פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בשבועות האחרונים בני בן שנתיים ו9 חודשים מגיב בחרדה ובכי רב עצמה בכל פעם שהוא רואה כלב מרחוק קל וחומר אם הוא מתקרב. אנחנו מרימים אותו על הידיים ומרגיעים אותו אבל שעה ארוכה לאחר מכן הוא לא מוכן לרדת מהידיים. אתמול הוא רץ לאבא שלו שירים אותו רק למשמע המילה "כלב" בשיחה. יש לנו אוגר בבית שבכל פעם שאחיו הגדול (בן 5) מוציא אותו מהכלוב הוא רץ לספה או עולה על השולחן. כולנו אוהבי חיות ואף היה לנו בתכנון להביא הביתה כלב קטן כמתנת יומולדת לילד הגדול אבל ויתרנו על זה כי ראינו שהמצב שלו ממש לא מתאים לכך.
אנחנו מנסים לדבר על ליבו ולהבין את חששותיו אבל הוא לא מביע שום דבר חוץ מלחץ וחרדה גדולים מאוד.
אנחנו ממש אובדי עצות.
האם צריך לקחת לטיפול פסיכולוגי? מה עושים כדי להפחית את רמת החרדה שלו ?

בני הבכור בן 5 ובחודשים האחרונים קשה לי מאוד להתמודד עם התנהגותו בבית. הוא מציק ומתגרה באחיו הקטנים (בני 4 ו - 3), מתחצף אליי בקביעות, צועק, כועס ומכה. הוא מרבה להתלונן, לקטר ולהאשים... בגן מדווחים לי שהוא ילד נהדר, רגוע, משתף פעולה ומקסים. אולם ברגע שהוא יוצא מהגן אין זכר "למלאך". ניסיתי להטיל סנקציות מסוגים שונים כתגובה על התנהגותו, ואכן התנהגותו משתפרת לכמה שעות, אולם כעבור זמן מה הוא חוזר לסורו ומתחיל שוב...
זקוקה לעצה !

יש לי בעיה יש לי ילדה בת 4 שבליל שישי האחרון עשינו אצל דודתו של בעלי, לדודתו של בעלי 2 ילדים בן בן 8 ובת בת 11 והם משחקים כול הזמן.
שחזרנו הביתה ביתי באה לחדר השנה שלנו ואמרה כי בנה של דודתי של בעלי נישק אותה בפה כי הוא "אהב אותה" אני קפאתי במקומי וכמובן ניסנו להבין אם הילד נגע בה במקומות אחרים והיא התעצבנה והסבירה כי הוא נשק אותה בשפתיים ושום דבר אחר כי הוא אוהב אותה.
אני לאיודעת אך להתנהג כי אנחנו מבלים המון עם המשפחה הזאת והייתי מעוננינת לקבל הדרכה איך עליי להתנהג עם אותו הילד או המשפחה?
בתודה מראש

יש לי שתי בנות הגדולה בת 4 והקטנה בת 10 חודשים לאחרונה בעלי נקלע לקשיים כלכלים ונאלצנו לעזוב את הארץ עזבנו בתחילה בעלי עזב את הארץ ואנו נשארנו אצל אימי וכעבור חודשיים הצטרפנו אליו ביתי בת ה4 נמצאת כרגע בבית עד שאנו נמצא לה מסגר יהודית לאחרונה שמתי לך לשינויים בהתנהגותה יתר סגורה לא עונה שקוראים לה ובנוסף גיליתי לתדהמתי כי היא נכנסת לחדרה מתפשטתת ונוגעת בעצמה במקומות האינטמיים מאוד נבהלתי ורציתי לדעת האם זאת התנהגות נורמאליתלילדה בת 4 ואיך עליו להגיב ולעשות במקרים כאלו?
ביתי בת ה10 חודשיים מאז שעברנו לא עוזבת את ידיי היא נרדמת בידיים שלי יושבת רק בידיים שלי ומאוד מתיש ותי ההתנהגות שלה לאחרונה כי היא הייתה ילדה מאוד חברותית ילדה שהולכת ומשחקת לבד האם יש למעבר וההתנתקות מהמשפחה יש השלכות?
אשמח לקבל תשובה תודה מראש
שרונה

לאחרונה ,בחודשים האחרונים חל שינוי בהתנהגותו של בני -הוא מאוד קשור אלי ,רוצה על הידיים כל הזמן ,בוכה המון ,הפך להיות מן "דובי לא לא "
האם לייחס זאת לשלב התפתחותי או שזה מעבר לכך?
מעבר לעובדה שהיה חולה לאחרונה (וירוס ממושך) לא היה שום שינו שאני יודעת עליו.
תודה
דורית

שלום רב,
בני בן 7, בזמן האחרון הוא התחיל לפחד מכל מיני דברים שהוא רואה, סרטים, תמונות וכו'.
בעקבות הפחדים האלו התחילו לו סיוטים בלילות, הוא לא ישן טוב, הוא קם באמצע הלילה ובא למיטה שלנו וכל הלילה הוא מחפש לגעת בי או באבא תחושת ביטחון, הוא התחיל לפחד להסתובב בבית ללא ליווי דבר שלעולם לא הטריד אותו, הוא לפעמים היה מבקש שנשאיר אותו לבד ונלך לסופר זה לא קרה, אבל לא היה לו את הפחד הזה. הוא א מוכן ללכת לחדר שלו או לכל מקום בבית אם אין שם מישהו מבוגר. הוא כל הזמן מוטרד שאולי מישהו ייכנס או שיש מישהו באחד החדרים.
במהלך כל היום הוא רק חושב על הסיוט שהיה לו בלילה ורק מקווה שזה לא יחזור לו בלילה הבא.
בקיצור הוא כל היום חושב על זה ובלילה הוא מעורר כל הזמן.
מה עושים במקרה כזה, האם עליי לקחת אותו לייעוץ פסיכולוגי, אני ממש על סף התמוטטות.

אודה על תשובתכם המהירה.

שלום,
בני בן 5,5 סובל מבעיות רגשיות. הוא ילד מאוד נבון, מעל הממוצא, הגננות והסביבה אומרים שהוא מחונן. הוא מאוד אוהב חברים, חברה, הוא מאוד אהוב בחברת הילדים.
הבעיה שלו - כל הזמן נעלב, בוכה במצבים כשה הילדים לא מקבלים את רעיונותיו, כשהוא נעלב לוקח לו הרבה זמן לחזור לפעיולויות רגילו. קשה לו להפסיד או לקבל דחייה.
רוב הבעיות מתרחשות בגן, בבית אנו מדברים איתו כל הזמן, בבית הוא כמעט ולא בוכה ונעלב רק לרגע. יש לו אח קטן - בן 2.5 אך הדבר אינו קשור אליו.
למרות שהוא ילד כל כך חכם - יש פער עצום בין התנהגותו הרגשית והשכלית.
הייתי רוצה לשמוע רעיונות איך לעזור לו להתמודד עם המצבים של דחייה או הפסד.
בתודה סוזנה

בתי בת שנתיים ו- 4 חודשים. היא ילדה נבונה מאד וחברותית.
הגננת תמיד הגדירה אותה כ"עדינה", כזו שקולה לא נשמע בקבוצה. אני חייבת לציין שהגננת תמיד פעלה לחיזוק הבטחון העצמי של הילדה ואכן ניכר שיפור בבטחון העצמי שלה. למרות זאת, הילדה מאד חברותית ומאד אהובה על הילדים בקבוצת גילה.
למען האמת,אני מסכימה עם הגדרת הגננת. בתי באמת רגישה יותר מילדים אחרים, למשל יש רעשים שהיא מאד מפחדת מהם או פעילויות שצריך המון חיזוקים חיוביים על מנת להעניק לה בטחון לעשות אותן (כמו "להתגלצ'" במגלשה).
בגן (הפרטי) אליו היא הולכת היא משתייכת לקבוצת הבוגרים, אבל היא ועוד שני ילדים הם הקטנים ביותר בקבוצה הזו (הגדולים הם בני שלוש בערך).
בשנה הבאה כל קבוצת הבוגרים עוזבת את הגן לטובת גנים עירוניים.פרט לשני הילדים אשר קרובים אליה בחתך הגיל.
הגננת המליצה לי להשאיר את הילדה אצלה בגן מתוך כוונה לעזור לילדה לבנות את הבטחון העצמי שלה לחזק אותה, לתת לה את האפשרות להיות הבוגרת והאחראית תוך שימת דגש על עבודה ממוקדת עם הילדים הגדולים יותר, וציינה כי מנסיונה בגן עירוני יש פחות יחס אישי לכל ילד וכי כמות הילדים הרבה יותר גדולה והחשש שלה הוא שבתי תיבלע בתוך קבוצה כזו גם מבחינת הבטחון העצמי וגם מבחינה רגשית.

אני מבינה את הגננת ואני יודעת שדבריה מגיעים ממניעים נכונים של טובת הילדה. העניין הוא, כמו שכתבתי, לקבוצת הגיל של שנה הבאה נשארים שני ילדים בלבד, נכון לעכשיו לא נרשמו ילדים נוספים לקבוצת הגיל הזו, ורוב קבוצת הבוגרים של שנה הבאה תורכב מגילאי שנתיים. מטרידה אותי כמות הילדים מכיוון שכשבתי בחברת ילדים יותר גדולים ממנה אני רואה שהיא מוצאת את מקומה, משחקת איתם ולומדת מהם. אני חוששת לנטרל אותה משהות עם ילדים בני גילה או יותר גדולים מכיוון שאז עולם הגירויים שלה יקטן (הרי הם לומדים ומחקים כל הזמן). מצד שני, לדבריה של הגננת יש משקל מאד גדול בקבלת ההחלטה.

אני חייבת להגיע להחלטה לגבי ההרשמה לשנה הבאה בימים הקרובים.
אודה על כל תגובה או עצה.

בני בן החמש וחצי ,ילד מקסים סקרן חברותי ופעיל .
החורף היה קשה עבורנו ,היה מס פעמים חולה נשאר בבית לסרוגין כשלושה שבועות.
כשחזר לגן גילה קושי רב להפרד מאתנו ,מלווה בבכי ,מה שלא היה לעולם ,מאחר והוא ילד עצמאי עם בטחון.
בנוסף אמר שלא טוב לו בגן ,למרות שלא היה משהו שונה.
אחרי שבוע התחיל לחזור לעצמו :נפרד יפה .
בקיצור נראה שהיה באיזה משבר רגשי והתגבר .
אבל מאז יש מצבים שבהם הוא מתוסכל ואז הוא מכה את עצמו בראש.
מצב שלא היה קודם ,קורה רק אחרי הצהרים (לא קרה בגן) הסיטואציה נמשכת מס שניות.

כיצד עלי לנהוג?

בתי הבכורה תהיה ביוני בת חמש . מאז ומתמיד הייתה ביישנית. אם זה בנוגע לבני משפחה (סבא , סבתא וכו') דבר פשוט כמו להגיד שלום, ובוקר טוב קשה לה. להגיד תודה על מתנה שקיבלה אומרת שהיא מתביישת. בכל הנוגע לאנשים חדשים על אחת כמה וכמה.
השנה נמצאת בגן טרום חובה. מסרבת להשתתף בחוגים שקיימים בגן. לא תמיד משתפת פעולה (אם מצלמים בחג כלשהו את הילדים בגן, בפעם האחרונה לקח הרבה שכנועים לצלם אותה, ) מעבר לזה נכנסת לפינות הגן, משחקת בחצר עם החברים, עושה עבודות יצירה שמאוד אוהבת, מקשיבה לריכוז וכו'.
אני לא יודעת האם להמשיך ולדבר ולהסביר שמאנשים מוכרים אין צורך להתבייש בצורה כזו, וכשהולכים אומרם שלום ווכשמקבלים מתנה אומרים תודה. זה לא נובע מחוסר חינוך ומחוצפה .
האם יש דרך להעלות לילדה את הביטחון העצמי? האם יש מקום לטיפול פסיכולוגי? האם זה משהו שיעבור עם הגיל ופשוט להתעלם? אני די אובדת עצות. מלבד כל זה רק אוסיף ואומר שהילדה נורמטיבית, מתפתחת מכל הבחינות בסדר גמור, אוהבת מאוד לשחק עם חברים אצלה בבית, כשזה מגיע ללכת לחברה יש לה קושי להיפרד ממני.
אני מקווה שההודעה ברורה עד כמה שאפשר.
אודה על תשובה והכוונה.

שלום רב, אני מעוניינת לשלב תזונה בבקבוק לבת שלי בת 3.5 חודשים , כרגע היא יונקת בלבד, ואני חוזרת לעבודה עוד שבוע ועדיין לא הצלחתי לתת לה בקבור - מה לעשות???????דחוף,עזרה בבקשה

היי, בפעם האחרונה שנכנסתי לפורום ביתי היתה בת 3.5 ובדיוק ילדתי ת בני. היום היא בת 5+ ומעבר לעובדה שהיא ילדה מקסימה, בוגרת ואחראית, אני מרגישה שאני מגדלת בבית בת עשרה. עוד לא למדתי איך לחנך ילדה בת 5 וכבר אני מרגישה שהקפיצו אותי כמה שנים. מרגישה שצריכה עזרה!!!
מקרה לדוגמא: שני הילדים יושבים בסלון, ואז הילד בוכה ומחזיק את היד בכאב. שאלתי אותה מה קרה?
תשובה ראשונה שלה הייתה "הוא נעלב"
שאלתי שוב מה קרה משום שהוא בוכה כאילו כואב לו משהו
והיא ענתה שהיא חיבקה אותו והוא לא רצה.
ניגשתי לילד וראיתי שהוא מחזיק את היד ומתחת לכף ידו יש סימן אדום וסימן של ציפורן.
פניתי לילדה והסברתי לה שעדיף לספר את האמת ולשאת בנזיפה ובכעס שלי מאשר לא לספר את האמת ואז לקבל עונש גדול יותר.
בעוד אני מסבירה לה את רזי ההתנהגות היא צוחקת לי בפניי. אני פירשתי זאת כחוסר כבוד ונימוס
ושלחתי אותה לחדר. כשיצאה שאלתי אותה אם יודעת למה הלכה לחדר, והסברתי לה שזה לא מכובד לצחוק כאשר אני מדברת איתה ברצינות.
האם זה נכון לפרש את הצחוק כחוסר כבוד אליי כהורה?
איך להתמודד עם מצבים כאלה? האם להעניש?
בבקשה תעזרו לי.

קרן

בני הבכור בן 7 (יש עוד 2 בנות בת 6 ובת שנתיים) ילד חכם מבריק עם קליטה מהירה וכושר ביטוי גבוה מאוד לגילו. הבעיה מתחילה בבית הספר הוא אף פעם לא רוצה או לא מספיק להעתיק מהלוח הוא תמיד מיתלונן שאין לו חברים הוא טוען שאף אחד לא רוצה לשתף אותו (יש לציין שהוא ילד מאוד חברותי שמיתחבר עם כל גיל) תמיד יש לו טענות שמציקים לו. הוא ניראה לי מתוסקל ואני לא מצליחה להבין מדוע אני לא יודעת איך לטפל בבעיה. כשאני שואלת אותו עם מי שיחקת היום בהפסקה תמיד יש לו תשובה שאף אחד לא רוצה לשחק איתו דיברתי עם המורה והיא היתייחסה לזה לא פעם ואמרה לי שהוא דווקא משחק יפה מאוד עם חברים בהפסקה. למה הוא חי בתחושה שהוא לא "מקובל". תודה

שלום רב,

ברצוני להתיעץ ולשמוע את דעתך. בני בן 5 ילד דומיננטי חברותי ואהוב.
מגיל מאוד קטן יש לו פחד לבובות הגדולות (שמישהו נכנס לתוכה). אם הוא נמצא ביום הולדת שקיימת בובה מהסוג הנ"ל הוא בורח ואפילו עושה פיפי במכנסיו. כמו כן, שלקחתי אותו להצגות הוא מאוד פחד והסתתר מתחת לכסא כאשר כיבו את האורות באולם וביקש ללכת משם.
שאלתי היא האם תופעה של פחד מהסוג הזה היא דבר שחולף? האם זה נורמלי?
אשמח לתשובתך, תודה רבה.

ורד

בתי בת שנתיים וחצי ובתהליכי גמילה...
היא נמצאת במצב ביניים בו מרגישה גדולה מדי לטיטול ועדיין נרתעת מלעשות בשירותים (צואה) , וכך היא סובלת מעצירויות רבות ונמנעת ממש בכח מלהוציא וממש בהיסטריה כאשר הצואה בדרכה החוצה... כל שיכנועינו והצעותינו עלו בתוהו, מה עושים?! תודה..