פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אחייני בן השלוש, ילד מקסים, חכם,פיקח ואינטיליגנטי באופן מיוחד נמצא כרגע בתקופה משברית בחייו - הוריו נפרדו לפני מספר חודשים לאחר חודשים ארוכים של מריבות, מתח וכעס בבית ואחותי עברה לגור עם הוריי יחד עם בנה. אביו עבר לגור עם הוריו בעיר רחוקה ולא מתראה איתו באופן מסודר. בנוסף לפני כחודשיים אחותיי קיבלה הזדמנות חד פעמית בעבודה שיכולה להבטיח את עתידה ואת עתיד הילד ולכן לא יכלה לוותר עליה וכעת היא נמצאת בקורס במסגרת פנימייתית כבר כ-7 שבועות (היא נוסעת ביום ראשון לאחר שלוקחת את הילד לגן וחוזרת בחמישי בערב) והאחיין שלי נשאר בעצם עם הורי (סבו וסבתו) במהלך השבוע. לאחיין שלי היו כל מיני התנהגויות של שינויי מצב רוח וכעס פתאומי ולאימי מאוד קשה להתמודד עם זה (היא בעצם משמשת כאמא כשהיא כבר צריכה להיות סבתא...) אבל הסיבה שאני פונה אליכם היא שביומיים האחרונים הוא עשה דברים שמעולם לא קרו קודם - אתמול הוא עשה קקי בסיר ואז פיזר אותו בבית והבוקר הוא נעמד על השולחן בסלון ועשה פיפי.. אמא שלי מעולם לא נתקלה בהתנהגות כזאת והתגובה שלה היתה כעס אבל אני לא בטוחה שזאת התגובה הנכונה במקרה הזה ואני אובדת עיצות לגבי העניין - איך צריך להגיב? מה צריך לעשות? ולמה זה קורה..? אודה לתשובתכם המהירה

שלום רב. לבני בן ה 4.5 היתה כניסה מאוד קשה לגן השנה שהתאפיינה בעיקר בחוסר משמעת ואלימות כלפיי הילדים בגן. טיפלנו בהתנהגות לאחר פנייה שלנו לפסיכולוג שעזר לנו גם בבית וגם בגן ואכן יש שיפור. הבעיה היא שהיום בני משחק בגן כל היום לבד (חוץ מהמפגשים המשותפים המועברים ע"י הגננת). אני מניחה שזה נובע גם מזה שרוב הילדים בגן חטפו ממנו ומתרחקים ממנו, למרות שעכשיו הוא כבר יותר טוב. אבל זה לא רק זה, הוא בעצמו לא ממש מעוניין בקשר. אני תמיד שואלת אותו את מי הוא רוצה להזמין אלינו אחר הצהריים, בדר"כ הוא אומר לי "אף אחד". את בני כמעט ולא מזמינים. כשאני שואלת אותו עם מי הוא שיחק היום בגן הוא אומר לי ששיחק עם עצמו (והגננת מאשרת זאת) וכשאני שואלת אותו "מי היית רוצה שיהיה חבר שלך" הוא אומר לי שהוא לא מעוניין בלהיות חבר של אף אחד. כשכבר מגיע אלינו חבר מהגן הוא בדר"כ לא מצליח לשחק איתו ומתחיל ריב לאחר זמן קצר. מה לעשות כדי ללמד אותו איך להתנהג בחברת ילדים ואיך לפתח אצלו מיומנויות חברתיות? תודה.

שלום
בני בן 7 החל השנה כיתה א. הוא ילד חריף וחכם עם יכולת ורבלית גבוהה ובטחון עצמי גבוה.

אני חשה כי יש לו בעיה חברתית. הוא די מבודד , ילדים לא מעונינים לבוא אליו, הוא כמעט ולא משחק עם ילדים בהפסקה . עלי לציין כי הוא אינו ביישן בכלל ולא מתלונן על מצבו.
כמו כן אני מרבה לקבל תלונות מהמורות על התנהגות לא נאותה מול חבריו לכיתה.(שמות גנאי, התנהגות אגסיבית, הצקות)

אני מדברת איתו על זה , מסבירה לו שצריך להיות יותר נחמד לילדים כדי שירצו לשחק איתו אבל הוא די עומד על כך שדברים צריכים להיעשות כפי שהוא רוצה.
הוא הולך לחוג התעמלות ונהנה מאוד ממשחקים שאינם קבוצתיים, נמנע לחלוטין ממשחקי כדור.

הוא טוען , ובצדק, כי תחומי העניין שלו אינם דומים לאלו של חבריו לכיתה- הוא אינו אוהב לשחק כדורגל/סוניפלייסטיישן/קלפים.
הוא מתעניין בספרים, אטלס, משחקי חשיבה.

נכון שהוא לא מראה סימני מצוקה , אך אני חוששת שאין לו כלים חברתיים בכלל.
גם לי כהורה- קשה להתמודד עם "מבול" התלונות מmד המורות בכיתה.

דעתכם?

שלום
יש לי ילד בן 4.5 (יש לו אח גדול בן 6 ואח קטן בן 7 חודשים), שפשוט "משוגע" על בגדים. הוא יכול להגיע מהגן ולהחליף 3-4 פעמים בגדים עד שהוא נכנס בערב למקלחת והולך לישון, בשבת כשהוא כל היום בבית הוא יכול להחליף 3-4 פעמים את הבגדים שלו, הוא כל הזמן מודד ולובש ומחליף. בבוקר הוא מחליט מה הוא לובש (שעם זה אין לי בעיה), אבל אחרי כמה דקות בא לו על משהו אחר והוא שוב מחליף, הוא צריך להתאים לזה את הג'קט המתאים וכו'. בהתחלה לא התייחסתי לזה כל כך, אבל זה כבר הגיע למצב בלתי נסבל, הוא מוציא בגדים בלי סוף, הוא יכול ללבוש בחורף בגדים קצרים אם פתאום הוא מצא אותם במדף של החורף, או להיפך, הוא פשוט משוגע על בגדים. אני כבר לא יודעת מה לעשות
חשבתי להעביר את הבגדים שלו למדפים העליוניים, אבל אז אני חוששת שהוא יטפס כדי להגיע אליהם, חשבתי לקנות מנעול ופשוט לנעול את הארון, אנא, יעצו לי מה לעשות.
תודה מראש

שלום,

יש לי ילד פעוט בן 3.
איך אפשר לעזור לו בבוקר להתעורר על צד ימין של המיטה והכוונה שלא נצטרך להאבק איתו כל הזמן על פעולות השיגרתיות של הבוקר, הוא כל הזמן כועס ועצבני והכל זה לא! והכל רוצה לבד.. ואין זמן.
אנחנו גם ככה מתעוררים די מוקדם ( 06:40)..
העניין הוא שהכל זה עם מאבקים ועצבים ואנחנו מרגישים כל הזמן שאנחנו פוגעים בילד שאנחנו מזרזים אותו וכועסים עליו.

שלום .
בתי בת שנה וחמישה חודשים,הינה בת יחידה.
לאחרונה היא החלה להפגין אלימות כלפי וכלפי חבריה בגן. זה בא לידי ביטוי בכך שכאשר עוברת לידה חברה בגן ונוגעת בה קלות, בתי מגיבה בבעיטה כלפיה או כאשר אני מבקשת ממנה להפסיק לעשות דבר מה או מונעת ממנה היא מגיבה באלימות- לרוב על ידי מתן מכות עם היד.
כאשר היא עושה זאת אני מחזיקה את ידה, מסתכלת עליה ואומרת לה שהתנהגות זו אינה מקובלת , שהיא פוגעת בי וזה לא נעים לי, בדרך כלל מיד לאחר מכן היא שוב מגיבה באותה אלימות ואם זה חוזר בפעם השלישית אני מורידה אותה מעלי ואומרת לה שלא נעים לי לשחק איתה.
בגן הגננת אומרת שכאשר היא מגיבה באלימות היא מונעת את החברים להחזיר באלימות וקוראת לה "שובבה".
האם אני ו/או הגננת מטפלים בהתנהגות זו נכון? אם לא כיצד עלינו להתנהג?
ברצוני לציין שבתי מראה גם סימני חיבה לעיתים קרובות כמו- חיבוק ונשיקה וניא מרבה לחייך ולצחוק.
תודה רבה.

שלום בתי בת 4 מאוד כפייתית בנושא סדר, אני מתכוונת לכך שהיא לא תיגש לאכול עד שלא סידרה אחריה את המשחקים, מפחדת שהשמיכה לא תתפלגן כשאני מכסה אותו ודואגת שהנעלים יהיו במקום. רציתי לדעת אם יש דברים שאני יכולה לעשות כדי להקל עליה בעצמי. כלומר לפי פניה לעזרה מקצועית בנושא. אנחנו גם מסודרים בעצמינו אבל היא עברה אותנו בכמה רמות האם זה משהו שדורש בכלל טיפול מקצועי או שאפשר להתגבר עליו בעזרת הכוונה? תודה רבה.

שלום רב,
יש לי שאלה לגבי בני בן השנה ו-5 חודשים שבשבוע האחרון מתעורר כל לילה בבכי היסטרי ולא מוכן להרדם רק אם אשב ליד מיטתו והוא ילטף את ידי. הוא לא מוכן שאביו יגש אליו למרות שיש ביניהם קשר נפלא (אבא לוקח לגן, מקלח, משחק) הוא ממש צמוד אליי, הדבר מאוד מתסכל אותי מכיוון שאני נמצאת בחודש תשיעי ומפחדת שבימים שאשהה בבית חולים יהיה ממש קטסטרופה בבית. הילד בוכה וצורח ואני מנסה לתת לאביו להתמודד איתו ולא להתערב אבל יש גבול .
שאלתי היא האם הבכי נובע מחלומות, לידה מתקרבת או אולי קורה משהו בגן בו הוא שוהה?
ניסיתי לברר בגן איך מצב רוחו, והם אומרים שהכל בסדר גנור, כי בסה"כ הוא ילד רגוע מאוד.
בבית אין שום סימן ללידה, לא עשינו שום דבר כך שלא נראה לי שהוא מרגיש, יכול להיות שאני טועה.

אני ממש מתוסכלת וממש רוצה לעזור לבני ולבעלי המתוסכל שממש מנסה לעזור לבננו.
תודה רבה
יפעת

שלום!
הבן שלי תלמיד בכיתה ב' בן 7.5. כעקרון תלמיד טוב, משתדל להכין שיעורי בית, יודע מה קורה בשיעור. יש לו בעיה אם ההעקות מהלוח (בעיה מוטורית) לכן מקבל הקלות מסוימות.

הבעיה היא שיש לו דימוי עצמי מאוד נמוך. הוא יכול פתאום באמצע השיעור לצעוק שהוא 0, מפסידן וכו'. זה קורה גם בכדורסל. כמו כן הוא לא יודע לקבל הפסד.
עד היום עבדה איתנו פסיכולוגית מטעם בית ספר. כרגע היא נמצאת בחופשת לידה ואנחנו מחפשים דרך אחרת לטפל בילד (לוא דווקא טיפול פסיכולוגי).

האם רכיבה על סוסים או משהו כזה יכול לעזור במקרה של דימוי עצמי שלילי?
האם יש טיפול אחר - לא פסיכולוגי - שאפשר לתת לילד? אנחנו לא רוצים להחליף את הפסיכולוג ובגלל זה מחפשים בינתיים דרך אחרת.

אודה לך על תשובתך!

שלום
בני בן 5 וכיום אנו נתקלים במספר בעיות שאין לנו ממש פתרון אליהם:
1. יש לו אובססיה לנצח בכל משחק או אתגר גם אם במחיר של רמאות וכשמסבירים לו ומעמידים אותו על הדרך הלא הוגנת הוא משתולל- חייב לציין שניסינו גם פשוט לא לשחק איתו והוא צעק וברח לחדרו ולאחר מכן חזר והמשיך " לרמות "
2. לילד ישנם פירצי זעם לא מוסברים אחרי שלא מסכימים לו למשהו ( רוצה הפתעה לדוגמה ) שבהם הוא נכנס לחדר, טורק את דלתו בחוזקה צועק זורק דברים ולא מוכן לשבת לשוחח.
3. הבעיה האחרונה יא שהילד בהרבה מקרים לא מספר לנו את האמת ואנו נאלצים לחפש אותה בשאלות מתחכמות ( לדוגמה מוגזמים על מקרה שקרה בגן, אומר שציחצח שיניים בלילה ולא עשה זאת ועוד..)
4. ילדי מאוד רגיש ומכל שטות בוכה גם בגן וגם בבית ממש מכל שטות

אשמח לקבל עצות
עוד אציין 1. שהיום אין כבר עונשים אצלנו אלה הפסדים ושיחות .
2. יש לנו בבית תינוקת בת 10 חודשים, שלמרות הגעתה תשומת הלב לילד גדלה ע"מ שלא ירגיש שהיא גזלה אותה ממנו.

שלום, ילדתי בת ה-3 ילדה מאד בוגרת ונבונה. מאחר והיא בת יחידה היא קיבלה ומקבלת לא מעט פינוקים אך יחד עם זאת התחלנו מזה כחצי שנה להיות יותר עקביים ונוקשים. על אף ולמרות העקביות,הילדה כמעט תמיד מתעלמת, לא מקשיבה, מביעה זעם בבכי והתפרצויות,מרביצה לנו ואף לעצמה, וגם עונש בחדר לא ממש עוזר כי היא יוצאת.. מה עוד נותר לעשות כדי לרסן את ההתנהגות הזאת??

בני בן 2.5 נמצא במעון ומאוד אוהב את חבריו במעון, אני מפגישה אותו עם ילדים מהמעון בשעות אחר הצהריים בתדירות גבוהה והוא עתיד להמשיך עם חבריו גם שנה הבאה ואני מתלבטת להעביר אותו לגן אחר משיקולים של חוסר שביעות רצון.
ביררתי לגבי גן בקרבת מקום עבודתי שהמרחק לבית שלנו הוא רחוק מאוד , ההתלבטות שלי היא חיי החברה שלו בגן החדש.
ברור לי שהרבה הורים לא ירצו ליסוע את המרחק לביתי בשביל להפגיש את ילדם עם בני וגם לי יהיה טרטור לא פשוט אך מבחינתי זה משהו שלקחתי בחשבון. השאלה שלי האם כדאי להעביר אותו והאם השיקול החברתי הוא לא "ברומו של עולם" וכמה פעמים בשבוע לדעתך מספיק לבני בגילו להיפגש עם חברים אחר הצהריים?

בני בן 2.5 ילד שמח ונבון אוהב לצחוק ולהצחיק בעל חוש הומור יוצא מן הכלל.
כאשר הוא מבקש לצייר הוא תמיד בוחר בצבע השחור ומצייר איתו חזק על הדף ואף עושה נקודות בחוזקה על הדף. כשהיה קטן יותר העדיף צבעים אחרים והשתמש בצבעים רבים ובחצי שנה האחרונה הוא לא מעוניין להשתמש באף צבע רק בצבע השחור.
כשניסיתי להציע צבע אחר הוא סרב ולקח שוב את השחור.
האם עליי להיות מודאגת , האם השימוש בצבע השחור בגילו מעיד על מצוקה נפשית או שהוא קטן מדי בשביל לדעת.
מה עליי לעשות האם להגיש לו צבעים אחרים ולהעלים את השחור או לתת לו להתבטא בצבע השחור שהוא מעדיף כל כך?
יש לציין שהוא מצייר הרבה עיגולים ושבלולים קווים ונקודות.

שלום! יש לי ילד בן10 ו אני רוצה לערוך לו אבחון פסיחולוגי.מה איך אני עושה את זה.תודה

שלום, הבן שלי בן שנתיים נמצא בגן ילדים כשנה, אני מרוצה מהגן באופן כללי, ההערה וההתלבטות שיש לי לגביו היא שהוא מנוהל קצת בקשיחות יתרה. בשנה הבאה הוא יכול להמשיך באותו הגן כשהוא עולה לקבוצה של הילדים הגדולים יותר, שבה יהיו 22 ילדים אשר מרביתם נמצאים איתו כיום. בגן זה יש גנן (גבר) שנראה לי אף קשוח עוד יותר.
אופציה נוספת שיש לנו היא גן מאוד מומלץ בו יהיו 18 ילדים בקבוצה - כולם חדשים עבור הבן שלי כולל הצוות ובו הוא יהיה הגדול ביותר. יהיו 2 ילדים חודשיים קטנים ממנו ועוד ילד 3 חודשים קטן ממנו וכל היתר עוד יותר קטנים בטווח של עד שנה הפרש. אני חוששת שקבוצת הגילאים הזו לא תהיה מספיק מעניינת ומלמדת עבורו.
אשמח מאוד לדעת המלצתך?