פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

ביתי בת שנה ותשע בזמן האחרון מנסה אותנו בלי סוף!!
אתמול היא התחילה להוציא את המגבונים מהקופסא אז לקחתי לה וכעסתי , היא בכתה במשך חצי שעה בלי סוף , זרקה את עצמה על הרצפה , בעטה ברצפה , ניסתה לצבוט אותי ואת בעלי ממש השתגעה !!!! ניסינו לחבק ולהסביר לה שאסור ו שזה לא נעים אבל שום דבר לא הרגיע אותה בסוף לקחתי אותה בבכי וחזרנו הביתה מחברים, ורק אחרי עשר דקות באוטו היא נרדמה מרוב שבכתה . האם עשיתי נכון ???
מה אני עושה כשהיא מתחילה להשתגע כשאני מסרבת לה ??

שלום רב!
אני מקווה שמישהו מקצועי מצוות הפורום המוביל יוכל להשיב לי על שאלתי.
אני ובעלי הורים לשני בנים אחד בן שנה ושמונה חודשים והשני בן שמונה חודשים.
הזוגיות שלי ושל בעלי לא תקינה ויש ביננו המון ויכוחים ומריבות . לצערי לעיתים קורה שאת הויכוחים שלנו אנחנו מנהלים בנוכחות הילדים. אנחנו לא מצליחים לה"שתלט" על עצמנו והויכוחים עולים ל"טונים" לא נעימים.
אני משתדלת שזה לא יקרה ושהילדים לא יספגו את האוירה לצערי לא תמיד זה נשלט.
יש לי ייסורי מצפון בנושא ואני חוששת שמה זה עלול לפגוע בילדים באיזשהי דרך.
הבן הגדול שלי בן שנה ושמונה חודשים לא מדבר עדיין ואני מפחדת שיש קשר בין הדברים. הוא אומר הבהרה אחת ולא יותר. הילד מאוד חכם ופיקח ומבין הכל ומשתף פעולה אבל בנושא הדיבור אין התפתחות מצידו.
אשמח אם תוכלו להשיב לי.
רעיה עצובה.

בני המתוק בן שנתיים וחודשיים, כבר מספר חודשים מראה סימנים של בשלות לגמילה מחיתולים. זה התחיל בכך שהיה מכריז "קקי" בכל פעם שעשה קקי, גילה עניין רב בישיבה על סיר במשפחתון בו נמצא, ואף החל לעשות קקי ופיפי גם בישבנון שיש לנו בבית, עדיין בלי להוריד את החיתול.
לפני כשבועיים החלו מספר ילדים במשפחתון בתהליך הגמילה, הגננת אמרה לי שלדעתה הוא בשל לגמרי, ומה ששכנע אותי להתחיל בתהליך היא העובדה שהוא עצמו אמר לי "אמא אני צריך תחתונים..".
עד כאן הכל נשמע טבעי.. אז התחלנו לפני כארבעה ימים להוריד את החיתול בשעות הערות. בהתחלה הוא מאד התלהב מהתחתונים, מהעידוד שמקבל בכל פעם שיושב על הסיר/ישבנון, והזכרנו לו כל חצי שעה-45 דקות ללכת לעשות את צרכיו והוא עשה זאת בהתלהבות רבה. חשבתי שתוך יומיים כבר לא נצטרך להזכיר לו ושהוא יתחיל לבקש לבד, (כמו שהיה עם הבן הגדול שלי, שנגמל תוך יומיים..). אבל מה שקורה עכשיו הוא שאם לא מזכירים לו יש כל הזמן פספוסים של פיפי, וזה נראה שזה לא מפריע לו כלל (לבן הגדול שלי זה מאד הפריע אם היה נרטב/מתלכלך). וכשמציעים לו ללכת הוא אומר "עוד לא" או "אין לי" ואני לא יודעת אם להמשיך לנדנד, וגם איך להגיב כאשר מפספס. ועוד עובדה שמטרידה- שכבר יומיים לא עשה קקי (כשקודם היה עושה 3 פעמים ביום) ואני חוששת שמפתח עצירות.אשמח לקבל הדרכה קצרה איך להמשיך מכאן... תודה רבה, תמר.

שלום,
התינוק בן 5 חודשים
לאחרונה ניסינו לתת לו טעימות אך הוא לא אוהב לא פירות ולא ירקות יורק הכל החוצה.
ניסיתי לתת לו את המיץ מהתפוח אך גם אותו הוא לא אהב.
מה לעשות במצב כזה?
כיצד אוכל להרגיל את התינוק למזונות אחרים?
תודה

שלום,
בכי בן החודש וחצי בוכה מאוד לאחר מתן שתן ולפעמים לפני שהוא עושה פיפי, נרגע בזמן שהוא עושה פיפי, ואז שוב חוזר לבכות. אציין, שזה לא תמיד המצב, אם הוא ישן והוא עושה פיפי הוא לא קם ויכול להיות רגוע בעת ההחלפה. אך, לרוב כשהוא ער, הוא יבכה ולאחר שמחליפים חיתול הוא נרגע.
אנחנו חושבים שמכיוון שהוא לא תמיד בוכה בעת מתן השתן, זה לא כואב לו. השאלה האם יתכן שיש לו את הזיכרון של הכאבים מהברית ולכן הוא בוכה? יכול להיות שעדיין כואב לא לפעמים או שלוחץ לו אחרי מתן השתן שהחיתול מלא?
תודה רבה.

שלום, בני בן 10 חודשים ומצליח לישון לילה שלם אך ורק במיטה שלנו ההורים.
גם כשהוא נרדם במיטה שלו, הוא מתעורר לאחר שעתיים ולא מוכן לחזור לישון בה. כאשר אני מעבירה אותו אלינו למיטה הוא נרדם תוך דקה וישן עד הבוקר.
מה ניתן לעשות כדי שימשיך לישון במיטתו כל הלילה גם אם מתעורר מדיי פעם?

שלום,
בני בן שבועיים, כשהוא נרדם עליי-בד"כ בהנקה- אני מעבירה אותו לעריסה אחרי כמה דק' הוא מתעורר,ואם אני משאירה אותו עליי הוא מסוגל לישון כמה שעות..
אני מבינה שהוא קטן והוא רוצה את החום שלי אבל אין לי אפשרות להחזיק אותו כל הזמן יש לי 2 ילדים נוספים בבית.
איך אפשר לפתור את העניין לרווחת שנינו??
תודה מראש

שלום
יש לנו בן בן 2 וארבעה חודשים.
מאז שנולד הוא ישן לילה שלם כשישה לילות בסך הכל...
כילד ראשון וככזה שסבל מגזים החזקנו אותו הרבה על הידיים, ובגיל 9 חודשים (כשכבר נעשה כבד מדיי) התחלנו "סדרת חינוך" בנושא השינה.
מאז, אנחנו כל הזמן בסדרות חינוך כאלה ואחרות.
ניסינו לשבת לידו, אך הוא רק מוצא איך לפתח שיחה ולהוציא תגובה, מה שמאריך את כל התהליך, כשאנחנו מנסים להיות מבינים ורכים, הוא מושך אותנו עוד ועוד, וכשאנחנו תקיפים יותר, הוא מגיב יותר קשה בהתאם (אך התהליך בדר"כ קצר יותר). יש לילות טובים יותר ופחות, אך ככלל, זה לוקח בממוצע זה אורך כ-30-40 דקות כל ערב....מה עוד ניתן לעשות?
האם יש לכם עצה?

יש לציין שבננו חכם (ומתוחכם), מדבר מצוין, ושאנחנו הורים עם גבולות ומשמעת, רק בשינה זאת ממש מלחמת התשה...
תודה
מילי

היי טובי, מאיזה גיל נראה לך מתחילים סיוטים אצל תינווקת? ומה עושים?

בתי בת השנה וה - 4 חודשים עדיין לא הולכת היא עומדת מסתובבת סביב שולחנות הולכת בעזרת כסאות או בעזרת חפץ שבו היא נתפסת אבל היא עדיין לא הולכת לבד ואפילו לא מנסה כל פעם שאנו מנסים לעזוב לה את היד היא מפחדת ומיד מתיישבת על הרצפה אציין כי כבר מגיל 11 ח' היא עומדת ומחזיקה בדברים האם זה בסדר שהיא לא הולכת אני נותנת לה יד והיא הולכת אבל היא מקפלת את האצבעות של הרגלים מה עושים האם זה בסדר. מה עושים? האם מחקים?

שלום,

בתי בת שנה ושלושה חודשים, עד היום רחצנו אותה באמבטיה עם המעמד. היא מאד אוהבת את האמבטיה ואנחנו נותנים לה להנות במים בערך 20 דקות.
לאחרונה היא התחילה לעמוד באמבטיה ומאחר וזה מאד מסוכן, החלטנו להתחיל לקלח אותה באמבטיה הגדולה שלנו.
שמנו את האמבטיה שלה בתוך האמבטיה שלנו וניסינו לקלח אותה בצורה הזו.
היא פשוט צורחת באמבטיה, בוכה, מנסה לקום ולצאת מהאמבטיה. ניסינו מספר פעמים ללא הועיל. רק כשאנחנו מוציאים את האמבטיה ומכניסים אותה בחזרה למעמד שבחדר, היא נרגעת.
מה עושים?
אני חייבת לציין שהמעמד נמצא בחדר שלה, אף פעם לא קילחנו אותה באמבטיה שלנו , גם לא עם המעמד, אבל חדר האמבטיה לא זר לה, אנחנו רוחצים לה את הטוסיק בכיור שם.
מה ניתן לעשות על מנת לגרום לה לא לפחד מהאמבטיה ?

שלום,
מזה כשלושה שבועות הילד שלי , בן שנה ושמונה, לא רגוע .
הוא כל הזמן רק צועק ובוכה מכל שטות.
ות'אמת שזה נראה כמו פינוק יתר, למרות שאנחנו ממש לא מפנקים אותו אך לא מן הנמנע שמלוא תשומת הלב מופנת אליו כי הוא ילד יחיד.
ההתנהגות הזאת ממש מקשה עלינו, זה מתחיל להיות ממש בלתי נסבל. דיברתי עם הגננת וגם היא שמה לב לשינוי בהתנהגות שלו, אך לא יודעת להצביע מדוע.
כתוצאה אני פחות סובלנית ויותר עצבנית וזה ממש מרגיש כמו כדור שלג שרק הולך וגודל.

אני צריכה עצה כיצד להתמודד עם התקפי הזעם והפינוק האלה.
תודה

שלום,

בתי בת שנתיים וסוחבת איתה חיתול בד ("חיתולי") לכל מקום, כל הזמן.
אם אנחנו יוצאים מהבית ללא החיתול היא נתקפת בבכי הסטרי עד שהיא מקבלת אותו בחזרה.
בגן כבר ביקשו ממני לגמול אותה ממנו כי הוא מפריע לה לשחק והיא כל הזמן מסתובבת איתו.
בבית היא מניחה אותו ומשחקת, אך מדי פעם היא נזכרת בו ומחפשת אותו. כשהיא מוצאת אותו היא מחבקת אותו לכמה רגעים, ומוצצת את האצבע, ואח"כ נרגעת ויכולה להמשיך לשחק.

הוסיף שהילדה מאוד פקחית ומדברת כבר מגיל שנה, אני מסבירה לה שאולי כדאי לשים אותו בצד שלא יפריע אבל היא אומרת שהיא אוהבת אותו.

מה לעשות?

בני האמצעי בן 3 בוגר מאוד לגילו אך עדיין מסתובב עם חיתול.
בחרנו לא להתערב בתהליך ולחכות עד שמצידו יבוא הרצון להיגמל. ביומהולדתו הכריז לשמחתנו שהוא כבר גדול ואינו זקוק עוד לחיתול.
ניסינו מספר פעמים להושיבו על האסלה בבית (עם ישבנון) ובתחילה אפילו הצליח לעשות פיפי. קקי לא הסכים בשום אופן לעשות - עדיין חושש לשחרר. מאז ראינו עליות וירידות - בעיקר בשל העובדה כי כל התקדמות בשבת בבית מעוכבת לאחר מכן בגן בשל גננות חסרות ניסיון ובשל התחושה של הילד כי על הגן לא חלים אותם הכללים של הבית (בגן מסרב לשבת על האסלה).
מאז גם בבית כבר אינו משתף פעולה.
בימים האחרונים הסתובב עם תחתונים ובכל פעם שהיה צריך להתפנות ביקש חיתול שהוסר ברגע שסיים.
אתמול הכריז כי מכיוון שהוא גדול אינו מוכן לחיתול אך גם מסרב ללכת לשירותים.
איננו רוצים להילחם בו חלילה אך אנחנו חוששים לעצירות (בגן בתקופה האחרונה מתאפק מספר שעות).
אולי הקדמנו את המאוחר ואולי עלינו לנסות לחזור לסיר לילה בתקווה ששם לא יחשוש לעשות צרכיו ?!
התחושה היא שעלינו לחזור איתו מעט אחורה כדי להגיע להתקדמות כי הגמילה לא אמורה לערוך כ"כ הרבה זמן.
אנו מרגישים כי הוא אכן בשל לגמילה שכן יודע להתאפק ולהודיע בזמן על הצורך להתפנות ובלילה ישן ללא חיתול ולרב מתעורר יבש.
אשמח להכוונה

שלום. לנו פעוטה בת שנה ו-4 חודשים. ילדה ראשונה אחרי טיפולי פוריות רבים. מקסימה, שובבה מאוד ובאמת אינטיליגנטית, סקרנית וחוקרת ללא הרף כל דבר. לרוב זה מתיש כי היא באמת תזזיתית כזו ומאוד קשה למצוא אותה יושבת במקום אחד, מתרכזת במשחק אחד, צופה בטלוויזיה או סתם מתמסרת ויושבת עלינו מחובקת (לא קורה אף פעם, לצערי לא פעם אחת מוצאת אני את עצמי מקנאה בחברות שלי שהתינוקות שלהם מתמרחים עליהם, יושבים עליהם ונהנים מזה).היא תיכנס לגן רק ב- 1.9. היא מטופלת אצל אמי היקרה מאז היוולדה. חשוב לספר כי גם הנסיעות איתה ברכב סיוט. היא כל הזמן רוצה לצאת, בוכה, צורחת. זה מוביל אותנו למצב שאנו בקושי יוצאים איתה מהבית. אם יש נסיעות ארוכות הן תמיד נגמרות בבכי שלי גם כי אני בוכה מרוב עצבים. וניסינו הכל, שירים ברכב, סרטים ברכב, משחרים, אוכל, מים הכל. היא מאבדת את הסבלנות מהר מדי. היא שוקלת 9 קילו. מאוד רזה ויש לנו מלחמות אין סופיות עם האוכל שלה. לאחרונה היא רוצה רק מים. מבקשת בקבוק מים. מסיימת 4 בקבוקים ביום (של 120 מל), התחלנו לדאוג . שלחנו אותה לרופא. בדיקות דם. חששו שיש סוכר כי יצא 107. חזרנו על הבדיקה ויצא שיש 100. הרופאה אמרה לעקוב אחר כמות המים הנכנסת כי "חבל" שהבטן תתמלא במים. אבל היא צורחת ובוכה רק מים רק מים. בכל מקרה, המאבקים המרכזיים כעת הם על בקבוק המטרנה אותו היא מסרבת בכל תוקף לקבל אפילו בבוקר מוקדם כאשר היא קמה. ניסינו הכל: חלב שהורתח והגיע לטמפרטורת החדר, שמנו את המטרנה בבקבוק של המים כדי שהיא אולי תיתן לזה צ'אנס (קצת רמאות מצדנו), ארוחת ערב רגילה שכוללת חביתה, גבינה, ירקות. היא אוכלת מעט מאוד ומעיפה הכל על הרצפה. יש לציין שעדיין קמה בלילות פעם אחת. לאחרונה זה קצת התאזן אך אם היא קמה אז זה למים ולא למטרנה. אנו יודעים כי המטרנה חשובה מאוד לתזונה שלה. כולם המליצו לא להפסיק ואחות טיפת החלב נתנה את הרעיון של החלב המורתח . זה מבאס בטירוף. אנחנו גם כל הזמן רואים מסביבנו פעוטות שאוכלים הכל ממש הכל כמו גדולים וגם לא מוותרים על בקבוק החלב / מטרנה /סימילאק בבוקר ובערב. אני יודעת שהדבר הכי לא נכון מבחינתנו זה להשוות אבל לעתים אנו כה חסרי אונים, נכנסים ללופ כזה של תסכול שלא ניתן לצאת ממנו. במשך היום היא אוכלת פירות מרוסקים, מרק ירקות ולעיתים שטוזים (מעדן גבינה). אנו מוצאים עצמנו מדברים רק על זה. מתאמצים בטירוף להאכיל , שמחים על כל ביס שנכנס לפה. ההאכלות הן במלחמה. חייבים הסחות דעת. אנו אומרים לה לפעמים "איזו קשה את , איזו קשה" ומצטערים.לי במיוחד יש ייסורי מצפון כל הזמן כי אני לפעמים מוצאת את עצמי אומרת בלבי למה היא לא רגועה יותר? מה אני לא עושה טוב איתה? אני מצטערת על המכתב הכה ארוך. יש פה כמה סוגיות אותן אני מעלה ואשמח לקבל התייחסות לגביהן. אני מודה מראש.