פורום גסטרואנטרולוגיה ילדים, מחלות כבד ילדים - יש לך שאלה?

שלום דיאנה.
דאגתך מובנת.
העובדה שהיציאות שלשוליות ומלוות לסירוגין בתוכן דמי או רירי- מכוונת לכך שיש דלקת במעי. הדלקות הנפוצות ביותר בגיל הזה הן דלקות על רקע תגובה אלרגית ודלקת זיהומית.

צדק הרופא שבשלב ראשון הנחה אותך להפסיק לצרוך מוצרי חלב. לאור שהתלונות לא חלפו- האפשרות כי מדובר באלרגיה הופכת לפחות סבירה אך אינה נשללת לחלוטין.
אפשרות נוספת היא זיהום וגם כאן תרביות שליליות אינן סוף פסוק. תבקשי מהרופא תרביות צואה כולל לחיידק שנקרא קמפילובקטר ולפרזיטים.
בהמשך יהיה צריך לקבל החלטה על טיפול אנטיביוטי ו/או החלפת כלכלה בהתאם לממצאים ולמצבו של התינוק.

ראשית, לצבע היציאות אין הרבה משמעות. למעט צואה בצבע אדום או שחור (המרמזים על תוכן דמי) או בצבע לבן (מעיד על חוסר זרימה מספקת של מלחי המרה למעי) שאר הספקטרום אינו מדאיג- צהוב, ירוק, ירוק מנטה, ירוק כהה, צהוב כהה, חום בהיר, חום כהה- הכל טוב.
שנית- ריר בצואה אינו תוצאה של רוק שנבלע. כל מה שנבלע עבר בדרך פירוק/ספיגה/הפרשה מחדש וחוזר חלילה.

השאלה העיקרית שצריכה להנחות אותך הוא מה מצבו של התינוק. אם ממשיך להראות מצויין ולשגשג- אין דחיפות. במידה ויש הידרדרות- צריך להיות יותר אקטיביים.
האפשרויות הזמינות העומדות בפנייך- טיפול אמפירי באנטיביוטיקה (פלאג'יל לדוגמא) או לנסות לעבור לפורמולה מפורקת או גם וגם.

אפשר במקביל גם לנסות פרו-ביוטיקה דוגמת ביו-גאיה (אבל לא לצפות לניסים).

דיאנה, את שואלת שאלות נכונות אך איני בטוח כי פרום כזה הוא הפורמט המתאים למענה.
קצת איבדתי אותך- ולא ברור לי אם היציאות כעת תקינות או לא.

באופן עקרוני, אם מצבו של התינוק טוב- אין מניעה מהמשך מעקב בלבד- ולקוות כי העניינים יסתדרו מאליהם.
במידה ומצבו אינו טוב, או לחילופין העניינים אינם מסתדרים (לדוגמא- אם עברו שבועיים ימים והעניינים לא מסתדרים מאליהם)- יש צורך בהתערבות אקטיבית.
מבחינה זיהומית- קשה לעיתים לאבחן פרזיטים בצואה- ולכן גם אם התרבית "שלילית"- ניתן לתת טיפול למקרה שהפרזיט לא זוהה.
מבחינת תזונה- חלב אם הוא הכלכלה המועדפת באופן כללי. במקרים חריגים בהם מתפתחת אלרגיה לחלבון חלב פרה- לעיתים רחוקות שיירי חלבונים שכאלה יכולים לעבור דרך חלב האם מהדיאטה האמהית ולגרום לתגובה אלרגית. במקרים (נדירים יחסית) שכאלה יש תועלת במעבר לפורמולה מפורקת.
בהצלחה

בחודשים הראשונים לחיים חלב אב מספק את כל צורכי התינוק.
הסייגים לכך הם התוספות המומלצות באופן סטנדרטי לכלל התינוקות בישראל- ויט' D מהלידה ותוספת ברזל מגיל 4 חודשים.

אם הכאבים קשורים באופן מובהק לזמני יציאות, ומלווים בהקלה לאחר מכן- סבירות גבוהה שמדובר בעצירות, אבל כמובן קיימות אפשרויות נוספות.
מציע להתחיל בירור ראשוני אצל רופא הילדים, ובמידת הצורך ייעוץ גסטרו.

כשדנים בסירופים צריך תמיד להקפיד על היחידות- היחידות מ"ל או CC הן יחידות נפח (של סירופ). להבדיל, היחידה מ"ג היא יחידת משקל של התרופה.
בזנטק- בכל 1 מ"ל סירופ יש 15 מ"ג תרופה.
כלומר בחישוב מהיר קיבלתם מינון של כ- 11 מ"ג/ק"ג/יום.
אכן מינון גבוה מהמקובל.

המינון המקובל הוא לרוב 2 עד 4 מ"ג/ק"ג/יום. עם זאת, התרופה מאוד בטוחה ובמקרים מסויימים ניתן לעלות אף יותר (רשמית- עד 10 מ"ג/ק"ג/יום). בכל אופן 11 מ"ג/ק"ג/יום הוא מינון גבוה במיוחד. ודאי עם הרופא שאכן זאת כוונתו.

פירטת מגוון רחב של מזונות, ללא מכנה משותף אמיתי, הגורם לתופעות הנ"ל; לפיכך איני חושב שהדבר נעוץ במזון עצמו. האפשרויות העומדות על הפרק הן צרבת המתבטאית בכאבים בחזה (תופעת ביטוי נפוצה בקרב מבוגרים) או דלקת בלבלב.
מציע לחזור לרופא המטפל ולדון איתו על אפשרויות אלו.
במידה ולא יימצא פתרון- יהיה צורך בהשלמת גסטרוסקופיה.

באופן עקרוני את צודקת עדית.
הנטייה לייצור נוגדנים עצמיים היא מולדת. לעיתים לוקח שנים עד שהמחלה באה לידי ביטוי בתסמינים כלשהם, ולעיתים עוד זמן מה עד שהמחלה מאובחנת- אך המצב הבסיסי קיים כבר בלידה.
כשבנך נבדק בגיל 8 הוא כבר היה רזה- כלומר לכאורה היו תסמינים שהחשידו לצליאק- אך לא הייתה עדות לכך בבדיקות המעבדה.
הדעת נותנת שמירב הסיכויים שגם בדיקה חוזרת תהיה שלילית.

עם זאת, זו לא טעות לחזור ממספר טעמים-
א. לוודא שלא הייתה טעות מעבדתית
ב. רגישות הבדיקה תלויה בכך שבנך נחשף באופן קבוע לגלוטן טרם הבדיקה. האם ייתכן שבאותה תקופה לא נחשף למספיק גלוטן?
ג. יש מקרים חריגים בהם סרולוגיה שלילית פתאום הפכה ברבות השנים לחיובית.

בנוסף, לעיתים יש תועלת בבדיקות דם מעבר לשאלה האם מדובר בצליאק- כן או לא. בייחוד בילדים רזים מאוד, בדיקות דם מסייעות לוודא כי רמות הברזל, חלבון, ויטמינים ומיקרו-נוטריינטים אחרים תקינות.

אני לא יודע מה הסיבה להקאות הבוקר- צריך יותר פרטים.
אבל אני כן יודע מה אתם חייבים לעשות דבר ראשון- בדיקת עיניים לשלילת לחץ תוך גולגלתי מוגבר!

הריח מושפע בעיקר מהרכב החיידקים שמצוי במעי הגס, ממזון (בעיקר סוכרים) שלא עוכל באופן מלא במעי הדק ומקצב ההתרוקנות (עצירות?).
אם ה"בעיה" היא רק הריח- אין צורך לברר ואין צורך לבדוק.

הימצאות הריר והלויקוציטים בצואה מעידה על תהליך דלקתי במעי- אם על רקע אלרגי ואם על רקע זיהומי.
לא תמיד קל לאבחן בין השניים- בדיקות אלרגיה לא רלוונטיות בד"כ (בודקות אלרגיה מסוג אחר), וגם פרזיטים לא תמיד קלים לזיהוי.
את ההמלצות הבאות ניתן למלא במקביל או בטור (אחת אחר השנייה), תלוי מה מצבו של הילד.
1. כלכלה- במידה ואין שום הטבה על כלכלת נוטרמיגן ניתן לנסות נאוקייט (סימילאק אלימנטום היא פורמולה מפורקת- בדומה לנוטרמיגן, נאוקייט מפורקת אף יותר).
2. טיפול אנטיביוטי אמפירי בפלאג'יל.

במידה ואין הטבה יהיה צורך בבירור נרחב יותר.

יש מספר סיבות שיכולות לגרום לדם ביציאות, כולל זיהום חיידקי או פרזיטרי, פיסורה (מעין שריטה בפי הטבעת) טחור, תגובה אלרגית, פוליפ ועוד.
האם הדם בכמות קטנה או גדולה? אדום בהיר או כהה? האם הדם מעורבב בצואה או רק מרוח עליה? האם היציאות תמיד רכות, או לעיתים רכות ולעיתים עוברים גם גושים קשים? האם מעבר לזאת היא בריאה?
נדרש תשאול יותר מדוקדק.

לצערי אין ל"גזים" מדדים אובייקטיביים שניתן להעריך כמו בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה.
במידה והתינוק בגיל המתאים (עד 4 חודשים) והתלונות אופייניות לגזים (בעיקר בשעות אחה"צ או ערב, לעיתים מוקלות ע"י מעבר גזים), ואין עדות אובייקטיבית לבעיות נוספות- לרוב נאבחן "גזים".
ניתן לנסות שימוש בביו-גאיה.
אך, ההקלה האמיתית באה עם הזמן שחולף.

שלום דליה.
מינון התרופה ליום הוא סביר, אך אני מסכים כי לקיחת תרופה 4 פעמים ביום היא קשה.
במידה ונדרש טיפול אגרסיבי להורדת חומציות ממליץ על טיפול ממשפחת ה- PPI- לדוג' אומפרדקס, לנטון, נקסיום וכו'.

מדובר במינון גבוה, אבל כן, אפשר לקחת פמוטידין 40 מ"ג 3 פעמים ביום. רצוי לטול כחצי שעה לפני הארוחה.
אין מניע משלוב התרופה עם 2 התרופות שהזכרת.

קיימים מספר וריאנטים גנטיים האופייניים לחולי צליאק-
HLA מסוג DQ2 ו- DQ8.
עם זאת, בניגוד למחלות גנטיות אחרות- וריאנטים אלו מצויים בערך בכ- 40% מהאוכלוסיה, בעוד ששכיחות צליאק באוכלוסיה עומדת על 1-3%.
כלומר בדיקה גנטית חיובית- אינה מאבחנת צליאק. לעומת זאת, בדיקה גנטית שלילית במקרים בהם קיימים סימני שאלה- שוללת צליאק.
בנוכחות נוגדנים חיוביים, הסיכוי שהגנטיקה תהיה חיובית- גבוה מאוד. במידה והנוגדנים היו מוגברים במידה ניכרת- מעל 99% סיכוי שגם הגנטיקה חיובית.
להערכתי ביצוע הבדיקה מיותר.

אם עדיין רלוונטי-
ממליץ על התעלמות מהימים בהם נטלת מינון חלקי- והתחלת ספירה מחודשת של 10 ימים (בכל מקרה, היום בד"כ מטפלים למשך 14 ימים). חודש לאחר סיום הטיפול יש לחזור על תבחין נשיפה לוודא שהחיידק נעלם. אם לא- צריך קורס אנטיביוטי נוסף.

אפנדציטיס היא דלקת חריפה של האפנדיקס- התוספתן.
למעט מקרים חריגים, מרגע שהתהליך הדלקתי החל- הוא לרוב ייתקדם במהירות יחסית (תוך שעות עד ימים בודדים).
במידה והדלקת לא תטופל ע"י ניתוח או טיפול אנטיביוטי שמרני, היא עלולה להסתיים בהתנקבות (יצירת נקב) המעי, זליגה של תוכן מעי לחלל הבטן וזיהום ודלקת מפושטים בחלל הצפק. מדובר במצב חירום כירורגי.
האבחנה מתבססת על תלונות המטופל, בדיקתו הגופנית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה.
בשל האופי החריף של המחלה- אין דרך לאבחן אותה לפני שהחלה.
לעיתים, בתחילת המהלך קיימים סימני שאלה לגבי האבחנה. במקרים אלו, נדרש מעקב צמוד אחר המטופל- בדיקה גופנית חוזרות, בדיקות דם והדמיה חוזרות לפי הצורך.
היסטוריה משפחתית אינה רלוונטית.

לא מדובר בבדיקה ספציפית.
באופן טיפוסי, הרופא יבדוק את הבטן ובמידה ויתרשם מרגישות, או ממצאים אחרים המרמזים על דלקת יחליט על הפניה למיון לצורך המשך בירור, או המשך בירור באופן הדרגתי יותר בקופת חולים.
בין אם במסגרת ביקור במיון ובין אם בקופת חולים- בדיקות דם שימושיות, במידת הצורך- ספירת דם, מדדי דלקת ופרופיל ביוכימי. בהתאם לעוצמת התלונות ו/או הממצאים יחליט הרופא גם על הצורך בבדיקת US בטן.
לעיתים די בבירור הנ"ל ע"מ להחליט אם יש חשד סביר לאפנדציטיס אם לאו.
במקרים בהם עדיין יש סימני שאלה- עשוי הרופא להפנות לבדיקת CT.

שלום איילת
גם לילדים יש צרבת.
ראשית ניתן לנקוט בפעולות מונעות-
א. להימנע מאכילת אוכל מטוגן, שוקולד ומשקאות המכילים קפאין.
ב. להימנע מאכילה בשעות הלילה המאוחרות.
ג. להימנע ממנח של שכיבה לאחר ארוחה- יש להקפיד על מנח גוף זקוף לפחות שעה לאחר הארוחה.

באם אמצעים אלו לא עוזרים- מציע לפנות לרופא המטפל ולנסות טיפול באחד התכשירים להורדת חומציות הקיבה (אומפרזול למשל) למשך תקופה מוגבלת של שבועיים.
אם עדיין אין הטבה, או שהצרבת מתחדשת עם הפסקת הטיפול- זה הזמן לפנות לייעוץ גסטרו.