פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

בהחלט אפשר לקבל עזרה במסגרת לשכת הרווחה המקומית, תחנה לטיפול מפחתי או ביחידה לטיפול באלימות במשפחה באזור מגוריכם במחירים מוזלים. במקומות אלו עובדים עובדים סוציאלים בעלי הכשרה לעבוד עם בעיות מפשחתיות ואלימות - גם של ילדים ונוער, והתשלום מבוסס הכנסה. בהצלחה, גיא

למיואשת שלום, את לא מזכירה נושא או שאלה שאליה ניתן ממש להתיחס. עם זאת, לכתוב שאת מיואשת ו"כל שבוע מריבה חדשה" בפורום העוסק באלימות במשפחה, זוהי בהחלט אמירה הנשמעת כקריאה לעזרה. כיון שכך, הייתי ממליץ לך לשקול מחדש את מערכת היחסים, ולבחון ברצינות את האפשרות לשנות אותה על ידי יציאה מנה, או על ידי עשית שינוי אמיתי - דבר אשר לעיתים ניתן לעשות לבד, אך בדרך כלל דורש סיוע מקצועי.
בהצלחה,
גיא

שלום אריק, לא כתבת בת כמה אחותך, ואם יש עוד אחים במשפחה. בכל מקרה, כדי ללכת מכות דרושים בדרך כלל שניים. לכן, כדי שאתה ואחותך לא תלכו מכות, צריך לעשות הפרדת כוחות. כיון שהבעיה מציקה לך, הייתי ממליץ לך להתרחק ממנה, ואם היא מתגרה בך (ואני די משוכנע שכך אתה מרגיש), תנסה להתעלם, או לבקש את התערבות המבוגרים. אתה יכול להגיד להוריך שהיא מתגרה ואתה מבקש מהם להתערב כדי לעזור למנוע מריבות.

בהצלחה, גיא

ראשית, העובדה שאת מודעת לכך, זה כבר חצי הדרך לשינוי, ועל כך תבורכי. מעבר לכך, הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבורך ועבור ילדייך זה לקבל ייעוץ מקצועי וטיפול. זה יאפשר לך להתמודד טוב יותר עם נטיות הכעס שלך, למצא פתרונות ותחליפים להתפרצויות הכעס, ובאופן כללי להרגיש טוב יותר עם עצמך, וכך להיות רגועה יותר ולהגיב טוב יותר לסביבתך. ניתן ללכת לטיפול ולמצא ייעוץ באופן עצמאי, דרך קופות החולים, או דרך לשכת הרווחה המקומית. בהצלחה, גיא

שלום,
ראשית, מריבות בין אחים הן דבר נורמטיבי כשלעצמו. פעמים רבות הן מאוזנות על ידי משחק משותף, ועשיה אחרת ביחד. השאלה היא ענין האלימות שמתרחשת בינהם, ומה היחס בין המריבות לבין העשיה והמשחק המשותפים. אני הייתי מנסה לראות זאת בפרופורציה - ופרופורציה היא בין השאר שיפוט אישי.
אני מכיר אמא לשני בנים מבוגרים, אשר נסתה (כאשר היו ילדים) למנוע מהם לריב, עד שבנקודה מסוימת קלטה שאין לכך כל סיכוי, ואישרה להם להמשיך להתקוטט ולריב, תוך שהיא אומרת להם - "לא נורא, זו הכנה לחיים". באופן פרדוקסלי, המריבות הלכו ופחתו בעקבות זאת. לאחר תקופה שלא היו כל מריבות, פרצה שוב קטטה, היא נסתה להפריד, ושני הילדים עצרו לרגע ואמרו ברצינות "מה את מתערבת, אנחנו מתכוננים לחיים". כיום שניהם בוגרים, וכלל לא אלימים.
לכן, אם האלימות היא "קלה", מהסוג של דחיפות והתגוששויות שלא מסכנות איברים על השטיח, לא הייתי מתרגש במיוחד. אם בכל זאת קשים לך העימותים ביניהם - דרך אחרת היא להכריז באופן תקיף על הפרדת כוחות, והגדרת גבולות מרחביים פיזיים ברורים שאותם אסור לשני הצדדים לחצות - חדרים נפרדים אם יש, לשמור על מרחק של חצי מטר בין אחד לשני בכל זמן ומצב, וכד', ולעמוד על כך בתוקף, עם סנקציות ברורות למי שמפר את הכללים החדשים.

ימית שלום
לדבריך אין כרגע כל עדות לאלימות שלו. מצד שני, תחושות מקדימות- כמו זה שאת לא מרגישה רגועה אתו - הן סימן לכך שיש בעיה במערכת היחסים ובמקומך בה בכלל, גם אם אין אלימות. לא הייתי ממליץ לאף אחת להמשיך לצאת עם מישהו שהיא מרגישה לא רגועה אתו. זה פשוט לא בריא נפשית, ובסיכומו של דבר גם פיזית.

סימני אזהרה לאלימות אפשרית בהמשך הם תופעות כמו חשדנות יתר שלו, חטטנות ןצורך לדעת בפרטים הכל לגבי קשרים אישיים שלך עם חברות או אפילו עם ידידים גברים, נסיונות למנוע ממך קשרים, או להשתלט לך על הזמן, האשמות חוזרות על כך שאת לא מקדישה לו מספיק תשומת לב, לא נמצאת אתו מספיק, וכמובן התנהגות אלימה מצדו כלפי אנשים אחרים (במקומות בילוי, פאבים, וכד). אף אחד מאלה לא אומר בודאות שאכן הוא יהיה אלים כלפייך, אך אלו הם סימני אזהרה מוקדמים .

תודה רבה עזרת לי מאד, כל מה שציינת אכן היה נכון לגביו ולכן עורר בי חשדות.

כאשר מדובר באלימות מילולית, צעקות וכד' - אין הרבה שניתן לעשות. את יכולה לנסות לצור קשר עם האשה ובעדינות לברר אם ישנה בעיה, מעבר לכך - זהו מצב לא נעים, אך לפעמים הפתרונות אינם זמינים, ואלו זמינים עשויים להיות גרועים יותר מהבעיה

יש קשר מוכח בין צריכת אלכוהול ואלימות. זה בהחלט סיבה לדאגה. אני מציע לך לקיים אתו דיון מתוך ידיעה שאם זה לא עוזר את צריכה לעזוב אותו.

לפי כל תאורך, האלימות חוזרת על עצמה כל כמה חודשים, ואף עוברת הסלמה ומתחזקת - מסטירה לאגרוף לחניקה - בהחלט יש צורך לפחד ממנו, ורצוי מאד לחפש עזרה מקצועית. אני לא יודע בן כמה אתה, אך בכל מקרה, ניתן לפנות ללשכת רווחה או לתחנה לטיפול באלימות במשפחה הקרובה לביתך, ולבקש עזרה מקצועית

אישה יקרה!

למה את נשארת?
ועוד יותר, למה את לא נותנת לו ללכת? שילך, תחליפי את המנעול, תגשי לסיוע משפטי לאזרח, הוא חייב במזונותייך ובמזונות ילדייך!! שילך!! את בעצמך כותבת שהיית נחשבת לחכמה, אז קדימה!! תפסי אומץ, את יכולה להצליח לבד, את לא סמרטוט, את אישה חזקה ומוכשרת, אחרי שתתגברי, את תמצאי משהו אחר וראוי.
את כותבת כמו משהי שיש לה הרבה מה להציע, תמצאי עבודה, תמצאי אושר בלבד עם ילדייך, אל תפחדי, אם הוא יהפוך אלים, תפני למשטרה.
הוא לא אוהב אותך ואת בטח שלא אותו, אל תחשבי שאם הוא היה נשוי לאחרת המצב היה שונה, הוא פשוט אדם חסר שידרה שרק על ידי דיכוי אחר מרגיש חי, את לא צריכה את זה.
ותאמיני לי להיפטר ממנו לא יהיה קל, למרות שהוא מצהיר שהוא רוצה לעזוב, הוא ידבק אליך כמו עלוקה, ואת תהיה חזקה.

יישר כוח
קדימה!!!

תודה על העזרה רחל
הבעיה שילדי עדיין לא בגיל של בית ספר או גן. הם עדיין צריכים אותי בבית איתם.
ובתור המפרנס היחיד אנו די תלויים בו. הוא גם מתפקד די טוב בתור אבא (אם נוציא מהכלל את ההשפלות והצעקות שלו עלי שהם נמצאים בסביבה ורואים ומרגישים הכל.)
איך את כ"כ בטוחה שאם אתן לו ללכת הוא יחזור?
הייתי רוצה לנסות את זה לפחות. להראות לו שאני לא צריכה ותלויה בו ואם הוא רוצה ללכת הדלת פתוחה..
כמובן שאנני אוהבת אותו יותר . אבל גם לא שונאת אותו עדיין. אני בטוחה ויודעת שאם הייתי רווקה מזמן לא הייתי נשארת איתו. עם היריקה הראשונה שלו על פני. עם ההשפלה הראשונה . המכה הראשונה (כן הוא אלים פיזית אבל לעיתים רחוקות מאוד. אחת לשנה אולי)
הייתי אורזת את חפצי ועוזבת.
אבל אני לא חושבת שילדי צריכים לשלם את המחיר של הטעות שלי. אני בחרתי בו למרות שכולם הזהירו אותי מפניו טענו שאנחנו לא מתאימים לא בגיל ולא באופי . אבל הייתי מאוהבת ומסונוורת
וחוץ מזה לא הכל שחור. יש גם טוב בן כל הרע הזה . וזה מה שמבלבל!

עושה רושם שאת קצת מזוכיסטית ודי נהנית מההשפלות הללו.
אם היית סובלת היית עפה משם מזמןןןןןןן ולא מחפשת תירוצים ועושה רציונליזציה למה קשה להיפרד ממנו ואולי יהיה קשה מבחינה כלכלית ועוד שלל תירוצים.
מצטערת - הייתי חייבת לעמת אותך עם המציאות.

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!
כבר אמרו את זה גדולים וחכמים ממך וממני..
אז בבקשה נא לא לקפוץ ישר להסקת מסקנות.זה לא מועיל רק מקלקל.

פחחחחחח. אין סיכוי מותק. הוא יהיה מסכן לפני שאני אסבול ככה כמוך. אם את לא חסה על עצמך לפחות תרחמי על הילדים האומללים. תתעוררי כבר.

מכירה את השיר של אביב גפן: שיר הסמרטוטים? או השיר של רבקה זוהר: "הוא אמר אם תלכי אחרי לא שמלה תלבשי ולא משי"..גם מתאים למצבך. צאי מהמסכנות הזאת

אני מקווה שאת יודעת כי גם אם הוא לא אלים פיזית כלפייך, הוא מתעלל בך.
את אומרת שאת נשארת בשביל הילדים - טוב שתדעי כי חשיפה של ילדים לאלימות גרועה יותר מאשר אם היו סופגים אלימות בעצמם. לכן, לילדים רק תרמי נזק אם תשארי. מבלי לרצות לגרום לך רגשי אשם יותר ממה שיש לך (יש לך מספיק ויותר), אני ממליץ לך לשקול באופן אנטליגנטי, שהרי את יכולה לעשות זאת, מה את מרוויחה ומה את מפסידה אם את עוזבת. על פניו נראה שמלהשאר את מפסידה יותר, ובטח ובטח שהילדים מפסידים ונפגעים. אל תאמיני כשאומרים לך שהילדים לא מבינים מה קורה, הם סופגים את האוירה וזו מרעילה את נפשם. הטרור המשפחתי הורס כל חלקה טובה בהם. לבסוף, הענין הוא לא דיכוטומי - לעזוב או לא לעזוב, יש כל מיני תחנות ביניים, שיכולות לתרום לשינוי מאזן הכוחות בינכם. למשל, אם את היית יוצאת לעבודה למרות שיש לך ילדים קטנים, כמו אלפי נשים אחרות, התלות שלך בו היתה יורדת, והתחושה שלו שהוא שולט בך עם הכסף שלו היתה מתמתנת. לכן אני מציע שתקבלי עזרה מקצועית, ותגשי לאחת מהתחנות לטיפול באלימות במשפחה באזור מגורייך. יש שם אנשי מקצוע מצוינים שידעו להנחות אותך.

גרועה יותר מאשר אם היו סופגים אלימות בעצמם? אתה מוכן להסביר למה התכוונת?

בעוד כמה שנים את תמצאי את עצמך במצב רע מאד אם תמשיכי כך, עיזבי אותו כל עוד יש לך כוח, יש מאות אנשים, פורומים ואירגונים שישמחו לעזור לך.
אמנם זה מאד קשה, יש תלות בלתי רגילה וכל הביטחון מעורער, אבל את חייבת להבין שאלו החיים שלך.
האם את מוכנה להמשיך כך לנצח? האם את מוכנה להמשיך לסבול?
מדוע? למה זה מגיע לך?
צאי מהקורבנות. הביטי לאופק וראי דרך חדשה. לכי עם הפחד. את תעצרי בגללו.

יולי שלום.
על פי החוק אסור לאב להכות את ילדיו. מבוגר שיודע על כך שמבוגר אחר (או קטין) מפעיל אלימות כנגד ילד או נער, חייב על פי חוק לדווח למשטרה . ניתן לדווח גם ללשכת הרווחה לפקיד סעד לחוק נוער. אם את יודעת על מקרה כזה, ומעדיפה לא ללכת למשטרה, את יכולה לפנות ללשכת הרווחה הקרובה ולבקש לדבר עם פקידת סעד לחוק נוער. פקידי סעד הנם עובדים סוציאליים המתמחים בעבודה עם מערכת החוק ובתי המשפט.

בהחלט תהיה התערבות בכזה מקרה, ובאם יש צורך - תוגש גם תביעה רשמית במשטרה.

את מדברת על החשש לפנות למשטרה שמה יצחקו על הנער או עלייך, מצב בו השוטרים מסים לזלזל או להוריד מערך הפניה ("יצחקו עליו בפנים") - לשוטר אסור להתעלם מתלונה כזו, והוא חייב לרשום אותה ולהעבירה לאחראים עליו. במקרה ששוטר מגיב כך, צריך לבקש ממנו את שמו, דרגתו ומספרו האישי (הוא חייב לתת!) ולהודיע לו שהוא אינו ממלא את תפקידו ואת רוצה להגיש תלונה כנגדו - זה בדרך כלל מבטיח שינוי גישה של 180 מעלות.

לא נראה לי שהגשת תלונה במשטרה בעשור האחרון.
השוטרים יודעים היטב שבמח"ש לא יעשו להם כלום, וזה ניכר ביחס המזלזל והפוגעני שלהם כלפי מי שמגיש תלונה.
אני אומרת את זה מניסיון וגם בצער רב. לפעמים רק הגשת תלונה במשטרה (עוד לפני שדיברנו בכלל על הליך משפטי) יכולה לגרום נזק רב, ויש לשקול היטב אם באמת רוצים לעשות זאת, ולקחת בחשבון אפשרות של פגיעה קשה משוטרים חסרי הכשרה, עמוסים בסטיגמות, או סתם מטומטמים.

אני לא מבטיח שינוי גישה, ונתקלתי רבות באטימות וגסות של שוטרים בכל הקשור לאלימות במשפחה (וגם בתחומים אחרים). לכן, שני דברים שיכולים לעזור - א. לפנות ללשכת רווחה ולבקש לדבר עם פקיד סעד לחוק נוער - שמתוקף תפקידם יכולים להתערב ולהפעיל את המשטרה גם כן. ב. כאשר נתקלים באטימות של שוטרים, לבקש מיד את השם ואת המספר האישי (שהם חיבים לתת) ולעמוד בתוקף על זכויותיך להגיש תלונה - , מסניוני אם עושים זאת, במיוחד אם שולפים דף או פנקס קטן לרשום עליו את הדברים (רצוי תמיד לבא מצויד בפנקס ועט לתחנת משטרה או כל מערכת ביורוקטית אחרת), היחס משתנה לפחות לאותה שיחה.

אורי שלום, אין חוק כנגד אלימות מילולית. אולם, ישנו חוק מאז שנת 2002 כנגד "הטרדה מאימת. חוק זה מתיחס לאיומים ופגיעות מילוליות שמוגדרות כהטרדה.

עם זאת, יש לזכור כי כדי להפעיל את החוק יש להגיש תלונה במשטרה , כדאי להעזר בעורך דין או בעובד/ת סוציאלי/ת המתמחה התחום. לצערי ומנסיוני, המשטרה נוטה לעיתים קרובות להתיחס בזלזול וסלחנות לתלונות כאלה, ולמנסה לרפות את ידי המתלונן/ת ולגרום להם להמנע מהגשת תלונה או לביטול התביעה, או אף לגרום למתלוננ/ת להרגשי כאילו הם אלו שמטרידים את המשטרה בשטויות. לכן עזרה מקצועית וליווי מקצועי טוב חשובים מאד בעיקר בהקשר בו יש מרחב פרשנות רב . בכל מקרה, רצוי לגבות כל תלונה כזו בהוכחות - הקלטת שיחות שלכם בהן ביקשתם מהמטריד להמנע ולהפסיק להטריד, תכתובות אימייל סמס או כל עדות ברת הוכחה אחרת.
זוהי לשון החוק (ציטוט):
"חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001
1. מטרה
מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או
בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.
2. הטרדה מאיימת מהי?
(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים
כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב
ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע
בגופו.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין
השאר, באחד מאלה:
(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל
דרך אחרת;
(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.
(ג) לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו
כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין
ובין בעקיפין."

מקווה שעזרתי,
גיא

רוני שלום,
מתיאורך משתמע שלא ידוע לכם האם השכן משתמש גם באלימות פיזית, או רק בתוקפנות מילולית וקולית (צעקות). מבחינה חוקית - אין הרבה שניתן לעשות. לעומת זאת, מבחינה אנושית - הייתי ממליץ להתידד עם אשתו - גם אם לא תגלה לכם דבר מהמתרחש בבית - אין כל ספק שידידות ותמיכה נפשית תמיד יכולים לעזור, ואולי יצרו פתח לגילוי נפש בהמשך.
לגבי הילד - אין ספק שילדים סובלים כאשר יש מריבות בין ההורים, גם אם המריבות אינן אלימות פיזית, אולם - ואת זה אסור לשכוח - התערבות של מערכות המדינה (עובדים סוציאליים, פקידי סעד), ו"הרחקת הילד מהבית למען טובתו" - וזהו בדרך כלל הפתרון - פעמים רבות פתרוןנות אלו גרועים יותר מהבעיה שנועדו לפתור.
לגבי שיחות עם האשה - אל תתפלאי אם נסיונות ההתקרבות אליה יתקלו בהסתייגות - אחד המאפיינים של מערכת זוגית המאופיינת בשתלטנות (וכזו קיימת פעמים רבות גם כשלא קימת אלימות פיזית), היא הנטייה למנוע מבת הזוג ליצור קשרים מחוץ לדלת הבית. ישנן דרכים רבות להשיג זאת, בין השאר על ידי כך שגורמים לה להרגיש אשמה על זניחת הבעל/הילדים/הבית; על זה שהיא חושפת כביכול סודות משפחתיים באזני זרים, וכו'. אך דווקא בשל כך, אם אמנם אותה אישה סובלת משתלטנות ותוקפנות רגשית ומילולית של הבעל - כדאי לתת לה קרש תמיכה והצלה.

בהחלט יתכן שהמצב אינו כל כך גרוע, ומדובר במערכת יחסים עם עימותים כמו במשפחות רבות בהן אין אלימות, וניתן לפתור זאת באמצעות טיפול זוגי - שיועיל גם לזוג וגם לילדיהם. לעיתים מה שנדרש כאן זו עצה ידידותית - אך כדאי להיות ידידים לפני שנותנים עצות למישהי שלא ביקשה אותן.

כל טוב, ובהצלחה
גיא

אנה שלום,
את תמיד יכולה לפנות למשטרה ולבקש לא לפתוח תיק, אך אז הפניה שלך לא תרשם. את יכולה במקביל לפנות ליחידה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה להתיעצות, הם יכולים גם להדריך אותך בתהליך הגרושים עד מידה מסוימת.

בהצלחה, גיא

מיכל שלום,
אין הורים מושלמים.
כל ההורים עושים טעויות. לפעמים כהורים אנו כועסים מדי או סלחנים מדי, חונקים מדי מתירנים מדי. האלמנט החשוב הוא לשים לב להתנהגותנו, ולהתנהגות הילדים, וכאשר אנו תופסים את עצמנו בהתנהגות חריגה, לעצור ולשאול את עצמנו, ואולי את בן הזוג - מה אנו יכולים לשנות. כאשר התנהגותו של הילד או הילדה חריגה - גם אז ישנה אחריות מסוימת עלינו כבהורים, וזה הזמן לעצור ולשאול איפה אנו טועים.
נכון שיש למידה אוטומטית של דפוסי התנהגות והעברה בין דורית של התנהגות בעיתית ואף של אלימות. אולם, מצד שני את מתארת כיצד עברת טיפול פסיכולוגי, ואת ללא ספק בעלת מודעות עצמית גבוהה וביקורתית מספיק כלפי עצמך כדי לזהות את אותם מקרים בהם כאמא תעשי טעויות. ואם אינך בטוחה - ונראה לך שאת בכיוון לא נכון לאורך זמן - ניתן לפנות לייעוץ. קשה לי להאמין שתהפכי לסוכנת של סבל ואומללות עם כל כך הרבה אכפתיות.

לגבי שאלתך האחרונה - אני לא מאמין שישנו כזה דבר "אנשים שהאינטרס הציבורי הוא שלא יהיו להם ילדים " - צר לי לאמר לך אך אמירה זו מזעזעת אותי יותר מסיפורך - היא מתאימה למשטרים אפלים המנסים לקבוע מהי טובת הגזע או המדינה ולהשתלט על חינוך הילדים למען הכלל - לא למען עצמם או למען הוריהם. ישנם מקרים נדירים, קיצוניים וקשים, שלמען טובת הילד יש להרחיקו מהוריו - אך מהאופן בו את מודאגת, ברור לי שלא בך מדובר.

בהצלחה ובעיקר - בהנאה ובכיף בהורות, זהו מפתח להורות טובה,
גיא

אתה צודק שזה לא "אינטרס ציבורי", זאת היתה בחירה טיפשית של מילים. התכוונתי לאינטרס האישי שלי, בתור מי ששוקלת להביא ילד לעולם. (והאינטרס של הילד האופציונלי). אני יודעת שכשאני מביטה לאחור על ילדותי, היה שם כל כך הרבה סבל, שעדיף שלא היתה. המחשבה שמישהו ירגיש כך (או משהו קרוב לזה) בקשר אלי- מצמררת אותי.
וזה נכון שעכשיו אני נשמעת שקולה ומודעת לעצמי, אבל תאמין לי שכשאני בלחץ, התגובות האוטומטיות שלי הן כוחניות וחסרות סבלנות.
בעצם, השאלה שלי היא יותר רחבה: האם לדעתך ומנסיונך, מי שלא קיבל בילדותו את התשתית המתאימה של אהבה, הגנה וביטחון, יוכל (בעזרת עבודה פסיכולוגית נמרצת) לקבל גישה אמיתית, מלאה, למשאבים כמו חום, אהבה ללא תנאי, שמחת חיים, אופטימיות, שלווה וכיו"ב.
אולי זה לא קשור ישירות לנושא הפורום, אבל זה נושא שמעסיק אותי מאוד, ואשמח לשמוע את התייחסותך.

מיכל שלום, התשובה בקצרה היא בהחלט כן.