פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום, בני בן 3.5, התחיל גמילה ביוזמתו בגיל 2.5 (מספר ימים אחרי שהגעתי הביתה מבית החולים עם אחיו התינוק). מאז היו עליות וירידות. ימים שהוא לגמרי לא מפספס ואחרים שמפספס כל הזמן. בלילה עדיין לא גמול.
לא מפריע לו כלל שהוא מפספס. הוא יכול להסתובב עם מכנס רטוב יום שלם בגן או בבית, גם אם קר בחוץ. לפעמים מרטיב את המכנסיים רגע אחרי שהחלפתי לו.
בשבוע האחרון פיספס גם עם קקי.
אני לא יודעת איך להתייחס. ניסיתי להתעלם, ניסיתי להגיב ברוגע, להגיב בעצבים... דבר לא מועיל - זה פשוט לא מפריע לו.

הי,

בתי בת 8 חודשים, מקסימה, חייכנית, זוחלת, מתהפכת, מקשקשת אבל נראה לי שגם קצת מפונקת. בשעות הבוקר ועד השעה 14:00 בצהריים, מרבה לבכות אצל המטפלת (נמצאת אצלה מגיל חצי שנה). לטענת המטפלת, אפילו בידיים שלה היא לא נרגעת וגם לא בגינה. משעה 14:00 מפסיקה עם הבכיות, מחייכת, מבסוטית, משחקת בצעצועים וכו'. אציין כי יש ימים שהיו טובים והיו הרבה פחות בכיות אבל בימים שבוכה הרבה, המטפלת ממש מותשת. בשישי שבת כשאנחנו איתה, וגם אחה"צ, כל הזמן רוצה שנהיה לידה (או שנשב לידה על משטח הפעילות או שנרים אותה). מספיק שאני נכנסת שניה למטבח, ישר זוחלת אליי בבכי: אמה, אמה. שאלותיי:
ממה יכולה לנבוע התופעה? חרדת נטישה? או פינוק? (בת ראשונה שלנו).
איך ניתן לשפר את המצב כדי שהימים יעברו יותר ברוגע גם עבורה וגם עבור המטפלת? אציין שהמטפלת מטפלת בעוד תנוקת ואצלה אין את כל התופעות הנ"ל.

אודה לתשובות.

לום,
ביתי בת שנה וארבע אין משהוא חדש שקרה בזמן האחרון חוץ מזה שהיא חולה הרבה , כמעט שבוע בגן שבוע חולה.
לפני יותר מחודש התחילו אצלה התקפות זעם , לוקחים אותה מהגן היא מתחילה לצרוח, כל מיני פעמים לא ברור למה כי היא לא רעבה או עייפה היא מתחילה לצרוח , מגיעים הביתה היא צורחת , בהתחלה נתתי לה לצרוח ואמרתי שהיא תרגע אם לא נשים לב אבל היא המשיכה ושילבה דפיקות ראש בריצפה מה שגרם למכות כחולות, בשבוע האחרון היא התחילה גם להוסיף משיכות בשיער וגם כשאומרים לה לא או מזיזים את הידיים מהשיער היא ממשיכה לתולשת לעצמה שיערות בכמויות.
אנחנו לא יודעים מה לעשות בהתחלה ניסיתי להתעלם שתפגע בעצמה אבל זה לא הפסיק זה רק התגבר במהלך היום לא ניתן לצפות מתי זה יקרה, פתאום באוטו או בבית, בבוקר כשהיא מתעוררת באמצע הלילה, התקפות שלא קשורות לכלום אני ובעלי פשוט מתוסכלים מה עושים , זו ילדה ראשונה שלנו ועוד חודש וחצי אני עומדת שוב ללדת , מפחדת שזה יהיה גרוע יותר אחרי הלידה שפתאום תבוא עוד תינוקת.
שאלתי בגן שלה אם יש משהוא שונה אמרו שאין והיא מקסימה , אנחנו הולכים לפעמים למשפחה והכול טוב והיא לא עושה את זה , היא עושה את זה רק לי לבעלי ואולי עם יש עוד משהוא איתנו בבית או באוטו אבל לא בפורומים גדולים.

שלום רב
בני בן שנה ושלושה חודשים, בחודש האחרון הוא למד להגיד את המילה "לפתוח" ומבקש לפתוח דברים שאני לא מסכימה , משאני מסרבת הוא צורח ומתעקש, ברור לי שאני צריכה להציב לו גבול אבל האם יש דרך נעימה לעשות זאת ?
ניסיתי להציע לו חלופה למשהו שכן מותר לו לפתוח , אבל הוא מתעקש

בנוסף הוא לא רוצה להכנס לאמבטיה , לא מוכן להחליף חיתול או להתלבש וזה נהפך להיות מרדף כדי להלביש אותו

אשמח לקבל הצעות איך להתמודד עם זה

שלום,

אנו הורים בשנות השלושים לבן 10 חודשים, ואנו חווים קשיים של ממש בתקשורת בינינו, בשל תפישת-עולמה של אשתי בנושא גידול הילד.

אשתי אינה מסוגלת לשמוע את הצאצא הקטן בוכה או מייבב. לכן, כמעט ולא קורה שהוא שוהה בלול ומעסיק את עצמו (הוא לא הורגל לזה). כלומר אחד מאיתנו, לתפישתה, חייב תמיד להימצא לידו, להעסיקו ולהשגיח כמובן שלא ייפגע.

הלול, מבחינתה, אינו אלא פתרון קצר-טווח (למספר דקות, בדרך-כלל) המיועד לשימוש בזמנים בהם רק אחד מאיתנו נמצא איתו בבית וחייב לגשת לשירותים, לדוגמא.
כלומר, סיטואציה בה הוא מעסיק את עצמו בלול וכל אחד מאיתנו עסוק בשלו, אך מודע כמובן לנעשה עם התינוק, אינה מתרחשת כמעט.

אני מוצא שגישתה שגויה, במיוחד לאור העובדה כי התנהלות זו אינה מאפשרת לנו למעשה למצוא זמן-איכות ו/או מנוחה מההתרוצצויות אחריו לעצמנו - לא כזוג ובמיוחד לא כאינדבידואלים. כך יוצא שהזמן שיש לכל אחד מאיתנו עם עצמו הוא בשירותים, במקלחת או בדרך לעבודה.

מיותר לציין שהתנהלות זו גובה מחיר פיזי ונפשי/מנטאלי כאחד. אנו רבים ומתווכחים תדיר על הנושא וחוששים שניאלץ לפרק בשל כך את החבילה.

שאלתי היא כיצד ניתן לגשר על הפערים בתפישות, וחשוב מכך - לדעת מהי הדרך הנכונה להתנהלות. מצד אחד, ברור לי שיש לאפשר לו לזחול בחופשיות, להתפתח פיזית ומוטורית וללמוד את סביבתו. מצד שני, יוצא שרוב הזמן (בסופי-שבוע לאורך כמעט כל היום) אנו בעצם מתרוצצים אחריו ומעסיקים אותו.

בני בן השנתיים כבר שנה סובל מהזעה אינטנסיבית( שלוליות של זיעה על הסדין ושיער רטוב מאוד) לפני ובמהלך ההרדמות, הוא ילד בריא ללא בעיות בריאותיות. האם יש לזה הסבר רפואי ?

היי

אני אמא לתינוקת מדהימה בת 8 חודשים
ואנחנו נשמח להגדיל את מעגל החברים שלנו בחברים הורים לילדים

אנחנו מחפשים זוגות כייפים , שאפשר יהיה לצאת בשבתות לטייל עם הקטנים
להיפגש לקפה

אני אשמח אם את מרגישה כנ"ל לפנות אליי


[email protected]

שלום לך אני אמא לבן 3.6 בקרוב עומד להצטרף תינוק חדש למשפחה.

כשהגדול נולד הייתי מאדדדדדד לחוצה כיוון שלא ידעתי כיצד לטפל והתמודדתי איתו לבד.הייתי ממש בלחץ ,פעלתי לפי הספר להורים והקפדתי על ההוראות מהספר (להעיר כל 3 שעות ביום , אוכל לפי הספר ועוד כי לא ידעתי כיצד להתנהג). כמובן שהקפדתי בהמשך להתייחס לילד לדבר לשחק עימו ואכן הוא התפתח יפה מאד ביחס לאחרים.

אציין כי הקפדתי שיישן בבוקר בצהריים והייתי לחוצה ועצבנית אם דברים השתבשו. מצב זה גרם לי להיות ממש בכלא שבניתי לעצמי.לעיתים נשארתי ולא יצאתי מהבית כי חשוב היה לי שישן בשעה מסויימת וכו.

זה סגר לי את החיים ומנע ממני להנות מהילד ומהחיים בכלל .שכחתי מי אני.

אני חוששת שמצב זה יחזור ובלי קשר לקבלת עזרה מקצועית האם אני אמא "רעה" אם אני "מפריעה" לילד לישון בשעות מסויימות ויוצאת עימו בעגלה כדי שיישן בחוץ? או שלא ממש מעשירה את עולמו ונותנת לו לשחק עם עצמו מבלי שכל הזמן אכרכר סביבו?

שאלותיי אולי טפשיות אבל אני ממש מבולבלת.


הייתי ממש קפדנית שלא יחסר ושיחווה דברים ועוד.הייתי בבית עד גיל 2.5.

שלום רב
הבת שלי בת שנה ותשעה חודשים נבהלת מאוד כאשר מישהו דופק בדלת או מצלצל באינטרקום או בפעמון ורצה מייד אליי שארים אותה בנוסף זה קורה כאשר מגיעים אלינו אנשים גם משפחה וגם חברים- לוקח לה המון זמן להתרגל ולהירגע
מה המשמעות? האם ניתן לעשות משהו?

בני בן שנה וחצי ואיננו מוציא לשון, כשהיה תינוק הוציא לשון ולא הייתה בעיה ,כאשר אני מבקשת ממנו להוציא לשון הוא מראה לי את הלשון שלו, יש לציין שהילד עבר ניתוח לשחרור לשון קשורה לפני כחודש בערך,אני מאמינה שזו הסיבה אך האם לאחר שחרור הלשון צריכה להיות בעיה או קושי בהוצאת לשון? האם זה יסתדר ?

שלום,
בני בן ב- 8 חודשים, היה מקורר זמן מה והחל ללמוד לנשום מהפה.
כיום כשהוא לא מצונן הוא ממשיך לנשום מהפה לפעמים ולא מהאף.

האם זה בסדר?

בני בן 8.5 מהיום שאני זוכרת אותו שיודע לדבר הוא טוען שיש לו חלומות רעים
הרגלנו אותו להתפלל תפילת "שמע ישראל" לפני השינה ולפעמים זה עוזר ובהמשך גם קנינו את "לוכד החלומות" ובכל זאת הוא לפעמים הוא אומר שהוא חושב על דברים לא טובים, כבר לא מדובר בחלומות אלא במחשבות.
הוא חושב המון על מוות , ועל מישהו שמכניס לו גרזן לעין או שמישהו רודף אחריו...אני מתה מפחד מהסיפורים שעוברים במוחו וחוששת מאוד להשלכות של מחשבות אלו.

עליי לציין כי מאז ומתמיד היו לו מחשבות שליליות תמיד חושב שמדברים עליו, פוחד מהמון דברים מדמיין רעשים בבית שמקפיצים אותו ומלא בריגשי נחיתות.

בנוסף, אולי עם או בלי קשר מתלונן המון על כאבי ראש ולפעמים גם כאבים בחזה....אנו חושדים כי מדובר בתשומת לב כי לרוב זה קורה בשעות בה"ס והוא מתקשר אליי ומבקש שאבוא לקחת אותו ואחרי שאני לוקחת אותו הוא מרגיש מצויין...עשינו בדיקות דם, ביקרנו אצל נורולוג, ואצל מומחה לקרנית העין,אצל אף אוזן גרון וגם עשינו א.ק.ג ולחץ דם בפעם השניה (לפני 3 שנים גם עשינו לו) יש לנו תור לקרדיולוג בחודש הבא.
רק כדי לשלול את הכל.
מה עוד אוכל לעשות? אנא יעצו לי.

הבן שלי בן 3 וארבע חודשים.
יש לו בעיה בדיבור והתחלנו טיפול אצל קלינאית תקשורת.
אמא שלי זרקה לי משהו על חוסר בויטמין B9 שיכול לעזור לו(משהו שהיא ראתה בתכנית בריאות כלשהי....).
יש בזה איזשהו משהו נכון?!
תודה

היי, יש לי ילד מדהים,חייכן , ילד מאוד מפותח לגילו פשוט נפלא,
חשוב לציין שרק לפני חמישה חודשים נכנס לגן לראשונה,
בימים האחרונים הוא פשוט התחיל לזרוק דברים על הריצפה צעצועים וכל דבר,
וגם לזרוק חפצים עליי או על אביו ,אני אמא טרייה שלא ממש יודעת אך להתמודד עם מצב כזה מה לעשות ואיך להגיב לילד ,
זה התחיל רק השבת אז אני אשמח לתגובה מהירה שאוכל לנסות לרסן את המצב החדש כמה שיותר מהר

תודה

ביתי בת ה18 חודשים נימצאת בבית אית מאז שנולדה לא הלכה למעון.היא מאוד קשורה אלי .הכוונה שהיא רואה את אביה חוזר מהעבודה היא רצה אליו משחקת איתו ותמיד בודקת שאני במרחק ראיה וכשאני הולכת לחדר השני היא רצה אלי.בעלי עושה הכל מהרגע שהוא נכנס לבית אם זה מקלחת,החלפת חיתול פיגמה,ומשחק איתה בלי סוף וכשהיא רואה אנשים אחרי כמה ימים היא משתחררת במהירות כל עוד אני בחדר
אפילו לביביסיטר אין בעיה כל עוד אני נימצאת בהתחלה משחקת איתם
אני אוהבת מאוד להיות עם ביתי בבית אני אוהבת לראות אותה מתפתחת כל יום ולומדת דברים חדשים ומענינים.יכול להיות שאני אנוכית ופוגעת בה בזה שהיא מאוד קשורה אלי
מה דעתכם בנושא האם אני צריכה לשחרר אותה ולתת לה ללכת לגן?

ועוד שאלה עוד חצי שנה אנחנו יוצאים מצד בעלי להפלגה כל המשפחה ואנחנו לא בטוחים האם לקחת את ביתי בגלל שבטוח נרצה לצאת ולהנות בשעות המאוחרות של הלילה ולמרות שיש בביסיטר עבור תשלום אבל חמי חושב שעדייף שהיא תשאר אצל חברים
(המשפחה שלי גרה במרחק טיסה )וככה לא נהיה מוקבלים מבחינה לעשות ולהנות
אני מאוד מפחדת להשאיר אותה למרות שהיא תכעס עלי ולא תירצה אותי אחרי
או שבכלל אני אפגע בה והיא תכנס ללחץ שאני לא אחזור וכו
מה עלי לעשות לקחת אותה איתנו או להשאריר אותה ?
(היא תהיה הילדה התינוקת היחדה בכל המשפחה)