פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לינוי את המתארת קשיים רגשיים והתנהגותיים בכמה תחומים בחיי הילדה. קשיי אכילה, קושי בקבלת גבולות, קשיי פרידה. הסימנים ההתנהגותיים השונים הם הדרך של ילדים צעירים לבטא מצוקה רגשית. הקשיים באים לידי ביטוי גם בבית וגם בגן לכן מפריעים בלהתפתחות התקינה הן הרגשית והן החברתית. אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוג ילדים באזור מגורייך (?) לצורך ייעוץ וטיפול. אם את מעוניית לפנות אליי אני נמצאת באזור המרכז. את יכולה לפנות אליי דרך אתר האינטרנט.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית
triada.co.il

איך היא מגיבה למגע של חיבוקים ונשיקות? האם היא מוכנה לשחק בחול, עם צבעי אצבעות או דבק? איך היא מתנהגת באמבטיה? כשמסרקים אותה? כשמצחצחים שיניים? האם היא בררנית במרקמים של מזון?איך היא מגיבה לשינויים בסדר היום? אני מרפאה בעיסוק במקצועי. הרבה פעמים ילדים עם רגישות תחושתית מעדיפים ללבוש את הטרנינג הישן והמרופט שעבר מיליון כביסות ובגדים אחרים מבדים אחרים באמת מציקים להם. לרוב רגישות תחושתית מאופיינת בכל מיני התנהגויות במהלך היממה ובחשיפה לגירויים תחושתיים שונים ובמידה והדבר מביא להפרעה בסדר היום, בהשתתפות של הילדה בפעילות בגן או בפעילות משפחתית כדאי לטפל אצל מרפאה בעיסוק.

אולי כדאי לדבר עם הילדה ולבדוק איתה למה הכי היתה רוצה להתחפש ולהכין איתה את התחפושת על הטרנינג הנוח שלה - אני עושה את זה עם בני, גם בן 3.5 , בכל שנה- תופרת על הטרנינג עם בד לבד או סול - אשר להוסיף חרוזים ומה שרוצים וכך על הגוף מרגישים רק את הטרנינג הנעים ויש תחפושת (לדוג' בשנה שעברה הכנתי כך כריש שבני בחר וזו היתה הצלחה גדולה השנה זה יהיה מלך האריות). נגמר החג- לוקחים מספריים, גוזרים את התוספות לטרנינג ושוב חזר אלינו הבגד הישן והנוח.

הילדה מאוד אוהבת מגע של חול ומאוד אוהב לעשות עבודות עם הרבה לכלוך.
גם אין שום בעיה בצחצוח שיניים וכדומה.
הבעיה היא יותר בכיוון של הצמדות להרגלים או לשיגרה אני פשוט לא יודע איך להגדיר את זה.
היא מאוד נצמדת להרגלים כמו: לקום בבוקר, ללכת לגן,אחרי הגן מעדיפה לחזור הביתה , לאכול, מקלחת ושינה. וחוזר חלילה.
למשל אם אציע לה ללכת להצגה אחה"צ מיד היא תסרב.
נראה לי שזה גם קשור להצמדות ללבוש.

ההתנהגות שאתה מתאר מאד מאפיינת ילדים עם קשיים בויסות חושי, פעמים רבות ילדים עם רגישות יתר חוששים משינויים ואפילו שינויים קלים בסדר היום מאד מפריעים להם ומאד חשוב להודיע להם מראש על שינויים שכאלה אם הם אכן ידועים מראש. שוב, זו רק השערה מתוך התיאורים שלך, ודאי שיכולות להיות סיבות אחרות להתנהגות של בתך מעניין מה מנהלות הפורום חושבות בנושא.

אמאלה2 , תודה רבה לך!

יתכן שזאת הבעיה , מה ניתן לעשות?
האם אפשר להתחיל לעבוד על זה בבית?

דבר ראשון הייתי יוזמת שיחה עם הגננת ושואלת על התפקוד של בתך בגן: איך היא מתפקדת במפגש, בעבודה קבוצתית ולבד, איך היא משחקת בחצר, האם משחקת בחול ובמתקנים ? האם היא עובדת עם חומרים וכלים באופן מסודר או מאד מבולגן שמפריע לה ולאחרים ? האם היא יושבת בשקט או כל הזמן בתנועה (הרבה פעמים ילדים כאלה נחשדים בטעות כילדים היפראקטיבים ולמעשה הם כלל לא כאלה) ? איך היא משתתפת בפעילויות מובנות וחופשיות, כאלה שכוללות תנועה, מגע עם חומרים שונים, כאלה שכוללות מגע עם ילדים/מבוגרים (כגון ריתמיקה, לעמוד בתור וכו') , מה קורה במעבר בין פעילויות ? אם הגננת תתאר תמונה דומה למה שאתם רואים בבית ועוד דברים אחרים שנצפים רק בגן מעצם הסביבה השונה תפנו לרופא הילדים ותתארו לו את מה שקורה בבית ומה שהגננת מתארת (אפילו שתכתוב מכתב קצר) רופא הילדים יתן לכם הפניה למכון להתפתחות הילד של קופת חולים עם המלצה לאבחון בריפוי בעיסוק ותקבלו שאלונים מפורטים לעצמכם ולגננת. בהתפתחות הילד יש רופא התפתחותי שלפי המידע הזה יחליט לאילו אבחונים להפנות אתכם (כגון ריפוי בעיסוק, פסיכולוג התפתחותי, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיה... לפי הצורך). אם אתם חברי קופ"ח כללית אתם יכולים לפנות עם מכתב מרופא הילדים בלבד לכל מרפאה בעיסוק עצמאית שהיא בהסכם עם כללית מושלם ואצלה לעשות את האבחון והטיפולים ולקבל החזרים. במידה ולאחר אבחון אכן יתברר שילדתכם סובלת מקושי בויסות חושי שמפריע לתפקוד שלה במצבים שונים , תופנו לטיפול בריפוי בעיסוק. בטיפול יבנו איתכם תכנית מיוחדת לטיפול בקושי בויסות חושי שתעזור לבתכם בסופו של דבר לתפקד באופן מסתגל יותר בבית ובגן ולשפר את איכות החיים שלה ושלכם.

מדבריך אני מבינה שלתוך החברות בין ביתך וחברתה הצטרפה ילדה נוספת ונוצרה דינמיקה לא פשוטה יחד. יכול להיות שההתרחקות של החברה היא מצב זמני ויכול להיות שידרש זמן עד שיחסי הכוחות יסתדרו. היות והקושי של ביתך הוא בסביבת הגן, אני ממליצה לך לערב את הגננת. היא המבוגר האחראי והמתווך בגן והיא יכולה לסייע לביתך בהיותה בגן. למנוע מהן להציק לה או לעזור לה להתקרב לילדות אחרות. כאמא איני מציעה לך להתערב בצורה אקטיבית על ידי שיחה עם החברה. חשוב יותר שאת תעודדי את הילדה שלך להתמודד עם ה"משבר" החברתי. לשוחח איתה על התחושות שלה, לעודד אותה להזמין ילדות אחרות. לקרוא סיפור ביחד על בנושאים של חברות. (אני איני מכירה ואולךי הגננת תוכל להמליץ לך). לעודד אותה להרגיש טוב עם עצמה, שהיא ילדה אהובה ונהדרת למרות שהחברה המסוימת לא רוצה בשלב זה את חברתה, זוהי ההזדמנות שלה ללמוד להתמודד עם מצבים חברתיים לא פשוטים אך עוד יהיו לא מעט כאלה בהמשך.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

כל הסימנים שאת מתארת מעידים על מצוקה רגשית. ילדים מבטאים מצוקה באמצעות התנהגות. הרבה פעמים מרדנות, הסתבכות עם מורים ותלמידים, הצמדות להורה כל אלו מעידים על אי שקט פנימי. את כותבת כי ערכתם אבחון וכי האבחון הצביע על קשיים רגשיים, את גם מציינת מצבי לחץ משפחתיים להם הילד היה חשוף לאחרונה. נראה כי הוא זקוק לטיפול רגשי שיאפשר לו לבטא את תחושותיו ולהתמודד עם החרדות.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

תודה. הילד היה בטיפול "תראפיה באומנות" אצל פסיכולוגית ולא ראינו שזה שינה משהו, האם יש טיפול ריגשי אחר אשר מומלץ??? תודה

התנהגות "ליצנות" או נסיונות להצחיק ולהשתובב בזמן מפגש, פעמים רבות מסתירים מבוכה, אי נחת, שעמום, תסכול או כל מיני רגשות לא נעימים. הילד מנסה להחליף את ההרגשה הלא נעימה בהרגשה נעימה של צחוק והנאה. זו גם דרך למשוך אליו את תשומת הלב של מבוגר. בסיטואציות הללו גם הילד מרגיש שהוא זקוק להתערבות של מבוגר. יכול להיות כי לילד קשה במיוחד בזמן מפגש אולי הקושי הוא בישיבה ממושכת או בקשבה או ריכוז או המתנה לתורו. אך גם יכול להיות כי הסמכות של הגננת לא ברורה מספיק. טוב שפנית לאבחון על מנת להבין את מקור הקושי.
לקשיים הללו אין פתרון קל ומהיר. לרוב צריכה להבנות תוכנית משותפת עם הגננת ההורים והילד. הרצון של הילד לשתף פעולה מתבסס על איכות הקשר עם הגננת כך שחיזוק הקשר בין הילד לגננת עשוי לתרום רבות. תשומת לב להתנהגות חיובית, כמה דקות ביום של שיחה אישית, חיזוקים חיוביים כבר יגייסו אותו להתמודד עם מה שמפריע לו.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

ענבל שלום
אנחנו משתדלות לענות למרבית הפניות במהלך שבוע. טוב שפנית שנית.
מבחינה התפתחותית התנהגותו של בנך נורמטיבית לגמרי ומעידה על הקשר הטוב שנרקם בינכם במהלך שנה וחצי. בגיל שנה וחצי הילד זקוק מאוד לנוכחות שלך. אני מניחה שמרבית שעות היום הוא בגן, כך שנותרו מעט שעות להיות יחד והוא זקוק עדיין לקשר הקרוב אתך. הקשר אתך משמעותי לו יותר מכל הפעילויות המסקרנות שסביבו. על מנת להרחיב את יכולת הריכוז שלו בפעילויות השונות את צריכה להפוך למקור המוטיבציה. המניע שלו לשחק בקוביות יהיה המשחק איתך ולא כי הקוביות מסקרנות אותו. וכך גם ביתר הפעילויות התואמות גיל: קריאה בספר, התבוננות בתמונות, כדור, פזל. תאפשרי לו לשחק לצידך עם סירים כשאת מבשלת וכדומה.
השלב הזה בגידולו הוא אחד הקשים. נדמה שהוא עצמאי יותר, הוא כבר הולך לגן ויש ציפיה שיוכל להעסיק את עצמו לבד אך למעשה הוא עדיין זקוק לתשומת הלב שלך שמניעה את התפתחותו.
שושי יעקובי
םסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

בכי זו תגובה טבעית לכאב ולתסכול וילדים בוכים בגן לא מעט. יחד עם זאת חלק מההבשלה והבגרות של הילדים היא היכולת שלהם להתמודד עם מצבי התסכול באמצעות פנייה לגננת, או למצוא פתרונות באופן עצמאי או אפילו להכיל תחושה של חוסר שביעות רצון. למעשה כל הילדים בגיל הזה שרויים במאבק פנימי בין הרצון להגיב בבכי כמו שהם הגיבו פעם כשהיו יותר קטנים ובין הרצון להיות גדולים, לא לפרוץ בבכי ולהתמודד עם התסכול/מצוקה בדרך בוגרת יותר. אני מניחה שהלעג של אותו ילד על בתך נבע בדיוק מאותו קונפליקט בתוכו. לדעתי הדרך לחזק את הבת שלך היא לעודד אצלה התנהגות בוגרת. משמעות המעבר לגן ערוני עבור הילדה היא שהסביבה רואה אותה בוגרת ומצפה ממנה התנהגות תואמת. כדאי לשתף את הגננת, יחד לחשוב על דוגמאות למצבים שהילדה בוכה ולהציע לה פתרונות "בוגרים". לדוגמא לעודד לפנות לגננת. חשוב לציין כי הגננת אמורה להגן עליה מפני הצקות של ילדים בגן.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

כעס הוא רגש קשה להתמודד איתו. זהו רגש מציף, מלחיץ, מפעיל אותנו על מנת לפרוק מעצמנו את התחושה. לילד שלך קשה להתמודד עם תחושת הכעס הגואה בתוכו. גם כשאת מסבירה לו ומבקשת ממנו לא להכות את עצמו עדיין הוא נותר עם הכעס והוא אינו יודע איך לבטא אותו או איך להשתחרר ממנו בדרך אחרת. היכולת לבטא במילים את הכעס היא אמצעי חשוב בויסות עצמי. את יכולה לעודד אותו להגיד את מה שמכעיס אותו ולהבטיח לו שאת תקשיבי לו במלוא תשומת הלב.
את יכולה ללמד אותו להירגע אחרי שכועסים, הרבה פעמים מדובר ב"לאסוף" את הילד פיזית: לשטוף פנים, לשתות מים, להפחית את הגירויים בסביבה (רעשים אורות), מגע פיזי, חיבוק .
חשוב מאוד הדוגמא האישית שאת מפגינה בהתנהגות שלך בהתמודדות עם כעסים. אתם ההורים מהווים מודל לחיקוי.
אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר: "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שהילדים ידברו".
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

אני מתיחסת לכך שאת מציינת כי חל שינוי בהתנהגות הילדה וחשוב שתבדקי שאכן מדובר בשינוי המתנהגותה הרגילה. האם את חשה שינוי גם בבית. לאיזה שינוי בסביבת החיים שלה היא מגיבה? לא ברור כי האח כבר בן שנה והגן כבר במחצית השנה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

את מתארת בעיית גמילה שנמשכת זמן רב, אני מניחה שלאורך הדרך ניסיתם כל מיני פתרונות. הילד כבר צבר הרבה מאוד חוויות של כשלונות. אני מציעה לך לפנות לטיפול של איש מקצוע, פסיכולוג ילדים ובהקדם.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

התיחסנו כאן בפורום ללא מעט שאלות בנושא של שקרים. זו דרך התמודדות של ילדים כשהם נתקלים במציאות שלא נוחה להם. בתך בת ה-12 מבינה היטב מה זה שקר ומה ההשלכות של שקרים על יחסי אמון בין בני אדם. יחד עם זאת אם היא מרבה לשקר אש זוהי הדרך שלה להתמודד עם משהו שמפריע לה בין אם זה בדימוי העצמי שלה או בדימוי שלה בעיניכם או בהבנה שלה את הציפיות של הסביבה ממנה. איני יודעת מה סוג השקרים שאתם נתקלים בהם. כדאי לשוחח אתה דווקא על קשיים/כשלונות ולא על משמעות השקרים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

החודשים הראשונים הם לפעמים תקופת ההסתגלות הקשה עבור כולם. הטיפול בתינוקת הוא אינטנסיבי ביותר בתקופה זו. קנאה כידוע היא רגש שקשה מאוד להכיל. הדרך שלו להתמודד היא למחוק בצורה מנטלית את המציאות המכאיבה. הדברים שאת עושה כגון: לשוחח איתו על תחושותיו, לעודד אותו לקחת תפקיד פעיל בטיפול שלך בתינוקת, מצויינים. המשיכי כך. לפעמים לילדים קשה להודות בצורה גלויה וישירה בתחושות קשות כמו קנאה או כעס. לכן הזדהות עם דמויות מסיפורים מאפשרת להם ביטוי לתחושותיהם. ספרים מומלצים הם" ספר הפלפלים" של אלונה פרנקל וגם ספר של הלן קופר "שד שדון עשה את זה". לפעמים התחושות שהם חשים מעורררות בהם הרבה חשש, בושה או חרדה שמא האחרים (התינוק או את) מרגישים כלפיהם את מה שהם מרגישים בתוכם. את יכולה להקל עליו אם תספרי לו כי "הרבה פעמים ילדים חשים קנאה וכעס כשנולדים להם אח/אחות וכי בהמשך כשהאח / אחות גדלים והם מכירים ומתיידדים האחד עם השני הרגשות שלהם משתנים, הם מתחילים להנות ולחבב האחד את השני" . את יכולה גם להראות לו סימנים לזהות איך התינוקת מפגינה כלפיו שמחה וחיבה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

הרגלי השינה מתגבשים במהלך השנה הראשונה. יכול להיות כי ההקשיים שאתם נתקלים עם ילדכם אינם תוצאה מכך שישן לעיתים במיטתכם אלא מקשיים שלו להירדם. שינה והירדמות הם מהמצבים היותר קשים בגידולו של תינוק ובטח בשנה הראשונה. אני מציעה לכם לקרוא את הספר "הלוחשת לתינוקות". בספר הזה היא מציגה את היתרונות והחסרונות של הגישות השונות (שינה במיטה משותפת או נפרדת) וגם נותנת כלים כיצד לבנות הרגלי שינה. בהצלחה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

יכולות להיות כל מיני סיבות לבעיות התנהגות בגן. סיבות שקשורות לילד כגון טמפרמנט, יכולת לדחות סיפוקים, בשלות רגשית ועוד. וכם סיבות שקשורות למערכת הגן וליחסים שנרקמו בין הילד לסביבת הגן, כלומר לקשר שלו עם הגננת ולהשתלבות שלו בקבוצה החברתית. במקרים רבים בהם קיים פער בין התנהגותו המוכרת של הילד בבית לבין התנהגות בעייתית בגן, נוצרת אוירה של עויינות וכעס בין ההורים לצוות הגן. האשמה הדדית וחשדנות. תחושות אלו אינן מקדמות מתן מענה לילד. חשוב להבין כי במצב שנוצר הילד סובל, הוא ננזף, אולי מוענש וגם דימויו העצמי נפגע שכן הוא חש כי אינו נוהג כמצופה ממנו. לכן כדאי להעזר באיש מקצוע. חשוב לערוך תצפית בגן. להכיר את הילד משפחתו וסביבתו. לעיתים זה מאפשר גישור בין המשפחה לצוות הגן.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

היציאה מהבית למסגרת של גן היא נקודת ציון חשובה בהתפתחות של ילד. גם עבור ילדים מאוד מפותחים וחברותיים מדובר בשינוי. מדובר בתהליך של הסתגלות לסביבה אחרת מכל בחינה שהיא: כללי התנהגות, התחלקות עם חברים, דמויות מבוגרים, היא צריכה ללמוד להסתגל ליחס אחר לגמרי לצרכיה. לצד זה הילד מתמודד עם פרידה מהסביבה הביתית הקרובה ומתמודד עם תחושות שמלוות פרידה. כל ילד מגיב לשינוי בדרך שונה ולא תמיד צפויה. אני חושבת שאין טעם להכניס ילדה לתהליך של הסתגלות למספר חודשים ואחר כך לנתק ושוב להתחיל תהליך של הסתגלות למסגרת חדשה ואחרת. פרק הזמן של המעבר (הגן הפרטי) לא יחסוך ממנה את התחושות שילוו אותה במעבר מסביבת הבית לגן עירוני.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית