פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בתי בקרוב בת 3 נגמלה מחיתולים לפני מעל חצי שנה (מלבד בלילות), בכל פעם שהיא לא מקבלת את רצונה או שאני כועסת עליה היא מתחילה לבכות ובורח לה פיפי, אני מניחה שמתוך עצבים היא לא מסוגלת לשלוט בצרכיה. אך הדבר נעשה בלתי נסבל, היא בד"כ ילדה טובה וממושמעת אך ישנם ימים שהיא עושה שלוליות בבית 3-4 םעמים ביום. אני לא מעוניינת לוותר לה, בעיני זה חלק מהחינוך להציב לה גבולות גם כשזה לא מוצא חן בעיניה.לצערי,אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי וכועסת עליה עוד יותר כשזה קורה. מה עלי לעשות?? עלי לציין שיש לה אח קטן בן 7 חודשים והיא (לפי מה שאני רואה) מקבלת אותו בצורה יפה ואוהבת (דואגת לו, מנסה להרגיע אותו,מחבקת ומנשקת).
אני ממש מיואשת , אנא עיזרי לי
תודה ויום טוב
מזי

בני לבין בעלי יש חילוקי דעות . אני באופן נחרץ נגד כל מכה אפילו קלה שביותר כדרך חינוך
הוא טוען שלתת מכה מדי פעם על היד זה רק מטיב לילד.
הילד שלי הוא כולה בן שנתיים וזה הגיל שהוא רוצה לנסות הכל( גם את המחשב היקר של אבא) וגם קצת גיל שבו הוא מנסה להראות עצמאות . ולכן אני די סלחנית כשהוא "ממריא "את פי.
אבל כשזה נוגע לאבין הילד פשוט מוציא אותו מהכלים. אני מרגישה שהם נכנסו למין מלחמת כח מי ינצח. ומטבע הדברים בעלי יותר גדול ויותר חזק אז הוא משתמש בחוזקו הפיזי כדי לכפות את דעתו על הילד.
היום הוא צעק על הילד דחף אותו על הספה ובסוף נתן לו גם מכה חזקה על היד כי הוא לא שמע לו.
אני פשוט לא יכולה לסבול את זה. אני ישר עוברת למנגנון אוטומי שבו אני חוטפת את הילד מלידו ואפילו צועקת על בעלי שיפסיק ולא יגע בו (בנוכות הילד)
בעלי טוען שאני מסיבה יותר נזק בהתנהגות זו. וכמו שצינתי מכה או שתיים רק מטיבות
אני טוענת שכל גלוי אלימות כלפי הילד (אפילו במטרה "לחנך" ) יכל לגרום לו טראומות ולפגוע לו בבטחון העצמי .
מי צודק?
האם עלי לעצום עין ולשתוק? או יותר לעמוד על שלי לטובת הילד?

שלום רב, בני בן - 4 אינו רוצה לעשות צואה בשירותים, רק פיפי הוא מרגיש בנוח.
יש לציין, כי בעבר היציאות שלו היו הרבה יותר קשות ויותר קל לו לעשות צרכיו בטיטול בעמידה.
אני לא כופה עליו לעשות בשירותים בשל התנגדותו, יחד עם זאת איך אני מדרבנת אותו לעשות את ה"קקי" בשירותים, _אני הסברתי לא פעם כי זה יכול להיות אף יותר קל אם הוא יעשה בשירותים ...וכל מיני הסברים על השירותים ולמה כדאי שם?! אך, אין הוא מוכן לעשות את השינוי.
מה עלי לעשות?! לתגובתך אודה, מוריה

שלום.
בני בן שנתיים וחצי שנה שניה במעון,בשנה הראשונה סימנים חיוביים.בשנה הנוכחית חל שינוי לרעה הבא לביטוי ב:
1. במהלך ההכנות ליציאה בבוקר הוא עירני שמח משחק מדבר וברגע שהוא מתישב ברכב הוא נאלם בוהה בחלון מדוכדך לפעמים ממלמל כי אינו רוצה למעון בטענות "משעמם לי,עצוב לי במעון"
2. גילויי אלימות מצידו כלפי ילדים ועדויות שלו על אלימות מצד ילדים כלפיו.
3. זעקות בזמן שנת הלילה .
4. עושה פיפי במכנסיים בזמן שנת הצהריים במעון (לא היה כך בקייץ)
5. הפך להיות פחות דומיננטי פחות בולט בין הילדים במעון (בדר"כ ילד מאוד אקטיבי ובולט).
6.באחת הפעמים שבאתי לאסוף אותו בסוף היום הוא היה מנותק עד אפטיות כאשר בדר"כ הוא מזנק אליי עוד לפני שאני מבחין בו

תשובתו בסוף יום כשמנסים לדובב אותו : "היה בסדר במעון" ללא פירוט נוסף לעיתים יענה "היה כיף"
תשובת המטפלת : "הוא בסדר גמור במהלך היום אוכל משחק וכו..."

שינויים במעון השנה לעומת קודמתה :המנהלת שנראה היה שהיא מקור הסדר והמשמעת לילדים ולמטפלות כאחד כמעט ואינה נמצאת עקב בעיות בריאותיות ובנוסף הוא לא נמצא עם המטפלת שבחזקתה היה בשנה שעברה.

האם הסממנים מעידים על בעיה במעון?מה אוכל לעשות?

אני מבקשת עזרה , ילדים מציקים לבני בן ה-8
אנחנו לימדו אותו כשהיה קטן לא להחזיר אלא לבקש עזרה ממבוגר
והיום אני מריגה שהוא חסר אונים מרביצים לו, מנצלים אותו(לוקחים לו דברים)
ואין לו כלים להתמודדות
איך מלמדים אותו לעמוד על שלו?
אמא דואגת

שלום רב,
אנו מבקשים עזרה בנוגע לבת 8 להורים גרושים אני האם נשאתי בשנית. אין בעיות של משמרות . הבעל החדש מתייחס מאוד יפה לילדה. היא גם אוהבת אותו.
הילדה נבונה ומקסימה תלמידה טובה. אבל..
ישנם מקרים לרוב בנוכחות זרים אורחים או כשאנו מתארחים שהיא מסוגלת להתחצף למבוגרים בצורה כזאת שאפילו המבוגרים לא יכולים לענות לה. מעליבה גם כשלכאורה צודקת היא גם יודעת להסביר את עצמה יפה. אבל ההתחצפות שלה מלווה בבכי וכשמעירים לה היא ממשיכה להחצף לאם ולבעל והכל מלווה בבכי מעורר רחמים.
וכשלא מצדיקים אותה כלומר אומרים לה שלא כל מה שהיא חושבת עליה לזרוק בפנים היא בוכה ומתחילה לרחם על עצמה לא אוהבים אותי אתם הולכים לטובת.. וכו'
ניסינו לא בעת ארוע לטפל בלהסביר היא אכן הבינה הבטיחה, אבל זה חוזר חלילה.
איך אפשר להתמודד עם זה

תודה

בני בן ה-3 מיזה כמה חודשים קורץ בעין אחת לכמה שניות, כעין מצמוץ וזה בלתי רצוני אצלו. בדיקת רופאי עיניים תקינה. מה עושים? תודה רבה.

שלום רב,

רועי אוטוטו בן שנה וחצי ובתקופה אחרונה הוא ממש בוחן אותנו בהצבת גבולות ואנחנו היינו רוצים לברר לעומק באיך להציב את הגבולות בהתייחס לגילו בצורה הכי נכונה.
רועי כרגע במסגרת של משפחתון (מגיל 4 חודשים)עם מטפלת עליו ועל עוד ילד שגדול מרועי בחצי שנה.
רועי הוא ילד מאוד סקרן, עצמאי, מפותח לגילו,חברותי וסתגלתן. יחסית לילדים בגילו נראה מאוד בוגר.בעל אוצר מילים גדול, יודע לבטא את עצמו ממש מינקות, כתינוק לא היה צריך לבכות, יאמר לזכותנו ולזכותו שהצלחתנו לזהות את צרכיו והוא הביע את עצמו ממש ללא בכי.
עד גיל שנה היה ילד מאוד רגוע ומגיל שנה מהרגע בו התחיל ללכת מאוד השתנה, עומד מאוד על דעתו ואם צריך גם על ידי בכי. מבטא בבירור מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה שזה יהיה עד כדי עקשנות יוצאת דופן(יכול להיות שזה גנטי)הרבה פחות שלו ורגוע משהיה כשהיה תינוק עד כדי שובבות!! אבל כנראה שזה חלק מההתפתחות והשינויים בהתאם להתפתחותו.
בתקופה האחרונה או ליתר דיוק לפני כחודשיים התחיל עם עניין הנשיכות שאף התייעצתי עם יועצת חינוכית והצלחנו בגדול לעצור את העניין אך לא לגמרי. היא ייעצה לנו להוריד אותו מאיתנו היות וזה בד"כ היה תוך כדי משחק, להגיד לו בכל תקיף לא נושכים זה לא נעים זה כואב וכו' ועכשו אני לא משחקת איתך וזה במידה מסויימת עזר.
בשבועות האחרונים הוא מנסה לטפס על כל מיני דברים עד כדי סכנה, מנסה לגעת בכל מיני דברים, לפתוח ארונות ומגירות המטבח, לעמוד על כסא האוכל שלו לטפס על כסאות והמפחיד על שידה נמוכה בקיר של ה- LCD בסלון ובכלל בביתהוא ממש מטפס ומתבונןעלינו איך נגיב מה שמחייב הצבת גבולות.
הלכנו בשיטה של להוריד אותו להגיד לו אסור זה מסוכן בכל תקיף וזה לא עזר כמה דקות אחרי זה הוא פשוט טיפס שוב. האם זה נכון בגיל הזה להכניס אותו לדקה בחדר סגור אחרי הסבר שאסור לטפס על השידה כי זה מסוכן??? או איך עלינו לנהוג במצבים מסוכנים כאלה?
שאלה נוספת בעניין נשיכות ומשיכה בשיער - יש לרועי נטיה כשאני באה לקחת אותו מהמשפחתון הוא פתאום בא ומושך לילד שאיתו את השיער, המטפלת שלו אומרת שהוא עושה את זה רק שאני בסביבה. דוגמא נוספת - בא אליו חבר, בן של חברה בן גילו שהרבה פחות מפותח מרועי אז זה מתחיל ברכושנות על כל הצעצועים שלו, אח"כ הוא פשוט בא פתאום ומושך לו בשיער וזה ממש מצב מביך ואני מרחיקה אותו ממנו ומסבירה לו שזה לא נעים וזה כואב ותראה הוא בוכה ואפילו משכתי לו קצת בשיער שיבין שזה כואב וזה ממש לא עוזר הוא חוזר על זה שוב ושוב כשאני מסבירה לו שזה לא בסדר הוא מנסה להסיח את דעתי ולהעביר נושא בלהצביע על בננה או מים או כל דבר אחר שהוא רוצה באותו רגע בצורה די מניפולטיבית הייתי אומרת.
השאלה איך מגיבים להתנהגות כזאת? איך ללמד אותו שזה אסור?
הוא אמור להכנס לגן בעוד שבועיים ואני קצת חוששת שהוא יתנהג ככה בגן או איך בגן אמורים להגיב להתנהגות שכזאת? האם עלי לעדכן את הגננת על זה?
תודה מראש על התשובה!!!

שלום רב,
אני יודעת מקריאה בפורום שהנושא די פופולרי, אבל בכל זאת יש לי שאלה בקשר למקרה הפרטי שלנו. הבת שלי בת 3 וחודשיים - ילדה נבונה, פקחית וצורך בשליטה. בגיל די מוקדם (שנתיים וחמישה חודשים) נגמלה מטיטול ואחרי זמן מה - כחודשיים - פיתחה פחד מעשיית קקי בשירותים. היא היתה מבקשת טיטול בכל פעם שהיה לה קקי, ונענינו לדררישתה, למרות שניסינו בעזרת הסברים, ספרים, פרסים וכו' לשכנעה. אבל ללא הצלחה. יש לציין שכשהיתה קטנה (עד גיל שנה וחצי) היו לה בעיות של עצירות שנפתרו עם תרופות מרככות צואה (פגלקס). היום אין לה בעיה בפי הטבעת, למיטב ידיעתי. לפני כשלושה שבועות החלטנו לנסות שיטה אחרת - פשוט לא להסכים לטיטול וגם אם בורח לה בתחתונים - שזה מה שקורה לרוב. היא ממש נלחצת מעניין הקקי בשירותים - ועם פיפי אין בעיה לחלוטין - גם בלילה. אני מפחדת שבכך שנייתי להשתלט על העניין זה יגרום לה או לדחף מוגבר לשליטה או לטראומה מעניין הקקי. מה לעשות לדעתך? להחזיר את הטיטול לקקי? להמשיך בתהליך על אף שהיא עלולה לפתח תסכול מהכשלון? אשמח לעצותיך.

ענבל

היי,
יש לי ילד בן שבע, כמובן שהוא חכם נבון פיקח יפה ומקסים.... הוא עלה השנה לכיתה א' והשתלב יפה. לאחרונה הוא החל כמה תופעות מטרידות: הוא מבטא כלפי כעס בדרכים לא מקובלות כמו צעקות ואם לא צעקות אז נימה צינית ולא מכבדת, הוא חסר סבלנות והנורא מכל הוא שהוא החל לשקר. בכל פעם שהוא מבקש להשיג משהו שהוא יודע מראש שלא יאפשרו לו הוא פשוט משקר!!! משקר בנוגע לשיעורי הבית, משקר בנוגע להברזתו לבית של חבר - למרות שהוא יודע שיקח לי בדיוק 5 דקות לגלות את השקר.... היום הוא הלך לבד להוציא את אחיו מהגן (אחיו בן 3) והתכוון להביא אותו אל בית הספר כדי שכשאבוא לאסוף אותו אופתע לגלות את שניהם... לצורך כך הוא שיקר לגננת של הקטן שאני ממתינה בחוץ (כפי שאנו עושים מדי יום)... ברור לי שהוא מנסה לגלות עצמאות ואני גם מעודדת אותו בדרכים שונות (שולחת אותו למכולת לבד על אופניים - שלי באופן אישי זה נראה נועז מאוד).... אני תוהה כיצד עלי להבהיר את הגבול? האם שקר היא "עבירה" חמורה שיש להעניש בגינה? ואם כן, איזה סוג של עונש? יש לציין שערכנו שיחות בנושא ואיימנו בענישה - אך ללא הועיל.... אולי הנכון הוא להמשיך להסביר ולדבר... אולי זה נכון מה שהאגדה מספרת ובסוף זה באמת נקלט....

תודה

בחודש אוגוסט האחרון עברנו דירה לגדולה יותר, בדירה הקודמת בני בן ה-4.5 היום וביתי בת ה-8 היום, ישנו באותו חדר. הדירה החדשה לכל אחד יש חדר משלו מעוצב ויפה אך הבן לא מוכן לישון או לשחק בחדר שלו תמיד עם אחותו למרות שכל מי שבא לבקר אותנו הוא מיד מראה לו את החדר ומתלהב.
אנו מעבירים אותו באמצע הלילה לחדר שלו , הוא מתעורר וחוזר לאחותו ככה יכול להימשך כל הלילה.
הוא קשור אליה מאוד ומתקשה להיפרד ממנה כשהיא הולכתלחוגים או חברות.
אשמח ליעוץמה עושים תודה

ביתי בת 6 בקרוב תעלה לכתה א'. לדעתי היא ניחנה ברגישות יתר. כיצד ניתן לבדוק זאת? מדובר בתפר של גרביים/גופיות שמציקים לה וכלה בבכי כאשר שומעת שיר עצוב, או סיפור עצוב. יש לציין שהיא ילדה מאוד חכמה, בעלת כושר ביטוי גבוה מאוד, ילדה חברותית ובגן הגננת אומרת שהיא מנהיגה. היא בת יחידה ועטופה בחום ואהבה. אשמח מאוד לקבל תגובה.

שלום רב,

בתי בת 3.3 ולאחרונה נתקלתי בשתי תופעות מטרידות ומדאיגות:

1.לעיתים כשהיא בוכה,היא לא שולטת בצרכיה ומטילה שתן במכנסיים,הדבר קורה לרוב בגן כשהיא נעלבת או כועסת -לדברי הצוות(יש לציין שהיא ילדה מאוד רגישה). באופן אישי אני נתקלתי בפעם -פעמיים שזה קרה בבית.
האם יש לכך הסבר/טיפול או שהדבר יחלוף מאליו.

2.כמעט כל לילה היא מתעוררת בבהלה וטוענת כי יש עכבר/חתול בבית ומבקשת להכנס איתנו למיטה (שלזה אנחנו ממש לא מסכימים)או שנישאר איתה בחדר שלה.
למרות ההסברים ,היא לא ממש מצליחה להירגע וכמעט כל כמה דקות היא קוראת לנו ומבקשת את קירבתנו בתירוצים שונים(תכסו אותי, אני צריכה פיפי/קקי, קר לי ,מים ושוב מעלה את נושא העכבר וכו') הדבר נמשך למשך כל הלילה ...עד הבוקר.
אני לא יודעת איך להתנהג במצב שכזה:הסברים,חיבוקים ונישוקים לא ממש עוזרים ..הדלקת האור גם לא עוזר,ואני כבר על סף ייאוש ,אני לא יודעת האם היא מושכת את הגבולות "ומתמרנת אותנו" או שבאמת קיימים אצלה חרדות ויש צורך לנהוג בסבלנות "ולרקוד לפי החליל שלה" -
חשוב לציין שיש לה על הקיר דמות מצוירת של כלבלב שגם אותו היא מבקשת להסתיר מתוך טענה שהיא מפחדת ממנו.

דבר נוסף ואחרון-שאני לא ממש חושבת שיש קשר אבל... אני בהריון מתקדם והיא מצפה לאח חדש בכליון עיניים...

אנא עצתכן המהירה מה לעשות ואיך לפעול,
תודה רבה
רוית.

ניסינו הכל, סיפור לפני השינה, להיות במיטה עד שהיא נירדמת,אין, לא הולך לנו כלום.

רק לציין אולי פעם בשבוע היא מרגי'שה עייפה מאוד מאוד, ונירדמת ב9 .

קשה לנו עם זה, מה עושים?

בבוקר היא מתחילה לעשות לנו בעיות, לא כמה מהר, ויש בע עייפות.
אין מתגברים על זה?

תודה רבה על העזרה
אשמח לקבל עצה.

כל טוב

שלום, בתי בת ה-4 נולדה עם מום בשתי הידיים שמתבטא בשלושה אצבעות קצרות יותר בכל יד.
הבת שלי מאוד ערנית והיא שאלה אותי כמה פעמים למה הידיים שלה שונות. אני רק אמרתי לה שכמו שלה יש אצבעות ארוכות יותר ואחרות שקצרות יותר, גם לי ולכולם יש אצבעות ארוכות יותר או שמנות יותר או קצרות יותר. שאלתי היא: ביום שאולי יעחרו לה על הידיים או שהיא לבד תרצה לדעת למה הידיים שלה שונות, מה אני יכולה להגיד ואיך אני יכולה להרים לה את הביטחון העצמי.
בתודה מראש,
ורטל