פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 8.5 חרד מגיל שנתיים בערך מליצנים והדמויות הגדולות - פרוותיות. הוא אינו מוכן ללכת לקניון, משום ששם נתקלנו בהם. פעם אחת כמו כן אינו הולך להצגות, פן יפגוש בהן. חגיגות ימי הולדת עלי לברר מה הפעילויות ועד שנה נשארתי בכל ימי ההולדת. חג פורים הוא חג בעיתי ביותר. הפחד פשוט מנהל אותו. הוא ילד חכם מאוד, בעל חוש הומור , שאינו מסוגל להתמודד עם פחדים אלו. כמו חן רגי שלרעשים והמונוניות הודעתי לו שאנו טסים לחול בשבוע הבא. בהתחלה היתה התלהבות רבה ולאחר מכן התחיל הבכי : מה יהיה עם יהיו דמויות בשדה תעופה? [ישנה איזו תוכנית ילדים עם אחת מן הדמויות שצולמה בשדהתעופה].אני די חסרת אונים ודי מוטשת מפחדים אלוהמונעים מאתנו פעילויות רבות. תודה מראש על תשובתכם

שלום רב בני בן ה 3 היה ילד מתוק ועדין שחטף כל יום מכות מילדים אחרים בגן ורק בכה ולא הגיב . לאחרונה שוחחתי איתו והסברתי לו שהוא יכול להחזיר לילדים שמכים אותו ואפילו הדגמתי בפניו כיצד להגן על עצמו בצורת משחק עימו. יש לציין כי לא עודדתי אותו לאלימות יזומה אלא רק לשם הגנה עצמית . ואכן , הוא התחיל לגוננן על עצמו ולהחזיר לילדים שהציקו לו אך, ישנה בעיה שהוא נהיה יותר אלים מכפי שציפיתי . האם גרמתי לו נזק בכך שעודדתי אותו להחזיר לילדים שמכים אותו ? מה עליי לעשות עכשיו , לבלבל אותו ולאמר לו שאסור לו להרביץ חזרה בבקשה תייעצו לי מה לעשות אני לא רוצה שהוא יהיה אלים אך גם לא פחדן ועדין .

שלום יש לי ילדה בת 5 וילדה בת שנתיים אנחנו נמצאים בעיצומו של מעבר דירה ובשבועיים האחרונים נועה בת 5 מתנהגת ממש מוזר בוכה מכל דבר , מספרת שבגן מציקים לה או מעליבים אותה ואפילו יום אחד היא אספה את הדברים שלה ואמרה לגננת שהיא הולכת הביתה כשדיברתי עם הגננת היא אומרת שפשוט היא לא קיבלה את מה שהיא רצתה אז היא התנהגה ככה. גם בשבת האחרונה היא היתה אצל ההורים שלי וכאמא שלי העירה לה היא התחילה לבכות ואמרה להם שהיא הולכת הביתה וממש ניסתה לצאת . מה עושים איך מתמודדים עם הבעיה

בני בן שנתים ו-10 חודשים גמול מזה כחודש מפיפי, מיום שהורדנו את הטיטול הוא כמעט ואינו מפספס והולך לבד לשרותים ללא תזכורת, גם בלילה הוא ללא טיטול. הבעיה היא שקקי הוא לא מוכן לעשות בשרותים אלא רק בתחתונים, יש לציין כי הוא אומר לי מייד אחרי שהוא עושה. בדר"כ אני שמה לב שהוא עומד לעשות קקי ואני משדלת אותו ללכת לשירותים, אבל גם אם הוא מסכים הוא יושב ולא עושה דבר בשרותים. אנו כל הזמן אומרים לו שהוא גדול וצריך לעשות רק בשרותים כמו שהוא עושה פיפי, הוא מסכים איתנו מאוד אבל בתכלס אין תוצאות. היום בבוקר שמתי לב שהוא מתחבא לי מאחורי הקיר, חשבתי שהוא מתעסק עם משהו אבל לאאחר כמה שניות הוא הודיע לי שהוא עשה קקי, הפליא אותי שהוא התחבא כי אני לא כועסת עליו בכלל כשהוא עושה בתחתונים אלא רק אומרת לו שחבל שהוא לא אומר לי ועושה בשירותים. מה לעשות? כמה זמן לוקח לילדים להשתחרר מהפחד הזה של לעשות בשירותים? האם יש לכם רעיון יצירתי שיכול לעזור לי? או שפשוט לחכות בסבלנות?

בתי בת ה4.5 נפגשת מדי שבועיים שלוש בבית אמי עם שאר הבני דודים.יש לציין שהילדה מאוד חברותית ופיקחית ואוהבת לשחק הבעיה היא שבת אחי ילדה בת 10 מעדיפה את שאר האחיינים על פניה אם זה שהיא לא תשב לידה ליד שולחן האוכל בפניה שהיא רוצה שילד אחר ישב לידה ומולה ושבתי תקום או לעיתים אף לאסוף את כולם למשחק למעט ביתי שנשארת בצד. הדבר חורה לנו מאוד והערתי על כך לאחי ואישתו הם טענו שאין מה לעשות ואלו ההעדפות של הילדה ועם הזמן היא תתחבר אליה.עליי זה לא מקובל שזו בחירה שלה ליצור בהפגנתיות העדפות ודחיה לפי רצונתיה והדבר אף הביא לסכסוך חמור במשפחה כרגע אמה של הילדה אוסרת במכוון על בתה לשחק עם ביתי ואם ביתי פונה אליה היא אינה עונה לה ומסובבת את הראש פשוט מחזה מזעזע בשבילי. אין לי מושג מי צודק פה ומה עלינו לעשות אשמח לקבל עצה ממי שיכול לעזור .

יש לי אחיין בן 5.5 שהוריו אינם משקיעים בו.לצערי. השאלה שלי: האם ילד בן 5.5 אמור כבר לדעת מספרים מאחד עד 10? כי הוא לא ממש יודע וזה חורה לי.

לבן זוגי יש ילד בן חמש שמתחיל השנה גן חובה. (שנינו גרושים+1 כל אחד). בנו של בן זוגי אמור לעבור בתקופה הקרובה איבחונים במכון להתפתחות הילד בעקבות המלצה של הגננת. מדובר בילד רגיש, עדין וחכם הסובל כפי הנראה מחרדה חברתית הגורמת לו להסתגר ולהתבודד במצבים בהם נפגש עם ילדים/מבוגרים זרים בסיטואציות חברתיות וקבוצתיות. (אפילו בגינה הציבורית, במידה ויש מספר ילדים הגדולים ממנו, או בני אותו הגיל, הוא יישב בצד ויתבייש לשחק). בשנה הקרובה הוא עולה לגן חובה במקום מגורים חדש, זה יהיה הגן השלישי שלו, מאחר שבכל שנה התגורר במקום אחר... אמו עוברת למושב והוא רשום שם לגן. הבעיה היא כזו: בגן יהיו ילדים בגילאי 3-6, כקבוצה אחת, עם גננת אחת. ידוע שהשנה שלפני ביה"ס מאוד חשובה להכנה ולבגרות לכתה א'. שאלתי היא כזו: האם ייתכן שילוב מוצלח של ילדים בהפרש גילאים שכזה, בייחוד בהתחשב במצבו הרגיש של הילד? האם לא עדיף שיהיה בגן עם ילדים בני גילו מאחר והשהייה היומיומית והנושאים בגן יהיו "מעורבים"- בהתאם לגילאים השונים, ועלולים לגרום לו לרגרסיה מבחינה קוגנטיבית, רגשית וחברתית? אשמח לשמוע גם חוות דעת מהורים שילדיהם נמצאים בגנים כאלו. תודה מראש

שלום יש לי שני ילדים אחד עוד 4 חדשים5 והשניה עוד 3 חדשים 4 שניהם היו יחד בגן צעירים הגדול אמור לעלות לחובה והקטנה להשאר בצעירים אישתי מתעקשת על כך שאו שגדול ישאר עוד שנה בצעירים או שהקטנה תעלה לחובה על מנת ששניהם יעלו יחד לכיתה א העיניין שמיצד אחד אני לא רוצה שהגדול ישאר עם ילדים קטנים מימנו בגן ומיצד שני אני לא רוצנ שהקטנה תיהינ עם גדולים מימנה בגן רציתי שתייעצי לנו מה הכי כדאי לעשות

אני מבקשת ייעוץ לביתי בת ה-5 אשר בעיקבות מגורים זמניים אצל הסבתא והסביבה הביקורתי החלה לסגת ולינשוך את ידיה ורגליה להכות את עצמה בראש ולומר שהיא לא אוהבת את עצמה. אני מרגיעה ומשוחחת איתה וגם עם המשפחה אבל היא ממשיכה ואיני יודעת לאן לפנות לסיוע בנושא ומהי הדרך הכי נכונה לעזור לה להרגיש יותר טוב עם עצמה. אודה לתשובתכם. ד.פ

שלום, בתי בת כמעט שנה. מאז ומתמיד אהבה לשחק בשערה (וגם בשערו של כל מי שמחזיק אותה בידיים). לאחרונה אני מבחינה בכך שלפעמים היא תופסת את השיער ומושכת, עד כדי תלישת שערות. זה לא קורה בהכרח במצבים של כעס, רוגז, עייפות וכו'. זה קורה לפעמים כשאני מאכילה אותה (גם בקבוק, וגם כשהיא אוכלת מוצקים בכסא), וגם לפעמים תוך כדי משחק. זה לא קורה בתדירות גבוהה, והיא גם לא כל הזמן מתעסקת עם השיער שלה. זה גם לא שהיא רק ממוללת את השיער, אלא ממש מושכת עד תלישה. עדיין לא הופיעו קרחות (למרות שהשיער שלה דליל מלכתחילה ולכן קשה לדעת). אני ממש מוטרדת מזה. האם יש משהו שניתן לעשות? מדוע זה קורה? האם זה אמור להיפסק בשלב כלשהו? האם אני צריכה להפסיק אותה ולאמר לה מפורשות "לא" כשאני רואה שהיא תולשת שיער? המון תודה, הולה

שלום,בני בן ה3.3 מדבר מזה חודשיים על המוות:אמא שלי תמות?הלויתן יאכל אותי?אריות יבואו לבית ויאכלו אותי?אני יהרוג אותך.אם אני אכנס לים אני ימות?וכו'.... האמת,אני מאוד מוטרדת מזה,מפני שאני חשה ששאלות אלו מערערות אותו,ונושא זה מפחיד אותו מאוד! מה עושים???

בתי סיימה כיתה ג. בתחילת השנה בתי היתה חלק מרבעייה (4 בנות בכיתה) כאשר אחת מהן היתה המנהיגה ש"שלטה" בהן ביד רמה. לאחר חודשים שבהן כל פעם אחת הבנות היתה מוחרמת ולבדה בהפסקות על ידי שאר הבנות בהנהגת המנהיגה. בקיצור המנהיגה היתה המובילה למריבות. בתי פחדה ממנה "פחד מוות" כל פעם שהיא התקשרה בתי פחדה לענות לטלפון שמא היא תבקש ממנה משהו שאינה רוצה/יכולה. אחרי שיחות רבות בהן הסברתי לבתי כיהכוח אצלה והיא צריכה ללמוד להיות חברה טובה ולא להיות ברוגז בגלל החלטת המנהיגה ובאיזהו שלב אסרתי עליה להזמין את המנהיגה לביתנו. בחלק השני של השנה 3 הבנות בצעו ברוגז יזום והחליטו להיות אחת בשביל השניה וכך זה היה עד סוף השנה. אני חייבת שאנו האמהות רווינו נחת ששמו קץ למצבי החרם והעלבונות. העניין שבהפסקות יש מחנות של 3 הבנות מול המנהיגה וחברותיה האחרות . זה מתבטא בקללות, דחיפות, עלבונות. הסברתי לבתי שהיא לא חייבת להיות חברתה אך לא צריך לדחוף ולקלל (הדדי בין הבנות). פנתה אלי אמא מהקבוצה השניה וביקשה שנעשה מפגש עם הקבוצות ושישלימו ולא יהיו חברות רק שלא יתחילו שנה עם "מלחמות" . שוחחתי עם בתי ותשובתה" אני אשלים איתה בחיים, אחרי כל מה שהיא עשתה לי ופגעה בי איני רוצה" אני כאמא שלה אינה מעוניינת שישלימו אלא רק רוצה שיהיה להן נעים בבית הספר (התעלמות, אדישות ולא קללות ודחיפות). איך את ממללצה לפעול?

שלום רב, הנני נשואה + 2 ילדים לגבר גרוש + 1 מנישואיו הקודמים. הילד מגיע לביקורים בביתנו, ואנו מצידנו מנסים לשלב אותו במשפחתנו במהלך השהייה בביתנו. הילד סובל מהפרעות חמורות של קשב וריכוז, דיכאונות, התפרצויות ומה לא .........? הילד מטופל בבי"ס מיוחד, בתרופות, סובל מבעיות של חוסר התארגנות (בעת הכניסה לשירותים ... ועוד). התנהגותו חריגה ביותר וקשה לנו מאוד. הילדים הקטנים המשותפים מחקים אותו (בקללות וכו'), אין אנו יכולים לבוא במגע עם חברים וגם המשפחה מתרחקת מאיתנו בגללו, ממקומות ציבוריים גם כן מגרשים אותנו בגללו (בגן החיות - מתעלל בחיות ומציק לילדים זרים וכו'). עד היום ילדיי לא יודעים בעצם שהוא אח שלהם למחצה. אין אני גאה במצב ולא יודעת איך להסביר לילדיי ומתי על כך. אשמח לקבל סיוע מכם. נ.ב. - גם אימו הביולוגית חסרת אונים מהמצב, מנסה לשקם את חייה עם בעל וילד נוסף שהביאה לעולם וגם נתקלת בקשיים יומיומיים, לא מוכנה לשתף עימנו פעולה ומנסה כמה שיותר לשלוח אותו אלינו. בעלי חסר סבלנות, מגיע בשעות מאוחרות מעבודתו ולא יודע כיצד להתמודד עם המצב. תודה, רומי.

אני אם חד הורית, מתוך בחירה, מגדלת את בני לבד. בני בן 8.5 ילד מדהים , חכם וכו. אני נמצאת בקשרים מצוינים עם אחותי הגרה בצפון. מדברות כל יום בטלפון לפחות פעמים. בגלל המרחק לא נפגשות לעיתים קרובות. לאחותי בן בן 15. ילד שמתעצבן מכל דבר קטן, לעיתים מנבל את פיו. יורד על בני שאוהב לאכול. [בני ילד קצת שמן, שאוהב מאוד לאכול] ואף מכה אותו מידי פעם כאילו בצחוק. בני מעריץ את בן דודו. אני לא אוהבת את היחס שלו לבני. ניסיתי להעיר כמה פעמים. לשוחח עמו שיחה של מבוגרים אך זה לא עזר. בנהי נסע ל3 ימים לטחותי. מצד אחד אני רוצה לעודד את הקשר, בעיקר שאין לבני דמות גברית להזדהות.. [יש לי אב זקן, שבני אוהב מאוד] ומאידך המגע שבינהם מלחיץ אותי ויותר מכך מעצבן אותי. אנא עזרתכם.

בתי בת 6 עולה לכיתה א' בתקופה האחרונה כאשר עושה דבר חריג עפ"י דעתה היא אומרת שבגלל אותו מעשה יקחו אותה לבית כלא. על אף כל ההסברים שלי על מהות בית הכלא, את מי מכנסים לבתי כלא וכו' היא ממשיכה בזה. בנוסף, מאז סיום הגן אומרת לנו מדי פעם משפטים בנוסח: "הראש שלי אומר שאני רוצה הורים אחרים" או "הראש שלי אומר שאת/ה ... (מילה לא יפה). ברצוני לציין שהילדה חכמה מאוד בעלת תפיסה מהירה וחברותית. שאלתי האם כדאי לקחת את הילדה לטיפול ואם כן איזה טיפול.