פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שני שלום,
את מתארת "ריבים" במסגרתם אביך מפעיל אלימות, ולאחרונה אף אלימות קשה מאד. את חייבת לפנות לעזרה. הכי טוב זה לגשת למשטרה. אך אם את מרגישה שאינך יכולה לעשות זאת, או כי אינך יכולה לסמוך עליה, פני מהר ככל האפשר ללשכת הרווחה המקומית, בקשי לדבר עם "פקידת סעד לחוק נוער" או אם מנהל/ת הלשכה, וספרי לה וא לו את מה שכתבת כאן, והם יוכלו לעזור לך הן על ידי מציאת סידור מחוץ לבית, והן על ידי הפעלת המשטרה כך שאביך לא יוכל להרים עליך יד יותר.
קרוב לודאי שהם ירצו לדעת עוד פרטים, כמו כמה פעמים זה קרה בעבר, באיו תדירות וכו' - כיון שירצו להעריך את המסוכנות עבורך. בכל מקרה, זה הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למען עצמך, ואם יש לך אחים ואחיות, גם עבורם.

בהצלחה,
גיא

אביבית שלום,
התשובה היא בהחלט יכול להיות, וסביר שיקרה.
קנאה לבת הזוג מהווה סימן אזהרה רציני מאד לאפשרות של אלימות כלפיה בהמשך.
לפני כן, יופיעו סימנים של הגבלת צעדים - חשדנות כלפייך כשאת נפגשת עם אנשים אחרים, כולל בני משפחה ו/או חברות, מניפולציות רגשיות כשאת יוצאת מהבית, שכנוע שאולי לא כדאי לך לעבוד, וכו'. הענין יכול לקבל פנים ואופנים שונים, כניסה שלו למצבי רוח מדוכאים או זועפים, ובסיכומו של דבר אלימות כלפיך.
שאלי את עצמך האם כבר איננו מנסה להגביל אותך במקום העבודה שלך (אם יש כזה), לשכנע אותך שעדיף לך להיות בבית ולא לעבוד, לתת לו לנהל את הענינים, מעקם פרצוף כשאת צוחקת עם מישהו אחר (גם חברות) - כי לא יתכן שמישהו חוץ ממנו יהיה אחראי לשמחה שלך, וכו' וכו'.
בתקווה לטוב, גיא

רינת שלום,
ההגדרות לאשה מוכה וגבר מכה משתנות בהקשרים מחקריים ומשפטיים שונים. עם זאת, ההגדרה הבסיסית ביותר לאלימות פיזית, מתיחסת לשימוש בכוח פיזי במטרה לגרום לכאב או השפלה של האחר.
ברמה הבסיסית ביותר - כל אישה אשר בעלה או בן זוגה הפנה כנגדה אלימות פיזית מכל סוג שהוא (החל באלימות קלה - כמו דחיפה או משיכה, דרך סטירות אגרופים בעיטות, איומים ברצח ועד אלימות קשה ביותר כגון נסיונות הריגה, שימוש בנשק , אונס, וכד') --באיזשהו שלב בחייהם -- נחשבת לאשה מוכה.

גבר שהתשמש בכוח פיזי כנגד אשתו נחשב לגבר מכה.

ישנן רמות "קלות" יותר של אלימות, כגון (בסדר יורד פחות או יותר) - איומים, אלימות כלפי רכוש (שבירת חפצים בבית, צלחות וכו') קללות, צעקות. כל אלה, אף שאולי לא יזכו אותך בתואר "אשה מוכה", בהחלט מהווים אלימות.


אם תפרטי יותר - אפשר גם תחת שם אחר או בדוי, אם את רוצה לשמור עוד יותר על אנונימיות, נשמח לסייע ולהפנות אותך למצקוורת סיוע מתאימים.

בהצלחה
גיא

טליה שלום, ממה שכתבת, נשמע שאת סובלת מהשפעות ממושכות של האלימות אשר חווית בבית. עם זאת, אני מניח שאת כותבת כיון שאת מעונינת בקשר עם גברים, ומעונינת לבנות זוגיות. הצעתי היא לפנות לטיפול אשר יתמקד בשני כיוונים - האחד - טיפול בתופעות הפוסט-טראומטיות של האלימות שספגת בילדותך, ומצד שני - ולא פחות חשוב - למידת כלים לתקשורת זוגית בונה, ונתינת אמון בבן זוג (אני מניח שזה קשה, וזה בסדר). כמו כן, חשוב לעבוד על היכולת שלך לזהות סימנים מקדימים של גברים אלימים מצד אחד - ושל כאלה שהם לא - מצד שני - כדי להמנע מהנטיה שקיימת לעיתים קרובות להמשך אל גברים המזכירים את האב התוקפן, או לזלזל ולדחות כאלה שאינם כמוהו.

בהצלחה,
גיא

שלום אורטל, צר לי לשמוע על מה שקורה בין הורייך. מצד שני, ככל שזה כואב, את רק ילדה בת 14 - הזוגיות של הורייך היא לא האחריות שלך, היא שלהם. את רק יכולה, בשקט,ף בעדינות, לשאול כל אחד מהם בנפרד, או שניהם ביחד, האם כך היו רוצים לחיות את שארית חייהם, האם כך היו רוצים לחנך אותך שצריכה להראות זוגיות בין הורים. את יכולה להציע להם לגשת לטיפול זוגי, או לחילופין, אם אין לדעתם מקום להציל יותר את הזוגיות, לפהרד וזהו, ורצוי שכמה שיותר ברגוע.

חשוב שתדעי - תהיה בחירתם אשר תהיה - זו לא האחריות שלך בכל מקרה!

אם את לא יכולה לגור יותר במסגרת זו - את בוגרת מספיק לנסות לברר בבית ספר, או ליצור קשר עם מחלקת הרווחה בעיריה או במועצה האזורית במקום מגורייך, ולנסות לברר שם על פנימיה חינוכית אליה תוכלי אולי לעבור.

לא שזה פתרון אידאלי, אבל לפעמים במצבים קשים ולא נעימים ביותר אין כלל פתרונות אידיאליים, רק פתרונות נסבלים יותר או פחות.

אנא עדכני אותי על התפתחויות, ואולי אוכל להציע אפשרויות נוספות, או דרכי גישה אחרים אל ההורים.

גיא

עדנה שלום, את מתארת בעיה סבוכה, הנמשכת כבר 20 שנה. צר לי לאמר לך שאני לא רואה פתרון קל. את מספרת שניסית לצור קשר עם אימך, אך היא מסרבת לצור קשר איתך ואף טורקת לך טלפונים בפרצוף.

ישנן שתי אפשרויות, אף אחת מהן לא קלה.

האחת, לנסות לגשת ולדבר איתה פנים אל פנים. חשוב שבשיחה כזו לא תתיחסי כלל למה שאחותך או אחיך עשו - היא תפרש כל התיחסות כזו כנסיון שלך לסכסך בינה לבינם - ותאשים אותך.
להפך - כשאת מדברת איתה, תתיחסי רק לעצמך, לכאב שלך מהפרידה בינכן, ולרצון שלך להיות אתה בקשר כאם ובת.

מאידך, אם זה לא יצליח, אם היא תסרב לדבר איתך - לפעמים אין פתרונות למצבים בלתי אפשריים. אז כל מה שנשאר לעשות זה לוותר סופית ולהתאבל על הקשר ועל האם שאיבדת - כי כמו שאת מתארת - את קרובה מאד לאבד אותה סופית - ואין זה חשוב כלל מי אשם בכך - הנתק בינכן הוא עובדה קיימת.

בין בני זוג קורה שרבים, מפסיקה האהבה, ויש פרידה - לא נותר אז אלא לקבל זאת. בין הורים לילדים זה נדיר הרבה יותר ונורא הרבה יותר - אך גם זה עלול לקרות. כמו בין בני זוג שנפרדים, אם חס וחלילה זה מגיע לידי נתק סופי- צריך ללמוד לקבל, לבכות, להתאבל, לכעוס אולי, כחלק מהאבל, ולהמשיך הלאה. יש לך בעל וילדים שאת אוהבת, ורצוי מאד שתשקיעי בקשר אתם, ותדאגי שלא תשחזרי חס וחלילה את אותה מערכת יחסים מעורערת בינך לבין ילדייך ובינם לבין עצמם.

בהצלחה
גיא

ראשית תודה לך
אני מזמן הבנתי שהנתק הינו סופי אבל....ניסיתי בכל מאודי שזה לא יקרה
לא ברור לי איך אמא נוהגת כך כלפי ילדיה
אני אמא ויחסיי עם ילדיי שונים ב 180 מעלות יש לי נתינה כלפיהם דאגה ואהבה אין סופית.
ולעולם לא יקרה מצב שאני אנדה את אחד הילדים
אין ספק שמצב זה משפיע עליי ביומיום וזה מתבטא בלמה? מה עשיתי?
אבל דיי לא רוצה לחשוב יותר מצפונית לא ביצעתי שום פשע
לא קל לחוות את מה שאני עוברת אבל החלטות צריך לכבד גם אם זה לא נעים
אמא לא רוצה אותי ואת זה אני צריכה להבין

עדנה, אמנם זה לא קל לעבור את מה שאת עוברת. לא פשוט לחיות עם המחשבה שאמך דוחה אותך ואינה מעונינת בקשר. אין לי דרך לדעת למה זה קרה, אך מהמעט שכתבת, נשמע שמלכתחילה התיחסותה היתה שונה אליך ואל אחותך, ואחותך מסיבות משלה תרמה לענין באופן משמעותי.

בכל אופן - ללא קשר כמה אחותך או אחיך או אפילו את תרמתם לענין, האחריות לדעתי היא עדיין של ההורה למצא את הדרך אל לב ילדיו וליצירת קשר טוב איתם ובינהם.

עבורך, אני ממליץ שתמצאי מסגרת תמיכתית טובה לעבד בה את הצער והאבל על אבדן הקשר הזה, ותמשיכי לשמור על הקשר הטוב עם בעלך והילדים. הרי עבורם את האמא והאחריות היא בידייך. אני שמח לשמוע שבחזית הזו את חווה אהבה וקבלה. .

כל טוב

גיא

שום מכה אינה "חינוכית". מכות הן אקט אנטי-חינוכי, פוגע, משפיל, מכאיב. אם הן משיגות משהו, הרי שזה "צייתנות"; משמעת ע"י פחד.
לא משהו שהיית רוצה לתינוקך

נעמה שלום,
אכן מוזר שלמרות שיש קורסי חובה ללימוד נהיגה, וקורסי רענון לנהגים חדשים, ואף אדם שפוי לא יכנס לבריכה עמוקה מבלי ללמוד לשחות קודם, למרביתנו יש את האשליה כי אנו יודעים כיצד להיות בני זוג והורים רק מעצם זה שהתבגרנו פיזיולוגית מספיק כדי להתחתן ולהוליד ילדים. לכן, נגזר עלינו ללמוד מהצלחותינו או טעויותינו, או לחלופין, מאלה של אחרים (באמצעות סדנאות, קורסים או ספרים – ואני ממליץ על 2 ספרים נהדרים בהמשך).

לפעמים אנשים מתביישים ללמוד הורות או זוגיות, מתוך אמונה מוטעית כי היו צריכים איכשהו לדעת מעצמם, או שהיו צריכים ללמוד מצפייה בהוריהם או באחרים. אמנם אין ספק שניתן ללמוד מצפייה, אך לא תמיד זה מספיק. כמה אנשים את מכירה שיכולים ללמוד נהיגה על ידי צפייה בנהגים, או שחיה מצפייה בשחיינים? וכמה את מכירה שברגע היו גבוהים מספיק כדי ללחוץ על דוושת הדלק ולהחזיק בהגה, כבר ידעו לנהוג מעצמם?

לשאלתך הקונקרטית, כן, מכות מזיקות לילדים, גם אם מדובר במכות "חינוכיות" על היד. הן פוגעות בדימוי העצמי של הילד, ואם זה על בסיס קבוע, הן גורמות לילדים להדחיק את הכאב ואת תחושות הבושה והאשמה המלוות את הכאב, ולפתח שריון של חוסר רגישות ואטימות, או לחילופין – פגיעות, בכיינות, ורגישות יתר.

מצד שני, גם מריבות בין ההורים, במיוחד מריבות חוזרות המאופיינות באווירה של כעס וטינה, נספגות אצל הילדים ופוגעות בביטחונם העצמי. עם כל הכנות, ההבדל בין האלימות לבין המריבות מבחינת הנזק הנגרם הנו הבדל של מינונים, ולא תמיד ברור לי מה מזיק יותר.

את מתארת את בעלך כאדם טוב ואב טוב ואכפתי. אני ממליץ לשניכם לקרא מספר ספרים העוסקים בחיוך ילדים,ומציעים פתרונות וכלים לחינוך ילדים ללא אלימות, ולסיוע בגיבוש הערכה עצמית ובטחון עצמי, יחד עם גבולות וכבוד להורים.

שני ספרים מומלצים הנם ספרו של ד"ר חיים גינות: "בין הורים לילדים" וספרן של אדל פייבר ואליין מייזליש: כיצד לדבר כך שילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שילדים ידברו".
אני מקווה שתוכלו ללמוד מספרים אלו, ולמצוא דרכים טובות יותר לדבר עם ילדכם וגם זה עם זו.

בהצלחה,

גיא

תודה רבה לך הארת את עיני בדבר שלא הייתי מודעת לו בכלל. ומאז ומתמיד התנגדתי לכל שימוש בכח כאמצעי "לחינוך" (גדלתי במשפחה כזאת שנקטה בשיטת מכות קשות כדי לחנך גם עד גיל בוגר. ואכן הבטחון העצמי שלי ניזוק באופן נוראי. כמעט ואין לי בטחון בחברה במיוחד בחברת אנשים חדשיים)
אבל אף פעם לא ידעתי שמריבות לילד הילדים גורמות אותו נזק. זה פשוט מפחיד!!
בעלי הוא אדם טוב אבל לא ככ שולט בדחפים. ומדי פעם שהוא מתעצבן הוא מתחיל לשאוג בביתבצרחות אמים. מקלל אותי . קורא לי בשמות גנאי מאיים שירביץ ישרוף וכו (סתםבתור איומים) לפעמים גם גורם נזק לחפצים בבית (כמו זריקת כסאות ותמונות על הרצפה.. כל זה בנוכות הילדים כמובן. הם מאוד קטנים שנתיים ושנה. ותמיד חשבתי שלמרות שזה בטח לא נעים לשמוע את אבא צועק אולי קצת מפחיד . זה לא יזיק להם כי הם קטנים וישכחו..
אבל כשאתה אומר שזה אותה השפעה כמו מכות זה די מפחיד אותי.
הבעיה היא שבעלי הוא בן אדם טוב הוא עוזר בבית משחק עם הילדים קונה לי מתנות די סבלן איתי עד שמשהו קורא והוא חוטף קריזה ואז כל מה שתארתי למעלה קורה ואפילו יותר גרוע..
עכשיו אנחנו בתקופה טובה שקצת גורמת לי לשכח את השבוע הרע שהוא עשה לנו שבוע שעבר. אבל אני גם יודעת שבעוד שבוע שבועים חודש חודשים הוא שוב יחטוף קריזה ושוב יתחיל הזיפת ..
בקשתי ממנו ללכת ליעוץ אבל הוא מסרב.בתוך תוכי אני די שוקלת גרושים
כי פשוט לא טוב לי (גם כשטוב לי אני יודעת לא לשמח ולהרגע כי זה יגמר רע )
כל הסיבה שאני לא עוזבת זה הילדים שאוהבים אותו מאוד
אבל אחרי מה שהבנתי שגם המריבות המגעילות האלו גורמים להם נזק
מה אני עושה פה בכלל?
אבל זה ממש גם לא פשוט לקום ולעזוב..
קיצר בעיה!

נעמה שלום,
התמונה שאת מתארת במכתבך השני שונה מאד מהראשונה - את מתארת בעל אלים מאד (איומים ושבירת חפצים מהווים אלימות, ומעידים על סיכון גבוה להתדרדרות לאלימות פיזית קשה בהמשך). חשיפה למריבות אלימות בין ההורים עלולה לגרום לנזקים נפשיים רבים וקשים לילדים, החל מהפרעות חרדה ועד הפנמה של אישיות אלימה או קורבנית. למעשה בעלך אלים כלפי הילדים וגם כלפייך, והילדים ניזוקים בשני הכיוונים. כמו כתבת - את גדלת בבית מלא אלימות וכיום גם את סובלת מפגיעה בביטחון העצמי.
אני ממליץ לך לפעול במהירות כדי לשים לזה סוף - בין שיסכים ללכת לטיפול ובין על ידי פרידה. תוכלי לקבל סיוע ותמיכה בלשכת הרווחה המקומית ו/או במרכז לטיפול באלימות במשפחה. בפנותך לבקשת עזרה חשוב להזכיר כי גם מופעלת אלימות כלפיך וגם כלפי הילדים, ולא לנסות ולטשטש וליפות את הדברים.

בהצלחה

כל טוב

גיא

אלישע שלום
אף שאין זה תחום התמחותי, ידוע לי כי תלישת שיער הנה תופעה התנהגותית ידועה, וקימת יותר אצל בנות מאשר אצל בנים. יש לזה הגדרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית (טריכוטילומניה) , וההתנהגות ניתנת לטיפול ושינוי תוך זמן יחסית קצר (מספר חודשים) על ידי פסיכולגים המשתמשים בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (ביהביוריסטית). המלצתי היא שתפנו ותחפשו מטפל/ת המתמחה בנושא.


בחיפוש בגוגל מילות חיפוש: [ טיפול תלישת שיער ] או: [ טריכוטילומניה ] ניתן למצא מספר רב של קישורים המסבירים את התופעה וכן מטפלים המתמחים בטיפול בה.



בברכה,
גיא

שלום ספי, הצטערתי מאד לקרא את ההודעה שלך. אני מבין שהמצב קשה. עם זאת, יש אנשים שיכולים לעזור לך. אתה כותב שגם אם יבואו שוטרים אבא שלך ירביץ להם - זה ממש לא נכון. אם זה יקרה, אז פשוט יבואו יותר שוטרים. אתה כותב שנסית כמה פעמים לברוח מהבית, אך חששת לאלותך, ולהשאיר אותה לבד. זה מאד חשוב - לדאוג לאחותך. דוקא בגללל זה, וכדי שלא אתה ולא היא תפגעו יותר, צריך לדאוג לעשות משהו לגבי ההתנהגות של אבא שלך. הוא צריך ללמוד שאסור לו להרביץ ואסור לו לנעול אותכם
אתה כבר בן ארבע עשרה, וזה כבר לא ילד, אתה נער, שיכול לפעול ולקחת אחריות. אני ממליץ שתנסה לפנות ללשכת הרווחה בעיר שלכם, ואם אתה לא יכול או לא מצליח, תבקש ממורה או מהיועצת בבית הספר או המהנהלת, שיעזרו לך לפנות ולבקש עזרה. בלשכת הרווחה כבר תהיה עובדת סוציאלית שיודעת לעזור לילדים ונערים שהוריהם עאלימים כלפיהם, וגם תפעיל אם צריך את השוטרים.

אני מאחל לך בהצלחה
גיא

אני מפחד לעשות את זה קצת אם אבא שלי ירביץ שוב פעם לאחותי או לי אני אברח למשטרה

ליוליה שלום,
אם אני קורא נכון את הסיפור, הרי שבמהלך השנתיים שאתם גרושים, לא היתה אלימות, אף שהיתה קודם לכן. בעלך נפגש עם הילד אצלך בבית, זה לא נוח ולא נעים לך, הוא מגיע שיכור, ואת מפחדת, אך מצד שני – לא רוצה שיפגשו במקום אחר, כי את מפחדת ממה שיקרה לבן.
זה מעלה שאלה – האם היתה אלימות כלפי הבן בשנתיים האלה או לא? מדבריך נשמע שלא היתה.
במצב כזה – את בעצם תקועה עם הצורך לבחור בין החוסר נעימות והחשש שיהיה אלים בבית, מהחשש שיהיה אלים בחוץ.
למעשה, זהו מצב בו את צריכה לעשות בחירה, מה פחות רצוי לך. איזה מהמצבים פחות נעים. אני הייתי ממליץ לך לעבוד לקראת זה שיצא עם הילד ויפגש אתו בחוץ. קשר בין ילד לאביו הוא חשוב, לשניהם, ומבחינתך, בעיקר לילד. כל עוד האבא צריך להפגש אתו בביתך, זה מעמיד אותו בעמדת נחיתות, לך יש שליטה (מסוימת) על אופן המפגש, והמסר שזה משדר לילד ולאביו אינו מסר נכון.
את צריכה לקחת את הצ'אנס, ותאמיני לי, שאם יקרה משהו בחוץ – את תדעי על כך מיד, ותוכלי אז לערב את רשויות החוק והרווחה, כדי שימנעו חזרה של אלימות בהמשך, באופן הנוכחי את יוצרת מצב שבו הארוע האלים הבא רק הולך ומתבשל לו באופן כמעט בלתי נמנע.
גם בהקשר האישי, מוטב לך שבעלך לשעבר יפגש עם הילד בבית שלו, ולא צלך, כל עוד המפגשים מתקימים אצלך, זה יוצר אצל כל הצדדים המעורבים (הילד, בעלך לשעבר ואצלך) את האשליה שיתכן שתחזרו לזוגיות משותפת, ותורם תקוות ומתחים מיותרים.
בהצלחה, גיא

ארז שלום,
אני ממליץ לך לפנות ללשכת הרווחה בעירך, ואם אתה לא בטוח איך לעשות זאת, אתה יכול לפנות ליועצת בית הספר, או למורה, ולבקש מהם עזרה. זה לא נעים, אבל זה עדיף על המצב בו אתה נמצא עכשיו. הם יעזרו בטיפול באביך או בלמצא לך פתרון לימודים ומגורים מחוץ לבית. בהצלחה,
גיא

שמרית שלום, אכן המצב מורכב אצלך. כיון שאיים באלימות, ודחף אתך - ז"א השתמש באלימות, את רשאית להגיש תלונה נגדו, ואף רצוי לעשות זאת.ולא רק על האלימות עצמה, אלא גם כן על הטרדה מאיימת. יתכן שזה לא יעזור בהתחלה, אך יש סיכוי שהאלימות אפילו תגבר, וכדאי שיהיה לך תעוד שניסית לעזות משהו החל מההתחלה. מעבר לכך - אני ממליץ לך לחשוב איך את פשוט נפרדת ממנו - זה לא תהליך פשוט, אך מתחיל בהגשת בקשה לגרושין והסדר מזונות ורכוש בבית המשפט לעניני משפחה, ואחר כך בבית הדין הרבני (בסדר הזה) ומבלי לאמר לו דבר לפני שאת מחליטה לעשות מעשה. רצוי לפנות לעורכ/ת דין - ישנם כאלה שיסכימו לעבוד תמורת שכר פחות חשכרם הרגיל, בהתחשב במצבך הכלכלי, ואין זה אומר שהם לא טובים.
אני ממליץ שתפני בלשכת הרווחה ותבקשי שיפנו אותך למרכז לטיפול באלימות, פעמים רבות יש להם יותר נסיון ויכולת לעזור במצבים כאלה מאשר עובדת סוציאלית שאינה מתמחה באלימות ובבעיות זוגיות.
בהצלחה, גיא

לי שלום,
המצב באמת מורכב, ואין לי פתרון פשוט. אני ממליץ לחברתך לפנות ליחידה לטיפול באלימות במשפחה - הקשורה ללשכת הרווחה.
למרות שיש לה טענות לגבי רווחת הילד, עדיין יוכלו אולי לעזור לה במציאת חלופת דיור - אפילו זמנית, ויתכן שגם בהקשרים אחרים. בכל מקרה, אני ממליץ לא להכנע לפחד ולהגיש תלונות במשטרה הן נגד הבעל - אם עשה משהו ישיר, והן נגד שכנים אלימים. הפחד הוא שמאפשר לכאלה אנשים להמשיך בפעולתיהם ולהשליט טרור על סובביהם.
בהצלחה
גיא

רוט שלום,
ראשית, לפי תיאורך, את יכולה להגיש תלונה על הטרדה מאיימת - ועל המשטרה לטפל בזה. את יכולה לשם כך ללהתיעץ עם עובדת סוציאלית המתמחה בתחום האלימות בשלכת הרווחה או בתחנה לטיפול באלימות במשפוה.
שנית, להערתך שאינך רוצה לערב עובדים סוציאליים למען טובת הילדים - הרי שלמען טובתם כדאי שתערבי אותם - הנזק הגרם כתוצאה מחשיפה להטרדות ואלימות בין ההורים גדול יותר מכל נזק שעלול להגרם על ידי העובדים הסוציאליים.

בהצלחה, גיא