פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אנו הורים לילדה בת 6 (גן חובה) וילד בן 3 וחצי שנים.
כיום הם ישנים באותו חדר במיטה שנפתחת לשתיים.לאחרונה הילד מסרב ללכת לישון עם הגיע
שעת השינה,הוא מתחיל לכעוס ושום דבר אינו מצליח להרגיע אותו .ניסינו לתת לו לישון בסלון
(בעבר היה נרדם בסלון) אך גם זה כבר לא עובד.אנו מנסים לשכב לידו במיטתו ב"משמרות" אך ללא
הועיל , משום מה הילד אינו עייף ואפילו לא מנסה להירדם וזאת למרות שבגן הוא כבר לא ישן צהריים .העניין מאוד מטריד אותנו ואנו אובדי עצות.

בני הבכור עולה בשעה טובה לכיתה א . לאחר התלבטות גדולה אני ואישי בחרנו עבורו סי"ס שעבר מהפכה בשנים האחרונות.לצערי אימי אינה רואה כך את הדברים ומתנגדת בתוקף לרישום הילד לשם.היא אפילו לא מוכנה לבוא ולראות. חשוב לציין כי היא שמרה על ילד רבות קשורה ורכושנית אליו מאוד.עוד ניתן לציין כי היא מטיפוסה אוהבת לשלוט על מה שנעשה בפרט עם בני. אני מוצאת עצמי אובדת עצות מתקשה להתרגש מהמעד ונקרעת ביני לבין עצמי. אשמח לקבל את תגובתך/המלצותיך על מנת להפוך את המצב לנחמד יותר.תודה

שלום רב,
בני בן השנתיים וחצי גמול מחיתולים כבר כ 3 חודשים.
הוא שולט היטב בצרכיו במהלך היום אך טרם גמול בלילה, אף שרוב הזמן הוא קם יבש.
הילד מתקשה לכוון את השתן לאסלה הן בעת ישיבה והן בעמידה.
בישיבה השתן בורח מחוץ לאסלה ומרטיב את בגדיו והסביבה ובעמידה השתן מרטיב את הסביבה מכיוון שהוא גבוה.
בכל פעם שהוא צריך להתפנות צריך ללוות אותו ולעזור לו לכוון.
הגננת טוענת שכל הילדים הגמולים בגן עצמאים לחלוטין בעשיית הצרכים ולא צריכים עזרה לכוון.
היא אומרת שיש לפתור את הבעיה בדחיפות על מנת לא ליצור תסכול אצל הילד מנובע מהצורך בעזרה בכל פעם שהוא צריך להתפנות.
הגננת הציעה לפנות לרופא ילדים על מנת לבדוק את התקינות של הפין היות ולדעתה אולי ישנה בעיה
האם הילד כבר צריך להיות עצמאי ולדעת לכוון את השתן לאסלה?
האם השתן בזמן עמידה אמור להגיע ישר לאסלה ללא צורך בעזרה ידנית של הילד או מבוגר?
האם עלי לפנות לרופא ילדים או לנסות ללמד את הילד לכוון בעזרת האצבעות את השתן לאסלה?

ילדי בן הארבע אובחן אצל פסיכולוגית מומחית להתפתחות הילד
ונמצא כי יש לו הפרעה בוויסות החושים - רגישות יתרץ
איך מתמודדים?
הייתי מאוד רוצה לעזור לילדי
מה עושים?
האם ישנם טיפולים שיכולים להקל עליו?


אשמח לכל עזרה שהיא אולי אפילו חומר קצת על הבעיה

תודה אושרת

שלום רב,
יש לנו ילד בן שנתיים ולאחרונה הוא התחיל לפחד מהצל שלו עצמו.
איך שהוא רואה צל, מתחילה הסטרייה.
הילד מתחיל לבכות, דורש שניקח אותו על הידיים ומסרב לרדת.
התופעה חריפה במיוחד בחוץ בשעות החשיכה, אך גם בבית זה קורה לא מעט.
ניסינו להסביר לו, הראנו לו שלכולם יש צל, אך כל ניסיונות ההרגעה בינתיים נכשלו.

מה אפשר לעשות?

תודה,
jap

שלום רב,

בתי בת 3.3 ולאחרונה נתקלתי בשתי תופעות מטרידות ומדאיגות:

1.לעיתים כשהיא בוכה,היא לא שולטת בצרכיה ומטילה שתן במכנסיים,הדבר קורה לרוב בגן כשהיא נעלבת או כועסת -לדברי הצוות(יש לציין שהיא ילדה מאוד רגישה). באופן אישי אני נתקלתי בפעם -פעמיים שזה קרה בבית.
האם יש לכך הסבר/טיפול או שהדבר יחלוף מאליו.

2.כמעט כל לילה היא מתעוררת בבהלה וטוענת כי יש עכבר/חתול בבית ומבקשת להכנס איתנו למיטה (שלזה אנחנו ממש לא מסכימים)או שנישאר איתה בחדר שלה.
למרות ההסברים ,היא לא ממש מצליחה להירגע וכמעט כל כמה דקות היא קוראת לנו ומבקשת את קירבתנו בתירוצים שונים(תכסו אותי, אני צריכה פיפי/קקי, קר לי ,מים ושוב מעלה את נושא העכבר וכו') הדבר נמשך למשך כל הלילה ...עד הבוקר.
אני לא יודעת איך להתנהג במצב שכזה:הסברים,חיבוקים ונישוקים לא ממש עוזרים ..הדלקת האור גם לא עוזר,ואני כבר על סף ייאוש ,אני לא יודעת האם היא מושכת את הגבולות "ומתמרנת אותנו" או שבאמת קיימים אצלה חרדות ויש צורך לנהוג בסבלנות "ולרקוד לפי החליל שלה" -
חשוב לציין שיש לה על הקיר דמות מצוירת של כלבלב שגם אותו היא מבקשת להסתיר מתוך טענה שהיא מפחדת ממנו.

תודה

בני הבכור בן 6 והוא אח לשלושה אחים קטנים
מגיל מאוד צעיר תמיד הגננות אמרו לי שהוא ילד מיוחד עם זיכרון מדהים ושפה עשירה
שנה שעברה הילד היתחיל עם בעיות התנהגות בגן בטענה שמשעמם לו
הגננת טענה שאין לה מה לחדש לעידן ושהיא חושבת שהוא על סף גאונות ואין באפשרותה לשבת
איתו לבד.
השנה הוא בגן חובה והגננת טוענת שהוא צריך פסיכולוג להתנהגות שלו שמתבטת בהעלבת חברים
שלו וחוסר עיניין בפיעילויות בגן עם זאת היא מציינת שהוא ילד מאוד פיקח
השאלה שלי איפו ניתן לבדוק את הרמה של הילד בגיל כזה
אני לא רוצה "לפספס את הילד" ,ואם המסגרת לא מתאימה לו ברור שייפתח התנהגות שלילית
אני חייבת לציין כי כשהיה בגיל 4 היתה לו בעייה של הרמת כתפיים ופסיכולוגית שפגשה אותו
ציינה בפניי שהוא ילד מאוד חכם לגילו והמליצה לי להעלות אותו לכתה א' כמו כן היא ציינה
שיגיעה לכתה א יוכלו לאבחן אותו עם בעיות קשב מיכוון שהוא לא מתאים למסגרת
אני מאוד חוששת לעשות טעויות ולגרום לו נזקים בעתיד
בבקשה הדריכו אותי מה עליי לעשות והלהיכן ליפנות ???
בתודה מראש

שלום. בני בן שנה וחודשיים, הוא אינו נמצא במסגרת אלא עמי בבית. הוא אינו הולך עדיין אך עומד והולך תוך כדי אחיזה בדברים. תמיד הוא רצה שארים אותו על הידיים, "פינוקי" כזה. בערך בגיל עשרה חודשיים הוא הפך עצמאי יותר אולם בחודשיים האחרונים הוא כרוך אחרי ברחבי הבית, בוכה ומיילל שארים אותו כל הזמן!!. איני יכולה לעשות פעולה הכי פשוטה כמו הכנת חביתה בלי שאסבול ממשיכותיו במכנסיי ובכי בלתי פוסק. לעיתים הדבר נובע מתוך צורך (רעב, עייף) אך ברוב הפעמים במשך היום זה נראה כמו תלות יתר ותו לא. אפילו הייתי אצל רופא ילדים לשלול בעיה רפואית כלשהיא והכל תקין. זמני המשחק שלו לבד או עם אחיו בן ה4 קצרים מאוד ואף התקצרו עוד יותר בזמן האחרון. אפילו אם אני יושבת עמו לשחק, אחרי מספר דקות הוא כבר מיילל ומטפס עליי שאקום וארים אותו. ההתנהגות שלו מתסכלת מאוד ומעיקה. איני יודעת איזו משמעות לייחס לה (שעמום כרוני?) ובהתאם כיצד להתנהג עמו.
אודה לכם מאוד על עצתכם ותשובתכם.

שלום רב,
בני בן שלוש וארבעה חודשים. בגן שלו הילדים דורשים ושומעים קלטת של "פטר והזאב", שומעים סיפורים כגון: "מלך החיות" שיש שם גם מוות של "מופאסה" האריה וגם קטעים בהם ה"צבועים" תוקפים... בני כל הזמן מבקש לראות את הסרט מלך החיות ובאמת בשני הפעמים הראשונות צעק בהתרגשות כשהצבועים בסרט תקפו. (הגננת שלו אמרה לי לו להרגיע / להשתיק אותו כשהוא מתרגש וצועק אלא לתת לו לבטא את הפחד כי ככה זה טוב). בכל אופן הבנתי שזה גיל בו מפחדים וגם רוצים לשחק ברעים... למשל הוא משחק בין החיות שלו די באלימות כשחלק הם ה"צבועים" והאריה הוא מופאסה שהורג אותם. גם כל מילה שניה של בני היא "להרוג"...
בלילה הוא מבקש שנשמור עליו ושלא ניתן ל"רעים" לבוא/ לאכול את התינוקת (אחותו בת חודש)...
אנחנו כל הזמן אומרים לו שבבית שלנו לא הורגים/ אין רעים ותמיד אומרים שאנחנו שומרים עליו כל הזמן... עם המון חיבוקים ואהבה... זקוקה לטיפים כיצד לעזור לו להתמודד עם פחדיו מעבר למה שאני כבר עושה... תודה!

בני בן 4 שנים ומזה שבועיים שההתנהגות שלו השתנתה, הוא מרבה להתעצבן מדברים ולהכנס להסתריות של בכי לדחוף ולבעוט בדברים בגן הילדים .
אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא ולמה ההתנהגות שלו השתנתה , הוא לא רוצה ללכת לגן ואומר שלא כיף לו שם כי כל הזמן צועקים, בררתי אצל כמה הורים וילדים וגילתי שישנם ילדים שאומרים כמו בני וישנם ילדים שאומרים שבסדר.
אני לא מצליחה לדובב אותו ולהבין באמת אם יש בעיה בגן או שהבעיה בו שהוא לא יודע למתן את הכעס שלו.

בני בן שנתיים +4 חודשים, כתינוק היה ילד נוח בצורה שלא תאמן , נוח בכל דבר, בשינה לאורך כל הלילה מגיל 0, רגוע , יודע להעסיק את עצמו, כושר ריכוז גבוהה במיוחד, כושר הסתגלות למצבים שונים במהירות רבה ובאמת נוח להפליא.
כיום מזה כמה חודשים הוא החל להכות בגן לדחוף ובעיקר מתעסק "בלעשות דווקא" לגננת שלו, הגננת ציינה בפניי שהוא לעיתים מתיש אותה לגמריי, והוא בודק אותה ובוחן אותה כל הזמן.
הוא מכה ודוחף ילדים אחרים ואף עושה בדיוק את הדברים שהיא אוסרת עליו לעשות. יש לציין שבני מדבר מגיל שנה + 8 חודשים משפטים , ניתן להבינו בקלות והוא מדבר יחסית יפה לגילו מרכיב משפטים של 8 מילים לפחות.
אינני יודעת כיצד להתמודד עם החוסר הקשבה שלו בגן.
יש לציין שבבית כאשר הוא מתפרע ומשתולל אנחנו נכנסים לחד שינה שלי ושל בעלי ואומרת לו שאנחנו נרגעים יחד. לעיתים זה עוזר ולעיתים לא המצב החל גם בבית והוא מכה אותנו ודוחף וחוטף ופשוט הפך לילד אחר לגמריי. אני מאוד חד משמעית ועקבית בנושא ולעיתים זה מוציא אותי מדעתי ואני מרימה את קולי וצועקת עליו, מה עוד ניתן לעשות? אני יודעת שאני לא אמורה לצעוק ושזה רק מלמד אותו שאיני שולטת בכעסיי ונותן לו דוגמא לא טובה אך לפעמים אני לא מצליחה להיות קרת רוח.
יש לציין שבביתנו אין אלימות לא פיסית ולא מילולית וגם אני וגם בעלי מגנים התנהגות בריונית של אלימות.
חשוב לציין שזה ילד מאושר ,עם חיוך בפנים כל הזמן אוהב לצחוק ולהצחיק גם חברים בגן, לעיתים עושה דברים בגן שאסורים וזה מצחיק את הילדים (מעיין ליצן הכיתה) וכאשר הילדים צוחקים זה מדרבן אותו להמשיך ב- SHOW שלו.
מה ניתן לעשות בכדי לעזור לו וכמובן גם לנו ולגננת שיהיה לנו קל יותר לטפל בו

בני כמעט בן שנתיים ובשבוע האחרון הוא לא מוכן בשום פנים לישון במיטה שלו (מיטת תינוק), מעולם לא היה לי בעיות עם השינה שלו, יש לנו סדר מסוים של שינה שזה מקלחת,בקבוק,סיפור ושינה. ובשבוע האחרון הוא לא מוכן לישון במיטתו ורוצה לישון במיטה שלי ושל בעלי. ניסיתי להיות נוקשה ולא לוותר ולתת לו לבכות ולנסות להרגיע אות אח"כ אבל ללא הצלחה הוא לא מתייאש. גם אם בסוף הצלחתי להרדים אותו ע"י ליטוף ולפעמים גם נדנוד אחרי שעתיים הוא מתעורר ומתחיל את הסצנה מחדש. אני ובעלי כבר שבוע כמעט ללא שינה וגם בני עייף יותר במהלך היום עקב העקשנות שלו בלילה. אני לא יודעת אם לוותר לו! ואולי הוא עובר איזה תקופה כזו של פחדים ולקחת אותו למיטתי או להתעקש גם אם שבועיים אני לא יישן. אתמול בלילה כבר לא היה לי כוח ולקחתי אותו למיטתי לאחר ששעה הוא לא נרגע מבכי. בני נמצא בגן מגיל חצי שנה וגם בגן הוא השתנה קצת נהיה אלים כלפי חבריו. מה לעשות? האם להתעקש?

שוש לשלום, לפני מספר שבועות שאלתי אותך לגבי בני שמפריע במפגש אצל הגננת המחליפה ואת הצעת לי לא להענישו בבית בטענה שזה לא יעזור לו לקבל את סמכותה (הילד בן 4 וחצי).
אתמול בני ועוד שלושה ילדים מהגן הפריעו לה במפגש היא כעסה מאוד והחליטה להענישם כך שכל ילדי הגן קיבלו עוגה שהביאה אחת הילדות והם בגלל שהפריעו לא קיבלו מהעוגה. היא עשתה זאת לפני כולם למען יראו ויראו. חשובה לי מאוד דעתך המקצועית.

שלום רב ,

בני בן חמש בגן טרום חובה ( יליד ינואר) , הוא אח תאום .
השנה החלטנו להפריד בינו ובין אחותו התאומה .לציין כי אחותו היא הדומיננטית והיא היתה בעבר יוצרת עבורו קשרים חברתיים ולמעשה "מנהלת לו את העיניינים " .

עכשיו כשהוא בגן נפרד , יש לו קושי ביצירת מעגל חברים רחב ( יש לו מס' מצומצם של חברים בגן ), הוא מאוד שקט , עדיו מאוד , מדבר בלחש רב - עד כדי כך שאנו נאלצים להעיר לו מס' לא מבוטל של פעמים שיאמר שוב את דבריו בקול רם , , סגור , ממעט להתבטא ולספר על חוויותיו בגן .
להדגיש כי מדובר בילד חכם מאוד עם יכולות קוגנטיביות גבוהות .וכן אין כל בעיה ביכולותיו המוטוריות.

בשיחה שקיימנו עם הגננת לאחרונה היות והילד לאחרונה טוען כי אינו רוצה ללכת לגן , היא הדגישה שהילד מאוד סגור וביישן . והמליצה לפנות לניצן או לשרות הפסיכולוגי בישובינו לצורך ביצוע אבחון .
וטיפול תרפי בתנועה / אומנות .

הסתבר לי שניצן זה אגודה לטיפול בלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז .איני מוצאת את הקשר .
מה המלצתך וכיצד אוכל לעזור לילדי ?

בתי, בת 3.5 לא מדברת עם הסבים והסבתות (שני הצדדים). כשהם באים לביקור (בערך פעם בשבועיים) או אפילו אם אנחנו נמצאים אצלם מיום שישי בערב עד מוצאי שבת, היא לא מדברת איתם מילה אחת. היא רק עושה כן/ לא עם הראש והיא עושה מה שהם אומרים.
הילדה בעלת אוצר מילים מכובד, אינטלגנציה ריגשית. מדברת עם ההורים והאח הגדול. במעון היא מדברת עם הגננת ועם הילדים (ראיתי במו עיניי) לא מעט.
כשאני שואלת אותה לפשר העניין היא לא אומרת שום דבר.
אחותי שיחקה איתה דרך בובה ואז היא כן דיברה.

ברצוני לציין עוד שהיא מאוד קשורה אלי.
האם זה דבר שיחלוף מעצמו או שיש צורך בטיפול ואם כן - איזה


תודה.