פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
אני הורה לילדה בת 4 ו 3 חודשים , אני והאמא של הילדה גרושים מאז שהילדה נולדה.
אין לילדה אחים או אחיות ורוב הזמן היא משחקת איתי עם עם אמא שלה.
היא מאוד קשורה אליי ואנו מעין חברים טובים , אשר עושים הכל ביחד . אני מנסה להשלים לה את החלל שנוצר עקב חוסר באח/אחות. כמו כן היא גם מאוד קשורה לאמא שלה ..באותה מידה( משחקת איתה וכו'..)
הבעיה מתחילה כאשר אני לא מצליח למצוא לה חברות או חברים בגן אשר בו היא נמצאת.
כל הזמן אני מתקשר להורים , ואף פעם חברות/חברים לא רוצים לבוא(בתירוצים שונים ומגוונים..)
היא ילדה חברותית , כולם אוהבים אותה , מבוגרים וילדים , אבל היא עקשנית , לא יודעת להתחלק וכו'..
ניסיתי להסביר לה איך מתחלקים ושחשוב להסתדר עם ילדים אבל עדיין אין לה חברות..
כאשר אני כן מצליח להפגיש אותה עם חברות מהגן , אני מרגיש שהן לא כל כך מסתדרות
אפילו שהבת שלי (לפחות ככה נראה , מאוד רוצה להסתדר..)
ההורים תמיד אומרים שהם ישמחו להפגיש את הילדות ושהילדות מאוד נהנות אבל אני חושב שהילדות או הילדים לא נהנים , הם פשוט מנומסים.
כיצד אני אוכל לסדר שלבת שלי לא יהיו חיים בודדים ? אני רוצה שיהיו לה חברים וחברות
אבל אף פעם ולו פעם אחת , קרה שילדה או ילד התקשרה ואמרה שהיא רוצה לבוא אליה , תמיד אנו אלו שמתקשרים , ולהורים פשוט לא נעים אז הם נענים לבקשה או ממציאים תירוצים..
האם יש לילדה שלי בעיה ? ואם כן , מהי..? אני מנסה להסתכל כאשר היא עם חברות ולא רואה שום בעיה , פשוט הן לא משחקות יחדיו , או שכן , אני כבר לא יודע..פשוט אין כימיה..כל הזמן רבות וכו'..
אני לא שואף שיהיו לה 10 חברות , מספיק חברה אחת או שתיים , העיקר שיהיו חברות טובות שיסתדרו וזהו..
האם הבעיה אצל הבת שלי או אצל החברות שלה ?
אנו חיים באיזור סוציואקונומי גבוה , ואולי יש הבדלים בין הרמות , וזה מה שגורם לריחוק..?
האם להעביר אותה לגן אחר , בעל איזור סוציואקונומי קצת יותר נמוך יפתור את הבעיה ..?
תודה רבה
בברכה
ארז

הילדה היא בת 4 והיא מאוננת האם זה בסדר האם יש צורך לעצור את זה. אך להתמודד?

ביתי בת 3.גמולה כמעט שנה מפיפי, גמולה מחיתול גם בלילה. בגן- היא עושה קקי בשירותים, אבל בבית- מבקשת חיתול לקקי. פשוט לא מוכנה לעשות בשירותים. ניסינו לברר למה בגן היא עושה ובבית לא.. "היא אומרת שיש שריטה בשירותים"..ברור לנו שהיא מתפנקת. מה אפשר לעשות? מפחדים מאוד מהשלכות בגיל מאוחר יותר של עצירויות.. ולכן נכנעים בכל פעם מחדש.
מה עושים?

בני בן 8.5 וכבר מס' שנים מטופל על ידי פסיכולוגית התפתחותית. המפגשים מאז ומעולם היו בצורת משחק. בזמן אחרון יש לי תחושה שהמפגשים אינם תורמים כמו בעבר, כאשר היה קטן יותר והבעיות היו חריפות יותר, ויותר דומים לריפוי בעיסוק מאשר לטיפול פסיכולוגי. היום אני מרגישה שהוא האם קיימות שיטות נוספות לטיפול פסיכולוגי לילדים או שרק בעזרת משחקים?

שלום אני חייבת שתתנו לי עיצה מה לעשות
ביתי בת שנתיים ו8 ומגיל שנתיים גמולה מחיתולים (אפילו קצת לפני שנתיים) עד לפני חודשיים היתה הולכת לשירותים בכל רגע שהיה לה צרכים (פיפי וקקי) היום היא ממש מתאפקת עד שהיא מגיעה למצב שהיא צריכה דחוף אפילו אם טוענת שכואבת לה הבטן ואפילו "מפריחה יונות" ולא הולכת לשירותים עד שזה לא יוצא לה עוד מעט
היתה לה תקופה שהיתה סובלת בדלקת למטה בגלל שהיתה מתאפקת שעות לפיפי, עשינו בדיקות הכל והרופא אמר שזה בגלל שהיא מתאפקת
אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שחזרתי איתה לשלב הגמילה בזה שאני שואלת אותה יש לך או אין לך פיפי וקקי ואפילו בבוקר אחרי שקמה מהמיטה לקראת הגן במלחמות אני שמה אותה בשירותים לפיפי וזה שהיא אמרה לי שאין לה אבל שהיא יושבת זה לא נגמר הפיפי
מה לעשות ואיך להתמודד עם זה
אודה לתשובה מהירה בהקדם תודה

בתנו בת ה3 לא מובנה להתלבש בבוקר בטענה שהבגדים "כואבים לה",בבית היא מתנהגתבצורה מוזרה מאוד .נהיית רכושנית לא מסכימה להתקלח,מורידה בגדים לא מוכנה לנעול נעליים לובשת גרביים הפוך יש לציין שבגן היא מתנהגת מקסים ה צ י ל ו!!!!!!!!!!!!! (היא במספר 3 לאחר שני בנים ומתחתיה תינוק בן שנה)

אני ובן זוגי נפרדנו לפני חצי שנה יש לנו בת משותפת בת שלוש אני באמצע שנות העשרים, מאז שנפרדנו לא הצלחתי להכיר גברים חדשים מהחשש שלי איך אני יכניס גבר חדש לבית ואיך הילדה תגיב כי היא רגילה לאבא שלה והגבר היחיד שהיה עד עכשיו זה רק אבא שלה יש לציין שהוא בא לבקר אותה פעם בשבוע או פעם בשבועיים והיא מאוד קשורה אליו, היחסים בניהם טובים, והיא אוהבת אותו הרוצה יותר ביקורים. אני יודעת שמתישהו יהיה גבר בחיי אבל אני לא יודעת איך אני יצליח לשלב את זה עם הילדה שלי מפחיד אותי התגובה שלה והשאלות שלה... איך אפשר להיתמודד עם זה, כל היום אני חושבת על זה איך אני יכולה להכיר המחשבות על הילדה מפריעים לרצון שלי להכיר, ואיך היא תרגיש עוצרים בעדי להכיר ולהיתקדם כי היא מאוד חשובה לי הרגשות שלה וההיתמודדות שלה במצב חדש שכזה שיהיה אולי בעתיד....

ביתי בת 6 וחצי בכיתה א' זה מתחילת שנת הלימודים המורה ציינה בפני עובדה שבתי חסרת מנוחה בכיתה שכול הזמן בתזוזה ולא שקטה מפטפטת ומפריעה, משחיתה דברים ובתדירות עקבית חסרים לה דברים בקלמר..
אני כפולניה גאה ועקשנית לא לקחתי לתשומת ליבי כי הילדה המשיכה להביא ציונים של 100 במבחנים והייתה מתקדמת בחמר הנלמד בכיתה.
המקרה אחרון שבר את הקש מה שניקרא והוא כדלקמן:
כשחזרה מבית הספר ובדקתי את התיק התחוור לי שמחברת הקשר שלי עם המורה הדפים האחרונים קרועים ולכן לא שיערתי שיש הערות.. בשבוע שעבר הילדה חזרה מבית הספר עם סיפור ש 2 ילדים מהכיתה קרעו לה את חוברת החשבון שלה והם קיבלו מכתבים כחולים והמורה לחשבון קראה להורים לשיחה וביקשתי שיקנו לה חדש... היום כשהתקשרתי כי עבר כבר שבוע מהאירוע המורה הואילה בטובה להעמיד את הטעות על קנקנה ומה שלא ידעתי זה שאת החוברת המדוברת בתי כבר סיימה והדף היה האחרון בחוברת ואני שרציתי להילחם על כבודה רציתי להתחבא מתחת לכיסא.. ועל הדרך שאלתי למצב בתי אם חל שיפור כי אני בבית מרגישה בגרות חדשה אצל בתי ותחושה של התבגרות מצדה ובבטיחון מלא שהיא תספר לי שהיא שותפה להרגשותיי..
קיבלתי סטירה כאשר נאמר לי שהיא כבר שבועיים כותבת לי הערות ואני לא חותמת אז שיתפתי
את המורה שהילדה סיפרה שמורה אחרת קראה לה את הדפים ממחברת הקשר כי התבלבלה לה לה לה בקיצור הילדה הקטנה בת 6 וחצי האכילה אותי סיפור שכמובן אחרי שיחה עם המורה וכעס שלי התגלה האמת כאשר הבת שלי קרעה את הדפים על מנת לא לקבל עונש על התנהגותה בכיתה..

זה מתווסף לסיפור שהיה בתחילת השנה כאשר ילד המטופל אצל רופא קשב וריכוז קיבל דבר חדש שעומד על עיפרון ובאותו היום שהוא היה צריך להיות אחראי זה נעלם המורה שאלה את כול התלמידים וכולם לא ידעו היכן והם חיפשו בכול הכיתה הילד ניגש למורה ואמר שהוא חושב שהבת שלי לקחה והמורה מצאה את זה אצלה בקלמר מול כול הכיתה.

וקצת לפני כשנה וחצי בעודה בת 5 הלכה עם הבייביסטר לחוף הים והתעקשה לקחת שקית של חטיף פתוחה למרות שיש בבית חדשים רק כשהגיעו לחוף הבינה הבייביסטר ומצאה בשקית כסף (הרבה) שהיה לבעלי בפאוץ והוא הבין שהיא "גילחה" אותו...

מיותר לציין שאני ובעלי נותנים לילדנו כול מה שרק יבקשו והדבר האחרון זה לשקר או לגנוב אני אבודת עצות מהתנהגותה של בתי וממש בוכה כול הלילה אשמח לעזרה כיוון יעוץ כי אני על סף התמוטטות...

שלום,
יש לי 2 ילדים בן שנה ו3 חודשים ובת 3 וחצי,. לפני כשלושה וחצי שבועות אושפזתי באופן פתאומי לקצת יותר משבועיים ללא יכולת לתקשר עם הילדים, ואחר כך חזרתי הביתה והייתי מאוד מותשת ללא יכולת לתפקד במשך עוד כשבועי.
הקטן שלי היה יונק ולא היה לוקח בקבוק היה מאוד קשור בהנקה ונרדם רק בצורה זו.שניהם היו ילדים מאוד עצמאיים, הקטן ממש ידע להעסיק את עצמו בצורה מצויינת. אני רוצה גם לציין שמשך כל התקופה שנעדרתי מהבית הקטן היה חולה עם חם גבוה ובילה פעמיים בחדר מיון(הוא ילד בריא בד"כ). רוב ההעדרות שלי הוא היה עם הסבתא אותה הוא מאוד אוהב ,וב3 ימים האחרונים עבר לעוד 2 בתים אותם הוא לא מכירה (הסבתא הייתה מותשת), היה מאוד קשה להרדים אותו בזמן שלא הייתי. כשחזרתי הוא שוב היה עם וירוס קשה וחום בקושי ישן ולא ירד מהידיים במשך שבוע ואני כאמור הייתי מאוד מותשת. ב- 3 ימים האחרונים הוא מרגיש טוב אבל זה ילד שונה מאוד ממה שאני מכירה הוא כל הזמן צמוד אלי אני לא יכולה לעזוב את החדר כי הוא מיד נעלב ומתחיל לבכות, רוצה הרבה ידיים ורק שלי, מתקשה מאוד להרדם ומתעורר הרבה בלילה לפעמים בצרחות ושוב מתקשה להרדם (גם לי מאוד קשה ההרגשה שאני לא יכולה יותר להניק אותו ולהרגיע אותו). ברור לי שהוא חווה חוויה מאוד קשה וכנראה סובל מפחד נטישה , הבעיה הנוספת היא שהוא גוזל את כל תשומת הלב מהגדולה שמאוד מבינה ומאוד בוגרת, למרות שגם לה יש כמה התקפי העלבות ו"אני כועסת עלייך" ובוכה סתם על שום דבר וזה לא אופייני לה כלל, אני חוששת שאם לא אעשה משהו בנידון המצב לא ישתפר וזה יפגע עוד בגדולה ( לפני יומיים היא אמרה לי "אני כבר לא אוהבת אותך", שאף פעם לא אמרה לי בעבר. בבקשה עזרו לי מה עושים , האם צריך לפנות לעזרה מקצועי , ואם כן אז למי, ובינתיים כיצד עלי לנהוג?
תודה, אמא מודאגת ואוהבת

שלום,
יש לי שני ילדים ויש לי מספר קשיים בהם אני נתקלת
1. בני בן ה-7 יש לו לעיתים התפרצויות זעם (כתוצאה מהתנהלות כלשהי של מישהו אחר שלא נראת לו). ההתפרצות מתבטאת בכעס רב ובעצבים ואף בנתינת מכה לילד שממולו או אחיו - מולי זה נשאר ברמה של כעס ועצבים.
2. בני בן ה-3 בלגניסט גדול שנראה כי מטרתו העיקרית בחיים היא להציק לאחיו הגדול

אני מרגישה שחסרים לי כלים בהתנהגותי מולם ושאלתי היא האם יש צורך שאני אפנה לקבל עזרה אם כן אזו? פסיכולוג, חוג הורים....?
או שיש צורך לטיפול בילדי הגדול ישירות ואז גם איזה סוג טיפול
תודה

שלום
בתי בת 5 וחצי , יש לנו תינוק בן 11 חודש , בתנו בתקופה האחרונה החלה בשקרים שהיא פשוט מאמינה בהם, ומתווכחת איתנו כשאנו מוכיחים אותה שהיא בעצם שיקרה - ומנסים להבהיר לה כי ל"שקר אין רגליים" , וכן הבעייה היותר מתישה ומעייפת היא פחדים - יש לה מגוון גדול של פחדים , כמו להיות לבד (אפילו לא לשנייה) מעדיפה לשהות לצידי בכל מקום רק לא להיות לבד ולשחק, פוחדת מאוד להישאר לבד בכל דקה מהזמן, וכמובן פחדים שונים כמו פחד ממתקנים בגני משחקים, בהתחלה התייחסנו לזה כאילו היא ילדה זהירה , אך היא אפילו לא מנסה דברים מכיוון שהיא לא מנסה להתגבר על הפחד, אנא נסו לעזור לי להבין את הילדה ולתת לה חופש וכיוון על מנת שתהנה יותר, בתקופה זו היא גם מנסה למתוח את הגבולות כמה שיותר כשהיא אדישה לכל בקשה שלנו החוזרות עשרות פעמים עד אשר אנו כועסים עליה מאוד.

אודה לתשובתכם.

לאחר גירושי הילד גורם לבעיות משמעת בבית הספר ויחד עם זאת הוא מצהיר על פחדים ודאגה שאלתי האים הילד צריך עזרה מקצועית ואים כן איך מעניקים לו את הטיפול ואיכן בירושלים

שלום רב,

יש לי ילד בן חמש הילד במסגרת גן ערייה וצהרון בצהריים.
ילד מאוד חברותי יש לו הרבה חברים בגן אך ישנה בעיה אני לא יודעת אם זאת בעיה
הילד אינו מוכן ללכת לחברים אחרי הצהרון רק שיבואו אליו.
שוחחתי עם הגננת ומנהלת הצהרון הילד אהוד ויש לו חברים והוא עם בטחון
בימי הולדת הוא רוצה שאשאר עימו הוא לא צריך אותי הוא משתף פעולה משחק עם חבריו רק צריך לראות שאני נמצאת באיזור ואז ממשיך בפעילות.
אולי זאת לא בעיה וזה עניין של אופי? של גיל?
מאוד מעניין אותי מדוע הוא לא מעוניין ללכת לחברים החברים וגם ההורים של החברים מנסים לשכנע אותו כל פעם יש לו תרוץ אחר הוא ילד מאוד נבון כמו כן תשובתיו.
שאני שואלת אותו מה הסיבה כל פעם עונה לי בתירוץ אחר ובתשובה פעם הבאה אלך אליו.
מה עליי לעשות ? אם אני אלך איתו הוא יישחק אך אינני מעוניינת .
תודה רבה

שלום,
קראתי הרבה חומר על גיל שנתיים,אך לא תארתי לעצמי עד כמה זה יכול להיות קשה. בתי מרבית הזמן במצב של בכי. כשהיא לא מקבלת משהו היא פורצת בבכי, מעיפה כל מה שבסביבתה ולעיתים אף נשכבת על הרצפה ודופקת את הראש. אנחנו כמובן לא מתפתים ועומדים על שלנו, אך יש תחושה שכל היום יש בכי ברחבי הבית וההתעסקות כל הזמן סביבה.אנחנו מרגישים שהמצב בבית במתח תמידי וחוסר שקט. יש לציין שהיא זוכה להרבה חום ואהבה וחיזוקים חיוביים בכל פעם כשהיא נרגעת, או עושה משהו שניתן לתת חיזוק חיובי.בעת התפרצות זעם אני יורדתלגובה העיניים ומסבירה, אך זה לא עוזר. בימים האחרונים התחלתי לומר לה שאני אתייחס רק כשהיא תירגע (לא יודעת אם הדרך הזו נכונה).
אשמח לקבל את עזרתכם בעניין כיצד להגיב לבכי שסובב אותנו כל היום.

שושי שלום,
ביתי בת השנה וחצי נמצאת במסגרת של גן פרטי, לאחר שהיתה עימי בבית בשנתה הראשונה. ביתי ילדה מאוד שמחה, קשובה, עם יכולת ריכוז גבוהה, מאוד עצמאית.
בימים אחרונים היא מגיבה לפעולת ההפשטה של הבגדים והחיתול (לפני מקלחת או החתלה) בבכי, שנפסק לאחר שאני מדברת אליה בעדינות ומסבירה לה לפני מה אנו הולכות לעשות, להתקלח... להלחיף חיתול...,את פעולת האמבטיה היא מאוד אוהבת ונהנת מאוד מהזמן הזה, בו אנו משתעשעות במים, רוחצות היטב את כל אזורי הגוף ולומדים את שמות אבירי הגוף, שרים שירים
כמו כן היא גם מרבה להתעורר בלילה בבכי (עדין ולא היסטרי).
ביתי אוהבת ללכת לגן ומקבלת את פני המטפלות בחיבוק חם ואוהב, גם בצהריים היא נפרדת מהם בחיבוק לפני שאנו יוצאות.
האם זה טבעי? כיצד ניתן להתמודד עם התופעה?
אודה לך מאוד אם תוכלי לתת לי כיוון, מיכוון שהעניין מטריד אותי מאוד
אורית