שלום !
את שואלת שאלה מעניינת שאין לה תשובה חד משמעית שכן לעולם לא נדע בוודאות אם הילדה עברה טרואמה כלשהי . לא תמיד אפשר לדעת , אפשר רק לנחש. שהרי ילדה לא מגיעה לאימוץ בלי שתתנסה בחוויות חיים קשות במיוחד. גם הגיל שהילדה אומצה גדול יחסית והיא כבר הספיקה להתנסות בלא מעט חוויות .
לא ניתן לדעת בוודאות מה מקור התגובה של הילדה.אבל ברור שישנה איזו רגישות יתר שמקורה עשוי להיות סנסורי - נטו או סנסורי ממקור רגשי . כלומר יתכן שהילדה פשוט נולדה עם רגישות יתר סנסורית כמו ילדים רבים שלא חוו טראומות , מבתים רגילים ,או שבעקבות טראומה כלשהי התפתחה רגישות יתר . יתכנו גם שני הדברים - רגישות יתר שהחמירה בעקבות טראומה .כך או אחרת אין צורך להתעמק יותר מידי בסיבות שאולי לעולם לא ניתן יהיה לדעת אותן והן גם לא משנות את מהות הטיפול.
אני מציעה להגיע למרפאה בעיסוק שמתמחה בוויסות תחושתי וגם ליעזר גם בפסיכולוגית התפתחותי עם אורינטציה לתחום. המרפאה בעיסוק תוכל להציע דיאטה סנסורית להפחתת הרגישות והפסיכולוגית תוכל לסיע במישור הרגשי והתתנהגותי

ניתן לפנות למכונים להתפתחות הילד או ליחידות לגיל הרך בבתי החולים השונים

ימית שלום!

בנך כנראה ילד עם הרבה טמפרמנט ועוצמות תגובה גדולות. הוא מגיב על התסכולים כפי שהוא - בעוצמה שקצת מפחידה אותך. אסור לתת לו להכות את עצמו. צריך להחזיק לו את הידיים ולהגיד בתקיפות ( לא בכעס ) שאסור לו להכות את עצמו.הוא כנראה נכנס כרגע למעגל קסמים שלילי שבמהלכו הוא מעצבן מציק ומרגיז - גורם לך לתגובות שליליות שיוצרות אצלו תסכול גדול יותר וכך הוא שוב מציק ומרגיז.
צריך לעצור את מעגל הקסמים הזה!
נסי להגיב פחות בכעס. לא צריך להטיף ולו ולהרצות לו . הוא יודע מתי הוא לא בסדר. השארי רגוע עד כמה שניתן ( אפשר וגם רצוי מאוד להתחלק עם האבא ברגעים כאלה ולעשות "הפרדת כוחות , בין הילדים )
וצריך למצא זמן רק לו לבדו .
הכי חשוב - לעצור את המעגל השלילי - כמה שתכעסי יותר הוא יעצבן יותר . השארי רגועה. שבחי אותו על התנהגות טובה ואפשרי לו זמן איכות רק עלצמו עד כמה שניתן ( גם ההאבא!)

מריאן שלום!

פשוט תביאי לו כלב! גור קטן שישחק איתו ויתרגל אליו . זה יעשה פלאים לפחד שלו מכלבים . זאת בתנאי שאת לא פוחדת מכלבים...
אם הדבר לא מתאפשר צריך לחשוף אותו בהדרגה לכלבים. בהתחלה כלב צעצוע אחר כך גור גקטן , לאחר מכן גור גדול יותר וכו. צריך להיות איתו במהלך החשיפה להרגיע אותו ולהראות לו שהוא שולט בסיטואציה ושלא קורה לו כלום.
אסור להתרגש מהפחדים שלו וצריך להישאר רגועים להכיל ולהרגיע .
אבל הכי טוב להביא כלב! לא רק בגלל הפחדים . כלב בעיני זו הגדמנות מצויינת לילד לחוות אהבה בלתי מותנת , חברות אמת , אמפטיה , דאגה ליצור אחר , אחריות על ייצור אחר וכו ובדרך כלל כלב מביא המון שמחה לבית . צריך רק למצא סוג שידידותי לילדים אפשר להתייעץ עם וטרינר או בצער בעלי חיים - לשאול על כלבים ידידותיים .

אלונה שלום!
לי זה נשמע כמו דלקת בדרכי השתן - שווה בדיקה מהירה . האם גם שורף לה? האם היא מטילה את מימיה לעיתים קרובות יותר מבעבר ?
אם לא תמצא סיבה רפואית כדאי לך לפנות לפורום שוב

אלונה שלום!
לי זה נשמע כמו דלקת בדרכי השתן - שווה בדיקה מהירה . האם גם שורף לה? האם היא מטילה את מימיה לעיתים קרובות יותר מבעבר ?
אם לא תמצא סיבה רפואית כדאי לך לפנות לפורום שוב

אסנת שלום!
לפעמים דווקא ילדים שמשופעים בכל טוב משתעממים ולא יודעים להעסיק את עצמם . ילדים כאלה רגילים שיעסיקו אותם, לא רגילים לזמן פנוי ולעיתים תופסים את ההורים כ"קציני הבידור " שלהם שתפקידם להפיג את השיעמום.
הניחי לילד לשהות בחדרו והבהירי לו היטב כי עליו למצא דרך להעסיק את עצמו ( הציעי לו מספר אופציות לבחירה ) לחילופין - את יכולה להישאר בחברתו או להניח לו להיות אתך בסלון למשל - אבל בלי שאת תעסיקי אותו. סביר להניח שברגע מסויים ישתעמם וימצא תעסוקה .לא כדאי להפוך את הדבר לנושא לדיון. פשוט צייני כי את עסוקה ועליו למצא דרך להעסיק את עצמו- ועימדי בכך.
אגב - רצוי כמובן מדי פעם להזמין גם חברים זה תמיד עוזר להפיג את השיעמום.
ההגבלה של הטלויזיה לשעה ביום היא החלטה אמיצה ודי יוצאת דופן נקווה שתעמדי בה.

יכול להיות שהוא התחיל לדבר מאוחר יחסית? יכול להיות שאתם לא מרבים לדבר איתו?

הילד התחיל לדבר מאוד מוקדם , ותשומת הלב שלנו אליו היא ענקית.

אבל כמובן שמעניין מה אשת המקצוע פה תענה לך.

יוסי שלום!
לדיבור יש מטרה תקשורתית ויש קודים חברתיים שמכוונים אותו( את הדיבור ) כן, גם אצל ילד בן שלוש.גם ילד בן שלוש צריך לדעת מתי לדבר ומתי להפסיק. מתי לאפשר לאחר לדבר ומתי לשתוק.וככל שיקדים להבין זאת כך ייטב.
כאשר אתה מרגיש שזה "אובר " פשוט אמור לו שאבא עסוק כרגע ולא יוכל לענות לו - כן , לא חייבים לענות כל הזמן. אמור לו מאוחר יותר תוכלו להמשיך לדבר ואם יתעלם וימשיך לדבר על תענה לו. כן , אני יודעת שזה לא נשמע נעים, אבל תחשוב שגם בגן ובכל סביבה חברתית לא יענו לו כל הזמן ולא ידברו איתו כל הזמן והוא צריך להבין , גם בגילו הצעיר ,שיש מצבים שלא יכולים להגיב אליו.

אגב אם הוא רק מדבר ולא אכפת לו אם מקשיבים לו או עונים לו זה כבר משהו אחר. ודורש התייחסות אחרת .

נסה כפי שהצעתי ואם אתה מתרשם שזו אינה הדרך אתה מוזמן לפנות שוב לפורום

שלום מירי !
הפחד של הבן שלך ברור ומובן ותשובתו נודעת ללב.גם הפחד של בתך מובן , אלא שלא תמיד אנחנו צריכים "ללכת עם" הפחדים והחרדות של הילדים שלנו. לתת להם מקום- כן . לכבד , להקשיב , להכיל - כן . אבל לא בהכרח לקבוע את צעדינו על פיהם.
אגב האם הפחדים שלהם לא משקפםים גם קצת את הפחדים שלך ? כמעט שקלתי להוריד שורה זו אבל בסוף השארתי אותה - כי אני מניחה שיש בזה משהו. כנראה שהילדים קצת מהווים ראי לחששות מובנות שלך מהשינוי הצפוי והשפעתו על הקשר עם בנהזוג והמשפחה .
השאלה הרלוונטית היא לא מה רוצים הילדים וממה הם מפחדים אלא מה נכון לך במקרה הזה . אם אתם מעונינים בתינוק נוסף זו החלטה שלך ושל בן זוגך והיא לא צריכה להיות מושפעת מתגובות הילדים.
כמובן שתצטרכו ללוות את הילדים , לשוחח עימם כשהדבר יהיה רלוונטי - אך לא לקבל אישור! זו אינה החלטה שלהם.אם אתם תהיו שלמים עם ההחלטה הם גם יקבלו אותה ואולי יראו שהשד לא נורא כל -כך ואולי אפילו יהנו מהתוספת למשפחה ויראו שלא מפסיקים לאהוב אותם בגלל זה.וגם אם יהיה להם קשה - אתם שם כדי לעזור להם.

מירי שלום !

עצוב לשמוע שלבתך לא הייתה חוויה נעימה בכתה א- אבל משמח לדעת שהיא רכשה את הקריאה ואין לה בעיה כלשהי, כפי שעולה מתוצאות האבחון.
ברור שתמיד עדיף ללמוד בכתה קטנה של 20 תלמידים מאשר בכתות גדולות בנות 40 ילד - אלא שהמשמעות של העברת הילדה לבית הספר האנתרופוסופי הוא ניתוק שלה מהסביבה הטבעית שלה ומחבריה ( החזרה על כתה א' פחות מדאיגה אותי - למרות שיש לקחת בחשבון שהיא עלולה להשתעמם מעט )
כך או אחרת יש פה שאלה ערכית ,שאת צריכה לשאול את עצמך: החינוך האנתרופוסופי הוא חינוך מסוג מאוד מסויים שלא מתאים לכל אחד ורצוי להכיר אותו מעט יותר מקרוב ולבדוק אם את מזדהה איתו . אם תמצאי שאת מתחברת לעקרונות החינוכיים ונראה לך ששווה להרחיק את בתך מהסביבה הטבעית שלה על מנת לאפשר לה חינוך כזה - הרי שכדאי לך לעשות זאת -- אם לא כדאי שתשקלי מחדש את צעדיך . יתכן שהחוויה הלא נעימה של בתך עשויה להשתנות השנה .
אני ממליצה ללמוד קצת יותר את הנושא ( אפשר דרך האינטרנט ) ולחשוב טוב גם על המשמעות של ניתוק הילדה מסביבתה הטבעית - לצד היתרונות הבררוים של למידה בכתה קטנה .

תודה רבה על התשובה !!!! יש לי עוד שאלה, אם אני אעביר אותה לכיתה ב' בבית ספר רגיל אחר ( לא אנטרופוסופי) , נראה לך שזה יותר טוב? פשוט אני מפחדת להשאיר אותה בבית ספר שמורות מעבירות אחד לשניה שהיא ילדה עם בעיות, למרות שהיא בכלל לא ! בית ספר אנטרופוסופי נמצא מחוץ לעיר, אבל כל התלמידים הם מהסביבה, חוץ מזה כאשר מאחדים כיתות שנה הבא, היא לא תשאר עם כל הילדים שהייתה איתם השנה, אז בכל מקרה יהיה לה קבוצת ילדים די חדשה? אני מאוד מאוד מודה לך על תשובה המנומקת שנתת לי - באמת תודה רבה !!!

ענת שלום !
את שואלת שלוש שאלות חשובות ואני אנסה לענות לך בקצרה כמיטב יכולתי , שכן כל נושא שאת מעלה הוא חשוב ומשמעותי.
לגבי השאלה הראשונה :
ילדים משקרים מכל מיני סיבות.במקרה של הבת שלך נראה כי השקרים "קטנים" שציינת קשורים יותר לתחום ל " גנה עצמית " או ניסיון להתחמק מעונש. מבלי משים ובלי שנתכוון לכך אנו עלולים לגרום לידנו מידי פעם לשקר כאשר אנו שואלים אותם אם לקחו משהו בלי רשות או אכלו משהו בלי רשות וכו, או כל שאלה " מתקילה" אחרת -שהילד יודע היטב ,שאם יאמר את האמת יכעסו עליו. במקרה כזה עדיף להגיד , בעיקר אם את יודעת את התשובה , שברור לך שהיא לקחה או היא עשתה מה שעשתה -ולא לשאול אותה - כך לא תמצא את עצמה במצב שהיא נאלצת לשקר כדי להימנע מהתגובה שלך. באשר לתגובה - היא צריכה להיות לגופו של עניין כפי שמקובל אצלכם בבית , זה כבר לא קשור לעניין השקר.
השקר השני מדאיג יותר ולא ברור. אם שקרים כאלה חוזרים על עצמם הדבר עשוי לרמז על איזו שהיא מצוקה. זו אינה הגנה עצמית . אם תופעה זו חוזרת על עצמה יש לפנות לסיוע מקצועי. כך או אחרת חושב לא לעמת או הילדה עם השקרים יותר מידי ובוודאי לא לקרא לה שקרנית . לקבל את האמת גם אם היא לא נעימה בשלווה ולעודד מאוד על אמירת אמת - אפילו בוויתור על סנקציה או הפחתת סנקציה מקובלת בבית -על מעשה לא רצוי - בזכ אמירת האמת.

לגבי השאלה השניה
לא ברור למה "ברח" לבתך בת ה6 פיפי ולא ברור למה את רואה בזה אקט מכוון. אני מניחה שלא במקרה חווית את זה כך. כך או אחרת ובעיקר אם היה זה אקט מכוון צריך לנסות להבליג, במיוחד אם זה קורה בפעם הראשונה . להישאר עניינים , לבקש ממנה לרחוץ את עצמה ולסייע בהחלפת המצעים ולהמשיך הלאה. נקווה שלא יחזור - אבל אם התופעה חוזרת יש לשקול מחדש מה ניתן לעשות , אך אין מקום לכעוס ולהעניש יתר על המידה - זה עשוי לגרור תגובה הפוכה ולהחמיר את המצב.דרך אגב היא עדיין לא כל - כך בוגרת ומידי פעם בורח גם לבני 6...
באשר לשאלה שלישית: פעלת נכון . המשיכי כך. לא תשני כמה לילות אבל אחר כך תשני מצויין...

ראשית, ישר כח על היוזמה!
נסי לפנות למכון אדלר או לרשות המקומית, שלעיתים מארגנת חוגי הורים.

תודב רבה על התשובה הזריזה

סמדר, כמו במקרים אחרים, עדיפה התערבות בזמן אמת, מאשר נאומים לילד. אם כך, רצוי היה שהגננת תתערב, ולא את. מומלץ במקביל לנסות לחזק את הילד ולתת לו ביטחון, באמצעות חוויות הצלחה ולאו דוקא על ידי אמירות בשבחו בהשוואה לאחרים.

החל מגיל שלוש- ארבע לא מומלץ לחשוף ילדים לעירום של מבוגרים, וגם לא של ילדים מבוגרים מהם.

ברוכה הבאה ל"גיל שנתיים האיום". הבכי של הילדה הוא כנראה ביטוי לקונפליקט הטבעי בגיל זה, המבטא רצון לנפרדות. לא הייתי ממליצה רק לנסות לרצות אותה, וגם לא לנסות להתעלם. כדאי להכיל את הילדה כשהיא בוכה, ולנסות להרגיע אותה, תוך המשך עמידה על הגבולות. רק אם תנהגי בדך מכילה ועקבית זו, הילדה תירגע בהמשך.