פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

אוסיף שאנחנו רוצים לקחת גור ולא כלב בוגר ומכאן השאלה העקרונית .
שוב תודה

איתי שלום,
בעת אימוץ כלב/כלבה מומלץ לערוך רשימה של תכונות רצויות של הכלב יחד עם רשימה של אילוצים מבחינת גידול הכלב (משמע זמן פנוי שיוקצב לכלב, גודל הדירה, גינה, ילדים בבית, אורח חיים שלכם (צעירים/מבוגרים , עובדים מהבית, ספורטיבים וכן הלאה)) טרם ההגעה ליום האימוץ. לאחר איסוף כל המידע תוכלו להתאים בין תכונות הכלב הרצוי לאילוצים הקיימים במקום בחירת הכלב לפי מראהו ותחושת בטן בלבד. מין הכלב פחות משמעותי כמדד לאופיו במיוחד אם הוא נלקח בגיל צעיר. גזע הכלב (ישנם גזעים שטופחו לתכונה מסויימת לדוגמא בורדר קולי דורש זמן לרוץ שכן הוא טופח לרעות אחר צאן) , רמת האנרגיה שלו, חינוך לצרכים, חברותיות לאנשים וחיות אחרות מהווים פרמטרים חשובים הרבה יותר.
גורים דורשים תשומת לב והשקעת זמן רבה יותר ולכן חשוב לוודא כי תוכלו להיות זמינים לכך. בעת אימוץ גור חשוב לקחת בחשבון תקופת גמילה מעשיית צרכים בבית במהלכה יש להוציא את הכלב לטיול בתדירות גבוהה (כתלות בגילו), לתגמלו בצ'ופר בעת עשיית צרכים בחוץ ולהעזר בסבלנות, חינוך ולימוד משחק נכון עם בני אדם ועם חפצים ( על מנת לא להגיע להרס רהיטי הבית) וטיפול רפואי צמוד יותר הכולל טיפול מניעתי (חיסונים, תילוע ויישום תכשירים נגד פרעושים) והתייחסות מהירה יותר בעת הופעת סימני מחלה (גורים חשופים יותר למחלות ומתדרדרים מהר יותר לאחר ההדבקה).
רצוי לאמץ גור שהיה עם אימו ואחיו עד גיל 8 שבועות בכדי להבטיח התפתחות התנהגות תקינה בין הכלב לכלבים אחרים ובין הכלב לאדם. בנוסף חשוב לדעת כי תקופת הגורות היא תקופה קריטית להקניית הרגלים בקרב הכלב ולכן יש להתמיד בקביעת היררכיה בבית (כגון ע"י מתן ארוחות בשעות קבועות בלבד), מתן תגמול חיובי להתנהגות טובה, הוצאת ארגיה בדרכים רצויות ( משחקים עם צעצועים בלבד ולא עם ידיים, מפגשים עם כלבים אחרים וכו') וחשיפת הכלב לגירויים שונים ורבים תוך עידוד על מנת להרגיל את הכלב לסביבתו ולמנוע חרדתיות.
בהצלחה
ורק בריאות

שלום,
המעבר של נגיף הכלבת דורש נשיכה/ שריטה או מגע של רוק נגוע באזור בו העור אינו שלם ולכן לא סביר שנדבקת במחלה בדרך שתוארה. אך אם אתה מוטרד יש להתייעץ עם רופא מטפל לגבי מתן חיסון.
רק בריאות

לי שלום,
ראשית צר לי לשמוע על מות הכלבה ואני מקווה שאינכם מרגישים כי ידכם בדבר.
האם היו סימנים נוספים כקשיי נשימה, שיעול, הקאות/פלטות או שלשולים? היכן הכלבה הוחזקה בבית או חצר? האם ייתכן והיא הוכשה על ידי נחש?
מאוד קשה לקבוע אם סיבת המוות קשורה לשתי אפיזודות של הנפיחות הפתאומית בפנים או שמא יש גורם אחר שהביא לכך. האם האפיזודה השנייה הופיעה בקרבה למותה?
נפיחות פתאומית של הפנים יכולה לנבוע ממספר גורמים כתגובה אלרגית לעקיצה של חרק (דבורה, עכביש) או עקב הכשת נחש והיא לעיתים מלווה בנפיחות (בצקת) של אזור בית הבליעה ולכן יכולה להוות סכנת חיים... כדור נגד אלרגיה( אני מניחה שהכוונה לאנטיהיסטמין) אכן יכול לעזור בהורדת הנפיחות אך עדיין חשוב לגשת לוטרינר לוודא כי דרכי האוויר פתוחות. בנוסף ישנה אפשרות של שוק אנאפילקטי שנובע משחרור פתאומי של מדיאטורי דלקת עקב רגישות יתר ולכך יש השלכות כלליות כגון הרחבת כלי דם ועלייה בחדירותם אשר עלולות להביא למוות פתאומי ללא טיפול מיידי ואינטנסיבי.
חשוב להבין כי ייתכן והכלבה נפטרה מגורם אחר כמחלה גנטית או תולעת הפארק שלעיתים גורמת למפרצת באבי העורקים ולמוות פתאומי וללא נתיחה לאחר המוות לא ניתן יהיה לדעת.
מצטערת על אבדנכם

גל שלום,
שעלת ,בהנחה שהכוונה לשעלת המכלאות, נובעת ממכלול של פתוגנים בינהם חיידק בשם בורדוטלה ברונכספטיקה(בעל תפקיד מרכזי) ומספר ווירוסים (פאראאנפלואנזה, הרפס ואדנוירוס). משמעות הרפס היא שולית במחלה כך שלמרות שהווירוס נשאר בצורה רדומה בחיה ,כמו בבני אדם, הוא לבד לא יגרום לסימנים קליניים של שיעול. המחלה לעיתים חולפת לבד לאחר מספר שבועות בהם מומלץ להקפיד על מנוחה והימנעות מקולרים שלוחצים על הקנה (מומלץ לעבור לריתמות). אך במצבים בהם השיעול מחמיר ומתפתחת דלקת ריאות הטיפול העיקרי שניתן הוא אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה (שלושה שבועות)שמיועדת להתמודד נגד החיידק בלבד. הגנה נגד הווירוסים מושגת ע״י חיסון משושה המחסן מפני פאראנפלואנזה ואדנווירוס.
רק בריאות

אני ממתינה לתשובה על שאלתי מדוע אינכם עונים לי? אשמח להתייחסות

גל שלום,
חשוב להבין כי אוננונת לא בהכרח נובעת מרמת טסטוסטרון גבוהה ולכן סירוס כימי או כירורגי לא בהכרח יביא לשיפור. ישנם תחליפים לסירוס כירורגי שיאפשרו לך לבחון את מידת מעורבות מרכיב הטסטוסטרון על התנהגות הכלב וייתרונם בכך שהשפעתם זמנית בלבד (בניגוד לסירוס בעל ההשפעה הפרמיננטית). ישנם מספר אפשרויות טיפול כאשר הטיפול הנפוץ ביותר הינו סופרלורין אשר מדכא ייצור טסטוסטרון זמנית. הוא ניתן בהזרקה ויעילותו נמשכת לכחצי שנה ולכן במידה ולא חל שיפור בהתנהגות הכלב ניתן להפסיק את המתן. חשוב לקחת את הכלב לבדיקה רפואית ובמידת הצורך ניתן לנסות את הטיפול על סמך המלצת וטרינר מטפל
בהצלחה
ורק בריאות

רונית שלום,
האם החתולה עושה פיפי רק מחוץ לארגז? היכן היא עושה צואה? האם היא מטפטפת שתן או יורדת לתנוחה ועושה הרבה פיפי במקום אחד או מעט פיפי בהרבה מקומות? האם צבע השתן השתנה? האם מתן השתן מלווה בקושי או בכאב? האם היא שותה יותר/פחות מהרגיל? האם החתולה מראה שינויים נוספים ( כגון שינוי בתאבון, בצואה ובפעילות).
עשיית צרכים מחוץ לארגז יכולה לנבוע מגורם התנהגותי או בריאותי. לפני שקובעים כי הרקע להשתנה מחוץ לארגז נובעת מבעיה התנהגותית חשוב לגשת לוטרינר מטפל לשלילת בעיה בריאותית בדרכי השתן (Feline Lower Urinary Tract Disorder) שיכולה לנבוע מנוכחות של אבנים, גידול, זיהום או דלקת סטרילית על רקע אידיופאתי (מירב המקרים) (כשהגורם לא ידוע - Feline Idiopathic Cystitis) שלעיתים מקושרת לסטרס .
כשהרקע הוא התנהגותי צעדים כגון שמירה על נקיון החול ( פינוי הצרכים פעם-פעמיים ביום), החלפת סוג החול, שינוי מיקום הארגז, הוספת ארגז חול (כמה ארגזי חול יש בבית? ההמלצה היא שמספר הארגזים יהיה כמספר החתולים ועוד אחד, משמע במקרה שלך מומלץ להחזיק שלושה ארגזי חול) יכולים לעזור. בנוסף הימנעות ממצבי סטרס (האם שתי החתולות מסתדרות?) ועידוד שתייה (מזרקות מים, הגשת מים טריים, מתן מזון רטוב וכו') גם כן יולים להביא להטבה.
בהצלחה ורק בריאות

שירי שלום,
מתן אוכל בשעות מסויימות ובכמות מדודה בכלבים (בניגוד לחתולים) הינה בעלת מספר ייתרונות:
1.קביעת היררכיה בבית- למתן אוכל בשעות קבועות יש משמעות בקביעת הבעלים כמנהיג בבית. הכלב מבין כי הבעלים הוא המחזיק במקור המזון ולכן הוא המנהיג. לכלבים עם בעיות התנהגות קביעת היררכיה היא צעד חשוב ובסיסי בתהליך ה"אילוף".
2. טריות האוכל- אוכל שעומד בקערה לאורך שעות היום מאבד מטריותו (הריח והטעם פחות אטרקטיבים כמו גם איכות המזון פחותה). כיוון שיש תמיד אוכל בקערה קשה להעריך ממתי הוא שם ומה טריותו. לעומת זאת בעת האכלה בשעות קבועות, האוכל מוצע למשך 30 דקות ובמידה והכלב לא אוכל, האוכל נלקח ומוצע שוב בשעה הבאה (שלב זה חשוב ללימוד הכלב כי כשהאוכל ניתן יש לאכול אותו) כך כל האוכל תמיד טרי.
3. הסדרת מתן הצרכים- לאחר זמן מה של האכלה בשעות קבועות, גם מתן הצרכים יהיה בשעות קבועות. בניגוד למתן צואה קטנה בכל טיול הכלב ייתן כמות גדולה יותר של צואה בפחות טיולים. ככל שהאכול איכותי כך כמות הצואה תקטן.
4. מעקב אחר תאבון- לעיתים ירידה/עלייה בתאבון הינו סימן חשוב וראשוני למחלה בכלב . האכלה בשעות קבועות מאפשרת זיהוי מהיר של השינוי בתאבון.
5. שמירה על משקל תקין- למשקל תקין יש חשיבות בריאותית לחיי הכלב. כלבים הנמצאים ביתר משקל בעלי נטייה לחלות במחלות מסויימות כגון סכרת. בנוסף כלבים הסובלים מדלקות פרקים ובעיות אורטופדיות אחרות יראו יותר סימנים קליניים כשהם ביתר משקל. לכן האכלה בשעות קבועות ומתן כמות מדודה לפי ההנחייה שכתובה על המזון הספציפי מאפשרת שמירה על המשקל הרצוי והבריא לכלב.
מומלץ לתת אוכל לאחר טיול ולא מיד לפני, לדוגמא לאחר טיול בוקר וערב , בכדי להימנע מבעיות במערכת העיכול (היפוך קיבה) ובכדי לספק מקור אנרגיה לאחר הפעילות (כפי שמומלץ באנשים). כך כלב יפתח תאבון לאחר הפעילות והסבירות שירצה לאכול את האוכל המוצע לו תגדל.
רק בריאות

לי שלום,
ראשית צר לי לשמוע על מצב כלבך.
מבלי להכנס לתהליך האבחוני והטיפולי שנעשה או לא, כאשר אנו מתחבטים בשאלות קשות מסוג אלו שהעלת אנו צריכים לשים לנגד עיננו את טובת הכלב לפני הכל ולשאול את עצמנו האם איכות חייו נשמרת? זוהי שאלה קשה והתשובה אינה תמיד פשוטה וחד משמעית, במיוחד לאדם הקרוב לכלב. אחת הדרכים "האובייקטיביות" לענות עליה היא לעשות רשימה של הדברים שבעיננו מגדירים איכות חיים, אותם נהג הכלב לעשות בחיי היום-יום שלו, ולעקוב אחר רשימה זו. כאשר מגיע הרגע בו רב הרשימה אינה נענית (כלומר הכלב אינו מסוגל לבצע את רב הדברים ברשימה), והדרכים להקל ולשפר את מצבו נוצלו עד תם, כנראה שהגיע הרגע בו איכות חייו נפגעת, ואולי מוטב להיפרד.
מקווה שעצה זו תקל עליך במעט.

גזעים כגון פאג, פקינז, שיצו .. ידועים ככאלה שסובלים מהתמלאות הבלוטות האנאליות ושאינם מתרוקנים מעצמם לכן יש לרוקן אותן ולשלול אם הבעיה היא כזו.

הפעולה היא פשוטה ואפשר לעשות את זה בבית בעדינות.
חפשו מידע על זה באנגלית ביוטיוב ותראו איך עושים את זה.
לפי תיאורך לא דיברת על כך ויתכן ומדובר בכך מכיוון שכלבים גוררים את הטוסיק שלהם כי לחוץ להם שם והם מנסים לרוקן את הבלוטות כך כי הן מתמלאות בנוזל שאמור לצאת עם הגללים.
מקווה שזו הבעיה ושעזרתי לכן לפתור אותה.

רווית שלום,
בת כמה כלבתך? האם הופיעו עוד סימנים למעט עייפות, גרירת הטוסיק, חוסר מנוחה והלחתה? כמה זמן היא מראה סימנים אלו? והאם המצב סטטי/מחמיר/משתפר?
איך הצרכים ,שתן וצואה? האם היא משלשלת או מקיאה? האם אופן מתן הצואה תקין או מלווה בקושי, כאב? האם אופן מתן השתן תקין (מבחינת תכיפות, מיקום, כאב, ריח וצבע השתן)? האם היא שותה ונותנת שתן בכמות נורמאלית/מוגברת/פחותה? במידה ואינך יודעת מומלץ לכמת את היקף שתייתה ע"י מילוי קערת המים עם בקבוק של 1.5 ליטר ולפי תדירות המילוי למדוד את כמות השתייה ליום.
האם היא משתעלת או מראה קושי נשימתי(נשימה בטנית מאומצת)מעבר להלחתה?
האם התאבון תקין/מוגבר/מופחת? והאם היא יורדת /עולה במשקל?
האם היא צולעת או הולכת באופן שונה? האם יש לקויות עוריות?
במצבים שכלבנו מראים סימנים בלתי ספציפיים חשוב לבחון היטב את היסטוריית הכלב ומומלץ לגשת לוטרינר לבדיקה כללית ייסודית שכוללת בדיקה נוירולוגית ואורטופדית. לאחר מכן כדאי לערוך בדיקות מינימאליות שכוללות בדיקות דם (ספירה שמאפשרת להעריך את תאי הדם האדומים, לבנים וטסיות וביוכימיה להערכת תפקוד כליות, כבד, מאזן אלקטרוליטים ורמת גלוקוז וחלבונים בדם) ובדיקת שתן. מדדים אלו יכולים לכוון למקור הבעיה ולאחר מכן ניתן לערוך בדיקות ספציפיות למערכת הפגועה כגון אולטראסאונד ובדיקות לשלילת מחלות אנדוקריניות.
בהצלחה ורק בריאות!

אני חושב שבתוך כל קבוצת היצורים ה"יונקים" שזה כולל את העטלפים יכולים להידבק לשאת כלבת ולהעביר אותה.
זאת ועוד, לדעתי קיימים עטלפים בארץ שהם אינם רק אוכלי פרי על אף ששמעתי גם כן שאין עטלפים בטבע בארצינו שהם טורפי בשר.
על כל מקרה יש לנקוט באמצעי זהירות
ולהעביר את הנושא לגורם המטפל בצה"ל
לא שאני מאמין שייעשה משהו בנדון
בכל מקרה מקווה שהוטרינרים ואנשי המקצוע יענו על השאלה ויציעו פתרונות במידת הצורך

שאלתי על סוגי העטלפים בארץ בגלל שידוע כי בחו"ל עטלפים הם נשאים כל כלבת, אבל מדובר בעטלפים שכן ניזונים מדם ויכולים להעביר את המחלה שנשיכתם, אבל ממה שהבנתי בארץ יש רק עטלפים הניזונים מפירות, אז מבחינת היגיון אינם יכולים להוות גורם סיכון. לא?

שלום,
לגבי המשך הנגיעות בחרקים מומלץ להיוועץ עם חברת ההדברה וייתכן והם ימליצו על ריסוס נוסף.
האם החרק עף או קפץ? במידה ואכן מדובר בפשפשים הם אינם מהווים סכנה בריאותית למעט תגובה מקומית אך במידה ואת מודאגת לגבי העקיצה יש להיוועץ עם רופא משפחה.
רק בריאות!

איריס שלום רב,
כל הכבוד על העזרה והאכפתיות שאת מפגינה כלפי חתולי הרחוב ועל נקיטת צעדים אקטיביים למניעת ריבוי האוכלוסייה ומריבות בין חתולים על ידי עיקור וסירוס.
סימני ייחום ומשיכת זכרים לאחר עיקור יכולים לנבוע ממספר גורמים : לעיתים לוקח זמן מה לרמת ההורמונים לרדת ולכן חתולה מעוקרת יכולה עדיין למשוך זכרים, בנוסף ישנם מצבים בהם במהלך העיקור השחלה לא הוצאה בשלמותה וישנה שארית של שחלה אשר עדיין מתפקדת בייצור הורמונים (בניגוד למצב הקודם חתולה כזו תמשיך למשוך זכרים לאורך חייה עד להוצאת שארית השחלה). סיבה נוספת היא דלקת במערכת האורוגניטלית (שתן ומערכת מין). האם החתולה מראה סימנים כלליים של חוסר תאבון, ירידה בפעילות וסימנים ספציפיים של הפרשות מפתח איבר המין והאם היא נותנת שתן באופן תקין (תכיפות, סימני כאב, צבע וריח). על מנת לשלול מעורבות של דלקת יש לגשת לוטרינר מטפל לבדיקת שתן.
לגבי הזכרים ניתן להעזר בלוכד חתולים, כיוון שסירוסם אכן יעזור במניעת הריבים והמטרד הסביבתי...
בהצלחה ורק בריאות!

עמית שלום רב,
האם הפציעה היא בקצה הזנב? האם יש עוד פציעות? האם החתולה מגרדת/מלקקת? האם היא עדיין מקבלת טיפול אנטיביוטי? איך נראה מצב הפצע כעת? מה תדירות מתן טיפול מונע נגד פרעושים?
בעת מצבים של פציעה עורית הנובעת מליקוק/נשיכה/גירוד של החיה עצמה חשוב להבין מה הגירוי שהביא לכך? כיוון שאת מתארת כי החתולה החלה להתעסק עם הזנב מיד לאחר התספורת סביר כי יש קשר בין שני האירועים. האם יושם עליה תכשיר שטיפה חדש? האם במהלך התספורת היא נפצעה בזנב? האם ישנה נגיעות בפרעושים?
המשך גירוי כליקוק ונשיכה של הפצע ימנעו החלמה של האזור ולכן יישום צווארון (קולר אליזבתני) בשילוב עם ניקוי הפצע ואנטיביטיקה במידת הצורך הוא הטיפול המומלץ. כל עוד החתולה הצליחה לאכול אוכל רטוב (מסחרי) לא צריך לחשוש מהתייבשות עקב חוסר שתייה שכן 80% מאוכל רטוב הוא נוזלים (אלא אם כן לחתולה יש מחלה שדורשת ממנה לשתות יותר מהרגיל כגון מחלת כליה וסכרת). ניתן לעודד שתייה על ידי הגשת מים במזרק או הכנסת מעט אוכל רטוב לקערת המים, הגשת מים טריים בלבד, הצעת מים זורמים כמהברז ולפי הצורך לקחת אותה לוטירנר לשלילת התייבשות. בנוסף לטיפול זה במידה והסיבה שנמצאה לגירוד היא אלרגיה לפרעושים/מזון או גירויים סביבתיים חשוב להוריד את הגירוי לגירוד ע"י מתן טיפול ספציפי שמטרתו בהורדת הגירוד לשיקול הוטרינר המטפל כאנטיהיסטמינים.
בהצלחה ורק בריאות

החתולה אינה נפצעה עקב הגילוח,וחשוב לציין שזו פעם ראשונה שגילחו את כל הזנב אז רוב הסיכויים שזה בגלל זה,היא חתולה בריאה ואינה אלרגית לדבר. הווטרינר הצליח לחשוב על רעיון שעד כה הצליחה ועשינו לה קונוס נושם רק לזנב ממזרק פלסטיק עד שהכל יתאחה בזנב. החשש הגדול שלי שזה יהפוך לתגובה פסיכולוגית כלשהי,נתנו אנטיביוטיקה והפצע כבר לא מזוהם ובתהליך התייבשות.היא נושכת רק את קצה הזנב ומעולם לא עשתה דבר שכזה עד לפני התספורת מלפני כ3 שבועות.. נתנו לה חומר נגד פרעושים וזו חתולה שאינה יוצאת מהבית,היא גם מגולחת ונראה כי הפרווה נקייה וגם הווטרינר לא ראה שוב דבר.
נכון לעכשיו היא תישאר עם הקונוס על הזנב כ3 שבועות ונמשיך משם.. בתקווה שהאובססיביות לנשיכת הזנב שלה תיפסק כשהפצע יחלים ולא כשהשיער יצמח חזרה,מה שייקח זמן מה....

שלום למאמצת הטריה
גיל שבועיים הינו גיל צעיר בו הגורה עדין צריכה את תמיכת אימה, ומכיוון שהיא אינה בסביבה, תפקידך הקשה הוא בעצם להחליפה, בשלב זה אין ביכולתה לאכול באופן עצמאי, ויש צורך בהאכלתה ע"י בקבוק - בתחליף חלב מתאים חתולים, (על המוצרים השונים קיימת התוויה של כמויות ומיהול מתאים) עם גדילת הגורה, כמויות האכלה בכל ארוחה יגדלו וניתן יהיה לרדת בתדירות האכלה (בגיל שבועיים התדירות היא בערך כל 3 שעות). כדאי לבצע מעקבי שקילה של הגורה על מנת לזהות בעית גדילה, נצפה לעליה של 10 גרם ליום. החל מגיל 4 שבועות ניתן להעביר את החתלתולה למזון מוצק באופן הדרגתי (לערבב את המזון עם תחליף החלב - בהתחלה 1/4 מזון מסחרי+3/4 תחליף חלב ועם הזמן להוריד בהדרגה את כמות החלב מהתערובת עד למעבר למזון מוצק בלבד). מומלץ להתחיל עם מזון רטוב ורק לאחר שהיא מצליחה לאכול עמצאית ניתן לעבור למזון יבש. חשוב להתחיל במזון מסחרי מאיכות גבוהה (יבש או רטוב) המיועד לגורי חתולים.
כמו כן עד גיל 3-4 שבועות יש לסייע לגורים לעשות את צרכיהם על ידי גירוי אנאלי. לאחר כל ארוחה יש לשפשף בעדינות את אזור אברי המין ופי הטבעת באמצעות צמר גפן לח (באופן טבעי, האם הייתה מלקקת את הגורים במקומות אלה לאחר ההנקה). במקרה שלאחר פעולה זו עדין היא אינה מעבירה צואה, יש לקחת אותה לבדיקה אצל וטרינר.מומלץ לשים ארגז עם גזרי נייר עיתון/חול מיועד לצרכי חתולים מגיל 2-3 שבועות כשהיא מצליחה לעשות צרכים עצמאית. חתולים מחונכים לצרכים ולא צריך ללמד אותם לעשות צרכים בארגז החול (בניגוד לכלבים שדורשים חינוך לעשיית צרכים).
מלבד זאת אני ממליצה על ביקור אצל וטרינר שיעריך את מצבה של הגורה, ויתן טיפול נגד תולעים שכן גורי חתולים בד"כ נגועים בתולעי מעי, כמו כן טיפול נגד פרעושים בתכשיר שניתן להשתמש בו בגורים (כגון תרסיס פרונטליין) וכמובן חיסונים בהמשך (החל מגיל 6 שבועות).
בהצלחה, ורק בריאות!

שלום עדידה,
אני משערת שאת שואלת על ארליכיה. במקרה הזה הסימפטמים של השלב הראשוני והכרוני יכולים בהחלט להיות דומים. קשרי הלימפה כן גדלים אך לעיתים ההגדלה קלה בלבד. הטחול לעומת זאת כן גדל מאוד, בעיקר בשלב הכרוני. באופן כללי, ברב המקרים הסימפטומים יהיו קשים וברורים יותר בשלב הכרוני ויכללו חולשה, דיכאון, הגדלה של קשרי הלימפה והטחול, דימומים ושטפי דם קטנים בעור, ריריות חיוורות, לעיתים חום ויתכנו גם (אם כי פחות נפוץ) בצקות, סימנים עצביים, הפרעות מערכת עיכול (כגון הקאות ושלשולים) ופגיעות בעיניים.
בשלב הראשוני, האקוטי, לעיתים כל מה שרואים זה מעט חולשה/עייפות, יתכן חום קל, שטפי דם בעור ודימומים והגדלה קלה של קשרי הלימפה. (אך כמובן שלא כל הסימנים תמיד מופיעים)
מקווה שהמידע ענה על שאלתך.
רק בריאות

ואני מניחה ומקווה באמת שזה אכן השלב הראשוני כי הבנתי שמהשלב הכרוני לא ממש מבריאים אלא זה הולך ובא..
נחזיק אצבעות תודה לך ויום טוב