פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שאומרת יותר מדי פעמים "מעצבנת", "פויה" והמממממון "לא" ?? היה שבוע זוועתי בגן, אמרו שהיא הייתה אנטי להכל. השאלה היא איך מגיבים לזה, וגם לכך שהיא הודפת כל ניסיון להתקרב אליה? אני יודעת שהיא בגיל שנתיים הקשה, אבל משהו פה נראה לי בכל זאת קצת קיצוני. הגננת אמרה לי שהיא בעצמה לא יודעת איך להתמודד עם זה. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה שידחו אותה וייתנו לה הרגשה שאינה רצויה ואינה אהובה. והייתי רוצה שיתייחסו לזה בתקיפות אבל עם הרבה חום אהבה והכלה (מה שלא נראה לי שקורה שם עכשיו). אולי היא סובלת מחוסר תשומת לב ומפעילה את זה בצורה שלילית כדי לזכות בזה?

תודה רבה

שלום
הקטן שלי בן 3 חודשים(ילד ראשון) ובשבוע האחרון חצי שעה לפני שמגיעה הארוחה האחרונה לפני השינה ב9 בערך הוא מתחיל בבכי שהופך מהר מאוד לבכי עצבני והיסטרי ביותר,(לאחר שינה של 20 דקות) זה דבר שקודם לא היה ומה שלא ניסיתי לעשות לא עוזר,ניסיתי להאכילו לפני הזמן,לנדנד,להרים ,לשיר לשחק,אולי חם לו,חשבתי אולי גזים אבל לא. ובסופו של דבר לאחר שעה וחצי של בכי קורע לב ולאחר שגם את האוכל הוא מסיים בלחץ הוא פשוט נרדם כאילו כלום לא קרה זה קורה עד השעה 10, 10 וחצי בלילה וכך הוא ישן עד5 או 6 בבוקר וכך כל יום חוזר על עצמו.
אציין שבמהלך היום הוא אוכל ומשחק יפה ובגדול הוא תינוק נוח וחייכן מאוד.
אם זה חשוב הוא אוכל מטרנה 180 מי"ל כל 4 שעות.
אשמח לכל עצה שיש?
תודה!

שלום,יש לי תינוק בן 10 חודשים שבכל פעם שאני לבד איתו בבית הוא לא מסכים שאני אזוז ממנו. זה מתחיל בבוקר כאשר אנחנו צריכים להתארגן לפני יציאה לגן -אם הוא לא על הידים שלי הוא בוכה ואפשר להגיד צורח וזוחל לכיווני,גם אם אני מניחה אותו בלול או על הריצפה ליידי-הוא עדיין צורח-ורוצה שארים אותו.אחה"צ אם אני יושבת בסלון לידו כשהוא על השטיח זה בסדר והוא משחק עם עצמו יפה אבל אם בטעות קמתי להרים טלפון למרות שהוא רואה אותי הוא מתבכיין וזוחל אליי. יש לציין כי בגן הוא נפרד ממני כמו גדול ואני תמיד אומרת לו להתראות. גם אם אני משאירה אותו אצל הסבתא או עם הדודים הוא נפרד ממני בלי בעיה-אז פסלתי את רעיון חרדת הנטישה.העניין מפריע לי בייחוד בבוקר כאשר אני צריכה גם כמה דקות לארגן את עצמי ומה שיותר מטריד אותי שהעניין הפך לאיזושהי שיגרה מבחינתו, בהתחלה הייתי נותנת לו לבכות בתקווה שזה ייפסק וזה לא עזר. מה עושים? והאם הדרך היחידה שלי היא לקום לפניו ולארגן את עצמי ואז שהוא קם אני נטו איתו וכך אני לא נותנת לו סיבה לבכות???? אנא עזרתכם- הסיפור שלנו נמשך מעל 4 חודשים.

הבן שלי בן 4 מתחילת השנה הוא כל בוקר בוכה בגן, ואחרי 10 דקות שאני מתקשרת הוא נרגע, דבר חדש שהוא עושה הוא פשוט יוצא מהגן לכיוון של השער ומתחיל לבכות עוד חיבוק עוד נשיקה, נורא קשה לו הפרידה בבוקר, יש לציין שנורא כייף לו בגן יש לו חברים והוא ילד חברותי.מה גורם לו לבכות כל יום ואיך אני יכולה להפסיק את זה, כי זה נורא קשה לי כל בוקר לראות אותו ככה.

שלום
הבת שלי בת שנה ועשרה חודשים. היא ילדה מקסימה, מאוד נבונה,מאוד מפותחת לגילה ומאוד עקשנית ...
הרבה פעמים היא זורקת צעצועים על הרצפה למרות שאנחנו מסבירים לה בכל פעם מחדש שלא זורקים דברים על הריצפה.
אם משהו לא מוצא חן בעיניה היא נעלבת ומתחילה לבכות.
כיצד מומלץ להסביר לה / לחנך אותה כדי שהמסר יעבור ושהיא לא תעלב?
תודה

שלום, אני אם חד הורית לפעוט בן שנתיים וחמישה חודשים. הוא הולך לגן ויצ"ו.
הבעיה היא שכשאנחנו בגן שעשועים ויש ילדים אחרים בקרבתו - הוא מיד דוחף או מרביץ וצועק להם: " אין מקום"..וזאת בלי שום פרובוקציה מצידם. אני מצידי אומרת לו בתקיפות: "אנחנו לא מכים. זה לא נעים להם". אבל משום מה זה לא עוזר.... ובבית - כשמשהו לא מוצא חן בעיניו לאחר שהערתי לט או אסרתי עליו - הוא מיד מפנה את האגרסיות לכיוונה של אימי (אישה מבוגרת) נותן לה מכה או דחיפה.

א. אצלנו בבית לא מכים ולא צועקים. ממי הוא למד זאת או שזה טיבעי בגיל הזה?יכול
להיות שהמטפלות במעון צועקות?
ב. מהי דרך הפעולה להתמודד עם הבעיה?

שלום רב.
יש לי ילדה מקסימה כמעט בת שנתיים, אשר אני אוהבת מאוד ומשקיעה בה מאוד מכל הבחינות.
הבעיה היא שאני מרגישה כי היא איננה משיבה לי אהבה.
על אף ההשקעה הרבה וזמן האיכות המשותף לשתינו מרגע שהיא חוזרת מהגן, היא מתעלמת כמעט מקיומי ואני מהווה עבורה רק גורם המספק מזון/משחק/צעצעוע ועוד.
היא קשורה מאוד לסבתה אשר גידלה אותה ולאביה אותו היא רואה מידי יום למספר שעות מצומצם.
ההתעלמות באה לידי ביטוי בין היתר באלימות נגדי ובדחיפות ברגע שאני מתקרבת ומעוניינת בחיבוק או נשיקה.
אלו פני הדברים פחות או יותר מרגע היוולדה.
יש לציין כי ברגע שהיא רואה את אביה או סבתה היא רק רוצה שאלך ומנופפת לי לשלום.
אני מאוד מתסוכלת ופגועה, לא יודעת מה עוד לעשות.
יש לציין כי אני איתה מידי יום כמעט 4 שעות מרגע שהיא שבה מן הגן ומטיילת איתה, משחקת איתה ועוד.
כשאנו יחד נחמד וכיף, אבל ברגע שבאים אחרים היא שוכחת מקיומי ומסרבת שאתקרב אליה.

אני נמצאת בחודשי הריון מתקדמים וחוששת שמא עשיתי טעות גדולה איתה אשר אני עלולה לעשות גם עם התינוק החדש.
אם יש צורך בפניה לגורם מקצועי, אשמח לקבל המלצה.
תודה,
מיה

שלום
אני אם לתאומים בני שנתיים ויש לי המון שאלות מן הסתם ,אתמקד בחשובות :
הילד אינו מקשיב כלל לדבריי ,הוא זורק כמעט כל דבר ,צעצועים ,כיסאות שלו ,משחקים מהחלון ,מטפס על שולחנות ואפילו מחייך כשהוא עושה זאת .
בכל רגע שהוא עושה זאת אנו שמים אותו "בפינת חשיבה" שזה במיטה שלו עד שהוא בוכה ,לאחרונה ברגע שהוא מתנהג כך אנו מגיעים להכניסו לפינה אך הוא מייד אומר סליחה ואני לא יכולה לעמוד בפניו .
אני מרגישה שאני לא מצליחה לשים לו גבולות ,כיצד להתנהג איתו ?

בנוסף יש לי בעיה שהתפתחה לפני כשבוע :ביתי בתהליך של גמילה מטיטול כחודשיים
גם בלילה הורדתי לה ,בשבוע האחרון היא החלה לבכות מעבר לרגיל בזמן ההשכבה והיא רוצה שאני אעמוד לידה במיטה וזה לוקח לפחות כשעה וחצי עד שהיא נרדמת ,בנוסף היא גם בוכה באמצע הלילה ,בוכה בבוקר בגן ולא מעוניינת שאני אלך .
היא מבקשת לאחרונה גם דייסה ברוב הפעמים .
קראתי בספר שאלו סימני חרדה -(כשניסיתי ללכת מהחדר היא בכתה עד שהקיאה )
אציין שאני עובדת רוב הזמן בערב והילדים איתי פעמיים בשבוע בבוקר -הם לא כל יום בגן .
מה עליי לעשות ?
אני ממש חוששת לה

בתודה מראש

שלום לצוות הפורום,

שמי ויקטוריה,יש לי בת 1.3 חודשים. מחודש אוקטובר,שהיא הייתה בת שנה,החלה ללכת לגן שיש בו 18 ילדים מגיל שנה עד שנתיים.
כמעט ואין יום שהיא לא בוכה בבוקר בגן,היא לא עוזבת לרגע אחד מעוזרות של הגננת,היא כמעט ולא משתתפת בפעולויות שיש בגן. בצוהריים ישנה רק שעה - שעה וחצי (למרות בשסוף שבוע היא ישנה בבית בין 2-3 שעות) וזאת סיבה למה בערב מחזיקה מעמד עד שעה 19:30 ואז נשפכת עד הבוקר - ברוב המקרים אנחנו גם מעירים אותה.
בבית היא מתנהגת רגיל - ללא בעיות,משחקת,אוהבת לקרואה ספר וכו'.

איך אני יכולה לעזור לילדה שלי? כואב הלב לראות אותה כך

תודה מראש לעזרה
אמא מודאגת

בתי בת שלוש וחצי, נכנסה השנה לגן מועצה תלת שנתי (גילאי טרום-טרום עד חובה). בהתחלה לא דיברה עם הגננות ולא אכלה בגן, לאט לאט החלה לאכול ולדבר עם הגננות כשפונות אליה, היא לא פונה אליהן מיוזמתה. נראה שבאופן ככלי אינה מרגישה ביטחון בגן. אך כן פיתחה תחושת שייכות (מעוניינת לספר להן חוויות, רוצה ללבוש חצאית לגן כי יודעת שיחמיאו לה). גם באינטראקציה עם הילדים, מחכה שיפנו אליה בד"כ, ואז משתתפת במשחקים. באופן כללי בחצר יותר חופשיה ופעילה.
האם יש לכם רעיונות לשיפור התפקוד שלה בגן? או המלצות כל שהן לגבי הנושא.
תודה מראש,
שיר

שלום, יש לי שני ילדים האחד בן שנה וחצי והשני בן 4 חודשים.
הילד הבכור מתנהג ממש מוזר בנושא האוכל כל מה שאני נותנת לו לאכול הוא זורק בריצפה גם במידה שהוא סיים לאכול אז את הצלחת הוא יזרוק לריצפה בד"כ הוא זורק את האוכל כמה שאני מנסה להסביר הוא פשוט מתעלם ממני וצוחק כשאני כועסת עליו מה עושים?
עוד שאלה - ברגע שאני כועסת עליו או ברגע שהתינוק מתחיל לבכות הוא ישר ניגש אליו ומרביץ לו או מנסה לזרוק עליו חפצים המצב רק הולך ומחמיר מיום ליום וזה למרות שאני משתדלת מאוד לתת לו את כל היחס בלי להתייחס לתינוק?
תודה

שלום רב
ביתי המתוקה שתח' בת שנתיים.שוהה במעון בכיתת פעוטים(שנה-שנתיים).נולדה בתחילת ינואר 2009.מדברת שוטף כמעט כמו ילד בוגר,מזהה את כל הצבעים כולל הבדלים בין כחול לתכלת לדוג',חום ושחור וכו'...מכירה את כל החיות,מגוריהן,שמות הגורים ומאכלים.יודעת לעשות הכללות כמו גבר מבוגר=אבא של מישהו וכו'.
שרה ומדקלמת כל שיר שנחשפת אליו ואף יודעת להגיד"אני לא מכירה את המילים" לשיר חדש.בנוסף,היא הילדה היחידה בכיתתה,למרות שיש גדולים ממנה שגמולה מחיתולים.

על פי החתך של משרד החינוך לגנים לשנה"ל הבאה,היא מפספסת שנה על חודו של שבוע ימים בלבד.משמעות הדבר היא שתיאלץ לשהות במעון שנה נוספת.התחושה הברורה שלי היא שמסגרת של שנה נוספת בפעוטים אינה מתאימה לה ולרמת ההתפתחות שלה ואינה עונה על צרכיה. מה דעתכם?האם להניח לדברים כפי שהם או לרשום אותה לגן פרטי עם בני גילה?(המפקחת על הגנים במועצה שלנו צווחה עלי בגסות וברוע כששאלתי בתמימות אם יכולה להכנס לגן עם שאר בני גילה) להתייחסותכם המהירה-אודה

שלום.
בתי בת שנה ושמונה חודשים. ילדה מבריקה ומאוד מתקדמת לגילה. שמתי לב בחודש האחרון שלאחר שאנחנו אומרים לה 'לא' על משהו שהיא רוצה, או לאחר שאנחנו נוזפים בה או כועסים עליה, היא מכניסה אצבע לתוך הפה וכאילו מנסה להקיא. היא עשתה את זה שלוש פעמים בערך, בפעם האחרונה זה היה בשבת. אני כמובן לא חושבת שהיא מבינה את המשמעות של מה שהיא עושה ונראה לי שהיא מנסה בכך למשוך את תשומת ליבנו. אני לא יודעת מהיכן היא למדה לעשות את זה (לא בבית) אבל היא בשלב שבו היא מחקה כל דבר שעושים וחוזרת אחרי כל מילה שאומרים. אני לא יודעת כיצד לטפל בזה. האם להתעלם? האם להוציא לה את האצבע מהפה (היא עושה קולות שהיא נחנקת), האם להגיד לה 'לא'? (היא בשלב שבו היא עושה ההפך מכל מה שאומרים לה..). אוסיף שאין לה בעיות אכילה או משהו, היא אוהבת לאכול הכל. אשמח לקבל עצה.
תודה רבה.

בתי בת ה-3 מאוד ביישנית, מאז שאני זוכרת אותה היא כך. למרות שכל סופש אנחנו אצל המשפחה, הולכים לארועים. תמיד תתבייש ותסתגר מההתחלה גם עם המשפחה.למזלנו עם ילדים היא בסדר, היא מתחברת מאוד מהר .לא פעם התחברנו לילד ואמו בגן שעשועים והם הצטרפו אלינו לשחק בבית . כל שבוע אנחנו נפגשים אחה"צ עם ילדים מהגן או שכנים והיא מרוצה מאוד.

אני חושבת שהשאלה שלי קשורה גם היא לבשיינות- היא לא מוכנה שייתנו לה מחמאה: איזה יפה את, איזה חכמה....

כשהייתה קטנה הייתה לבושה בשמלות ממש יפות שהביאו לי מחו"ל וכולם היו מתלהבים ומחמיאים לה. ברגע שהיו מחמיאים לה לא הסכימה ללבוש את הבגד הזה . עד שזה הגיע למצב שהיא כבר שנה פלוסב לא לובשת בכלל שמלות וחצאיות כי היא יודעת שיחמיאו לה. אותו דבר לגבי שיער פזור. או אפילו כשאני אומרת לה אני אוהבת אותך היא אומרת "את לא אוהתב אותי".או את כזאת ילדה טובה והיא תגיד אני לא....

אני מנסה להסביר לה שלקבל מחמאות זה נעים ואפשר להגיב בתודה. וכשהיא מחמיאה לי אני אומרת תודה זה נעים לי שאת אומרת לי את זה. אבל לצערי זה לא ממש הולך והיא עדיין מתנגדת.

ההרגשה שלי שכל מה שקשור לתשומת לב שמופנית אליה מכל סיבה שהיא אם זה יומולדת שלה, ארועים של אחרים, מחמאות, להראות יפה ,לשבת בשולחן עם הרבה אנשים,מסעדה וכו' מרתיעים אותה.וזה מאוד משפיע על חיינו.

אני מנסה להבין מה יכולה להיות הסיבה- אומרים שבד"כ האחריות על ההורים לכל דבר. אבל בקטע הזה אני האמת לא מצליחה למצא סיבה- אני מאוד פתוחה ואוהבת ארועים ומאז שנולדה אנו הולכים ומזמינים אנשים. תמיד מתחברים אלינו כפי שכתבתי ילדים בגן שעשועים כך שהיא רואה אנטראקציות חברתיות .

ויותר מהסיבה אני רוצה לדעת האם כדאי לעשות עם זה משהו,או לחכות ואם כן אז מה לעשות?
תודה מראש

שלום רב,

הנסיך בן 3 וחצי חודשים וישן יפה בלילה (ארוחה אחרונה בסביבות 8-9 בערב וקם בסביבות 5-6 בבוקר).

במהלך היום פיתח מחזוריות של אכילה, משחק של כשעה וחצי וניג'וסים חוזרים ונשנים של עייפות ורצון לישון.

מאזשמתי לב לזה אני מקפידה לקחת אותו למיטה שלו ולהרדים אותו באמצעות שיטות שונות כגון "לחישה טפיחה" עד שנרדם (לכ-40 דקות).

לא תמיד זה מצליח וגם דורש ממני סבלנות אין קץ... שאלתי היא, לעיתים הפצפון נרדם תוך כדי משחק בצעצועים- האם הדבר בסדר לדעתכם? האם להקפיד לקחתו למיטתו או להניח לו לנמנם בטרמפולינה או באוניברסיטה?


אודה מאד לתשובתכם,

נעה.