פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בתי בת ה- 12 ילדה מקסימה, נפלאה, עוזרת בבית, משחקת עם האחים שלה- הכל מצויין למעט כל מה שקשור לביה"ס, ששם היא "על הפנים"- אם זה בקטע הלימודי ואם זה בקטע החברתי ואני אפרט:
.
ב ל י מ ו ד י: היא אינה זוכרת שיש מבחן ולכן לא מתכוננת. -ניסיתי לרשום לה בגדול בלוח שנה בחדר, אבל אם אני לא יודעת, אז זה מתפספס.(אני רוצה לציין שיש מקצועות שהיא מעולה בהם כמו: תנך, היסטוריה ויש את אנגלית וחשבון-שבהם היא חלשה-למרות שאני מתגברת אותה עם הוראה מתקנת).

ב ח ב ר ת י :היא כ"כ רגישה שלא פעם היא נעלבת מחברותיה ובוכה-קורה שלעיתים הם מעליבים אותה בכוונה ע"מ שהיא תבכה(זה לפי תחושתה)-לי מהצד זה כואב ואני רוצה ל"חשל" אותה, השנה היא מסיימת בי"ס יסודי ועולה לחטיבת הביניים ששם זה "ג'ונגל" לעומת החממה שבו היא נמצאת עכשיו-חשבתי על סדנא או אימון רגשי/חברתי-אם אתן מכירות ויכולות להמליץ לי-אני אשמח.
אנו גרים בראש העין.
*אשמח לקבל ממכן טיפים במידה ויש לכן-גם על הנושא הלימודי וגם על החברתי.

תודה מראש

בני בן ה-5 עומד להיות אח בעוד כחודשיים וחצי, בזמן האחרון החל להתנהג מוזר, ככל שביטני גודלת כך התנהגותו משתנה. הוא מתחיל להתפנק יותר, אינו מקבל מרות הורים, כשניתן לו עונש הוא עומד על שלו שמי שמחליט זה הוא ולא אף אחד ומתחיל לבכות,(בדר"כ אינו אוהב לצייר) הוא צייר לי ציור שבו אני "מתה", ולאחר מס' ימים דיבר מה יקרה במקרה שאמא כאילו תידרס. בערב בעלי סיפר לו סיפור ואז סתם מתוך הלצה צחק עימו לגבי זמן הלידה ושאל אותו מתי הוא חושב שיגיע הזמן והילד נתן לו סטירה. כשאני מנסה לדבר עמו הוא אומר שהוא מעדיף להיות עם אבא וזה בסדר אם אני אלך.

מה אני אמורה לעשות? להתנהג? האם זה יחלוף או יחמיר?

אודה לתשובתך

בברכה, אתי

שלום רב, אני אמא לילד בן 10 וחצי. עד לפני כחודשיים, הוא היה ילד טוב, תלמיד מצטיין, ובלי להגזים ילד שכל אמא הייתה רוצה. לפני כחודשיים החלו בעיות. אני עובדת עד 16:00, הוא אינו מקשיב לי, עושה מה שרוצה, משקר, חלה אצלו ירידה בלימודים, הוא רוב שעות היום מבלה רק עם חברים, גם כשאני אוסרת עליו הוא אינו מקשיב ועושה מה שהוא רוצה. מה עושים? אני חשה שאני מאבדת שליטה
תודה

שלום רב,בני בן 4.5,התעורר לאחר שעת שינה,התישב במיטה תוך בכי וצעקות,לא הצלחתי להרגיע אותו בשום אופן.הילד ער לגמרי אך נראה כאילו הוא ילד אחר-ירד מהמיטה, רץ לסלון,רץ לחדר השינה וחזרה, צועק "אמא אני אוהב אותך" בלי הפסקה,לא ניתן להרגעה בשום אופן! ממש איוז אמוק,תופס את הבטן,משפשף את הידיים והעיניים, אומר שכלום לא כואב לו, אך שוב ושוב אומר "איה"ו"אמא אני אוהב אותך"ו"די",בוכה,רץ ממקום למקום.לבסוף נשכב במיטה לידי,אמר שהוא צריך להירגע,ו: "אני לא כל-כך יודע להגיד את הדברים הנכונים".הכל בערנות מוחלטת אך כאילו ילד אחר,מסתכל עלי כאילו לא לגמרי מכיר אותי.לבסוף נרדם והתעורר שוב,אמר:"צריך להניח לי" ונרדם שוב.ממש נבהלתי, היה נראה כאילו הוא בתוך התקף כלשהו. מדובר בפעם שניה שזה קורה תוך מספר חודשים אך לא בעוצמה כזו.
אשמח להתיחסות.

בני בן 8 חודשים,ילד מתוק ,חייכן ונוח. הוא לא לוקח מוצץ (למרות המלחמות שניהלתי נגדו),ומאוד קשה לי להרדים אותו, כרגע הוא נרדם בד"כ על הידים. הבעיה העקרית היא לא צורת ההרדמות שלו, אלא שהוא מתעורר המון בלילות , ואני נאלצת לנדנד, להרגיע, להכין בקבוק וכו' על מנת שהוא ירדם שוב, גם כאשר הוא נרדם הוא מתעורר שוב לאחר זמן קצר.
אני מודעת לכך שהבעיה טמונה בהתנהלות שלי, ואני אכן מעוניינת לעשות שינוי, שאלתי היא האם הוא יבין את מה שאני מצפה ממנו.
ברגע שאני מניחה אותו במיטה הוא מתחיל בצרחות היסטריות ומצפה שאני ירים אותו-ואני לא בטוחה שהוא יבין שהוא צריך להרדם לבד.
אני לא ישנתי נורמלי כבר די הרבה זמן,אני תשושה וצריכה לטפל גם בבתי הגדולה (בת 3). האם כדאי להתחיל בשיטת ה-5 דקות או להמתין שיגדל מעט.והאם לא ישאר איזשהו שריד של טראומה לבני כתוצאה מה"נטישה" בלילות. אנא יעצו לי , אני מתמוטטת מעיפות...

שלום רב,
ביתי בת 3 וחצי, ילדה עליזה ושמחה. לדברי הגננת מתחברת בקלות ומשתתפת פעילה בכל הפעילויות בגן.
הבעיה היא כאשר יש שינוי בשגרה, חגיגות, ארועים מיוחדים אחה"צ בשיתוף ההורים וכו'. אז היא מתיישבת לי על הברכיים, לפעמים מתחילה לבכות ומבקשת ללכת הביתה. הפורום המורחב עם כל ההורים מלחיץ אותה על אף כל ההכנות מראש (ע"י הגננת ועל-ידי). הגננת מציעה שאולי בארועים הבאים אתן לה את זכות הבחירה אם להשתתף או לבחור שלא.
שאלתי היא, 1) האם בגיל כ"כ צעיר הגיוני לתת לה את זכות הבחירה אם להגיע לחגיגה/ארוע או שלא.
2) האם בכל זאת להגיע לחגיגה, ואם וכאשר מתחילה לבכות פשוט לקום וללכת.

תודה מראש
הילה

שלום,
בתי בת 2.5. לפני חודש ילדתי בת.
במהלך החודש האחרון הגיבה בתי לאחות החדשה באופנים שונים: בתחילה החרימה אותי ורצתה רק את אבא, אח"כ באו כמה ימי בכי ומאז (כשבועיים וחצי) היא מאד צמודה אלי וכמעט לא רוצה ללכת לאביה.
הבעיה היא שבימים האחרונים (כ-5 ימים) היא פתחה גם בשביתת רעב. לא מוכנה לאכול כלום (ממש כלום). בגן היא אוכלת מעט אבל בבית היא פשוט מסרבת להכניס אוכל לפיה (גם אחרי שהיא אומרת שהיא רעבה ואנחנו מכינים לה מאכלים שהיא אוהבת). הגענו למצב שאנחנו מאכילים אותה בגלידת שוקולד (עם זה אין בעיה...) רק כדי שתתמלא במעט קלוריות.
שאלתי היא איך להגיב לשביתת הרעב. אני לא רוצה להפוך את זה ל"אישיו" גדול מדי וללחוץ עליה כי נראה לי שזה סתם יזיק אבל בכל זאת אני מודאגת.
תודה,
אורלי

שלום!
אני ממש צריכה עזרה דחופה בתי בת 3 ובע"ה עד סוף החודש תצטרף אלינו בת משפחה נוספת. בעייתי היא שבתי מאוד פקחית ומאז שהיא נולדה היא מבודקת אותנו. עד כה הייתי לבדי בעניין מאחר ובן זוגי התקשה להציב גבולות אפילו עברנו קורס במכון אדלר. מאז חל שיפור עצום אולם כעת משהילדה מבינה כי עולמה עומד להשתנות החריפו הדברים ביתר שאת ואנו איננו יודעים כיצד להתמודד, לא עוזרות דרכי נועם ולא דרכים יותר תקיפות. הבעיה נעה סביב נושא הלבוש מההתחלה בשאר הנושאים אין מחלוקת. זה נשמע לא רציני אולם הדבר מוביל למתחים אינסופיים בית. כאשר היא מתעוררת בבוקר זה "עוד מעט אחרי התוכנית הזו", "רוצה שאמא תלביש אותי", "רוצה שאבא ילביש אותי", מקפצת על המיטה ובורחת משתוללת ומתחילה לצעוק. אודה שכאשר אני לבד בסיטואציה הבעיה נפתרת מהר אם היא לא רוצה להתלבש אני אומרת לה שהיא תלך לגן עם פיג'מה ומיד היא מתרצה אולם כאשר אביה נוכח הבעיה מעצימה ועד שכולם צורחים ועצבניים העניין לא נרגע.
הים היתה מסיבה של יום המשפחה בגן, הילדה בחרה את בגדיה אולם בעודי מלבישה אותה היא החלה להשתולל וכאשר בקשתי שתחדל היא התחילה לצרוח עלי דבר שאיננו מקובל עלי כלל כמובן. הודעתי לה שכעת אני לא מלבישה אותה ומצידי היא יכולה להשאר בבית. בן זוגי נגש אליה היא אמרה לו שהיא רוצה שהוא ילביש אותה. נראה לי לא נכון לאפשר לו זאת מאחר וכך היא מבינה שאנו נכנעים לגחמותיה. מכאן התחיל מאבק אין סופי ביננו לבין הילדה ביננו לבין עצמנו על אף שבקשתי פעמים רבות מבן זוגי לא לריב ליד הילדה. כולנו עצבניים הילדה נעתרה והלבשה בסוף למרות שלא רצינו לאפשר לה ללכת למסיבה אך נכנענו ובן זוגי מסר לי שהיא איננה משתפת פעולה במסיבה.
הדבר מאוד עצוב לי מאחר ואנו מאוד אוהבים אותה ומרגישים לא נעים לכעוס ולריב איתה אולם אנו אובדי עצות כל מה שלמדנו איננו עוזר לנו והחשש שלי הוא שכעת המשבר אף יחמיר ויעצים עם הולדת אחותה.
יש לציין כי היא מאוד מודעת למצב וגם בית וגם בגן היא מדברת כל הזמן על אחותה. קיים יחס אמביוולנטי מצד אחד היא מצפה ומאידך היא לעיתים מסרבת לשמוע על כל מה שככרוך בלידת אחותה.
אני מאוד אודה על תגובה לבעיתי חמורה זו
שבת שלום
במבי

בתי תהיה בת שנתיים בספטמבר. עד אז היא תהיה בטיפול מטפלת נפלאה, בגיל שנתיים אנחנו רוצים לשלוח אותה לגן. היא ילדה מלאת ביטחון, חברותית ומפותחת. בנוסף יש לה ליקוי ראיה כתוצאה מלבקנות אך ליקוי זה לא גורם כרגע שום קשיים בשום אספקט.
אני תוהה- האם עדיף לשלוח אותה לגן עם ילדים גדולים ממנה? גיל2-4? בדר"כ הגנים הללו גדולים מאד- אנו ראינו גן שבו 35 ילדים וללא הפרדת גילאים. או אולי לשלוח אותה לגן עם קטנטנים- עד גיל 2+ ? אני תוהה אם גן עם ילדים כל כך גדולים לא יזיק לביטחון העצמי שלה ולעומת זאת איך היא תתפתח בגן של קטנטנים? היום היא מפותחת מאד ומצליחה להרכיב פאזלים וכדו' בצורה שעולה על גילה (הייתי איתה בפגישת ביקורת עם מדריכת הראייה שלה וזה מה שהיא אמרה).
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
תודה
מיכל

בני בן חמש וחצי,מדווח על קשיים שיש לו בגן,כמו :שאין לו חברים ואף אחד לא אוהב אותו.
דיברתי עם הגננת, הגננת מצידה לא רואה כל קושי ואף מדווחת כי הילדים אוהבים אותו ומרבים להיות בקרבתו ולשחק איתו.
כאשר בני מזמין חברים הבייתה ,הילדים שמחים להגיע אליו ולשחק איתו.
לאחרונה חזר גם להרטיב בלילה באופן קבוע,אולי זו תגובה של פחד?
כל בוקר,הוא קם בחוסר חשק ובחוסר רצון ללכת לגן.
בימים האחרונים הוא נעשה מאוד תוקפני כלפי אחיו הצעיר.
אני פונה אליכם,באמונה שתעזרו לי מה לעשות?
תודה ימית

הילדון שלי בגן פרטי שנה שניה הוא בן שלוש וחצי מלבד 3-4 ילדים בערך באותו גיל שהוא לא משחק איתם הרוב כ22 ילדים בני שנתיים שנתיים וחצי הוא מחקה את ההיתנהגות שלהם מידי פעם כי הוא צופה בהם בסופי שבוע הוא מדבר ומיתנהג כילד בן שלוש וחצי שוב ..ואז כשחוזר לגן ואז חוזר הביתה ומדבר על דרך חיקוי כמו הקטנים אני לא אוהבת את זה כי שנה הבאה רשמתי אותו לגן עירוני של בני 4-5- לעכשיו מצאתי גן עירוני לגיל 3-4 כשאני מכירה את אחת האימהות שמאוד ממליצה על הגננת והגן אבל אם אני ארשום אותו אין לי דרך לבקר שם מראש לפחות דיברתי קצת עם הגננת.
בטיפת חלב אמרו לי האחות שהיא היתה מעבירה את הילד שלה כי הוא צריך להיות עם ילדים בני גילו וראתה שהוא מבון ואינטליגנט מאוד. בקיצור..בררתי ויש מקום בגן העירוני שיעבור עכשיו השאלה

האם להעביר גן לגן עירוני באמצע השנה?

יש לי בן בן 12.5 תאום ראשון שפשוט מוציא אותי מדעתי, הוא לוקח דברים ומשקר במצח נחושה
ולא מהסס לשקר הייתי מעונינית לדעת מה אפשר לעשות במקרה כזה ? לילד לא חסר שום דבר

שלום, אני נערה בת 12.

אני חושבת שאין לי סיבה אמיתית [או סתמית] לחיות!
אני מקובלת נכון, ואני חושבת שכמה ילדים אוהבים אותי אך הם פוחדים להיות איתי כי אני אתיופית..

אני קצת קשוחה בשביל הצחוקים.

אימא שלי לא אוהבת אותי, מקללת אותי ולא מסכימה לצאת לאירועים...

אני רוצה למות וגם לחיות..
אני רוצה מאוד למות אבל אני לא רוצה להיתאבד כי החיים זה מתנה כך כולם אומרים וגם אלוהים לא מסכים להיתאבד..
אני מנסה להיתאבד ולא מצליחה..
אני מחפשת מישהו שיהרוג אותי בהפתעה

שני בנים-10-12 כל הזמן רבים.קשה לי מאוד.לא רוצה ללכת ליעוץ בבקשה לא לשלוח אותי לייעוץ.מה לעשות לפני שמשתגעים?

שלום
בני בן השלוש וחודשיים גמול מפיפי לחלוטין הבעיה עם קקי. כאשר יש לו קקי הוא הולך הצידה עושה במכנסיים ולאחר מכן חוזר לעיסוקיו מבלי שהקקי מפריע לו. הוא אינו אומר כי עשה קקי וכאשר אני שואלת אם עשה הוא עונה בשלילה לעיתים אני צריכה להכריח אותו להחליף ( במקרים שהוא באמצע משחק- לדוגמא) בתאוריה הוא יודע ואומר כי קקי עושים בשירותים או בסיר ואינו מביע פחד מהישיבה על האסלה.
מה לעשות? איך לנהוג? אנחנו די מיואשים
תודה